עיקר קבלת הארץ תהיה לעתיד לבא
עיקר קבלת הארץ תהיה לעתיד לבא
בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְיָ אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת: (טו, יח)
ביום ההוא כרת וגו'. אומרו נתתי לשון עבר, לפי מה שקדם לנו שהחזיק בה אברהם כמו שפירשנו במקומו (לעיל יג טו), יוצדק לומר נתתי כבר, כי הבנים יזכו מדין יורש:
הנה יש לתמוה איך טח מראות עיניהם של הממאנים להאמין בגדולתינו ומעלתינו העתידה לבא, כי מקרא מלא דבר הכתוב שכרת ה' ברית עם אברהם אבינו עליו השלום לתת לזרעו עשרה אומות, ועד עתה לא מצינו שנתן ה' לישראל אלא שבע אומות ונשארו שלש אומות, ואיך יאמרו העצמות היבשות אבדה תקות נחלתינו, ושבועת ה' מנגדתם. וגם השבע שנתן ה' לא כולם באו לפרק התקבל, ובעונותינו עבדים משלו בנו, ועשה ה' ככה לרמוז מדה כנגד מדה, כשם שאנו עבדי ה' ואין נכנעים לו יתברך כעבד מורד ברבו, גם כן יבואו עבדים שלנו וימרדו בנו. ועוד יש לאלוה מילין לקיים בריתו. עוד נתתי לבי לתור בסדר הכתובים, ואראה כי הקדים הקיני והקניזי והקדמוני שהם עמון ומואב ואדום, שלא באו לידינו בראשונה, אלא שבעה המאוחרים, ואין נכון להקדים המאוחר:
אכן ודאי כי מאת ה' היתה זאת, להעירך ולהגיד לך, כי עיקר הנתינה היא העתידה שיבואו יחד השלש, ועמם הנותר מהשבע אומות, ותקפוץ פיה עולה בראות שבועת ה', וסימן לדבר נתינת הארבעה מלכים אשר נתן ה' לאברהם, שלשה כנגד קיני וקניזי וקדמוני, והרביעי תדעל מלך גוים, רמז אל התאספות הגוים הנשארים בהשבעה הראשונים, והבן:
