איש דרכו לכבוש
רש"י מפרש, שכאשר חילק נח את הארץ לבניו נפלה ארץ ישראל ביד "זרעו של שם", והכנעניים (בני חם) באו וכבשו את הארץ מהם – האמנם בני כנען נחשבים "גזלנים" בזה שכבשו את ארץ ישראל? ואיך יתכן שהם טוענים כלפי ישראל: "לסטים אתם", אם הארץ ניתנה מלכתחילה לזרע שם?
"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ. וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" (יב, ו-ז)
והכנעני אז בארץ – היה הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחילק נח את הארץ לבניו, שנאמר 'ומלכי צדק מלך שלם'. לפיכך 'ויאמר ה' אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת', עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם:
תמהו המפרשים ('ספר הגור' כאן. רא"ם, גור ארי' ועוד מפרשי רש"י בתחילת פ' בראשית): אם אכן ארץ ישראל נפלה בחלקו של שם ("כשחילק נח את הארץ לבניו") ואין זאת אלא שאחר כך "הכנעני הי' הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם" – איך נפרנס את דברי רש"י הידועים (בראשית א, א), שהטעם לזה ש"פתח בבראשית" הוא כדי שיהי' לישראל מה להשיב על טענת האומות בענין ארץ ישראל, וזה לשונו שם:
"שאם יאמרו אומות העולם לישראל 'לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים' – הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא. הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'".
והתמיהה גדולה: אם מלכתחילה נפלה הארץ בחלקו של שם, והכנעני הוא זה שבא וכבשה מזרעו של שם – איך יתכן שכאשר בני ישראל באים וכובשים את הארץ בחזרה, יש מקום לטעון כלפיהם "לסטים אתם"?! אדרבה, הכנעניים שכבשו מתחילה את הארץ הם ה"לסטים"!
[ולהעיר, שהרא"ם מפרש, שטענת "לסטים אתם" היא על זה "שלא נתתם החלק המגיע לשאר בני שם"; אבל לשון רש"י – "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים" – משמעה ברור שהטענה היא על עצם הכיבוש מבני כנען].
ב. עוד הקשו המפרשים (רא"ם, גור ארי', לבוש ועוד – בראשית א, א) על טענת "לסטים אתם" – מזה שכנען בן חם נתקלל על ידי נח שיהי' עבד לשם: "ברוך ה' אלקי שם ויהי כנען עבד למו" (נח ט, כו).
ולכאורה, כיון שכנען הוא עבד של שם, ו"מה שקנה עבד קנה רבו" – איזה מקום יש להכנעניים לטעון "לסטים אתם" כלפי ישראל אדוניהם?!
ויש לתרץ קושיא זו בפשיטות, שאמירתו של נח "ויהי כנען עבד למו" היא רק בגדר קללה, אך אין לומר שעל ידי קללה זו נעשה בפועל כנען לעבד, ובמילא לא נכון לומר שארץ כנען היתה קנוי' כבר לישראל מצד שהכנענים ישבו שם, ושפיר יש מקום לטענת "לסטים אתם".
אך הקושיא הראשונה לא נתיישבה – איך יתכן כי הכנענים קוראים לישראל "לסטים" משום שכבשו מהם את הארץ, בשעה שהאמת היא הפוכה: הכנענים הם ה"לסטים" שכבשו את הארץ מזרעו של שם?!
ג. אמנם כד דייקת שפיר – עצם הטענה "לסטים אתם" אינה מתאימה (לכאורה) בנידון דידן:
הנה גם בני נח אסורים בגזל, וכדברי רש"י בפרשת נח (ו, יג) ש"דור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל"; אך יחד עם זה, בזמן התנ"ך היו ריבוי מאורעות שבהם אומה אחת כבשה חבל ארץ מאומה אחרת, ולא מצינו שנענשו על כך. ומשמעות הדברים היא, שכיבוש מלחמה אינו בגדר של גזילה.
[וכן מובן מתוך דברי רש"י בפרשת חקת (כא, כו. ועד"ז בפ' דברים ב, כג): "לפי שנאמר 'אל תצר את מואב' וחשבון משל מואב היתה, כתב לנו שסיחון לקחה מהם ועל ידו טהרה לישראל" – היינו, שעל ידי שסיחון כבש את חשבון נעשתה שלו ואינה נחשבת גזולה בידו (כי אם הי' הכיבוש דסיחון בגדר גזל, לא היתה נקנית לסיחון, שהרי קרקע אינה נגזלת, וכמובן גם בפשטות, לפי שאי אפשר להזיז הקרקע ממקומה)].
ובזה מובן שזה ש"הכנעני הי' הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם" - אינו נחשב להם כ"גזל", כי כן דרך העולם.
אך מעתה עוד יותר תמוה מה שבאים וטוענים כלפי ישראל "לסטים אתם שכבשתם כו'" (וראה בבאר בשדה על רש"י בתחילת פ' בראשית שהאריך בקושיא זו): אם כיבוש מלחמה הוא דבר מותר ומקובל, שכן הוא דרך העולם שאומה אחת כובשת ארץ מחברתה, איזה "לסטיות" יש בזה שישראל כבשו את הארץ מידי בני כנען?!
ד. אלא ביאור הענין:
בכיבוש ארץ כנען על ידי בני ישראל – יש חידוש מהותי שאינו קיים בכל כיבוש שכובשת אומה אחת מחברתה; ולכן, כיבוש מלחמה בדרך כלל אינו בגדר "גזל", כי כן הוא דרך העולם – אבל בכיבוש ארץ כנען יש מקום לטענת "לסטים אתם" מצד החידוש המיוחד שבו.
וכוונת הדברים:
בכיבוש סתם, כאשר אומה אחת כובשת אדמה מאומה אחרת – אין הכיבוש משנה את עצם האדמה, שנעשית שייכת במהותה למי שכבשה. אדרבה: גם האומה הכובשת עצמה מבינה ו"מסכימה", כי כשם שעכשיו זכתה היא בארץ הנכבשת, הרי בהמשך הזמן יכולה לבוא אומה נוספת ולכבוש מידה את הארץ ולזכות בה על ידי כן – כי כל השינוי שעל ידי הכיבוש הוא שייכות חיצונית ותו לא.
אולם בכיבוש ארץ ישראל, נעשה שינוי מהותי בהארץ גופא – לפני כן היתה ארץ זו ככל הארצות, שאינה שייכת מבחינת מהותה לאומה פלונית בדוקא; ועתה נתחדש שארץ זו היא "ארץ ישראל", השייכת לעם ישראל עדי עד ואין אפשרות לאומה אחרת לזכות בה.
וגם כאשר בפועל גלו ישראל מארצם, נשארה הארץ במהותה שייכת אליהם; וכנוסח התפילה: "גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו" – גם כאשר "גלינו ונתרחקנו" עדיין נחשבת ארץ ישראל "ארצנו" ו"אדמתנו".
וזהו שטוענים "אומות העולם" כנגד ישראל – ולא רק יושבי ארץ כנען בלבד, אלא כל "אומות העולם" (כדיוק לשון רש"י: "שאם יאמרו אומות העולם" סתם) – "לסטים אתם"! לפני כן היתה ארץ זו ככל הארצות, שכל אומה יכולה לכובשה בזמן מן הזמנים, ואתם באים להפקיע מכל האומות זכות זו (בזה שהארץ נהפכה ל"ארץ ישראל" לחלוטין).
ועל זה עונים להם בני ישראל: "כל הארץ של הקב"ה היא" – מכיון ש"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", מובן שכל הארץ שלו היא, לא רק חיצוניותה, כי אם גם פנימיותה ועצם מהותה.
ולכן, כיון ש"כל הארץ של הקב"ה היא", הרי הוא יכול לשנות את מהותה כרצונו, ולהפוך אותה (מארץ רגילה שיש לכל אומה זכות לכובשה) ל"ארץ ישראל" השייכת לישראל באופן מהותי ופנימי שאין לו שינוי לעולם.
