כמה פסקים והנהגות בענייני סעודת ברית מילה מתורתו של מרן החזון איש זצ״ל

לקראת יומא דהילולא – ט״ו במרחשון

גדר החיוב להשתתף בסעודת ברית מילה

מקור לסעודת ברית מילה

הרמ"א (יו"ד סי' רס"ה סעיף י"ב) כתב שהסעודה הנערכת ביום הברית היא סעודת מצוה. מקור הדבר בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ט), שם נאמר: רבי ישמעאל אומר: כשנולד יצחק הכניסו אברהם לברית ועשה שמחה ומשתה. מכאן אמרו חכמים: חייב אדם לעשות שמחה ומשתה ביום שזכה למול את בנו, כאברהם אבינו, שנאמר "ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק."

ובשערי תשובה (סי' תקנ"א סוף ס"ק ל"ג) הביא מחלוקת אם חיוב סעודה זו הוא מן התורה או מדרבנן. ואף שלשון פרקי דרבי אליעזר היא :''מכאן אמרו חכמים'' שמשמעה חיוב דרבנן, מכל מקום נחלקו בדבר.

והביאור הלכה (סי' תר"מ ד"ה וסעודת) כתב בשם הגר"א שאין סעודת ברית מצוה דאורייתא לענין שתדחה מצות סוכה, כפי שמצינו בסעודת נישואין.

מי שאינו משתתף בסעודת ברית מילה כמנודה לשמים

עוד כתב הרמ"א: כל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים.

מקורו בגמרא פסחים (קי"ג ע"ב): "שבעה מנודין לשמים... ויש אומרים אף מי שאינו מיסב בחבורה של מצוה". ופירש הרשב"ם שמדובר, בין היתר, בסעודת ברית מילה.

ומטעם זה כתב הפתחי תשובה (שם ס"ק י"ח), שראוי לבטל את המנהג שבו השמש מכריז על סעודת הברית ברבים, שכן ייתכן שישמעו את ההזמנה ולא יבואו, ונמצא שאולי ייכנסו בכלל מה שאמרו חז"ל "מנודה לשמים".

בילקוט מעם לועז (לך לך עמ' של"ז) כתב שהנמנע מלהשתתף בסעודת ברית מילה נחשב כמנודה לשמים משני טעמים: א. הוא מראה בכך שאין המצוה חשובה בעיניו. ב. סעודה זו נחשבת כסעודתו של אליהו הנביא זכור לטוב, וכשם שאדם לא היה מסרב להזמנת מלך להשתתף בשמחתו, כך אין ראוי להימנע מסעודה זו.

מאידך, התשב"ץ (מגן אבות פ"ג מ"ג) ביאר את חומרת הדבר בכך שבסעודות אלו נהגו לומר דברי תורה, ונמצא שהפורש ממנה פורש מחבורת מצוה.

כשהמסובים אינם מהוגנים

הרמ"א מוסיף: ודוקא כשנמצאים שם אנשים מהוגנים, אבל אם נמצאים שם אנשים שאינם מהוגנים, אין צריך לאכול שם.

מקור הדבר בתוספות בפסחים, על פי המבואר בגמרא סנהדרין (כ"ג ע"א), שנקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובים בסעודה אלא אם כן היו יודעים מי יושב עמהם.

והעיר בעל ספר הברית, שמלשון הרמ"א משמע שאפילו אם רוב המשתתפים מהוגנים, מכל מקום די בכך שיש בין המסובים אנשים שאינם מהוגנים כדי לפטור מהשתתפות. אולם מלשון הגמרא נראה שרק כאשר אין ידיעה ברורה מי הם המסובים היו נמנעים

דעת מרן החזון איש זצ"ל בגדר "אנשים שאינם מהוגנים"

מעשה שהיה באחת הישיבות בבני ברק.

אחד האברכים תלה מודעה בפתח בית המדרש ובה הזמין את בני הישיבה להשתתף בברית מילה של בנו ובסעודת המצוה שלאחריה.

הבחורים התלבטו אם עליהם ללכת, ובינתיים אחד מהם, שהיה שקוע מאוד בלימודו, הסתפק האם הזמנה בכתב נחשבת כהזמנה גמורה.

הלך ושאל את מרן החזון איש זצ"ל האם "כתיבה כדיבור" לענין זה.

השיב לו החזון איש:

גם אילו היה מזמין אותך בעל פה באופן אישי, לא היית חייב ללכת.

וכששאל התלמיד מדוע, והרי כל הנוכחים הם בני תורה הגונים, השיב החזון איש:

מנין לך שכולם מהוגנים? הרי ודאי יש ביניהם שאינם מדקדקים בכל פרטי הלכות נטילת ידים, ואנשים כאלה כבר אינם בכלל "מהוגנים".

ואמנם כך היה המעשה, אבל כבר אחז"ל בב"ב (קל:) שאין למדים הלכה מפי מעשה (הובא בחשוקי חמד סנהדרין כג.).

עוד מובא¹ ששאלו את החזון איש מה נכלל בגדר "אנשים שאינם מהוגנים", והשיב בשלוש דוגמאות:

א. אנשים שאינם זהירים בנטילת ידים כהלכתה. ב. אנשים שאינם זהירים בנקיות אחר בית הכסא. ג. אנשים שאינם מקפידים לכוון בתפילת שמונה עשרה.

הזמנה לסעודת הברית לפני קיום הברית

בשו"ת ארץ צבי (ח"ב, ליקוטים בסוף הספר) לימד זכות על הנוהגים שלא להשתתף אף לאחר שהוזמנו לסעודת ברית.

לדבריו, כל עוד הברית עצמה לא התקיימה, עדיין אין על הסעודה שם של "סעודת מצוה". ממילא, הזמנה הנעשית לפני המילה אינה נחשבת הזמנה לסעודת מצוה שעליה דיברו חז"ל.

הקפידא היא רק אם כבר נמצא בברית ונמנע מלהשתתף בסעודה

בספר הברית הביא בשם ספר כורת הברית, שלשון הגמרא בפסחים מדויקת: "מי שאינו מיסב בחבורה של מצוה". היינו, מי שכבר נמצא שם ונמנע מלהסב יחד עם המסובים.

וכן לשון הרמ"א: "מי שאינו אוכל בסעודת מילה".

אבל לא מצאנו מקור שיש חיוב מיוחד ללכת ולהופיע לסעודה מלכתחילה.

מדוע החזון איש לא היה טועם בסעודת ברית?

נשאל מרן החזון איש זצ"ל: כיצד אינו טועם מאומה בסעודת הברית, ואף כאשר הוא עצמו משמש כסנדק, והרי אמרו חז"ל שמי שאינו מיסב בסעודת מצוה כמנודה לשמים?

והשיב: חז"ל לא אמרו שצריך "לאכול", אלא שצריך "להיסב" עם המסובים, דהיינו להיות נוכח ולשבת בסעודה (הובא במעשה איש ח"ה עמוד ק"ז).

אולם עדיין יש לעיין בדבר, שהרי לשון הרמ"א היא:"כל מי שאינואוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים". וצריך ביאור כיצד יתיישבו דברי הרמ"א עם ביאורו של החזון איש.

שיטת מרן החזו"א זצ"ל שבחור ישיבה צריך לשבת וללמוד ולא ללכת להשתתף בברית

יש לציין מעשה שהיה עם הג"ר מאיר צבי ברגמן שליט"א, בהיותו בחור היה ישן אצל מרן החזו"א זצ"ל, והיה בן בית אצל משפחת הרב ירוחם קרלנשטיין זצ"ל שהיו מטפלים בו לכל צרכיו, וכאשר הוא למד בפתח תקוה, הודיעו לו שנולד בן בשעטו"מ למשפחת קרלנשטיין, ושהברית יתקיים במקוםפלוני. כמובן מפאת קירבתו והכרת הטוב למשפחה זו, נסע לב"ב (עם כל הקושי שבדבר בימים ההם) כדי להשתתף בברית, והגיע כאשר מרן החזו"א זצ"ל שהיה הסנדק כבר היה מעוטף בטליתו, וכשניגש אליו לתת לו שלום, שאל אותו מרן "מה אתה עושה כאן", ואחרי שהסביר את השייכות שלו לבעל השמחה, שוב שאל אותו "מה אתה עושה כאן", ובינתיים כבר הכניסו את התינוק ואמרו "ברוך הבא", ושוב שאל אותו מרן זצ"ל, "מה אתה עושה כאן". הגרמ"צ ברגמן שליט"א שאל אותו האם עליו לחזור לישיבה, ומרן זצ"ל השיב לו בחיוב, הושיט לו את ידו בברכת פרידה, והוא חזר מיד לישיבה עוד לפני הברית (הובא במעשה איש ח"א עמוד פ"ט).

אמנם אחז"ל אין למדים מפי מעשה וכנ"ל, אבל בני תורה שאלו את מרן זצ"ל אם הם צריכים ללכת לברית מילה כיון שבעל הברית הזמין אותם לבוא, וענה להם "לבחור ישיבה אין שום מצוות –מלבד מצות לימוד תורה ואיסור לשון הרע" (הובא במעשה איש ח"ג עמוד ע"ג).

שוב ראיתי בלקט יושר (עמוד כ"ח- בנדמ"ח עמוד נ"א) וז"ל שמועה בשם הזקן מוה"ר מאיר בולדא ס"ל ז"ל הדר בווינא, כשהבחורים שלו רוצים לילך אל המילה, אמר להם הגאון ר' מאיר ס"ל ז"ל, מה אתם רוצים לעשות אצל המילה, כדי לענות אמן על הברכה, תלכו לבית השחטן ושמעו כמה ברכות וענו אמן (כמדומה לי ששמעתי שאמרו על ר' מאיר דלעיל, מי שהוא מחרים, מת באותה שנה) עכ"ל

¹ בשערי אהרן על או”ח ח”א בקונטרס שערי איש שבראש הספר אות לז