Skip to content
הקהלת קהילות

"כל זמן שיש לו את האפשרות להגיע לעוד יהודי ועוד יהודי, עד לכל החוגים בישראל, שישתתפו בשיעור תורה - עליו לעשות זאת, כפשוט"

  • Lech-Lecha
  • 5787
  • Hebrew
View printout

אחת מההוראות לפועל מהאמור לעיל: על כל יהודי מוטל החיוב של "לך" בלימוד התורה - "לאפשא לה", לחדש בתורה.

אפילו אם יהודי למד הרבה תורה, וכמה שכבר למד, תמיד שייך להוסיף בזה, עד לאופן של חידוש - שכן התורה הינה בלי גבול, "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים". ויתר על כן: בהיות התורה חכמתו של הקב"ה, הרי כל ענין בתורה נותן כח "להוליד" עוד ענינים חדשים, עד אין סוף.

בהליכה וחידוש זה עצמו, ייתכנו כמה אופנים: הליכה וחידוש שבערך, ובזה גופא - כמה דרגות.

הלימוד מ"לך לך גו' אל הארץ אשר אראך" - שתהי' לא רק הליכה וחידוש, אלא הליכה אמיתית, שהיא שלא בערך דוקא, שיעזוב לגמרי את מצבו ורגילותו, אפילו רגילות דקדושה, כולל החידושים שחידש קודם, וכן - את מהלך המחשבה כפי שחשב קודם וכיו"ב, עד שיגיע "אל הארץ אשר אראך", הוא מגלה "אותך בעצמך", "(במהותך ועצמותך)" - את כל היכולת שלו, גם של כוחותיו הנעלמים, ועד"ז בכוחות עצמם - לא רק גילוי ז' המדות והמוחין השייכים למדות, אלא גם מוחין בעצם, שדוקא בזה מתבטא החידוש ד"לך לך גו' אראך":

עבודת האדם ע"ד הרגיל, היא על ידי ניצול כוחותיו הגלויים. בכך אין שום חידוש - שהרי אלו הם הכוחות שיש לו, והוא יודע על קיומם, וממילא מובן ופשוט שעליו לנצל אותם במילואם. עד"ז הכוחות הנעלמים, אך בהעלם השייך וקרוב אל הגילוי - אין זה כל כך חידוש; החידוש האמיתי הוא - כאשר הוא מגלה בתוכו "(אותך בעצמך)" כוחות נעלמים, שאף אחד (כולל - הוא עצמו) לא ידע ולא שיער שיש לו כאלו כוחות, ועד שהדבר הוא פלא מנין לו דברים שכאלו - וכאשר הוא מנצל כוחות אלו לחדש בתורה, זהו ה"לך לך גו' אל הארץ אשר אראך" האמיתי.

וכשם שזה צריך להיות בקשר ללימוד התורה שלו עצמו, כך צריך להיות גם בנוגע לעבודה של "והעמידו תלמידים הרבה", כולל - להקהיל קהילות בשבת ללמוד בהם תורה - שזה צריך להיות באופן של הליכה אמיתית, באופן של חידוש אמיתי.

כלומר, נוסף על המובן ופשוט, שעליו תמיד להוסיף במספר ובכמות התלמידים, ולא להסתפק בכל מה שעשה עד עתה, אפילו אם כבר העמיד תלמידים הרבה - הרי כל זמן שיש לו את האפשרות להגיע לעוד יהודי ועוד יהודי, עד לכל החוגים בישראל, שישתתפו בשיעור תורה - עליו לעשות זאת, כפשוט, ומאי קמ"ל, ובפרט שתמיד נוספים עוד ברי-מצוה ובנות-מצוה חדשים, שאפשר להשפיע עליהם שישתתפו בשיעור תורה; ועד"ז בנוגע להוסיף באיכות הלימוד, ביותר הבנה והשגה ויותר עומק, ועד לימוד בדרך חדשה, ולפעול שהתלמיד יהי' "תלמיד ותיק" לחדש בתורה - הרי גם זה לא חידוש, שהרי על כל אחד מוטל החיוב ד"לאפשא לה" כנ"ל; הליכה אמיתית היא - כאשר החידוש של התלמיד הוא מכוחותיו הנעלמים, כוחות שעד רגע זה לא ידע שהם קיימים בו!

וכמובן שאבן הבוחן בכל ענינים אלו היא לא הוא עצמו (שכן בגלל הטירדה בעוד מצוה, או בגלל אהבת עצמו, עלול לעשות טעות בחשבון), אלא דוקא מישהו אחר שאינו נוגע בדבר.

ובכל זה - נוספת הדגשה מיוחדת בדורנו זה: על פי המדובר לעיל, שבדורנו זה במיוחד (הדור האחרון בגלות והדור הראשון של הגאולה) ישנה הדגשה יתירה על העבודה ד"לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך", וקנין כל עשר הארצות - הרי מובן שהדבר צריך להשתקף לכל לראש בעבודה מעין זה של יהודי, על ידי שהוא מוסיף בלימוד התורה, לא רק לפי ג' המוחין שלו השייכים למדות, אלא גם ג' מוחין בעצם. שזה במיוחד - על ידי שיוסיף בלימוד פנימיות התורה (כולל ביאור ענינים אלו דעבודת המוחין), כולל וגם זה עיקר - בעניני הגאולה ומשיח צדקנו.

. . ומ"לך לך" באים מיד ל"וירא אליו ה'", ושלימותה בגאולה האמיתית והשלימה - "והיו עיניך רואות את מוריך", נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות, ועוד והוא העיקר - תיכף ומיד ממש.

(משיחת ש"פ לך לך, י"א מר-חשון ה'תשנ"ב)

More in this printout

View the whole printout