קריאת שמע על המטה וברכת המפיל )חלק ב'(
עפ"י ספר "הלכות יו ביו" להגרמ"מ קארפ שליט"א
ברכת המפיל והפסק לאחריה
הנכנס לישן על מיטתו מברך ברכת המפיל, ואין להפסיק בדיבור אחר ברכת המפיל, אבל הקריאת שמע ופסוקי המזמורים שהם לשמירה אינן הפסק. ומ"מ טוב לאחר ברכת המפיל ולאומרה לבסוף אחר קריאת כל הפסוקים, אך אם חושש שׁ יּ רדם קודם באמצע קריאת שמע יקדים ברכת המפיל לקריאת שמע, והפסוקים אינן הפסק . וראה במקורות דאם אומר ברכת המפיל מעומד יש לאחר ברכת המפיל ולילך לישן מיד. אם מסתפק שמא לא יוכל לישן לדעת הבה"ל לא יברך המפיל, ולדעת הגר"א והרבה פוסקים נתקנה הברכה להולך לישן על מיטתו ואע"פ שלא ישן מברכין המפיל. ומ"מ אם יודע שלא יוכל לישן לא יברך המפיל בשם ומלכות שעיקר הברכה לנכנס לישן אלא יאמרה בלא שם ומלכות ולכן טוב שלא לברך אלא כשכבר מרגיש עייפות ורוצה לישן דבאופן כזה
ברכה במסתפק שמא לא ירדם
למטה ע"מ לשכב ולישן כבר חלה הברכה ואין כאן הפסק, ורק משום ההפסק בין ק"ש לשינה דזהו משום השמירה מהמזיקין שע"ז הזכירו הפו' לחזור ולומר ק"ש ופסוקי שמירה. ולפי"ז אם אירע שלא בירך אשר יצר אם שכב כבר יכול ליפנות ולומר אשר יצר וכ"כ המקור חיים לחו"י בקיצור ההלכות "שכח ערבית ספירת העומר קידוש לבנה יאמר אחר המפיל". ובאשל אברהם בוטשאטש מהדו"ת כתב: 'י"ל שעיקר הקפידה על ההפסקה שברצון מפסיק וכו' משא"כ כשהיה מזומן לשינה ולא הגיעה עליו. וכי כשאינו יכול לישן אח"כ כלל תהיה הברכה לבטלה, והרי רוב העולם מברכים גם כשאין ודאי שיוכלו לישן אז, אלא שהברכה נתקנה על ההכנה לשינה', ע"כ. וכ"כ בארחות רבינו בשם מרן הקה"י זצ"ל דאשה שאמרה המפיל ונזכרה שלא התפללה ערבית תקום ותתפלל ותסמוך על הפו' שעל מנהגו של עולם הוא מברך. ובקונטרס עלה לתרופה (שי"ל ע"פ הגה"ק הד"ח מצאנז זצ"ל) הובא בפסקי תשובות כאן כ' וז"ל: 'מצד הדין מותר לדבר אחר המפיל ואינו דומה להמוציא, שהשינה אינה מסורה ביד האדם שפעמים אינו יכול לישן, רק ברכה זו תיקנו אנשי כנה"ג כברכת השכיבנו שאומרים בביהכ"נ אף שהוא ער כמה שעות, לכן אם נחוץ לכך מותר לדבר ואף לאכול ולשתות ולעסוק במשא ומתן אם באו אליו לאחר שכבר בירך המפיל, ולכן בראשונים לא הוזכר האיסור לדבר, ורק ברמ"א הביא מצד מנהג עפ"י הפסוק אמרו בלבבכם וכו' ודומו סלה, ומוטב להפסיק בדיבור כמה פעמים אחר ברכת המפיל ולא ישן פעם אחת בלי ברכה, כי הישן בלי המפיל כאוכל בלא ברכה" וכו'. ובשם הגה"ק רבי דוד מדינאב בנו של הבני יששכר זי"ע שחמור יותר מהאוכל בלא ברכה כי הנאת שינה חמורה מהנאת אכילה דהנשבע שלא אישן ג' ימים מלקין אותו ובאכילה ז' ימים, וכן בסוכות אכילת עראי מותר שינת עראי אסורה', ע"כ. ובאורחות חיים ספינקא סק"ג כתב בשם ספר מאורי אור דרק קביעת סיפור אסורה אחר המפיל משום היסח הדעת, ונהגו בשתיית מים וסיפור צרכיו ואין להקפיד אפילו נמשך טובא משום דברכת המפיל אינו כברכת הנהנין רק ברכת שבח צרכי העולם וכו' אכן בודאי כשדעתו להיות ניעור כל הלילה אסור לברך כיון שנתקן בהודאה על חבלי שינה ותנומה על עיני ועפעפי וגם השכיבנו לשלום, אבל בדיעבד אינה ברכה לבטלה, ע"כ. ובערוה"ש ס"ו כתב: 'ודאי דכאן לא הוי ההפסק איסור כבכל הברכות, והטעם דהא שינה אינה מסורה ביד האדם וכו', וברכה זו היא חיובית על ענין השינה של האדם ולזה אמר שיראה לקרבה להשינה ככל האפשר', ע"כ. ובספר ברכת הבית שער ל"א ס"ב כ' "ואם הפסיק בדיבור בין ברכה לשינה א"צ לחזור ולברך וכן אם אינו יכול לישן זמן מרובה יכול לקום ולעסוק בתורה. וכן אם בא לו דבר נחוץ מאד יכול להפסיק. מיהו לכתחילה לא יברך עד שמרגיש חבלי שינה על עיניו ולא יצטרך להפסיק", ובכה"ח סק"ז ע"ש. ועי' בציץ אליעזר ח"ז סי' כז והתעוררות תשובה ח"א סי' קי"ד ובפסקי תשובות כאן שהאריך בזה והביא מהרבה פו' שיש לברך בכל אופן.
מסתמא ישן ועל זה נתקנה ברכת המפיל לישן, אבל אם הוא עירני אין זה נכנס לישן רק נכנס לשכב .
אם בירך המפיל על דעת לישן ונזכר שלא התפלל ערבית או קדוש לבנה [וזמנה עובר] ישכב מעט ואח"כ יתפלל ויאמר קדוש לבנה . וכן ינהג לגבי אשר יצר אם נצרך אח"כ לנקביו .
בירך המפיל ונזכר שלא התפלל או נצרך לברך אשר יצר
• בב"י סי' רלט ומג"א סק"ב וביהגר"א דהפסוקים הן לשמירה ואינן הפסק מדריב"ל קרא להני פסוקי וגני, וכתב הגר"א דהפסוקים אינן הפסק דכקריאה אריכתא דמיא, אבל במג"א מבואר דאף אם ק"ש הוי הפסק משום דאומרה לשם חובה כמ"ש בתר"י דהוי דברי תורה קודם השינה מ"מ הפסוקים אינן הפסק. ומ"מ מסקנת המג"א, דאף ק"ש אינו הפסק דג"ז בא לשמירה. השל"ה כתב דיש לאחר המפיל לכל ושכ"כ הרמ"ק ועוד, ואמנם הא"ר סק"ג השיג ע"ז טובא מהירושלמי והרבה ראשונים דהק"ש אינו הפסק וכן הפס', ומסקנת המ"ב סק"ב לצאת כל השיטות וכמ"ש בפנים. ונראה דמהפוסקים שאמרו המזמורים וכן הק"ש אחר המפיל אין הוכחה, משום דאינהו מיירו כשנכנס על מיטתו ואומר המילים על המטה שאז נתקנה הברכה לנכנס לישן על מיטתו, ולא אכפת לן בפסוקי' דכבר התחיל בתהליך השינה במה שנכנס על מיטתו, אבל אם אומר ברכת המפיל מעומד שלא על מיטתו צריך לאחר ברכת המפיל להפסוקי' וגם אין חשש שירדם כיון דאומר מעומד שלא על מיטתו. המ"ב סק"ד כתב דאם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ וכו' יזהר בזה כי יפסיק בין הברכה לשינה. וכן בבה"ל (ד"ה סמוך) כתב דאם מסתפק שמא לא יוכל אח"כ לישן בודאי אין כדאי לכתחילה לברך. ולמד כן מדברי הרמ"א והראשו' שלא להפסיק בין המפיל לשינה. וגם ממה שדנו אם ק"ש והמזמורים הוי הפסק וכ' דהואיל דהוי לשמירה אינו הפסק ומוכח דשאר דברים הוי הפסק. ואמנם כבר הביא הבה"ל שם מהחיי"א דאף אם לא ישן שפיר דמי כיון דמברך על מנהגו של עולם ושכ"כ הא"ר לחד תירוצא בשם הברכת אברהם דעל מנהגו של עולם הוא מברך, אלא דהבה"ל השיג ע"ז ממה דמברכין המפיל וכו' דבלשון כזה כתבו הפוסקים שלא לברך המפיל כשלא ישן, ומסיק שם דאם יודע שלא ישן אין כדאי לברך, וכן שלא להפסיק בין המפיל לשינה. ואמנם נתבאר בספרנו בח"א [פ"ז דין יט ולא-לב, ופ"ח דין לא] שדעת הרבה פו' וע"פ האריז"ל דמברכים גם ג' ברכות אלו (אלקי נשמה ברכה"ת והמעביר שינה) בשלא ישן דעל מנהגו של עולם מברך, ועכ"פ בברכת המפיל מבואר בביאור הגר"א סי' תלב ס"ב דכשם שמברכין על ביעור חמץ אע"פ שיכול להיות שלא ימצא חמץ כך מברמן על ברכת המפיל אע"פ שיכול להיות שלא ישן והוכיח מהמפיל לברכת ביעור חמץ ע"ש. הרי דמעיקרא נתקן כן. ועי, בהג' מהר"ץ חיות (ברכות יא:) דהמפיל ברכת השבח על מנהגו של עולם אפילו לא ישן, ולענ"ד גם אם נאמר דהמפיל נתקן על השינה אין הכונה לשינה עצמה רק על מעשה ההכנה לשינה שעליו מברך המפיל חבלי שינה על עיני שלכן כ' הסדר היום שלא לברך עד שנופלים עליו חבלי שינה והוא עיף ואז נכנס למיטה ומברך המפיל חבלי שינה על עיני, ואז לא אכפת לן כלל אם ישן אח"כ או לאו, דעכ"פ כבר התחיל בתהליך השינה, אבל אין לומר דמברך על השינה עצמה דהרי עדיין לא ישן ולא מצינו ברכות הנהנין והשבח על העתיד רק על מה שאירע. וכל שנכנס • גם לסוברים דתיקנו הברכה אע"פ שלא ישן מ"מ לא תיקנו למי שהולך לשכב בלי לישן רק להנכנס לישן על מיטתו ומשער שישן או כגון שנפלה עליו תנומה אבל אם הולך לישן עירני וספק אצלו אם ישן כה"ג לא תיקנו כלל הברכה, וכן לשון הרמב"ם פ"ז מתפלה וש"פ הנכנס לישן על מיטתו, וכן כתב בסדר היום (בסדר ק"ש של לילה) וז"ל: 'הברכה הזאת אין לברכה עד שיראה הוא בעצמו שהשינה באה עליו ועפעפי עיניו נאחזים לישן, כי איך יברך 'המפיל שינה' והשינה עדיין לא באה אלא שהוא מכין לה מקום שתבוא, ודאי ברכה לבטלה הוא'. • מקור חיים להחוו"י, והטעם דכבר בירך בהיתר על דעת לישן כדין הנכנס לישן על מיטתו וכמ"ש הריטב"א בנוטל ידיו לאכול ונמלך דלא הוי ברכה לבטלה ולכן ישכב מעט ואח"כ יתפלל. כיון שנכנס לישן ושכב על המטה כבר חלה הברכה ואין חשש הפסק. כמשנ"ת בהערה דלעיל, ועכ"פ ברכת אשר יצר בודאי אינה הפסק דכל זה הוא מצרכי השינה לילך לנקביו והכל ממכשירי השינה. ושו"ר כן בחת"ס בחי' לנדה נא: שכתב בשם ספר הלכות קטנות למהרי"ח שצידד דשייך אשר יצר לברכה ראשונה על תשמיש המטה. וכתב שם בשם היעב"ץ בסדורו דאף ברכת המפיל עולה על התשמיש, ע"ש.
