לך לך לתורה חדשה
'דבר מלכות' לנוער - ש"פ לך לך ה'תשנ"ב
פרשתנו מספרת על ענינים כלליים ועיקריים בתולדות עם ישראל. בתחילת הפרשה ה' מצווה את אברהם אבינו: "לך לך מארצך", לאחר מכן מבטיח לו את ארץ ישראל לזרעו עד עולם, ובסיום מצווה אותו לכרות עמו ברית־מילה. אנו יודעים שהתורה היא הוראה, ובבל דבר שאנו לומדים, מחפשים למצוא את הקשר אלינו. אך כשאנו מגיעים לפרשה שלנו, זה קצת קשה. הרבי מלך המשיח שליט"א מבהיר את השאלה: האריז"ל כותב שבציווי ה' "לך לך", אברהם אבינו לא יצא לסתם מסע לארץ ישראל, אלא אז החלה עבודת ההכנה למתן תורה ארבע מאות שנה אוזר כך. אך אנו, שעומדים כבד יותר משלושת אלפים שנה אחרי קבלת התורה, ובכל שנה ובכל יום מקבלים אותה מחדש ממש, ומתעלים בה עוד ועוד, מה נוגע אלינו כעת להתכונן למתן תורה?
שאלה דומה אפשר לשאול גם על עצם הסיפור של הליכת אברהם כדי לרשת את הארץ. הרי כבר לפני שנים רבות בזמן יהושע, כבשו את הארץ והתנחלו בה, ומאז ועד עתה היא שייכת לנו לעולמים. גם אם נדבר על העבודה הרוחנית של "עשה כאן ארץ ישראל", שמטרתה לעשות מהעולם כולו ארץ ישראל, ולשם כך הלכו ישראל בגלות, גם היא כבר עומדת לקראת סיום ושלימות. מדוע אם כן מדברים אתנו על הכנה לירושת הארץ, שכבר שלנו זמן רב?
רק משיח
כשנדע מה הבטיחו לנו, נוכל להבין מה עוד חסר לנו. כשה' הבטיח לאברהם את ארץ ישראל בברית בין הבתרים, הוא מנה לו עשרה אומות שהוא עתיד לרשת את ארצם. מתוכם ניתן לבני ישראל בזמן יהושע לכבוש רק את שבעת האומות של בני כנען, שלשה הנותרים הם הקיני הקניזי והקדמוני, אותם השאירו לימות המשיח. ומבאר הרבי, ששלושת הארצות הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל השלימה. וכל זמן שלא ירשנו אותם, עדיין חסר לנו בשליטתנו על ארץ ישראל, גם על החלקים שכבר כבשנו.
כעת אנו יכולים להבין מדוע אנו כעת מתכוננים לירושת הארץ, כפי שהרבי אמר:
ומכיון שאחכה לו בכל יום שיבוא - לפיכך השתוקקו בני ישראל בכל הדורות שיקויים כבר "לך לך מארצך גו' אל הארץ אשר אראך", ולקינינן של כל עשר הארצות.
והענין הזה נוגע באופן מיוחד אלינו, בני דור הגאולה. כפי שאומר הרבי:
ולהוסיף, שענין זה נוגע באופן מיוחד בדורנו זה ובזמננו זה - כמדובר כמה פעמים שכבר כלו כל הקצין, וכבוד קדושת מורי וחמי אדמו"ר הודיע שככר שבו בתשובה וגם את הכפתורים כבר צחצחו. לפי כל הסימנים הרי שדורנו הוא הדור האחרון לגלות ובמילא הדור הראשון לגאולה. על פי זה מובן שזהו ענין שהזמן גרמא - לערוך כבר את ההכנות בפועל ל"לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך", תיכף ומיד ממש, ויקנו אז כל ארץ ישראל בשלימותה - כל עשר הארצות - שהן נחלת עולם של בני ישראל, ירושה לנו מאבותינו מאז ברית בין הבתרים.
החידוש כעת יהי' שיקבלו את ג' הארצות בדרכי נועם ובדרכי שלום, כיון שבאותו זמן (בימות המשיח) לא יהיה שם כו' מלחמה כו'. אומות העולם ימסרו אותן לבני ישראל ברצונם הטוב.
ביאור דומה מוצא הרבי שליט"א גם לענין ההכנה למתן תורה בו אנו עסוקים כעת, כזכור שהארי"ל מבאר שבפרשת לך לך מתחילה ההכנה למתן תורה.
במדרש נאמר שהתורה שהאדם למד בעולם הזה, נחשבת כהבל לגבי התורה שמשיח יגלה. ולכן, למרות שקבלנו כבד את התורה בהר סיני, עדיין נדרשת הכנה רבה לגילוי הגדול של התורה חדשה.
כיצד מתכוננים
כשיהודי לומד תורה, עליו להשקיע בה את כל כוחות שכלו, כל אחד לפי כשרונו. אך בכך אין כל חידוש, מובן ופשוט שעלינו לנצל את כל כוחותינו ללימוד תורה.
כעת, כשאנו מתכוננים להתגלות התורה חדשה, על כל אחד לגלות כוחות נעלמים בלימוד התורה. כוחות נעלמים הכוונה לכוחות שמעולם לא השתמש בהם, וכוחות שאף אחד - כולל הוא בעצמו - לא האמין שהוא מסוגל לכך. אך כעת כשמתכוננים להתגלות המשיח, הכל יכול להיות, גם החלש בידיעות והבנה, יכול להגיע להבנה עמוקה בתורה, וגם הגאון הגדול, יכול להוסיף עוד הרבה, הרבה יותר ממה שיש לו.
בימי המלך המשיח כשיתגלו סודות התורה, הם יתקנו ויזככו את מוחו של כל יהודי. עלינו להתכונן לזה כבר כעת, על ידי גילוי הכוחות הנעלמים של שכלנו.
ענין נוסף: כשאנו לומדים אז תורת חסידות חב"ד, המבארת את סודות פנימיות התורה, זוהי ההכנה המתאימה ביותר לקבל את סודות התורה הנפלאים שמשיח יגלה.
הרבי מדגיש גם כאן את הסגולה המיוחדת שישנה בלימוד עניני גאולה ומשיח. וחותם בברכה לגאולה שכה קרובה:
ומ"לך לך" באים מיד ל"וירא אליו ה'", ושלימותה בגאולה האמיתית והשלימה – "והיו עיניך רואות את מוריך", נשמות בגופים בתכלית הבריאות והשלימות. ועוד והוא העיקר - תיכף ומיד ממש.
