לך לך מארצך - שכר פסיעות
במדרש רבה (פרשתן לט ט), "אל הארץ אשר אראך, ולמה לא גלה לו, כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה." במתנות כהונה פירש (בשם הרמב"ן) ושל היה הקב"ה מגלה לו היה אברהם מקצר את הדרך למהר ביאתו, "ועכשיו היה הולך ומהלך למצוא אותה ארץ שדבר לו המקום". ועל הילוך זה קיבל שכר.
*** במדרש רבה (כי תבוא ז ב), "אמר הקב"ה, אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת, אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל שם, אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת. לשקוד על דלתי אין כתיב אלא על דלתותי, ב' דלתות. ולמה כן, שהקב"ה מונה פסיעתך ונותן לך שכר."
*** במדרש רבה (אסתר ג א) מסופר על מרודך בלאדן שפסע שלש פסיעות לכבוד המקום, לתקן איגרת שהקדים בה את שם חזקיהו המלך קודם לשם ה'. "אמר לו הקב"ה, אתה עמדת מכסאך ופסעת שלשה פסיעות בשביל כבוד שמי, חייך שאני מעמיד ממך שלשה מלכים שיהיו קוזמקרטורין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הם נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר".
*** בגמרא (סוטה כב.) "אמר רבי יוחנן, למדנו וכו' קיבול שכר מאלמנה, דההיא אלמנה דהואי בי כנישתא בשיבבותה, כל יומא הות אתיא ומצלה בי מדרשיה דרבי יוחנן. אמר לה, בתי, לא בית הכנסת בשיבבותך? אמרה ליה, רבי, ולא שכר פסיעות יש לי?" ופירש רש"י, 'שהיתה טורחת עצמה יותר מן הצורך כדי לקבל שכר כדמפרש ואזיל, למדנו שיטריח אדם עצמו במצוה לקבל שכר יותר'. וכן פסק המגן אברהם (או"ח סי' צ סקכ"ב) "ואם יש ב' בה"כ מצוה לילך להרחוקה דשכר פסיעות יש". מתוך דברי רש"י יוצא חידוש נוסף, שקיבול שכר על טירחא יתירה שייכת גם בכל המצוות, ולאו דוקא בהליכה לביהכ"נ.
*** וכן כתב רבנו בחיי (דברים ז יב), "ועוד יכלול עון עקבי יסובני, שבא להזהיר על אותן מצות שהוא חייב לפסוע בהן והן פסיעות של מצוה, כגון ללכת אל בית הכנסת ולבית המדרש ולבקר את החולים וללוות את המתים ולנחם אבלים, כל אלו מצות של פסיעות ושכרן גדול, וכבר אמרו רז"ל שאפילו בשבת מותר לו לרוץ לבית הכנסת שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג, ואם אינו מקיים מצות של פסיעות אותו עון יסובהו ליום הדין, זהו עון עקבי יסובני".
*** בפלא יועץ (ערך הכנה) כתב, "ואמרו על מורנו הרב רבי אברהם הלוי, זכרונו לברכה, שהיה מרבה בפסיעות לקנות ולהכין צרכי שבת אחד אחד כי יש שכר פסיעות, והיה עושה הכל על ידו כי מצוה בו יותר מבשלוחו".
*** המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב העבודה פ"ה) מבאר, שההליכה לבית הכנסת היא עצמה התקרבות אל הקב"ה, שהרי השכינה שורה בבית הכנסת. ולפיכך יש שכר על כל פסיעה, כי בכל פסיעה ופסיעה הוא מתקרב אל השי"ת, וההולך אל הדבר בתשוקתו נמצא בדביקות עם מבוקשו יותר מן הנמצא בקרבתו. ועיין בהרחבות בעמוד הבא.
*** מסופר על הרה"ק רבי יודעלע מדזיקוב זי"ע, שהיה רגיל לחזור על דברי המהר"ל הללו בדרכו לבית המדרש, והקפיד ללכת ברגל לדבר מצוה. כן היה רגיל ללכת ברגל לכל דבר מצוה, לביקור חולים ולניחום אבלים, ולא רצה לנסוע בטעקס"י, כדי שלא להפסיד שכר פסיעות. פעם נסע עם טעקס"י לבקר אלמנות ויתומים, ובאמצע הדרך שילם להטעקס"י והמשיך ללכת ברגל. והסביר כי שרצה להוציא ממון לדבר מצוה, אך גם רצה לזכות בשכר פסיעות, לפיכך נסע מחצית הדרך והלך מחציתה, ונמצאו שתי המעלות בידו.
*** העולה מן הדברים שכל פסיעה ופסיעה, וכל טירחה קטנה שאדם טורח לכבוד המקום, ואף במקום שאפשר להסתפק בלא טירחה, חשובה וספונה בעיני המקום.
