"לך לך" ב"רצוא ושוב"

ב"לך לך" יש שני פירושים בחסידות:

לפי פירוש אחד "לך לך" היינו הליכה מלמטה למעלה, לך אל שרש הנשמה שלך ("לְךָ", אליך, אל שרשך).

שרש הנשמה של כל יהודי הוא בחינת "אין מזל לישראל". כידוע, כתוב במדרש שכל האבות נקראו בשם ישראל – גם אברהם הוא ישראל וגם יצחק הוא ישראל. העליה לשרש והאבות בפרט אומרת להגיע לאין האלקי, שהוא השרש האמתי. יש את האין של היש ויש את האין האמתי. השרש האמתי הוא האין האמתי של ה', שבו "אין עוד מלבדו", לא רק האין של היש (שבו כבר משוער היש העתיד להיות).

אבל יש פירוש הפוך בחסידות, ש"לך לך" היינו מלמעלה למטה, משרש הנשמה "אל הארץ אשר אראך". לפי הפירוש הראשון "הארץ אשר אראך" היא הארץ העליונה, אבל הפשט הוא הארץ התחתונה, ארץ ישראל, שהיא המקום "אשר הוי' אלהיך דרש אתה תמיד עיני הוי' אלהיך בה מרשית שנה ועד אחרית שנה". "לך לך" אל המקום בו תוכל לגלות אלקות, שה' יהיה "אלהי הארץ" (לא רק "אלהי השמים"), זה התכל'ס.

יש לחבר את שני הפירושים יחד, ואזי "לך לך" אומר "רצוא ושוב" – "רצוא" מלמטה למעלה ו"שוב" מלמעלה למטה, "והחיות רצוא ושוב כמראה הבזק".

(אור לו' חשון פ"ו)

ישראל

בכלל