הרב נפתלי דודזון
א. הגמרא במגילה (יז-יח) מבארת את הטעם לסדר הברכות מאתה חונן ועד שים שלום, ואמנם לא גילו הטעם לסדר בג' ברכות ראשונות.
ב. וי"ל דהנה אמרו (פרקי דר"א פכ"ז) "עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה ואומר: רבון כל העולמים, לא בכח ידי עשיתי את כל אלה [=הנצחון במלחמת המלכים], אלא בכח ימינך, שאתה מגן לי בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר (תהלים ג, ד) 'ואתה ה' מגן בעדי' - בעולם הזה. 'כבודי ומרים ראשי' - לעולם הבא. וענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם". מבואר, שברכת 'מגן אברהם' - כנגד מה שאברהם ניצח במלחמת המלכים.
ג. וכן אמרו "ומנין שחתימת ברכה ראשונה מגן אברהם, שנאמר 'אל תירא אברם אנכי מגן לך'" (מדרש חז"ל הובא ב'מנורת המאור' נר ג' פי"ז, וב'בתי מדרשות' חלק שני, ירושלים תשי"ג עמ' ע"ז).
והנה מש"כ 'אנכי מגן לך' – מדבר בנצחון אברהם על המלכים, וכמש"א (בראשית רבה מד, ד): "לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, תאמר אותן המלכים שהרגתי - שבניהם מכנסין אוכלוסין ובאים ועושים עמי מלחמה, אמר לו הקב"ה: אל תירא אנכי מגן לך, מה המגן הזה אפלו כל החרבות באות עליה - היא עומדת כנגדן, כך את, אפילו כל עובדי כוכבים מתכנסין עליך - נלחם אני כנגדן". ע"כ. למדנו ש'אָנֹכִי מָגֵן לָךְ' – הכוונה: "אנכי נלחם עבור ניצחונך על האומות".
ד. והנה אמרו (ירושלמי ברכות ה, ב): שהקב"ה אמר לאליהו הנביא: "בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני - נשבעתי לו שאיני זז טל מבניו לעולם. מה טעם (תהילים קי, ג-ד) 'לך טל ילדותך', וכתיב בתריה 'נשבע ה' ולא ינחם'". ומש"א 'בשעה שעשה אברהם זקינך רצוני...' – מסתבר שזו הזכות הכתובה בפסוקים הקודמים לפס' 'לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ'. שהם (תהילים קי, א): "לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה' לַאדֹנִי שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ (ב) מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ". שכל זה הולך על מלחמת המלכים, כמבואר במסכת סנהדרין (קח, ב). וזה ה"עשיית רצון ה'" – שהקב"ה רצה שאברהם ירדה ויכניע את אויביו שהם אויבי ה' (עי' מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות טו, ז). ועל זה נשבע לו הקב"ה 'לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ' – טל של תחיית המתים. ומעתה מבואר טעם הסמיכות בין 'מגן אברהם' – שהוא נצחונו במלחמת המלכים, לבין 'מחיה המתים' – שהוא ההבטחה שאברהם קיבל על הכנעת המלכים.
'מגן אברהם' מביא ל'אתה קדוש'
ה. ועתה מפרש והולך, למה 'מגן אברהם' הוא הסיבה להבטחת הטל של 'מחיה המתים'? ועל זה משיב 'אתה קדוש'. וכן בברכה מעין שבע 'הא-ל הקדוש שאין כמוהו' – והיינו על דרך מש"כ (תהלים צה, ג): 'כִּי אֵ-ל גָּדוֹל ה' וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים [=הסט"א]'. כלומר, כתוב בקהלת (ז, יד) 'זה לעומת זה עשה האלקים' - יש מ"ט שערי קדושה, וכנגדם מ"ט שערי טומאה. אבל על שער הנ' דקדושה - נאמר 'ונשגב ה' לבדו ביום ההוא', שאין הסט"א יכולה לעלות כנגדו. וכאשר השכינה עולה אל השער הנ' - נאמר 'הא-ל הקדוש שאין כמוהו'.
ו. והנה הטל שעל ידו 'תחיית המתים' – נמצא בראש הקדושה, הנקרא 'עתיקא קדישא' – שהוא למעלה משער הנ'. ומאותו הטל טוחנים מן לצדיקים לעולם הבא (זוהר נשא קכח, ב).
ונמצא שבשביל שהשכינה התחתונה תוכל לקבל מאותו טל עליון, ולהחיות עמו את בניה ישראל – צריך להעלות אותה אל למעלה משער הנ', וכמו שאמרו (זוהר ויחי רלב, א): "וכשמגיע הבקר, באים ישראל למטה, מעלים אותה [=את השכינה התחתונה] בתפלותיהם ובקשותיהם למעלה, עד שעולה ונגנזת ביניהם, ונוטלת ברכות מהראש של כל הראשים. ומתברכת מאותו הטל שנמשך מלמעלה... וכמה רבבות נזונים מאותו הטל, וממנו עתידים להחיות המתים".
ז. והנה באיתערותא דלתתא – שישראל בני השכינה מתרוממים מעל האומות בני הסט"א, איתער לעילא – שהשכינה מתרוממת מעל הסט"א, והיינו שהשכינה עולה לשער הנ' שאין הסט"א יכולה לעלות לשם (עי' 'אוצרות רמח"ל' פרשת מטות).
וזהו שכתוב במלחמת גוג ומגוג - שהקב"ה מכניע את האומות תחת ישראל, ועי"ז 'וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי' (יחזקאל לח, כג).
ח. וכך רואים בסדר הפסוקים לענין אברהם: שהנה כך כתוב (בראשית יד, יז) "וַיֵּצֵא מֶלֶךְ סְדֹם לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת כְּדָרְלָעֹמֶר וְאֶת הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ". ודרשו חז"ל (במדבר רבה טו, יד): "..מהו שוה עמק המלך? שהשוו הכל ונטלו עצה, וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם".
ומיד סמוך לו - "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". ודרשו חז"ל (זוהר לך פז, ב): "בְּיוֹמוֹי דְּאַבְרָהָם מַה כְּתִיב, וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם, דְּאִתְעַטְּרַת כֻּרְסְיָא בְּדוּכְתֵּיהּ [=השכינה התחתונה שהיא כסא הכבוד התחתון (מ"ט שערי בינה) - עלתה ונתעטרה במקומה, דהיינו בכסא הכבוד העליון (השער החמישים של בינה)]". והיינו שה'מלך שלם' שזהו ירושלים [השכינה התחתונה] – נעשה בחינת כסא הכבוד העליון [השכינה העליונה], וכמש"א (זוהר מצורע נו, א): "עתידה ירושלים [=השכינה התחתונה] להיות חומתה למעלה ולהתקרב עד כסא כבוד המלך [=השכינה העליונה]". זהו שכתוב (ירמיה ג, יז) 'בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה''.
ט. ומעתה יתבאר סמיכות הברכות: שע"י ה'מגן אברהם' – שאברהם הכניע את המלכים, נעשה 'אתה קדוש' – 'וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי' - שהשכינה נתגדלה ונתקדשה ונתרוממה ונשגבה עד השער הנ' ולמעלה, ומעתה, אתרא הוא דקא גרים, שהיא הורידה משם טל ל'מחיה המתים'.
'כְּבֹדוִי וּמֵרִים רֹאשִׁי' – מביא ל'וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ'
י. והנה י"ל, שג' ברכות ראשונות – רמוזות בהמשך הפסוקים שאברהם אמר בשעה שניצח את המלכים (וכנ"ל פרקי דרבי אליעזר פכ"ז). וכדלהלן:
א) ברכת מגן אברהם – בפסוק 'וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי', וכנ"ל (בראשית רבה מד, ד) ש'אנכי מגן לך' – היינו שנלחם אני למען נצחונך על האומות. וכן בהמשך: 'כְּבֹדוִי וּמֵרִים רֹאשִׁי' – לעולם הבא. והיינו, שבאיתערותא דלתתא – שאברהם נתגבר על האומות בעוה"ז, איתער לעילא – שנשמתו של אברהם אשר מקומה בעוה"ב, נתרומם ראשה בעוה"ב, מעל נשמות האומות. וזהו שכתוב בהמשך הפרק (תהלים קי) הנ"ל, שמדבר על מלחמת המלכים, אשר הוא ממשיך הלאה באותו ענין: "אֲ-דֹנָי עַל יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם אַפּוֹ מְלָכִים: (ו) יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה: (ז) מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה עַל כֵּן יָרִים רֹאשׁ". ופירש הרד"ק: "על כן כשניצח כל המלחמות מאויביו – [=אברהם] הֵרִים ראש על כולם, וכן אמר (שמואל-ב ח, יג): 'ויעש דוד שֵׁם בשובו מהכותו את ארם בגיא מלח וגו''. עכ"ל.
ב) ברכת מחיה המתים – בפסוק: 'אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי'. "'אני שכבתי ואישנה' - רמז ליום המיתה, 'הקיצותי' - בתחית המתים, וכמו שפירש הרב אות הברית עפ"ז לפי דרכו יעו"ש" (הגאון ר' יחזקאל עזרא ב"ר רחמים זצוק"ל – ב'נימוקים וחידושים על התורה ונ"ך'. – הובא בקובץ 'מן הגנזים' בהוצאת 'אהבת שלום' ח"ט).
ג) ברכת אתה קדוש – בפס' הבא: 'קוֹלִי אֶל ה' אֶקְרָא וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה' (תהלים ג, ה). והיינו, שבאיתערותא דלתתא – שאברהם הרים ראשו על האומות, איתער לעילא – שהשכינה נתרוממה אל השער הנ'. וכנ"ל. וזהו 'וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה', ויתבאר עפימש"כ רמ"ד וואלי (ישעיהו מ, ט): 'על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון' - "כבר ידוע שתיקון הנוק' [=השכינה התחתונה] תלוי בעליתה למעלה למעלה עד עתיקא קדישא, שהוא סוד הר גבוה, שירותא דדרגין". וממילא כאשר השכינה עולה אל הר גבוה, שהוא שער הנ' ולמעלה משם – מתקיים 'וַיַּעֲנֵנִי מֵהַר קָדְשׁוֹ סֶלָה'.