מילה – יסוד עבודת ה'
כאשר האדם עושה חשבון נפש, מוצא הוא עניינים שבהם הנהגתו כראוי, בסור מרע ועשה טוב, ולעמת זאת, עניינים שבהם צריך לתקן ולשפר הנהגתו, לסור עוד מן הרע ולהוסיף בעשיית טוב.
ונראה, שהתיקון של האדם דרוש באותם עניינים החסרים לו, אבל במה שהוא נוהג כשורה, הרי הלוואי שימשיך כך, ובוודאי שאין לו צורך לתקן.
במאמר שלפנינו, העוסק בשלושת העניינים שבמצוות מילה בעבודת האדם, יבואר כיצד אותם העניינים שבאים לאדם בטבע תולדתו אינם נחשבים "עבודת ה'", ואשר חובה עליו להתייגע גם בהם לעשותם יותר מרגילותו וטבעו.
המצוות – לצרף ולזכך את הבריות
כאשר מתבוננים במהותה של מצוות מילה, עולה שמרומז בה עניין כללי בעבודת ה', אשר הוא יסוד גדול בכל המצוות כולן.
אמרו חז"ל שהמצוות ניתנו כדי "לצרף בהם את הבריות" (בראשית רבה ריש פמ"ד), לזכך את הגוף עד שלא תהי' לו תאווה בעניינים גשמיים, והעונג שלו יהי' נתון לעניינים רוחניים בלבד, ועניין זה בולט במיוחד במצוות מילה, שמחלישה בפועל את תאוותו הבהמית של הגוף. וכדאיתא במורה נבוכים (ח"ג פל"ה. פמ"ט) שא' הטעמים למצוות מילה, הוא בכדי להחליש את התאווה הקשורה עם אבר זה.
והנה, נוסף לרמז זה שבמצוות מילה ששייך בכל המצוות, הרי גם מפרטי' ודיני' של מצוות מילה יש ללמוד לכללות עבודת האדם לקונו, וכדלקמן.
ג' עניינים במצוות מילה
במצוות מילה ישנם שלושה עניינים: א. פעולת המילה, ב. שיהי' מהול, ג. שלא יהי' ערל (צפנת פענח להגאון הרוגצ'ובי על הרמב"ם ריש הל' מילה). ושלושה עניינים אלו אינם רק "חקירה" בגדר המצווה, אלא יש נפק"מ למעשה בכל אלו, שיש אופנים שבהם יתקיימו שני עניינים מגדר המצווה, ועדיין יהי' חיוב לקיים ולהשלים את השלישי.
ולדוגמא, כאשר נולד מהול, הרי הוא מהול ואינו ערל, אבל חסר העניין הא' – פעולת המילה, וצריך הטפת דם ברית (ראה שו"ע יו"ד סי' רסג ס"ד); ומי שנימול ומשך ערלתו, הרי עשה פעולת המילה, וגם לא חשיב ערל (ואוכל בתרומה, כמבואר ביבמות עב, א), אבל הוא מפר בריתו של אברהם אבינו (רמב"ם הל' מילה פ"ג ה"ח), ואינו נחשב מהול – עניין הב'; ומי שנולד עם ב' ערלות ומלו רק אחת, הרי עשה פעולת המילה והוא מהול, ויחד עם זאת חסר אצלו עניין הג' – שלא יהי' ערל (ראה שבת קלה, ב).
ויש לבאר עניינים אלו בעבודת האדם, בקיום המצוות כולן, שגם בהן דרוש שיהיו כל ג' פרטים אלו:
א. שיהי' מהול – העבודה של "ועשה טוב" (תהלים לד, טו), והיינו שכל יהודי צריך לגלות בעבודתו הרוחנית את הטוב אשר בו. והטוב הלזה צריך להתבטא הן בעצמו – במחשבה, דיבור ומעשה של לימוד התורה וקיום המצוות, והן בנוגע לזולתו – שהטוב שבו יתגלה גם בעניין של השפעה על הזולת.
ב. שלא יהי' ערל – ה"ערל" הוא היצר הרע, כדאיתא בגמ' (סוכה נב, א) ששבעה שמות נקראו לו ליצר הרע, ו"משה קראו ערל, שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם". ועבודה זו היא בבחינת "סור מרע", שלא להיות נתון תחת שליטת ה"ערל", התאוות הגשמיות.
ובזה גופא, הרי יש שני שלבים, "מילה" שהיא כריתת הערלה הגסה, ו"פריעה" שהיא הסרת הערלה הדקה. וכן בעבודה הרוחנית, צריכים להסיר את התאוות הבהמיות הגסות, וגם את התאוות הדקות והמעודנות יותר.
ונוסף לכך, הרי צריכים בעבודת ה' גם מעין העניין הג' – פעולת המילה, כאשר יבואר להלן.
לא חטא מימיו – אבל נחשב "אשר לא עבדו"!
ג. פעולת המילה – עניינה במצוות מילה שגם כאשר נולד מהול וכיו"ב, שאז הרי הוא מהול וגם אינו ערל, מכל מקום צריכים לעשות את פעולת המילה, הטפת דם ברית.
ובעבודה הרוחנית, ישנו גם מצב דומה לזה, שהיהודי הוא בטבעו מתולדתו "מהול" – שנוטה לעשיית הטוב, וגם באופן של "אינו ערל" – שטבעו לסור מן הרע, ומכל מקום עודנו מחויב לעשות את "פעולת המילה".
עניין "פעולת המילה" בעבודה הרוחנית הוא היגיעה והעמל בעבודת ה':
כי הנה מבואר בתניא (פט"ו), על יסוד מאמר הגמרא בחגיגה (ט, ב) בביאור הפסוק "ושבתם וראיתם . . בין עובד אלקים לאשר לא עבדו" (מלאכי ג, יח), שגם "אשר לא עבדו" אינו רשע, והוא יהודי שמקפיד על קלה כבחמורה, ומכל מקום נקרא "אשר לא עבדו" משום שחסר אצלו עניין העבודה והיגיעה.
יהודי זה הוא בבחי' "מהול", שלא חסר אצלו ו"ועשה טוב" כי "לא עבר מימיו שום עבירה קלה, וגם קיים כל המצות שאפשר לו לקיימן, ותלמוד תורה כנגד כולם, ולא פסיק פומי' מגירסא" אך אין לו בזה יגיעה כי "הוא מתמיד בלמודו בטבעו מתולדתו על ידי תגבורת המרה שחורה". וכן הוא בבחינת "אינו ערל" ולא חסר אצלו ב"סור מרע", כי "אין לו מלחמה מתאות נשים מפני שהוא מצונן בטבעו, וכן בשאר תענוגי עולם הזה הוא מחוסר הרגש הנאה בטבעו".
אלא החיסרון הוא "שאינו עושה שום מלחמה עם היצר לנצחו . . מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורתו ועבודתו, ואין צריך ללחום עמו כלל", היינו שחסרה אצלו "פעולת המילה", היגיעה והעמל בעבודת ה' נגד טבעו.
והדברים אמורים גם במי שמעלות אלו לא באו לו בטבעו מתולדתו, אלא השיגן בעמל ויגיעה, אבל עתה הרי הוא במצב זה שעבודת ה' באה לו מצד טבעו, "טבע שני", שנטבע בו על ידי עבודתו, וגם אצלו חסרה "פעולת המילה", היגיעה והעמל בעבודת ה'.
והנה, כל זאת הוא בנוגע ליהודי נעלה שאין בו שום חסרון ב"סור מרע" וב"עשה טוב", אך מעין מצב זה שייך גם בעבודת ה' של כל אדם:
בכל יהודי, אפילו הפשוט ביותר, ישנן מידות טובות שטבועות בו, ומצוות מסוימות שאינו צריך שום מלחמה ויגיעה לקיימן, וכמו כן בענייני סור מרע ישנם עניינים שמופרכים אצלו לחלוטין ללא שום מלחמה והתגברות (ראה תניא פי"ח בנוגע לעניין המסירת נפש על קדושת שמו ית' שלא לכפור בהשי"ת). ובאותם עניינים ומצוות, צריך הוא להשלים את העניין הג' – פעולת המילה.
ומעתה יש לבאר כיצד פועלים את ענין ה"מילה" במי שהוא כבר "מהול", ואיך אפשר לעבוד את ה' נגד טבעו, באותו עניין שהוא מטבעו נוטה לו ועושה אותו ללא כל מלחמה ויגיעה.
הפעם המאה ואחת "שקולה כנגד כולן"
עניינה של פעולת המילה הוא לעשות את אותו עניין שבא אצלו מצד טבעו, אבל באופן שדורש ממנו מאמץ והתגברות, הרבה יותר מרגילותו, וכמו בעניין לימוד התורה, ללמוד הרבה יותר ממה שהי' רגיל קודם לכן.
וכפי שמבואר בתניא שם, בביאור הדוגמא שהובאה בגמרא (שם) ל"עובד אלקים" – "אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים, לשונה פרקו מאה ואחד . . צא ולמד משוק של חמרין, עשרה פרסי בזוזא, חד עשר פרסי בתרי זוזי".
ומבאר, שכשם שהחמרים נוטלים על הילוך עשר פרסאות זוז אחד, ועל אחד עשר פרסאות סכום כפול, "מפני שהוא יותר מרגילותם", מעין זה הוא בלימוד מאה ואחת פעמים, "משום שבימיהם היה הרגילות לשנות כל פרק מאה פעמים . . ולכן זאת הפעם המאה ואחת, היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו, שקולה כנגד כולן ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עז, להיות נקרא עובד אלקים, מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה לה' על ידי שמתבונן בגדולת ה' במוחו לשלוט על . . הנפש הבהמית שמהקליפה, שממנה הוא הטבע".
זהו עניין "פעולת המילה": מי שחסר לו בסור מרע ועשה טוב, הרי בוודאי שצריך לרכוש את אותן מידות טובות ("שיהי' מהול") ולהסיר מעצמו את התאוות הגסות והדקות ("שלא יהי' ערל"), אך גם באותם עניינים שכבר ישנם ברשותו, שכבר נתרגל להיות "מהול" ו"אינו ערל", הנה עליו להתאמץ ולעשות את "פעולת המילה", להתעלות על רגילותו, ולעבוד את השם מתוך יגיעה והתעוררות תמידית.
