להשקיע ב'תעמולת בחירות'!
המסר שמתאים לכל המפלגות, גם "הדוגלים בשם השמאליות הקיצוניות ביותר": אם ה'נבחר' על ידי בשר ודם עושה כל מאמץ אפשרי כדי להיבחר, ודאי שעל יהודי לעשות כל שביכולתו כדי להיות ראוי, ו'להיבחר' על ידי "הבוחר בעמו ישראל" – מקבץ מכתבים בנושא הבחירות והנבחרים
מעניינא דיומא [מ'עניין היום' של תקופה זו], ובפרט ביודעי כי כבודו אוהב צחות ומליצה ולשון נופל על לשון,
הנה בהיכנס כמה וכמה מאחינו בני ישראל לקלחת הבחירות לכנסת, ומתאים לתורת הבעל שם טוב, שמכל עניין שאיש מישראל רואה או שומע - עליו ללמוד מוסר השכל בעבודתו לקונו – יהי רצון שילמדו, מכל שכן וקל וחומר, מהבחירות:
ומה בוחר שאינו אלא בשר ודם, אף על פי כן משתדל הנבחר (בכוח [בפוטנציאל]) במאמצים מרובים בלב ונפש כדי למצוא חן בעיניו [בעיני הבוחר], וכל טרחה והתאמצות, והן בגשם והן ברוח, לא תקשה לו, ועד שלא יערב לו כל מאכל ושנתו תידד מעיניו ובלבד שישיג את התוצאה הרצויה - שיהיה נבחר בפועל,
על אחת כמה וכמה כשמדובר בהנוגע לקדוש ברוך הוא, שהוא "הבוחר בעמו ישראל" (- ובפרט שהוא) "באהבה", כמו שהיה בשעת מתן תורה, האם אינו 'דין' [מסקנה מתבקשת] שכל יהודי יתנהג באופן האמור ויתאמץ אף כהנה וכהנה – כדי למצוא חן בעיני "הבוחר" ולהיות נבחר באמת?!
ועוד זאת, שבנוגע לבוחר בשר ודם, הרי על הנבחר לגמול ולהשיב טובה לבוחר [כמובן אם מקיימים ההבטחות שבשעת הבחירות... אף שבני ישראל בחזקת כשרים, שפיהם וליבם שווה ודבריהם נאמרים בכנות];
מה שאין כן בהנוגע ל'בחירות' של "הבוחר בעמו ישראל באהבה" – שהוא, הקדוש ברוך הוא, הנותן; והנבחר, היהודי, הוא המקבל,
וגם מה שצריך הנבחר לתת לבוחר, כדי לשדלו שיבחר בו - לימוד התורה וקיום מצוותיה - הרי גם זה לטובת הנבחר.
(אגרות קודש כרך כ, אגרת ז'תרנט)
מוסגר פה העתק מכתבי שכתבתי לאחד בנוגע לבחירות, על דרך הצחות [מדובר במכתב המצוטט בקטע הקודם].
ובוודאי ובוודאי שלדכוותיה דמר [לאדם כמותך] אין מן הצורך להדגיש שבכל האמור [אודות הצורך של יהודי לעשות כל השתדלות 'להיבחר' על ידי "הבוחר בעמו ישראל באהבה"] אין כל חילוק בין מפלגה למפלגה, אפילו אותם אלו הדוגלים בשם השמאליות הקיצוניות ביותר,
שהרי בעצם כבר פסק את דינם הרמב"ם (הלכות גירושין סוף פרק ב) שאפילו "מי שתקפו יצרו הרע לבטול [לבטל] מצווה או לעשות עבירה, [הרי מצד רצונו הפנימי והאמיתי -] רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות, ו]רק ש[יצרו הוא שתקפו". ובפרט על פי פתגם כבוד קדושת אדמו"ר הזקן "יהודי אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלוקות". [כלומר: גם יהודי שמחזיק בדעה שמאלנית ביותר, מצד מהותו הפנימית רוצה הוא את קרבת השם; וכיוון שכן, המסר האמור רלוונטי בהחלט גם עבורו].
(אגרות קודש כרך כ, אגרת ז'תרס)
לאחרי ההפסק הארוך נתקבל מכתבו, בו כותב אודות הבחירות והאווירה ש'שרתה' – ואף עוד יותר ש'שלטה' – בהימים והשבועות שלפני זה.
ויהי רצון אשר גם בזה יתקיים הפתגם "גם זו לטובה", וכפירוש הידוע – "גם זו" (גם העניין הנראה בהשקפה ראשונה לעניין בלתי רצוי וטוב, יתהפך ויהיה) "לטובה";
וכוונתי - אשר ההתלהבות והמרץ שהשתמשו בהם המפלגות למלחמה זו בזו ובכל האחרות, ינוצלו מכאן ולהבא אך ורק לטובתם של 'כלל ישראל' ושל 'פרט ישראל' [של כל יהודי באופן פרטי], טובה האמיתית, ובסגנון חכמינו ז"ל: "טוב לשמיים וטוב לבריות" גם יחד.
וכיוון שהשם יתברך הוא כל יכול, הרי אף שלכאורה בדרך הטבע אין הדבר קל כלל וכלל, אבל - הממנו ייפלא דבר?!
מובן אשר מזמן לזמן דורש [מתעניין] אני מהנעשה את מר, והאם ניתנה לו כבר האפשריות לנצל את הכוחות והכישרונות שחונן בהם, ובאופן של ניצול כפי האפשרי והדרוש [באמצעות משרה תואמת], ומצערני שעד עתה לא נתגשם העניין [לא בא לידי פועל].
ותקוותי שלמרות זה, הרי מצידו יעשה כל התלוי בו למצוא את האפשריות האמורה; והרי החברות בכנסת לאו דווקא כלל [היא אינה מוכרחת] להשגת תכלית האמורה, ובפרט שכפי ההוראה שהורונו חכמינו ז"ל "המעשה הוא העיקר", והרי חלק המעשי הוא דווקא מחוץ לכותלי הכנסת.
ומסיימים בטוב, ובתודה אשר ממשיך לייעץ את אנ"ש [אנשי שלומנו, ציבור החסידים] שיחיו בענייניהם ולעוזרם ככל יכולתו, ובוודאי יעשה כן גם בעתיד.
ויהי רצון שיבשר טוב בכל האמור, כולל ניצול לטוב דהכישרונות שלו ויכולתו בזירה הציבורית.
(אגרות קודש כרך כו, אגרת ט'תתב)
מאשר אני בזה קבלת מכתבו אליי, ומנצל אני הזדמנות זו להדגיש את תקוותי אשר שיחתנו [בעת ביקורו כאן] בטח תביא תוצאות בפועל בהנקודות אודותן נידבר [דובר].
וכיוון שבימים שעברו מאז נודעתי בהזדמנות (והנני מדייק שלא להשתמש בביטוי של 'מקרה', שהרי כל אחד מאיתנו מאמין שכל המתרחש הוא בהשגחה פרטית ולא במקרה) אשר לכבודו השפעה יותר גדולה גם ממה ששערתי מראש, ולכן עוד נתחזקה תקוותי שכבודו ינצל השפעתו במילואה להחדיר הרעיון - אשר אלה הממונים מטעם העם לנהל בפועל עניינים הנוגעים לכל העם כולו, או לחוג רחב או לחוגים רחבים מן העם, הרי פשוט שאין להם להיות מושפעים מנימוקים של מפלגה, ואפילו לא מרווחים מפלגתיים בהנוגע להנהלת העניינים שבפועל, שנמסרו לידם לטובת כל העם.
במילים אחרות וגם נעימות יותר: כל כמה שלא יהיה תוכן וכו' בעניינים של מפלגה, וככל המעלה להיות בא-כוח של מפלגה, הרי גדול פי כמה התוכן בענייני העם כולו ולהיות בא-כוח העם כולו;
ולא עוד, אלא כפי שרואים במוחש ואפילו בימי הבחירות, הנה הנהגה האמורה מביאה תועלת לבאי-כוח המפלגה גם ברווחים מפלגתיים.
בכבוד ובברכה לבשורות טובות.
(אגרות קודש כרך יז, אגרת ו'שמו)
