נפשי גאלה
"קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְָאלָּה" · גאולת הנפש הפרטית בדרך הבעש"ט ותלמידיו
מאמר מיוחד לכבוד יומא דהילולא
מאמע רחל
לקחי הוד מחיי רחל אמנו ע"ה
ידוע כי בזכות רחל אמנו נזכה בקרוב ממש לגאולה, כמאמר הכתוב "מִׁנְעִׁי קוֹל ך מִׁבֶכִׁי... וְשָב ו בָנִׁים לִׁגְבּולָם", וכמבואר בחז"ל שזה יהיה בזכות המעשה הנאצל של הוויתור ללאה אחותה. להלן ננסה בס"ד להבין במעט את עומק פנימיות הזכות של רחל אמנו, מה היא מהותו הפנימית של הנסיון הגדול, ובאלו כוחות היא הצליחה לעמוד בו בגבורה.
ראשי פרקים
אמונה בלי פשרות – דרכה של רחל אמנו באמונה פשוטה בלי טעם ודעת, ועמה הידיעה שהשי"ת חפץ בעבודתה.
הויתור – לא על בעלה בלבד, אלא אף על הסימנים שהעידו שרצויה היא לפניו ית', ובלי שום קנאה.
"התחת אלקים אנכי" – הקשר עם השי"ת אינו צריך שום ראיה וגילוי, ואף ההשתדלות אינה סתירה לאמונה.
"יש שכר לפעולתך" – טענתה של רחל ממשיכה את הגאולה, שאף כשנראה שאין חפץ בנו לא סרה אהבתו ית'.
על אם הדרך – הגלות היא הדרך אל הגאולה, ורחל אמנו נוסכת בנו כח לעמוד בטלטולי הדרך.
תיקון רחל – לבכות על מה שהיה לנו, ועם זה לעמוד איתן באמונה שעדיין השי"ת חפץ בנו.
א · פתיחה
מה גדלו של נסיון זה מכל מסירות הנפש שבדורות
הנה פשטות הנסיון של רחל אמנו מבואר בחז"ל, שהיא וויתרה לאחותה ושתקה כאשר בעלה נלקח ממנה. ולא די בכך, אלא אף הפליאה לעשות כאשר מסרה את הסימנים לאחותה כדי שלא תתבייש, ונכנסה בעצמה מתחת למיטה ואמרה את הסימנים כשלאה שותקת, והיה יעקב שומע את קולה של רחל.
זוהי כמובן עבודת המדות נשגבה ועילאית, אך מכל מקום עדיין יש מקום להתבונן. והלא במהלך שנות הגלות היו כל כך הרבה יהודים שמסרו את נפשם להריגה ולשריפה על קדושת שמו יתברך, ובכל זאת אין די בזכויות אלו כדי לקרב את הגאולה. מה הוא אפוא גדלו ותפארתו של אותו נסיון, שיפעל את מה שלא פעלו כל אותם מעשי מסירות נפש נוראים? בוודאי שמונח כאן עניין פנימי ועמוק ביותר.
ב · דרכה של רחל אמנו
אמונה פשוטה בלי טעם ודעת – ובלי פשרות
ויבואר על פי המבואר בספה"ק, שדרך העבודה של רחל אמנו הייתה באמונה פשוטה וחזקה, אמונה בלי הבנה, וגם בלי פשרות! אמונה יצוקה וחזקה מברזל או כל דבר אחר! אמונה שה' יתברך הוא ברא הכל ומנהיג את הכל, ומבלעדיו יתברך אין עוד שום כח אחר בעולם. אמונה שאין שום דבר בעולם שיכול לזוז בלי שה' יתברך יחליט. אין צורך בהסברים, זו היא אמת ואין בלתה!
אמנם יש גם דרך שונה, הדרך של לאה אמנו, להאמין מתוך הבנה והרגשה. זו היא גם דרך קדושה. אבל החידוש והדרך של רחל אמנו היה להאמין גם בלי שום הרגשה או הבנה. היא פשוט מאמינה בה'.
מלבד אמונה זו, יש גם את העיקר: לדעת ולהאמין שה' יתברך שברא הכל, הוא חפץ בי ומעוניין בי ובעבודתי, וכי אני הוא זה שמגלה את רצונו ומציאותו בעולם. אמונה זו היא חלק בלתי נפרד ממצוות האמונה, ואם חסרה אמונה זו, הרי חסר בכל המהות של האמונה! כלומר, עיקר האמונה הוא לדעת שעכשיו, על ידי התחזקותי באמונה בה', הריני פועל בכך נחת רוח עצומה לפניו יתברך! דווקא על ידי אמונתי מתגלה מציאות ה' יתברך בעולם!
העולה מן הדברים
שני יסודות באמונתה של רחל אמנו: שהשי"ת לבדו מנהיג את הכל, ושהשי"ת חפץ בי ובעבודתי – ובלא היסוד השני חסר בכל מהות האמונה.
ג · הבחירה
"בך בחרתי" – ונתינת הסימנים
כך חיה רחל אמנו את חייה כל הימים, עד שהנה מגיע הרגע המאושר בחייה. ה' יתברך אומר לה כביכול בפה מלא: בך בחרתי להקים על ידך את שבטי י-ה! דרכך יבואו לעולם נשמות ישראל! את תהיי זו שתמשיך את התגלות מציאותי בעולם! היה זה מעין מה שהיה אצל אברהם אבינו, שאחרי שנים רבות של עבודה וחיפוש האמת, הציץ והתגלה עליו בעל הבירה!
כיצד מתגלה אליה אותו דיבור מה' יתברך? דרך יעקב אבינו ע"ה. יעקב הוא המרכבה לגילוי כבודו יתברך (הוא מכונה ז"א, ובפנימיות נקרא 'קודשא בריך הוא'). יעקב אבינו אומר לה שרצונו לשאת אותה, והרי הוא זה שממשיך לעולם את נשמות ישראל, חלק אלוקה ממעל, הוא ממשיך את ההבטחה שקיבל אברהם אבינו ע"ה בברית בין הבתרים, שתמיד יהיה גילוי שכינתו יתברך אך ורק דרך זרעו עד העולם. כאשר רחל מתבשרת שיעקב אבינו בחר בה, המשמעות של בחירה זו היא שהיא זו שנבחרה ע"י ה' יתברך להביא לעולם את נשמות ישראל, היא זו שתגלה את מציאות ה' בעולם! ההרגשה הפנימית היא כביכול ה' יתברך אומר לה: ראיתי את עבודתך, את התחזקותך באמונה איתנה ללא פשרות וללא טעם ודעת. כעת הגיע הזמן של הקרבה והגילוי!
מתקרב ובא יום החופה, ואז ה' יתברך מוסיף קירוב על קירוב. הוא אומר לרחל: חוששני שינסו להחליף אותך באחרת, אתן לך סימנים. ה' יתברך נותן סימן לידע ולהיוודע את דבר הקשר שבינינו. מעתה לא רק אמונה פשוטה תהיה מנת חלקה – יהיו על כך גם סימנים, יהיה בזה גם טעם! וה' יתברך גם שומר על הקשר הזה מכל משמר!
להמחשת הענין – מדברי הגר"א במגילת אסתר
כאשר אחשורוש שאל את אסתר המלכה "מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן," בקשה אסתר להצביע על אחשורוש עצמו, אלא שבא מלאך ודחף את ידה. והדברים תמוהים. אלא אסתר המלכה ראתה לנגד עיניה רק את מציאות ה' המלך האמיתי, אתו היא דברה וממנו היא בקשה, וכך קרה שלא זכרה לצמצם את עצמה ולהסתיר את דביקותה באלקים חיים. ובזה יש לפרש גם את מהלך חייה של זקנתה, רחל אמנו, אשר ראתה לנגד עיניה רק את ה' יתברך שמדבר אליה ובוחר בה, ואף נותן לה סימנים על כך.
ד · נסיון כל הנסיונות
הויתור על הכל – ובלי שום קנאה
ואז מגיע יום החופה. כעת מתנסה רחל אמנו בנסיון כל הנסיונות – לוותר על בעלה עבור אחותה. כאמור היה בזה הרבה הרבה מעבר לסתם וויתור. אבל רחל אמנו מבינה שכעת רצון ה' הוא שאחותה לא תתבייש. הוי אומר, ה' יתברך בעצם אומר לה: אינני חפץ שאת תהיי זו שתביא לעולם את נשמות ישראל! אחותך לאה ראויה לכך יותר ממך! [יתכן שהיא הבינה שעבודתה של לאה באמונה מתוך התבוננות עמוקה והרגשה נפשית, גורמת יותר נחת רוח למעלה].
הוויתור הזה אינו רק וויתור על בעלה עבור אחותה, יש כאן וויתור נורא על כל הקשר של נשמות ישראל! את כל עבודתה של כל ימי חייה היא מוסרת לאחותה! אבל מעבר לוויתורים הללו יש כאן את הדבר המשמעותי ביותר: כל מה שהיא עבדה כל ימי חייה להאמין בה' אמונה פשוטה ולהאמין שהוא חפץ בי ובעבודתי, וכבר התחיל הדבר להתגלות גם בצורה מוחשית ולא רק באמונה – והנה לנגד עיניה הכל נלקח ממנה! כלום יש לך גילוי גדול מזה שכביכול ה' יתברך אינו חפץ בי ובעבודתי?!
יתכן שלא כל אחד היה רואה כך את פני הדברים, אבל רחל אמנו הרי חיה את כל חייה מתוך אמונה שאין עוד מלבדו כפשוטו ממש, וכאשר היא רואה שיעקב אבינו מתחתן עם לאה, היא רואה בכך את הסימן הכי ברור שהיא חלילה אינה רצויה!
אבל רחל אמנו לא מקנאה! הלב שלה זך ונקי מכל קנאה גשמית, רק קנאת ה' צבאות בוערת בה, רק הרצון היחיד והבלעדי לקיים את רצון ה' בלבד, הא ותו לא מידי! היא מוותרת על החלק שלה עם ה', על החלק שלה בעם ישראל, והיא גם מעבירה את הסימנים, אותם סימנים שקבלה ושהוכיחו לה בצורה כל כך חזקה שה' יתברך חפץ בה ובעבודתה – היא מוותרת על הכל, ובוחרת להמשיך בעבודתה בתמימות גם אם נראה שה' יתברך בחר במישהו אחר!
יעקב לוקח את לאה, אבל רחל לא מתבלבלת מכך! אני רוצה רק את אלקותו יתברך! רק אמונה בלי שום רצון עצמי כלל! אין כאן לא קנאה גשמית באחות שלקחה את בעלה, וגם לא קנאה רוחנית בהמשך הדורות, וגם אין כאן בלבול מהגילוי כביכול שאין חפץ בעבודתה. היא מוותרת על כל הסימנים וממשיכה עם אמונתה החזקה כבימי קדם, אבל עכשיו לא רק שאין כאן ראיות והוכחות, אדרבה, יש גם הוכחות להיפך הגמור!
אחרי כן יקח יעקב אבינו גם את רחל. גם עכשיו היא לא מקנאה ולא מספרת לאחותה דבר על מה שהיה אמור להיות. היא ממשיכה לחיות מתוך אמונה פשוטה בלי לחכות לסימנים. עד כדי כך הצליחה שלא לקנאות, עד שלאה ובניה היו בטוחים שהיא זו אשר לוקחת מאחותה את יעקב אבינו! אבל אותה זה כלל לא מעניין. היא חיה את חייה עם ה' יתברך בתום לב ובאמונה פשוטה.
העולה מן הדברים
עיקר הנסיון לא היה הויתור בלבד, אלא להמשיך ולהאמין שהשי"ת חפץ בעבודתה אף כשכל הסימנים מעידים להיפך – ובלי שמץ קנאה.
ה · "התחת אלקים אנכי"
הקשר עם השי"ת אינו צריך שום ראיה
ואז מגיע הנסיון שלכאורה היה קשה מכל אלו שקדמו לו. לפתע כבר כן כתוב "וַתְקַנֵא רָחֵל בַאֲחֹתָּה", והיא מתבטאת באופן קשה ביותר. מה קרה עכשיו? מה הביא אותה כעת להישבר כל כך? וכי כך מדברת צדקת גדולה כל כך כרחל אמנו?!
אלא הביאור בזה הוא שלא היו כאן חלילה דיבורי יאוש מהחיים, כמו שמצוי אצל פשוטי העם שמתייאשים מחייהם. רחל אמנו אומרת לה' יתברך: אם זהו רצונך, הרי זה רצונך, כביכול אינני יכולה להכריח אותך בניגוד לרצונך. אבל הרי כל מהותי בעולם היא לגלות את מציאותך ואלקותך, אין לי כל מציאות אחרת חוץ מזה! ההמשך הוא המשך הגילוי בעולם, נשמות ישראל ממשיכות את גילוי מציאותך בעולם. אבל אם אתה בוחר במישהו אחר, אתה אוהב יותר עבודה של מישהו אחר – הרי אין לי יותר שום מציאות! אין קיום לדרך העבודה שלי, שהיא אמונה פשוטה בתכלית.
ויעקב אבינו משיב לרחל:
"הֲתַחַת אֱֹלקִׁים אנֹכִׁי". זוהי לכאורה תשובה תמוהה, וכי כך עונים את המועקות? אלא הקב"ה עונה לרחל: וכי כבר נגמר הקשר בינינו חלילה? את סוברת שההמשך מגיע ממני – ממדריגת ז"א שהיא גילוי אלקות – אין זאת, אלא לכי לאלקים! אל תתבלבלי, תמשיכי עם אמונתך התמימה והפשוטה! הקשר שלך עם ה' יתברך אינו צריך שום ראיה ושום גילוי!
ורחל אמנו מתחזקת ופונה ללכת רק לאלקים, בלי שום אמצעי שהוא. אבל יחד עם זאת היא גם ידעה והאמינה שהאמת היא שצריך לבוא ממנה המשך כפשוטו, להמשיך את גילוי מלכותו יתברך בעולם, והיא המשיכה להתחזק באמונתה גם כנגד כל הסיכויים והסימנים.
ו · השתדלות מתוך אמונה
אף בתוך הטבע – לגלות מציאותו ית'
רחל אמנו קונה את הדודאים מאחותה. לכאורה יש כאן דבר פלא: הרי עד הנה היא הלכה רק עם אמונה פשוטה, וכאן היא פתאום עוסקת בהשתדלות גשמית? כל השנים היא כל כך מסרה את נפשה על אמונה פשוטה, וכאן היא פונה להשתדלות, ואפילו מוותרת עבור זה על יעקב?
אלא האמת היא שרחל אמנו השיגה כאן השגה גדולה, שעליה להיכנס ולהיות רגל רביעי שבמרכבה, מרכבה למדת המלכות, עוד לפני שזכה לכך דוד המלך, כדאיתא בספה"ק. והיינו, שלא רק שתסמוך על ה' יתברך באמונה גרידא, אלא תוסיף ותתעלה למדריגה גבוהה יותר, לעסוק בהשתדלות מעשית בדרך הטבע, אבל יחד עם זאת לדעת בידיעה ברורה שכל זה אינו סתירה למציאות ה'! כי עד שלא זוכה האדם למדרגה זו, הרי ההשתדלות היא סתירה לכאורה לאמונה, אבל רחל אמנו כבר התעלתה לדרגת אמונה בה' גם מתוך ההשתדלות.
ובזה יש לפרש מאמר "הֲתַחַת אֱֹלקִׁים אנֹכִׁי" – אלקים בגימטריא הטבע. יעקב אבינו רמז לרחל שה' יתברך מצפה שהיא תזכך ותרומם את כל המדרגות שבעולם, עד שאפילו בתוך הטבע וההשתדלות היא תגלה את מציאות ה'!
"אסַף אֱֹלקִׁים אֶת חֶרְפָתִׁי" – ה' יתברך גילה שהדרך שלי אמיתית, יש המשך וגילוי לדרך העבודה שלי באמונה פשוטה ותמימה! זהו יוסף הצדיק, יסוד העולם, שמגלה את מציאות ה' יתברך במצרים, במקומות הנמוכים ביותר של הבריאה.
ואכן לבסוף נולד יוסף הצדיק!
העולה מן הדברים
יסוד הכל אמונה פשוטה, ולמעלה ממנה מדרגה גבוהה יותר – לעסוק בדרך הטבע ולידע שאף שם, ודייקא שם, מתגלה מציאותו ית'.
ז · טענתה של רחל אמנו
"יש שכר לפעולתך – ושבו בנים לגבולם"
בטענה זו באה רחל אמנו כביכול בפני ה' יתברך: אם יכולתי אני לעבור את כל הנסיונות והקשיים שעברו עלי, הנסיונות שעוברים גם על כל צאצאיי ממשיכי דרכי, כל הזמנים בהם נראה שכביכול כבר אינך חפץ בי חלילה, ועל כל אלו התחזקתי במסירות נפש לדעת ולהאמין שלמרות הכל אהבתך לא סרה ממני לעולמים – כאותה מדה עליך, אב הרחמן, לנהוג כלפי בניי. גם כאשר נראה כלפי חוץ שהם אינם חפצים בך חלילה, וגם כל הסימנים לכאורה מוכיחים על כך, גם אז תדע את האמת, שכל זה אינו אלא בחיצוניות, אבל בעומק פנימיות נפשם טמונה אהבה עצומה אליך בכל לב ובכל נפש!
וה' יתברך משיב על טענה זו:
"יֵש שָכָר לִׁפְעֻלָתְֵך... וְשָב ו בָנִׁים לִׁגְבּולָם"! בזכותך נמשך לעולם צינור של אמונה אדירה ועצומה שאין כל דרך לערער עליה. כמו שגילית כי "אין עוד מלבדו", כך גם יתגלה במדה כנגד מדה כי "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ"! יתגלה כי עם ישראל הם ענין נצחי שאינו ניתן לשינוי. כמו שה' יתברך הוא אלקינו לנצח, כך גם אנו בניו לנצח! גם אם נראה חלילה שאין המשך, בסופו של דבר יבוא ההמשך בכל התוקף!
טענה זו ממשיכה את הגאולה השלימה, ושבו בנים לגבולם. כי הגאולה השלימה נמשלה ללידה, אשר אז יבוא אל הפועל הגילוי השלם של נשמת ישראל, שהוא הוא גילוי אמיתות מציאות ה'.
ח · דברי חיזוק
"יהודי אנכי – והשי"ת אוהב אותי"
מכאן תצא קריאת החיזוק לכל אלו שעדיין לא זכו להמשך, אם כפשוטו, ואם כמבואר – שעדיין לא זכו למעשים טובים ולהמשך של גילוי כבוד ה'. לכל אלו יש נסיון לסבור שחלילה אין חפץ ה' בנו. אולם בכוחה של רחל אמנו יתחזקו להתעקש ולהתחזק באמונת אומן: יהודי אנכי! ה' יתברך אוהב אותי, ואם כן מוכרח שיהיה ממני המשך – המשך שימשיך את עבודתי בעולם, וכן המשך רוחני ונצחי למעשיי הטובים.
זו הייתה דרכה של רחל אמנו: היא לא הביטה על שום סיבה ואל אף סימן שהוכיח שכביכול היא איננה רצויה, אלא תמיד ידעה והאמינה בכל תוקף שהיא חלק ממנו יתברך, ומשכך רצויה היא לפניו ללא כל תנאי שהוא!!!
ט · על אם הדרך
כח לעמוד בטלטולי הדרך
קברה של רחל אמנו עמד על אם הדרך. יש בכך רמז כי הגלות כולה הרי היא הדרך אל הגאולה. המציאות שלנו היא מציאות של דרך, שם אנחנו נמצאים כל הזמן. רחל אמנו היא זו שנוסכת בנו את הכח לעמוד בכל קשיי וטלטולי הדרך עד היעד! דווקא האמונה התמימה של רחל אמנו היא זו שתציל אותנו לבל ניפול, ובזכותה יתעוררו עלינו רחמים גדולים עד שנזכה לגאולה השלימה.
י · תיקון רחל
לבכות על מה שהיה – ולעמוד איתן באמונה
ובזה יובן ענין תיקון חצות, תיקון רחל ותיקון לאה. כי לכאורה יש להבין מה טעם יש בבכיה על החורבן שהיה – "זכור ה' מה היה לנו", "על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו" – וכי לא עדיף להתמקד רק בתפילה על הגאולה העתידה? מה התועלת בבכיה על העבר?
אלא מבואר בזוה"ק ובכתבי האריז"ל, שעל פי פנימיות הענינים הרי שתחילת עבודת היום מתחילה בתיקון חצות, עליית המלכות מתחילה כבר אז, עוד לפני תפילת שחרית. על ידי תיקון חצות והלימוד לפנות בוקר מעלים את השכינה הקדושה מגלותה.
והיינו, שעל ידי שמקבלים את כח ותוקף של רחל אמנו שלא להתבלבל משום דבר, אלא להאמין אמונה שלימה בה' יתברך, על ידי זה יכולים לזכות אחר כך למוחין חדשים בשחרית. אבל כדי לקבל את כוחה, מוכרחים לראות קודם לכן את המצב בו אנו מצויים, לראות את השועלים שמהלכים במקום הקודש, ולבכות מה היה לנו – אבל יחד עם זאת להישאר חזקים ואיתנים באמונה שלמרות הכל עדיין ה' יתברך חפץ בנו, גם כאשר כל הסימנים מוכיחים את ההיפך הגמור.
וגם הגאולה הפרטית של כל אחד ואחד, "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְָאלָּה", היא בזכות הכח של רחל אמנו, ומהגאולה הפרטית תעלה ותצמח בקרוב הגאולה הכללית במהרה בימינו אמן.
