נועם השבת כז שותף למעשה בראשית

פרק א

øçàì תפילת שמונה עשרה בליל שבת חוזרים ואומרים בצוותא חדא "ויכולו השמים". ואיתא בטור (או"ח סי' רסח): ויש אומרים שנהגו לומר אותו בקול רם ומעומד, משום שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית, וכתיב ועמדו ב' האנשים ודרשינן (שבועות ל) אלו העדים שצריכין להעיד ביחד ומעומד, ולכן צריך שיעמדו ויאמרו אותו ביחד .

ä

שותף למעשה בראשית

ãåò איתא במדרש (ילקוט שמעוני בראשית ב רמז טז): אמר רב ואיתימא ר"י אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו, דאמר רב המנונא המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, אל תקרי ויכולו, אלא ויכלו, פירוש הקב"ה והוא.

éøáãî חז"ל עולה כי בני ישראל קדושים נוטלים חלק פעיל במעשה בראשית, אם זה על ידי עצם אמירת ויכולו שנעשה שותף למעשה בראשית, אם זה על ידי דין עדות על בריאת שמים וארץ שגם מורה על כך שבעדותם מקיימים

פרק א את העולם, כעדים המקיימים דבר. ויש לרדת לעומק משמעות דברי חז"ל, כי במה יפה עדותן של ישראל להפוך אותם לשותפים בפועל ממש במעשה בראשית, וכן מהו משמעות העדות על בריאת שמים וארץ.

מושג 'ערך'

éãëá להבין כל זה על בוריה, עלינו לפתוח בית שער למושג הנקרא 'ערך', היינו שוויות. כל העולם סובב סביב נקודת ערך ושוויות, ועליה סובבים כל חיי המסחר בעולם, לכל דבר בעולם יש ערך, אלא שערכם תלוי בכמותם, היינו כמה יש מהם אם מעט או ארבה, וכן תלוי הוא כמה האדם נצרך להם, ועליהם יפול ויקום ערכם, ערכם של הזהב והכסף גדולים הם משאר חפצי העולם כי מועטים המה, וכן מחמת יופיהם נצרכים הם לבני אדם, לעומת העפר הנמצא בכל מקום שאינו שוה פרוטה, ובעצם ערכו של כל דבר בעולם תלוי במחשבת בני אדם, ואין להם באמת שום שוויות מצד מהותם.

.àîâåãì עשיר מופלג בנה לו באיזה כפר נידח ארמון פלא וגדול מאבנים מיוחדים שכמעט אינם נמצאים בעולם, כל כלי הבית הם מזהב טהור או מכסף מזוקק, המיטות והשולחנות עשויים מעץ משובח עד למאוד, כל יופי העולם נמצא בארמון נפלא זה, אמנם מיד גמר בנין הארמון נפטר העשיר המופלג ואין איש יודע מקומו של ארמון זה, ושום נברא שבעולם אינו יכול להשביע עיניו מיופיו של הארמון, הרי שבעצם הארמון אינו שוה פרוטה, כי באם אין איש שיכול להעריך גודל פאר הארמון אינו שוה כלום, כי הזהב והכסף מצד עצמם אין להם שום שוויות, ואינם שונים משאר עפר הארץ.

אין ערוך לך

äàéøáä דומה לארמון נפלא המורכב מכל היסודות הכי נעלים שהם דומם צומח חי מדבר, הקב"ה ברוב חכמתו ברא עולם ומלאו לא חסר כל בה, 'לו יחיה גבר שנין אלפין לא יעול גבורתיה בחושבניא', אין במוח כל חכמי תבל קצה השגה אפילו במעט שבמעט מגודל חכמת הקב"ה הנטוע בבריאה הגשמית. אמנם הבריאה מצד עצמה חסרת ערך היא, כי מצד הקב"ה אין לה שום ערך, שהרי נבראה יש מאין, ובהכרח שאינה תופסת מקום, ואין לה שום ערך בעולמו של הקב"ה, ערכו של העולם מצד עצמו אינו עולה על בריאה של גרגיר חול הנברא יש מאין, כי שניהם נבראו יש מאין, הרי שכלפי הקב"ה אין שום ערך לבריאה.

ישראל נותנים ערך לבריאה

ãöî הנבראים אשר אינם מכירים במי שאמר והיה עולם ר"ל, גם כן אין שום ערך אמיתי לבריאה, שהרי אינם מכירים ביוצרם, והרי שהיא חסרת משמעות, והגויים שכן מאמינים בהקב"ה הרי הבריאה נעדרת מתכלית ומשמעות אמיתית, והרי היא חסרת נשמה בתכלית קיומה, והיא כגוף בלי נשמה.

çøëäáå שערכה האמיתי של העולם נערך בהכרת בני ישראל קדושים, כאשר היהודי רואה את הבריאה בתפארתה בליל שבת כאשר היא נשלמת ועומדת על תיקונה, ומכיר בהקב"ה שהוא יוצרה, ויודע תכליתה ומשמעותה, הרי שעל ידו מקבלת ערכה האמיתי, ומבלעדי שבני ישראל עומדים בליל שבת ואומרים ויכולו ומעידים על בריאת שמים וארץ על ידי הקב"ה, הבריאה מחוסרת ערך, ודומה היא לארמון הנ"ל שאין איש יודע על קיומה.

äìåòä מדברינו כי דברי חז"ל 'כל האומר ויכולו נעשה שותף למעשה בראשית' אינו הלצה בעלמא לרומם קרנם ודעתם של בני ישראל, אלא הם כפשוטם, כי באמירת ויכולו מכיר במי שאמר והיה עולם, ונותן ערך לבריאה, ובכך נעשה שותף במעשה בראשית.

ויכלו - הוא והקב"ה

øôåñî על הרה"ק רבי שלמה מזוועיל שאדם פנה אליו לפעול לו ישועה גדולה, ואמר לו הרה"ק שיזכירו לו זאת לפני קידוש בליל שבת, וכאשר נעמד הרה"ק לעשות קידוש פנה להקב"ה ואמר הרי נאמר שכל האומר ויכולו נעשה שותף למעשה בראשית, ועם כנים הם הדברים הרי שהשותף צריך להימלך בדעת שותפו, ובאם כן דעתי שיהודי זה צריך לישועה זו ואיני עושה קידוש עד שיתמלא מבוקשו.

פרק ב

פרק ב

øçàì שבאנו להבנה בהירה בעומק דברי חז"ל נעשה שותף למעשה בראשית נבוא לבאר חלק השני של מעלת אמירת ויכולו בצוותא חדא כדין עדות.

עדות לישראל

ùøåù לשון עדות נגזר מלשון 'עד', 'לעולם ועד', 'בנין עדי עד', לשון המורה על å נצחיות . תפקיד העדים להנציח מעשה שהיה בעולם לעולמי עד, באם היה מעשה בעולם ואין עדים על הדבר הרי שלמעשה זה אין שום חשיבות כי אין מי שיודע על כך, והעדים בעדותם מקיימים ונותנים תוקף למעשה זה, שישאר בגדר נצחיות בעולם .

æ

עדי בירור וקיום

äðäå יש שני סוגי עדות, 'עדי בירור' ו'עדי קיום', עדי בירור נועדו לברר מעשה שהיה, כגון שראו שראובן לוה ממון מחבירו, ואמורים הם לבוא לבית דין בעת הצורך להעיד על המעשה שראו, אמנם עומדים הם מחוץ למעשה, ואינם חלק ממעשה ההלוואה, כי מעשה ההלואה קיימת גם מבלי עדותם, והלוה חייב לשלם למלוה בעצם מעשה ההלואה גם בלי העדת עדים, אלא כאשר נתעורר שאלה בבית דין אם היה הלואה או לא יכולים אנו לסמוך על דבריהם.

äðåù הוא עדי קיום שאינם מיועדים רק לבירור המעשה באם יתעורר ספק עליה, אלא העדים הם חלק מהמעשה, ובלא עדים אין שום משמעות למעשה זה,

הערות וציונים

דוגמת הקדושין בבני ישראל שאין תפקיד העדים רק לברר שהיה מעשה קדושין באם יתעורר שאלה אם נשואין הם זה לזה או לא, אלא הם חלק מהקדושין, ובאם אחד עושה מעשה קדושין בלא עדים לא חל כלל מעשה קדושין, הרי שהעדים חלק ממעשה הקדושין, ועל כן נקראים הם 'עדי קיום'.

עדי בירור במעשה בראשית

úåãò בני ישראל בליל שבת המעידים על בריאת העולם על ידי הקב"ה, יש בהם שתי מדרגות בעדותם, מצד אחד הם עדי בירור המבררים מי הוא זה שאמר והיה עולם, וכן הם עדי קיום שרק על ידי עדותם יש קיום העולם.

.øàáðå לכאורה נשאלת השאלה מהו המשמעות של עדות בני ישראל על מעשה בראשית, כלום היו בעת בריאת העולם, וכיצד יתכן שהם עדי בירור. המענה על כך, כי מצד נשמתם קדמו לעולם, כנאמר נמלך בנשמת הצדיקים אם לברוא העולם או לא, הרי שבני ישראל קדמו לעולם, וכדברי המדרש 'ישראל קדמו לכל'. מלבד זאת גם מצד גופם הגשמי שנבראה אחרונה למעשה בראשית, גם כן יכולים לשמש כעדי בירור, וכדברי הכלבו (סימן לה) שהאמונה של בני ישראל בהקב"ה שברא שמים וארץ חזקה כל כך כאילו רואים הם בריאת שמים וארץ על ידו ועל כן נחשבים לעדי בירור .

ç

עדי קיום במעשה בראשית

íðîà אמירת חז"ל שהאומר ויכולו נעשה שותף למעשה בראשית טומן בה סוד נורא ונשגב, בני ישראל אינם רק עדי בירור על מעשה שהיה לפני כששת אלפים שנה, אלא הם 'עדי קיום', כלומר, הם המקיימים מעשה בראשית בכל ליל שבת מחדש, כי ערך העולם הוא רק בהכרתם כנ"ל, הרי שנחשבים הם לעדי קיום בקדושין שהם חלק ממעשה הקדושין, וכן בני ישראל משמשים לעדי קיום על בריאת העולם והם נוטלים חלק במעשה בראשית כאמור לעיל.

הערות וציונים

פרק ב

ãáìî זאת ידועים הם דברי האור החיים הקדוש (בראשית ב ג) שבכל שבת ניתן חיות חדשה לבריאה הגשמית, ואלמלא בני ישראל שומרים את השבת לא היה קיום לעולם, ומכריח לפי יסוד זה שמיום הראשון במעשה בראשית היה אדם אחד שהיה שומר שבת . ולפי דבריו מובן פשטות מדוע נחשבים אנו לעדי קיום על מעשה בראשית, כי בעדות שמים וארץ והשביתה בשבת מקבלת הבריאה חיות חדשה וכאילו נבראה מחדש.

è

שמו מפארים עדת חבלו

äðäå לאור דברים אלו אמור איש הישראלי להרגיש רוממות הנפש והנשמה באמירת ויכולו לאחר תפילת שמונה עשרה ביחד עם הציבור הדומה לעדות, אמור הוא להתרגש עד כמה חביבים אנו לפני הקב"ה שתלה כל קיום מציאות שמים וארץ בבני ישראל קדושים, ולולי שגילו לנו חז"ל עומק הקשר ביננו להקב"ה כשותפים ממש במעשה בראשית לא היינו לעלות זאת על קצה מחשבתנו, ועל היהודי לצאת במחול וגיל ורנן בשעה זו בהכרת מעלת קדושת בני ישראל וחביבותם להקב"ה.

פרק ג

ïåéë דאיתינן להכי נוסיף קצת נופך למשמעות עדות בני ישראל בליל שבת הדומה לעדי קדושין שהם קיום הדבר, והקשר בין עדי קדושין לקדושת ליל שבת.

עדי קיום בקדושין

ìëá דבר שבערוה צריכים עדי קיום ונלמד מהפסוק "על פי שנים עדים וגו' יקום דבר", ובפרט במצות קדושין. ולכאורה נשאלת השאלה הרי מצות קידושין מורה על נקודת היחוד בעצם נשמותיהם של חתן וכלה בבני ישראל, שהיה נשמתם אחד ונחלקה לשתיים, ועל ידי הקדושין חוזרים להתיחד כנשמה אחת בגוף, ועל כן בלשון קדושין שהוא מיחד את אשתו ואוסרה על כל העולם כהקדש, והרי שכל מהות הקדושין הוא בינו לבינה דווקא, וכיצד נכללים ביחודם בקדושין שני העדים הנעשים חלק ממעשה זה, ולכאורה אמורים להיות מבחוץ מעשה הקדושין ולא יהיו אלא כעדי בירור.

בשם כל ישראל

äðòîä על כך. כי יחוד איש ואשה אינה יחוד ושמחה פרטית, כי כל אחד מישראל כלול מכללות נשמת ישראל, ובעצם בכל שמחת נישואין בבני ישראל קדושים מאיר ומתגלה אור הגאולה שלימות יחוד קוב"ה ושכינתא, כי כללות נשמות ישראל משמשים ככלה קרויה בנעימה קדם החתן הקב"ה, וכנאמר "כמשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך", ועל כן מהראוי שכל בני ישראל יהיו כלולים בקשר הקדושין שביניהם. ואכן כך הם פני הדברים, אלא שאין זה בקום ועשה, כי אם בשב ואל תעשה, כלומר, מהות הקדושין שהיא נאסרת על כל העולם, ובאם לא היה שאר אנשים לא היה שייך לברר שהיא מיעודת לו דווקא, ורק כאשר יש עוד אנשים הרי מתגלה יחודה אל בעלה, אמור מעתה כי בני ישראל נכללים בקדושין אלו על ידי זה שאסורים הם לכלה זו המיוחדת מעתה לבעלה, ובאם אין עדים העומדים ורואים מעשה קדושין זה אין ידוע וניכר האיסור על כל עולם, הרי ששני עדים אלו עומדים בשם כל ישראל לאסור אותה על כל העולם כולה, ולכן שפיר נכללים הם במעשה הקדושין.

פרק ג

זה שמי לעולם

ãåñé זה יובן יותר מדברי הרה"ק הבעל התניא המבאר בכמה מקומות ששורש מצוות לא תעשה גבוה יותר ממצות עשה, ומייסד דבריו על דברי הזוהר הק' על הפסוק "זה שמי לעולם וזה זכרי לדור ודור". שמי עם י-ה עולה שס"ה, ומכוון לשס"ה מצוות לא תעשה, וזכרי עם ו"ה עולה כמנין רמ"ח, המכוון לרמ"ח מצוות עשה, והנה נודע כי 'שם' גבוה יותר מ'זכר', ומדוע לא תעשה שלכאורה הוא רק סור מרע נקרא שם וכן רמוז שם י-ה הגבוה יותר מו-ה, ולכאורה ברמ"ח מצוות עשה "עשה טוב" ניכר יותר הדבקות בהקב"ה ממצות לא תעשה.

קדושין אסורה על כל העולם

.øàáîå כי מצוות לא תעשה גבוה יותר במעלה ממצות עשה, והטעם כי מצוות עשה מוגבלים הם בציור וכלי מסויים, דוגמת הציצית ששיעורם בשמונה חוטים וארבעה בתים בתפילין של ראש, וחיות האלוקי השופע בהם מצומצם לפי שיעור גדר המצוה. אמנם מצוות לא תעשה לא ניכר שיעורם, ואין הם מוגבלים בכלי, הרי שמתגלה בהם עצם אורו יתברך.

ùéçîðå כל זה יותר מהרגשת בני אדם, כאשר אדם מקיים מצוות תפילין נרגש בו גם כן צורת דבקות בהקב"ה על ידי ציור מצוות תפילין הנחשב לקישוט לבני ישראל קדושים, אמנם במצוות לא תעשה לא נרגש שום תוספת וציור כי אם שהקב"ה אוסר לעשות כן, הרי שעצם אורו הפשוט מורגש בלא תעשה יותר מבמצוות עשה המלובש בלבוש מסויים והבן.

אתה קדשת את יום השביעי

äæîå נבוא להבנה בצורת עדי קיום בקדושין שהעדים נוטלים חלק באופן של שב ואל תעשה ובלא תעשה, ודווקא על ידי כך נכללים הם ביחוד חתן וכלה על ידי העדים בשם כל ישראל.

øáë הרחבנו במאמרים הראשונים כי יום השבת יש בו שלוש מדרגות קדושה, ליל שבת מורה על קדושין ויום השבת על נישואין ורעוה דכל רעוין על יחוד, ולכן בליל שבת אנו אומרים 'אתה קדשת', וכן עדות על מעשה בראשית נקרא 'קידוש', מלשון 'קדושין', בליל שבת מגלה היהודי בעדותו כי ה' הוא אלוקים והוא ברא שמים וארץ, ועל ידי זה נאסרת הבריאה על כל העולם ומתגלה שורש יחודה במאצילה שהוא הקב"ה. ובני ישראל משמשים כעדי קיום על מעשה שמים וארץ ועל ידם מתגלה שלימות קדושת השבת בכל הבריאה כולה. ולכן כל האומר ויכולו נעשה שותף למעשה בראשית והבן.

ä והנה הטעם שחוזרים לומר ויכולו לאחר שמונה עשרה מבואר בפוסקים משום יו"ט החל להיות בשבת שלא אומרים ויכולו בתפילה ומכיון שלא רצו לשנות קבעו אמירת ויכולו בכל שבת לאחר שמונה עשרה. אמנם ראה מה שכתב באבודרהם (úáùä úåìôú øãñ): ואע"פ שאמרו אותו (åìëåéå) בתפלה תקנו לאמרו פעם אחרת בקול רם ומעומד, לפי שהוא עדות להקב"ה שברא שמים וארץ בששה ימים וביום השביעי שבת ממלאכתו, ועדות מעומד שנאמר (æé èé íéøáã) ועמדו שני האנשים וכו'. å 'עד' הוא שם הבטחון כנודע ליודעי ח"ן, שהוא בגמטי' שם אכדט"ם האותיות המקדימות לשם אלוקים, המורה על נצחיות בתוך הגבול וד"ל. æ מידת יעקב אבינו היה אמת לכן רואים אנו שורש ענין עדות אצל עבודת יעקב כאשר עשה גל עד בינו לבין לבן, ושם מוזכר לראשונה בתורה עד הגל הזה מלשון נצחיות, ואיתא בכתבים כי שורש של ל"ג בעומר רמוז בפסוק עד הגל הזה, כי רבי שמעון הוא זה שחיזק נצחיות התורה כי לא תשכח מפי זרעו והבן. ç ואמרו ז"ל כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה מעליותא קאמר דנעשה שותף, והלא גנאי הוא כלפי מעלה כל שניות ושתוף. ואפשר לומר שהכונה בזה כי באמרו ויכולו שמראה בראשית, וצ"ע מאי בעצמו שמעלה עליו כל הכתוב בתורה לענין חדוש העולם ומאמין בו אמונה קיימת כאלו הוא ראה בעיניו מעשה היצירה, וכמו שהוא עצמו היה שותף להקב"ה בעשיית המלאכה, לפי שאין לבו נוקפו בדבר קטן או גדול במעשה ההוא. è וראה תורף דבריו: ולפי פירושינו זה מצאנו נחת רוח במאמר אחד שאמרו ז"ל úáù) (:èé÷ כל המקדש וכו' ואומר ויכולו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ע"כ, ודבריהם רחוקים ודחוקים לפי הנראה מי שמע כזאת שיבא אדם וישתתף בדבר שכבר נגמרה מלאכתו אין אחר מעשה כלום, ובמה יעשה שותף, עוד מה היא הפעולה הגדולה הזאת שבאמצעותה ישיג השגה זו ועוד לו יהיה שיהיה מעשה זה גדול עד מאוד וכו'. ולמה שפירשתי אמת יהגה חיכם ודבר ה' בפיהם אמת בטעם צודק, כי להיות שהשבת הוא המקיים העולם כל ששת ימים ואחר עבור ששת ימים יבא שבת אחרת ויחייהו ויקיימהו עוד ששת ימים אחרים, ולך לדעת כי מציאות השבת בעולם הוא קיומו שמקיימים אותו כי אם אין מקיימים שבת אין שבת וכו'. הראת לדעת כי הוא המקיים העולם ואין לך שותף גדול מזה כדין וכהלכה, ולך לדעת כי מיום ברא אלהים אדם לא חסר העולם דבר המעמיד צדיק יסוד עולם שהוא שומר שבת, כי אדם שומר שבת היה ע"ה (áö íéìäú ùøãî) ואחריו קם שת בנו כי הוא היה צדיק גמור, ואחריו כמה צדיקים וכשזה נופל כבר בא השמש שומר שבת מתושלח וכו' נח שם אברהם וכו', ומשם לא פסקה שמירת שבת מישראל ואפילו במצרים היו שומרי שבתות.