פרשת לך לך – סוד האות ה' בשמות של אברהם ושרה
ה' ציוה את אברם לשנות את שמו מ"אַבְרָם" ל"אַבְרָהָם" ובכוח זה לזכות לפריה ורביה שנאמר " וְלֹא יִקָּרֵא עֹוד אֶת שִמ ך אַבְרָּם וְהָּיָּה שִמ ך אַבְרָּהָּם כִי אַב הֲמֹון גֹויִם נְתַתִיָך: וְהִפְרֵתִי אֹת ך בִמְאֹד מְאֹד ונְתַתִי ך לְגֹויִם ומְלָּכִים מִמ ך יֵצֵאּו" (בראשית יז, ה-ו). וכן ה' יתברך ציוה לשנות את שמה של אשת אברם מ"שָרַי" ל"שָרָה", ואחרי כן תזכה בפרי בטן שנאמר "וַיֹאמֶר אֱֹלקים אֹת ה וְגַם נָּתַתִי מִמֶנָּה ל ך בֵן ובֵרַכְתִיהָּ וְהָּיְתָּה לְגֹויִם מַלְכֵי עַמִים מִמֶנָּה יִהְיּו " (בראשית יז, טו-טז). אֶל אַבְרָּהָּם שָּרַי אִשְת ך לֹא תִקְרָּא אֶת שְמ ה שָּרָּי כִי שָּרָּה שְמָּּה: ובֵרַכְתִי
ויש להתבונן, מדוע על ידי ששינו אברהם ושרה את שמם הם זכו להיפקד בבנם יצחק? ומדוע דווקא בתוספת האות ה' לשמם?
אברם ושרי היו בתחילתם עקרים כך שלא היו יכולים להוליד
אברם ושרי היו בראשיתם עקרים, כאשר איבר הזכרּות של אברם ואיבר הנקבּות של שרי היו מכוסים בעור, ובלשון רבותינו נקראו שניהם ' טּוְ מ טּוִ מים'. ועל זה אמר הנביא " הַבִיט ו אֶל צּור חֻצַבְתֶם וְאֶל מַקֶבֶת בֹור נֻקַרְתֶם: הַבִיט ו אֶל אַבְרָּהָּם אֲבִיכֶם וְאֶל שָּרָּה תְחֹולֶלְכֶם" (ישעיה נא, א-ב) (גמ' יבמות דף סד ע"א, 'ילקוט שמעוני' ספר ישעיה רמז תעג), כאשר " צּור" הוא כנגד אברם, כי לצור יש בליטות כמו הזכר, והוא קשה כמו שהיה קשה לאברם להוליד. ו" בֹור" הוא כנגד שרי אשתו ('מדרש תלפיות' ענף אברהם ד"ה 'מפרשים ז"ל' עיי"ש), והכוונה שהיתה כמו בור אשר אין בו מים ('מסכנות יעקב' לר' יעקב פרדו על ספר ישעיה סימן נא דף קכט ע"א טור ב ד"ה שמעו אלי). ואחרי שנישאו אברם ושרי, נקרע מעליהם העור שכיסה והם התרפאו (תוס' גמ' יבמות דף סד ע"א ד"ה אברהם נמי עקור היה). ועל זה נאמר בפסוק "חֻצַבְתֶם" – על אברם שנעשה לו חלק של זִכְרּות, ו"נֻקַרְתֶם" – על שרי שנעש ה לה חלק של נִקְבּות (רש"י בגמ' יבמות דף סד תחילת ע"ב).
ועל אף שנקרעִ טְ מ וט מּו של אברם והוא כבר היה יכול להוליד ('אור החיים הקדוש' בראשית יא, ל ד"ה ונראה לפרש), וגם הביא את בנו ישמעאל מהגר, ידע אברם ברוח קודשו כי לפי מזלו הוא נקרא 'אינו מוליד' (ראה גמ' שבת דף קנו סוף ע"א), היות שלא יכול להוליד מבת זוגו שרי את עיקר מזלו שהוא יצחק אשר היה צריך לצאת לעולם, והוליד רק את 'הפסולת' שלו שהוא ישמעאל. ואכן ה' הסכים עמו ואמר שהוא נקרא 'אינו יולד' (ראה 'בראשית רבה' פרשת לך לך פרשה מד, י) ('אור החייםהקדוש' בראשית יז, ה ד"ה ונראה). ושרי על אף שנרפאה מטמטומה (תוס'בגמ' יבמותדף סד ע"א ד"ה אברהם נמי עקור היה), לא יכלה ללדת, לפי שלא היה לה רחם בגופה שנאמר "וַתְהִי שָּרַי עֲקָּרָּה אֵין ל ה וָלָד" (בראשית יא, ל), כלומר שלא היה לה בית וולד (גמ' יבמות דף סד ע"ב) כבר מראשית יצירתה, ונמצא בזה שהיא היתה חסרה את כלי הקיבול שהוולד יכול להיווצר בתוכו ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א סימן ד).
בשעה שאברם ושרי היו עקרים, הם הולידו נשמות של גרים על ידי הזיווג ('אור החמה' על זוהר פרשת שלח לך דף קסח עא ד"ה 'כסא דעבדין' ממהרח"ו, 'אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יב, ב ד"ה אשה כי תזריע. וראה זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא אמר) בכוונות הייחודים ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו), וכן בכוח אות י' שבה נברא העולם הבא ושהיה בשמה של 'שרי', כי הולדת הנשמות מתייחסת לעולם הבא('אור תורה' למגיד ר' דב בער ממעזריטש פרשת לך לך ד"ה איתא אברם). כך שעל אף ששרי לא היתה יולדת אז בגשמיות, הרי שבכל זיקה וזיקה היא ואברם כן היו מולידים 'נשמות' בלי גוף גשמי ('אור החיים הקדוש' פרשת תזריע פרק יב, ב ד"ה 'אשה כי תזריע' עיי"ש), שהן עתידות להתווסף לגרים כשיבואו להידבק בעם ישראל ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו). וזה מה שנאמר על אברם ושרי "וְאֶת הַנֶפֶש אֲשֶר עָּש ו בְחָּרָּן" (בראשית יב, ה), שהכוונה בזה היא לא רק על הגרים הגשמיים שהם גיירו בדורם ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו) אשר קיבלו עליהם לא לעבוד עבודה זרה ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו, ופירוש 'יד יהודה' על 'מאמר אם כל חי' חלק ג סימן ו אות יח), אלא גם על כל באי עולם שעתידים להתגייר לגמרי ולהיות 'גרי צדק' ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג סימן ו), עד ימות המשיח ('ילקוט חדש' לר' ישראל מבלזיץ בחלק 'אברהם וכל הדורות שבימיו' אות מ ד"ה 'מאריך הרבה' מהרמ"ע מפאנו, 'מגלה עמוקות' פרשת ויצא ד"ה ויצא יעקב מבאר שבע, 'מגלה עמוקות' פרשת וישב ד"ה וישב יעקב בארץ) (להרחבה על נשמות הגרים ראה אחד ממאמרינו לפרשת עקב – 'סוד הנשמות של הגרים').
בתוך האות ה' טמון כוח היצירה וההולדה של העולם הזה
כאשר רצה הקב"ה לברוא את העולם הוא השתמש באות ה' שנאמר " אֵלֶה תֹולְדֹות הַשָּמַיִם וְהָּאָּרֶץ בְהִּבָרְאָם בְיֹום עֲשֹות וָּ יְה"ה אֱֹלִ קים אֶרֶץ וְשָּמָּיִם" (בראשית ב, ד), " בְהִּבָרְאָם" – נדרש כאילו נכתב "בה'- בָרְאָם," כלומר הקב"ה ברא את העולם הזה באות ה' (גמ' מנחות דף כט ע"ב) וזה לעומת האות י' שבה נברא העולם הבא ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת לך לך דף יב ע"ב טור ב ד"ה ובזה יובן הטעם). ועל כך נאמר "כִי בְָ י ה וָּיְה"ה צּור עֹולָּמִים" (ישעיה כו, ד) (עפ"י 'אור תורה' למגיד ר' דב בער ממעזריטש פרשת לך לך ד"ה איתא אברם). ובתוך האות ה' הוא הטמין את כוח היצירה של העולם, וכן קיומם התמידי של השמים והארץ תלויים בה (עפ"י פשט דברי הזוהר פרשתנשא דףקכגע"אד"הבה אתברי על עלמא). ומטעם זה יש בה גם את כוח הזרע, ההולדה וההתפשטות ('מגן דוד' להרדב"ז תחילת האות ה), כי העולם נברא על מנת ליישבו בבני אדם, ולכן גם האות ה' שבה נברא העולם מסוגלת להביא תולדות ליישוב העולם ('כלי יקר'לר' שלמה אפרים מלונטשיץבראשית יז, טו). ומשום כך, כאשר יש אות ה' בתוך שם האיש או האשה הרי זה מסוגל להולדה ('זוהר חדש' שיר השירים דף פח בסוף ע"ב ד"ה ובגין כך אברם, 'רבינו בחיי' בראשית יז, ה).
האות ה' היא כלי של ההולדה ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כץ מסכת ברכות פרק ראשון דף לז ע"ב אופן יא ד"ה נ"ל לתרץ לפי), ובכוחה להביא תולדות ('זוהר חדש' שיר השירים דף פח בסוף ע"ב ד"ה ובגין כך אברם, 'רבינו בחיי' בראשית יז, ה). אות זו גורמת להוליד זרע ('ברית שלום' לר' פינחס בן פילטא פרשת שלח לך דף צד ע"ב ד"ה בגמרא דסוטה, 'תפארת בנים' לר' צבי הירש ממונקאטש על הגדה של פסח דף תקלט ד"ה עוד יתפרש) ומהווה מזל לבנים ('דבק מא"ח' לר' אברהם חמוי מערכת ה אות כא בשם הרמ"ע מפאנו בספרו 'כנפי יונה'). ואין בכל האותיות של האל"ף בי"ת אות המתוקנת להוליד חוץ מהאות ה' ('זוהר חדש' שיר השירים דף פח ע"ב ד"ה ומנא לן), וכפי שנרמז בפסוק "הֵא לָכֶם זֶרַע" (בראשית מז, כג) ('פירוש הטור על התורה' בראשית ל, ג, 'כלי יקר' בראשית יז, טו, 'סמיכת חכמים' מסכת ברכות פרק ראשון דף לז ע"ב אופן יא ד"ה נ"ל לתרץ לפי, 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת יבמות דף נו ע"א טור ב, 'אור תורה' לר' דב בער ממעזריטש פרשת לך לך ד"ה איתא אברם, 'ברית שלום לר' פינחס בן פילטא פרשת שלח לך דף צד ע"ב ד"ה בגמרא דסוטה, 'ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק ליקוטים פרשת לך לך כתר מלכות דף טו ע"ב ד"ה 'בפסוקים ושרי אשת אברם' בשם חמיו ר' הענדיל) כלומר שמהאות "הֵא" יהיה "לָכֶם זֶרַע" ('זכר דוד' לר' דוד זכות מאמר ג פרק ג דף מה ע"א ד"ה וטעם שנצטוינו).
אות ה' מתוקנת לעשות פירות יותר מכל שאר האותיות ('זוהר חדש' שיר השירים דף פח ע"ב ד"ה ומנא לן דההוא). ויש לזה רמז גם בצורת האות, לפי שהאות ה' פתוחה מלמטה, להורות שבכוח האות הזאת יכולה האשה לקבל את הזרע וללדת את העובר ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא בפסוק 'וירא יהו"ה)'. וכן האות ה' בנויה משתי אותיות נפרדות, שהן אות ד' ואות ו' הנכתבות בתוך האות ה' קרוב אך בנפרד, בעוד אחת תלויה ומובלעת בתוך השניה אך לא דבוקה בה. ודבר זה הוא בחינת העובר, שהוא אומנם בא מתוך האשה ונקרא 'ירך אמו' אך הוא לא חלק מגופה ממש ('מגן דוד' להרדב"ז על האותיות תחילת אות ה). לכן נאמר על שרה אמנו "וַתְהִי שָּרַי עֲקָּרָּה" (בראשית יא, ל), והכוונה ששם "שָּרַי" גרם לה להיות עקרה, כי היתה חסרה לה האות ה' ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על בראשית רבה לח, כ סוף ד"ה שנה לעבורה, 'שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש ספר במדבר דף לז ע"א ד"ה הטעם גבי סוטה) שהיא עיקר הרחם של האשה ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש ספר במדבר דף לז ע"א ד"ה הטעם גבי סוטה), והיא אות מוצלחת להוליד זרע ('נזר הקודש' על בראשית רבה לח, כ סוף ד"ה שנה לעבורה).
כאשר הגר שפחתה של שרי, ראתה שהיא עצמה התעברה מאברם ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת וישלח דף לד ע"ב ד"ה מדרש רבה), ואילו שרי גבירתה לא התעברה, נעשה כבודה של שרי מזולזל בעיניה ('תרגום יונתן' על בראשית טז, ד), והיתה מבזה אותה ('זרע שמשון' פרשת וישלח דף לד ע"ב ד"ה מדרש רבה) על שלא זכתה להריון שנאמר " וַיָּבֹא אֶל הָּגָּר וַתַהַר וַתֵרֶא כִי הָּרָּתָּה וַתֵקַל גְבִרְת ה בְעֵינֶיה" (ראה רש"י בראשית טז, ד) ('זרע שמשון'פרשת וישלח דף לד ע"ב ד"ה מדרש רבה). שרי פנתה לאברם בעלה ואמרה " חֲמָּסִי עָּלֶי ך אָּנֹכִי נָּתַתִי שִפְחָּתִי בְחֵיק ך וַתֵרֶא כִי הָּרָּתָּה וָּאֵקַל בְעֵינֶיה" (בראשית טז, ה). בעקבות כך אברם נתן לשרה רשות לעשות בה הטוב בעיניה שנאמר " וַיֹאמֶר אַבְרָּם אֶל שָּרַי הִנֵה שִפְחָּת ך בְיָּד ך עֲשִי ל ה הַּטֹוב בְעֵינָּי ך וַתְעַנֶהָּ שָּרַי וַתִבְרַח מִפָּ נֶיה" (בראשית טז, ו), וכשברחה פגשה בדרך חמשה מלאכים (ראה 'בראשית רבה' עה, דבשיטתרב חמא בר חנינא, 'בראשית רבה' מה, זבשיטת ר' יוסי בר חנינא). ובאו דווקא חמשה, כדי לרמוז להגר ששרי אינה ראויה להריון משום שאין לה אות ה' בשמה, אבל כשישתנה שמה אף היא תהיה בהריון, לכן שלא תשוב לבזותה ('זרע שמשון' פרשת וישלח דף לד ע"ב ד"ה מדרש רבה).
כל האמהות הקדושות שהיתה אות ה' בשמן זכו לפרות ולרבות
דווקא האמהות הקדושות כמו רבקה, לאה, בלהה וזלפה שהיתה בשמותיהן האות ה', זכו ללדת (עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא ד"ה וירא ה', עפ"י 'מעשה רוקח' לר' אלעזר רוקח על המשניות מסכת יבמות דף נו ע"א טור ב) בנים ('דבק מא"ח' לר' אברהם חמוי מערכת ה אות כא). כי התקבלה תפילתן להיפקד בכוח האות ה' (ראה 'בראשית רבה' מה, ד בשם ר' חנינא בן פזי) ('לקט שמואל' לר' שמואל פייבוש הכהן דף ח ע"ב בערך אבות אות ד ד"ה בצדקתם זכו). אך שרי ורחל שהיתה חסרה להן האות ה' התעכבו מללדת (עפ"י 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא ד"ה וירא ה'). שרי ידעה כי חסרה לה האות ה' ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה ותאמר שרי) וגם לאברם בעלה, וכפי שנאמר "וְשָּרַי אֵשֶת אַבְרָּם לֹא יָּלְדָּה ול" (בראשית טז, א) דווקא, כי שמו חסר אות ה' ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק ליקוטים פרשת לך לך כתר מלכות דף טו ע"ב ד"ה בפסוקים 'ושרי אשת אברם' בשם חמיו ר' הענדיל). לכן נתנה לאברם את שפחתה הגר, בשביל שהיא ואברם ייבנו ממנה. ואמרה שרי לאברם "אתה אין לך אות ה' ולי אין אות ה', בוא אל שפחתי הגר ואני אקח ממנה את האות ה' שהיא האות הראשונה שבשמה, ואתה תיקח את האות ה' שהיא גמטריא קטנה של שתי האותיות האחרונות 'גר', ו" אּולַי אִבָּנֶה מִמֶנָּה" (בראשית טז, ב) לפריה ורביה" ('שפתי כהן על התורה' פרשת לך לך ד"ה ותאמר שרי, 'ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק ליקוטים פרשת לך לך כתר מלכות דף טו ע"ב ד"ה 'בפסוקים ושרי אשת אברם' בשם חמיו ר' הענדיל).
מטעם זה רחל אמנו לא יכלה ללדת, לפי שלא היתה לה אות ה' בשמה ('פירוש הטור על התורה' פרשת ויצא פרק ל, ג, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת ויצא בפסוק 'וירא יהו"ה', 'מראית העין' להחיד"א סוטה כו ע"א, 'מעשה רוקח' על המשניות יבמות דף נו ע"א טור ב, 'אור תורה' לר' דב בער ממעזריטש פרשת לך לך ד"ה איתא אברם, 'זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק ג ד מה ע"א ד"ה וטעם שנצטוינו, 'דרוש שמואל' לר' שמואל פיבוש הכהןנדפסבסוף ספר לקט שמואל דף מד ע"ב ד"ה ישפוט ה' ביני וביניך). ועל כך אמרה רחל ליעקב אבינו "הָבָה לִי בָּנִים וְאִם אַיִן מֵתָּה אָּנֹכִי" (בראשית ל, א) שהתיבה " הָּבה" נחלקת 'הב-ה', כלומר אם היתה לי אות ה' בשמי היו לי בנים ('דבק מאח' לר' אברהם חמוי מערכת ה אות כא). ועל כך ענה לה יעקב אבינו " הֲתַחַת אֱֹלִ ק ים אָּנֹכִי אֲשֶר מָּנַע מִמ ך פְרִי בָּטֶן" (בראשית ל, ב), כאשר התיבה "הֲתַחַת" מתחלקת ל" ה-תַחַת" בכדי לרמוז לה כי אכן הכוח לדבר זה הוא באות ה' ('כלי יקר' לר' שלמה מלונטשיץ בראשית יז, טו).
מטעם זה אמרה רחל ליעקב "וַתֹאמֶר הִנֵה אֲמָּתִי בִלְהָּה בֹא אֵלֶיהָּ וְתֵלֵד עַל בִרְכַי וְאִבָּנֶה גַם אָּנֹכִי מִמֶנָּה" (בראשית ל, ג), וכוונתה של רחל כי בשם בלהה יש שתי אותיות ה', ועל ידי שיעקב ייקח אותה "אִבָּנֶה גַם אָּנֹכִי מִמֶנָּה", כלומר רחל תִּבָנֶה ותוכל ללדת על ידי אחת מאותיות ה' של בלהה (פירוש 'הטור על התורה' פרשת ויצא פרק ל, ג, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל, פרשת ויצא בפסוק 'וירא יהו"ה', 'מראית העין' להחיד"א על גמ' סוטה דף כו ע"א, 'מעשה רוקח' על המשניות מסכת יבמות דף נו ע"א טור ב) שתינתן לה, והאות השניה תישאר לבלהה ('זכר דוד' לר' דוד זכות ממודינא מאמר ג פרק ג ד מה ע"א ד"ה וטעם שנצטוינו להפריש). ורחל לקחה דווקא ממנה את האות ה' לשמה, כי בלהה היתה מניצוצי שורש נשמתה. וזאת הסיבה שכאשר רחל אמנו נפטרה, קיבל יעקב אבינו מאת הבורא יתברך כי הוא צריך לתקוע את אוהלו, כלומר את מקום השינה הקבוע שלו, דווקא באוהל של בלהה ולא באוהל של לאה, לפי שבלהה היתה ניצוץ מנשמת רחל, והוא יעקב היה שייך דווקא אל רחל ('באר מים חיים' לר' חיים טירר מצ'רנוביץ פרשת קרח ד"ה ועוד נראה השתוות).
חנה אשת אלקנה שהיתה עקרה, ידעה את הסוד הזה של האות ה', לכן נאמר עליה "וַתִדֹר נֶדֶר וַתֹאמַר וָּ יְה"ה צְבָּאֹות אִם רָּאֹה תִרְאֶה ך בָּעֳנִי אֲמָּת וזְכַרְתַנִי וְלֹא תִשְכַח אֶת אֲמָּת ך וְנָּתַתָּה לַאֲמָּת ך זֶרַע אֲנָּשִים ונְתַתִיו וָּ לַיה"ה כָּל יְמֵי חַיָּיו ומֹורָּה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשֹו" (שמואל א' א, יא), "אִם רָּאֹה תִרְאֶה בָעֳנִי ךאֲמָּת" – אמרה חנה הרי יש כבר בשמי את האות ה' ועדיין אני עֲנִיָה מבנים, לכן אני אסתר לבעלי ואז יתקיים בי הדין שנאמר בסוטה "וְאִם לֹא נִטְמְאָּה הָָּֽאִשָּה וטְהֹרָּה הִוא וְנִקְתָּה וְנִזְרְעָּה זָּרַע" (במדבר ה, כח) שאז אפקד, כי על ידי שאני טהורה וישרה אזי תועיל לי האות ה' כפי שנזכרה בהבטחה "וְנִקְתָּה וְנִזְרְעָה זָּרַע", וכאילו נאמרה התיבה בחילוק " וְנִזְרְע-ה," לפי שהאות הזאת גורמת שיהיה "זָרַע" ('מראית העין' להחיד"א על גמ' סוטה דף כו ע"א).
האות ה' נוספה לשמם של אברם ושרי על מנת שיפרו וירבו
כדי שאברם ושרי יוכלו להוליד, הקב"ה היה מוכרח לסלק את האות י' משמה של 'שרי' ולהחליפה באות ה', וכן להוסיף את האות ה' לשמו של 'אברם'. כי מתחילה בכל ביאה וביאה שהיו עושים היו מולידים נפשות של גרים ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת לך לך דף יז ע"א טור א ד"ה ילקוט מהלי' ע"פ), וזה כל זמן שהיו עקרים ('אור החמה' לר' אברהם אזולאי זקנו של החיד"א על זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה 'כסא דעבדין' ממהרח"ו, 'אור החיים הקדוש' פרשת תזריע יב, ב ד"ה אשה כי תזריע. וראה זוהר פרשת שלח לך דף קסח ע"א ד"ה רב מתיבתא אמר) ועל ידי האות י' שהיא מצד העולם הבא, אך לא היה בהם כוח להוליד בגוף ממש, כי העולם הזה נברא באות ה'. וכאשר הוציא הקב"ה את האות י' והכניס את האות ה' בשמותיהם של 'אברם' ו'שרי', כך שנקראו 'אברהם' ו'שרה' – אז יכלו שניהם כבר להוליד מעין העולם הזה שנברא באות ה' ('זרע שמשון' לר' שמשון נחמני פרשת לך לך דף יז ע"א טור א ד"ה ילקוט מהלי' ע"פ), שהיא עצמה גם סימן לזרע ('פירוש הטור על התורה' בראשית ל, ג). וכך לאחר שקיבלו אברם ושרי את האות ה' בשמם, יכלו לזכות לזרע יצחק (זוהר פרשת פנחס דף רטז ע"ב ד"ה תא חזי כל בריין).
הקב"ה הודיע לאברם ואמר "אַבְרָּם לֹא מֹולִיד אַבְרָ הם מֹולִיד" ('בראשית רבה' לך לך פרשה מד, י) כלומר ש"אַבְרָּם" אינו מוליד בן שיירש אותו כמו יצחק, אך " אַבְרָ הם" כן ('נזר הקודש' בראשית רבה מד, י ד"ה והרמב"ן ז"ל). וכן אמר הקב"ה "שָּרַי לֹא תֵלֵד, שָּרה תֵלֵד" ('בראשית רבה' לך לך פרשה מד, י) כלומר בשם "שרי" היא לא יכולה להוליד ואילו בשם "שרה" כן ('זרע שמשון' פרשת לך לך דף יב ע"ב טור ב ד"ה ובזה יובן הטעם). וגם כפי שרמז הקב"ה בהבטחתו לאברהם אבינו " וְאֶעֶש ך לְגֹוי ךּגָּדֹול וַאֲבָּרֶכ ך וַאֲגַדְלָּה שְמ וֶהְיֵה בְרָּכָּה" (בראשית יב, ב), שהתיבה "וַאֲגַדְלָה" מתחלקת ל" וַאֲגַדְל–ה", כלומר שאגדל את שמך על ידי תוספת אות ה' לשמך ואז " כֹה יִהְיֶה זַרְע ך" (בראשית טו, ה), "הַבֶט נָּא הַשָּמַיְמָּה" – לא נאמר "לַשָּמַיִם" אלא " הַשָּמַיְמה" בתוספת האות ה', לפי שאמר לו הקב"ה כי באות ה' הוא ברא את העולם, ובאות הזאת שיוסיף לשמו הוא יפרה וירבה ('בראשית רבה' פרשת לך לך סימן לט אות יא), כי יהיה נעשה לבריה חדשה להיות לו כוח להוליד זרע קדוש ('נזר הקודש' על מדרש 'בראשית רבה' פרשה מד, י ד"ה והרמב"ן ז"ל. ועיי"ש שהאות ה' נוספה לאברהם דווקא אחרי שהיה בן מאה, שאז נתבטל יצרו ותאוותו והיה יכול להוליד את יצחק זרע קודש). אֶעֶש ך לְגֹוי גָּדֹול" ('כלי יקר' בראשית יז, טו). וכן אמר הקב"ה לאברהם אבינו "הַבֶט נָּא הַשָּמַיְמָּה וסְפֹר הַכֹוכָּבִים אִם תּוכַל לִסְפ ר אֹתָּם וַיֹאמֶר לֹו
ועוד רמז לדבר במה שנאמר לאברהם אבינו " ש"האות" שלך היא זו שמפרה אותך '(אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת לך לך יז, ו ד"ה והפרתי), וכך אכן היה. וכפי שהטבע נברא על ידי האות ה', כך הקב"ה שינה על ידה את טבעו של אברהם אבינו ('רבינו בחיי' פרשת בראשית פרק ב, ד ד"ה על דרך הקבלה) וכשנוספה לו האות לשמו הוא יצא מהמזל שלא ראוי להוליד, למזל חדש הראוי להוליד ('בראשית רבה' מד, י). וכמו שקיבל אברם את האות ה' כך קיבלה גם שרי את האות ה' על מנת לפרות ולרבות (עפ"י 'פירוש הטור על התורה' בראשית ל, ג). ורצה התנא במשנה לרמוז על כך כשאמר "בֶן הֵא הֵא אֹומֵר לְפּום צַעֲרָּא אַגְרָּא" (ראה פרקי אבות ה, כג) שתרגומו "בן הא הא אומר לפי הצער, השכר", וכוונתו ב"בן הא הא" ליצחק אבינו בנם של אברהם ושרה אשר קיבלו אותיות ה' לשמם, לפי שיצחק היה אומר "במה שנצטערו אבי ואמי בגריעות ותוספת האות ה' לשמם, היה לטובתם ולטובתי" ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק לקוטים פרשת לך לך דף טו ע"ב ד"ה מדרש רבה). וְהִפְרֵתִי אֹת ך בִמְאֹד מְאֹד ונְתַתִי ך לְגֹויִם ומְלָּכִים מִמ ך יֵצֵאּו " (בראשית יז, ו) "וְהִפְרֵתִי ואְ ת ך" – כלומר
האות ה' שנוספה לאברהם ושרה התפצלה מהאות י' שבשם 'שרי'
האות ה' שנוספה לאברהם אבינו והאות ה' שנוספה לשרה אימנו, התפצלו מהאות י' שהיתה בשםַ שָּרי ('בראשית רבה' מז, א, 'אלשיך הקדוש' פרשת לך לך פרק יז פסוק טו, 'באר מים חיים' פרשת לך לך סעיף טז ד"ה ואמנם לתרץ, 'צמח דוד' פרשת לך לך ד"ה 'לא תקרא את שמה' בשם המדרש). לכן אחרי שכבר קיבל אברהם את האות ה' לשמו, הקב"ה ציוה אותו שלא לקרוא לאשתו יותר בשם "שָרַי" שנאמר "וַיֹאמֶר אֱֹלקים אֶל אַבְרָּהָּם שָּרַי אִשְת ך לֹא תִקְרָּא אֶת שְמ ה שָּרָּי כִי שָּרָּה שְמָּּה " (בראשית יז, טו)" , כִי שָּרָּה שְמָּּה " – פירושו שכבר מהעת שאמרתי " וְהָּיָּה שִמ ך אַבְרָּהָּם" (בראשית יז, ה) נחסרה האות ה' מתוך האות י' שבשם 'שָּרַי' ונשארה לה רק האות ה', לכן כבר מאז שמה הוא לא 'שָּרַי' אלא 'שָרָה' ('חוט של חסד' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' פרשת לך לך על הפסוק'ויאמר אלקים אל אברהם', 'מאיר בת עין' לר' מאיר בקייאם על מסכת ברכות פרק ראשון דף טז ע"א ד"ה מעתה אפשר). ועל זה אמרה שרי לאברם " וָּ חֲמָּסִי עָּלֶי ך אָּנֹכִי נָּתַתִי שִפְחָּתִי בְחֵיק ך וַתֵרֶא כִי הָּרָּתָּה וָּאֵקַל בְעֵינֶיהָּ יִשְפֹט יְה"ה ךבֵינִי ובֵינֶי" (בראשית טז, ה), "חֲמָּסִי" – מה שיחמוס אחר כך משמי, כלומר את האות י' של שרי, זהו " ךעָּלֶי" שגם לך תהיה תועלת, שהרי "יִשְפֹט" השם כלומר שאות י' תתחלק לשתי אותיות ה' " ךבֵינִי ובֵינֶי", ואז לא נצטרך לקחת את האות ה' מהשפחה הגר ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק ליקוטים פרשת לך לך כתר מלכות דף טו ע"ב ד"ה 'בפסוקים ושרי אשת אברם' בשם חמיו ר' הענדיל). ךכִי אַב הֲמֹון גֹויִם נְתַתִי" (בראשית יז, ה) ואילו ך"וַיֹאמֶר אֱֹלקִים אֶל אַבְרָּהָּם שָּרַי אִשְת לֹא תִקְרָּא אֶת שְמ ה שָּרָּי הכִי שָרָה שְמ" (בראשית יז, טו), כלומר שלא נאמר 'והיה שמה שרה' כמו אצל אברהם אבינו, כי 'אברהם' נקרא בשמו משעה שנוספה לו אות ה' מן האות י' של שם שרי, ואז לא נשארה ב'שרי' אלא רק עוד אות ה' וממילא " השָרָה שְמ" ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכלמגלוגאעל 'בראשית רבה' מז, א ד"ה יו"ד שנטל הקב"ה). ומשום כך גם נאסר על עם ישראל לקרוא ל'אברהם' בשם 'אברם' (ראה גמ' ברכות דף יג ע"א בשם תני בר קפרא ורבי אליעזר) ('מאיר בת עין' לר' מאיר בקייאם על מסכת ברכות פרק ראשון דף טז ע"א ד"ה מעתה אפשר), כי הקורא בשם זה מראה שכביכול לא קיבל אברהם את האות ה' מתוך האות י' של שרה, שעל ידה הוא בא לידי הולדה ('סמיכת חכמים' לר' נפתלי כ"ץ מסכת ברכות פרק ראשון דף לז ע"ב אופן יא ד"ה נ"ל לתרץ לפי).
ודבר זה מדויק בלשון הפסוקים, שאצל אברהם נאמר " וְלֹא יִקָּרֵא עֹוד אֶת שִמ ך אַבְרָּם ךוְהָיָה שִמ אַבְרָהָם אצל שרה נאמר
האות י' של שם 'שרי' התפצלה לשתי אותיות ה', אות ה' אחת לקחה לשרה והשניה לקח אברהם ('מגלה עמוקות' לר' נתן נטע שפירא מהדורא בתרא פרשת חיי שרה ד"ה גם רמז על סוד), ולזה אמר הקב"ה לאברהם אבינו על שרה אשתו " וב רַכְתִי אֹת ה וְגַם נָּתַתִי מִמֶנָּה ל ך בֵן ובָּ רַכְתִיהָּ וְה יְתָּה לְגֹויִם מַלְכֵי עַמִים מִמֶנָּה יִהְי ו " (בראשית יז, טז) "נָתַתִי מִמֶנָה ל ך בֵן" – כלומר "מִמֶנָה" דווקא יבוא לך הבן, על ידי האות ה' שנלקחה מתוך שמה "שָרַי" וניתנה לך ('חוט של חסד' לר' אליהו הכהן פרשת לך לך על הפסוק 'ויאמר אלקים אל אברהם'). וכיון שכאשר ה' הבטיח הבטחה זו לאברהם כבר ניתנה לשרה האות ה', לכן אמר "נָתַתִי מִמֶנָּה" שהוא בלשון עבר ('כלי יקר' בראשית יז, טו). ועל זה היה שמח אברהם אבינו ואמר בליבו " הַלְבֶן מֵאָּה שָּנָּה יִּוָּלֵד וְאִם שָּרָּה הֲבַת תִשְעִים שָּנָּה תֵלֵד" (בראשית יז, יז), כלומר " הלְבֶן" – האם בזכות אות ה' בן מאה יוליד? " הבַת" – האם בזכות אות ה' בת תשעים תלד? ('באר מים חיים' פרשת לך לך סעיף טז ד"ה ואמנם).
תיאור נישואיהם של אברם ושרי לא נזכרו בתורה באריכות כמו שנזכרו נישואי יצחק ורבקה ונישואי יעקב ורחל, כי בתחילה לא התקיים הזיווג שהרי לא הביאו תולדות גשמיים. ורק אחרי ששינו את שמם ל'אברהם ושרה' היה קיום לזיווגם ('קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב פרשת תולדות ד"ה ונבאר מה), כי אברהם נטל אות ה' מתוך האות י' של שם 'שרי' כך שנעשו שניהם גוף אחד וזיווגם עלה יפה להוליד יחד בן ('נזר הקודש' בראשית רבה מז, א ד"ה 'נחלק חציו' בשם ה'יפה תואר'). ומה שזיווגם לא עלה בתחילה, לפי שלא היה להם אות ה' בשמם אשר ממנה נברא העולם הזה והיא קיומו כפי שנאמר "כִיָּ בְי ה וָּיְה"ה צ ור עֹולָּמִים" (ישעיה כו, ד). וכפי שגם נרמז בפסוק "אֵלֶה תֹולְדֹות הַשָּמַיִם וְהָּאָּרֶץ בְהִבָּרְאָּם" (בראשית ב, ד), שהתיבה "בְהִבָּרְאָּם" נדרש כאילו נכתב "בה'- בָּרְאָּם" (גמ' מנחות דף כט ע"ב). ואחרי שהשתנו שמותיהם לאברהם ושרה עם האות ה', אז הביאו תולדות ('קדושת לוי' לר' לוי יצחק מברדיצ'ב פרשת תולדות ד"ה ונבאר מה).
אותיות ה' שנוספו לאברהם ושרה נתנו בהם את כוח ההולדה
האות י' שורשה במדרגת הזכר ואילו האות ה' שורשה במדרגת הנקבה. לכן אמרו רבותינו "איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן" (ראה גמ' סוטה יז ע"א בשם ר' עקיבא) "איש ואשה זכו שכינה ביניהן" – כי נשלם בהם יחד אותיות י"ה מתוך שמם 'איש ואשה'. אך אם "לא זכו" אז מסתלק מהם שם י"ה ונשארות אותיות 'אש' ו'אש' שהיא "אוכלתן". לכן בתחילה שהיתה ב'שרי' את האות י' הנאחזת במדרגת זכר היא לא יכלה להוליד, אך כשנקבעה בה אות ה' האוחזת במדרגת הנקבה, אז היא ילדה. ומשום כך האות י' יצאה לגמרי משמה של שרה ולא נשארה יחד עם האות ה' שנוספה לה, כדי שלא תהיה לה ממנה איזו מניעה לזרע קודש. ואף שלאברהם נוספה אות ה' שהיא במדרגת נקבה לא היה בזה פגם, כי אות זו היתה שורשה מהאות י' שהיא נאחזת במדרגת הזכר, לכן אין קפידה בדבר ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא בראשית רבה מז, א ד"ה נחלק חציו).
ואחרי שהאות י' יצאה משמה של שרה ('בראשית רבה' מז, א), עלה השורש הרוחני של האות הזאת למעלה ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' מז, א ד"ה היה טס ופורח) והיה טס ופורח לפני כסאו של הקב"ה ('בראשית רבה' מז, א) כדי להתרעם על מה שהוציאו אותו משרה הצדקת, לפי שהאותיות הקבועות בשמו של כל צדיק מתעלות והולכות בשורשן העליון על ידי כשרון המעשה של הצדיק ('נזר הקודש' על 'בראשית רבה' מז, א ד"ה היה טס ופורח). ואמרה לפניו האות י' "ריבון העולמים בשביל שאני קטנה שבאותיות הוצאתני משרה הצדקת?" אז ענה לה הקב"ה "לשעבר היית בשמה של נקבה ובסופן של האותיות, עכשיו אני נותנך בשמו של זכר ובראשן של אותיות" והוא נתן אותה בתחילת שמו של יהושע בן נון ('בראשית רבה' מז, א בשם רשב"י). והיה לאות י' ריצוי בכך על אף שלא זכתה להישאר אצל שרה הצדקת, לפי שהיא נעקרה משרה הנקבה וניתנה אצל יהושע בן נון הזכר, וזה כפי 'מדרגת הזכר' אשר גם האות י' אוחזת בו (עפ"י 'נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא על 'בראשית רבה' מז, א ד"ה נחלק חציו).
והועילה ליהושע האות י' של שרה, שעל ידה היתה לו יכולת לכבוש את שלושים ואחד המלכים שהיו בארץ. כי אחרי ששרה ילדה את יצחק, לא האמינו כל מלכי ארץ ששרה מניקה, לכן כל שלושים ואחד המלכים הביאו את בניהם, והיא היתה מניקה אותם (ראה 'מדרש שוחר טוב' בראשית כא, ז). ועל ידי אותו החלב, התישה שרה את בחינת כל המלכים שעתיד יהושע לכבוש. לכן אות י' של שרה ניתנה בראש שמו של יהושע. וזה הטעם שבחטא המרגלים כינו את יהושע, אשר רצה לדבר בעד כיבוש הארץ, בשם "ראש קטיעא" (ראה 'ילקוט שמעוני' לר' שמעון הדרשן פרשת שלח לך פרק יג רמז תשמג ד"ה ויהס כלב שהסיתם בדברים), כי כוונתם 'שהאות הראשונה בשמו קטועה', כלומר שהאות י' שקיבל משרה אמנו נקטעה לשתי אותיות ה', אחת לאברהם ואחת לשרה, אם כן זו אינה אותה האות י' השלמה של שרה, ולכן לדעתם אין בידו של יהושע את הכוח לכבוש את המלכים בארץ ('שם שמואל' לר' שמואל בן משה מסוויסלאוויטש דף לט ע"א ד"ה הטעם שקרא וד"ה ועפ"ז יובן). ובהמשך נחסרה ליהושע בן נון האות ה' בשמו, כפי שנאמר " וַיַעֲש ו כׇל הַקָּהָּל הַשָּבִים מִן הַשְבִי סֻכֹות וַיֵשְב ו בַסֻכֹות כִי לֹא עָּש ו מִימֵי ('ברית שלום' לר' פנחס בן פילטא פרשת וירא דף ט ע"ב. וראה 'ברית שלום' פרשת בהר דף פג ע"ב ד"ה 'ואגב נבאר' שחסרון קיום מצות הסוכה בימיו הפסיד אותו את האות ה', שהיא כנגד הסוכה שיש לה שתי דפנות ועוד טפח עיי"ש). יֵשּועַ בִן נּון" (נחמיה ח, יז) וכיון שנחסרה ממנו אות ההולדה, לכן לא היו לו בנים אלא רק בנות (ראה גמ' מגילה דף יד סוף ע"ב)
על ידי הוספת האות ה' לשמו של אברהם הוא נעשה לבריה חדשה ('תפארת יהונתן' לר' יהונתן אייבשיץ בראשית טז, ג), ואז היה יכול להוליד משרה ('מאורי אור' לר' מאיר ביקייאם פרשת חיי שרה ד"ה 'וכן כתב עוד הרב' בשם האר"י ז"ל). באותו מעמד הוא גם נימול, ומאז נאסר עליו להיות עוד עם הגר השפחה המצרית ('תפארת יהונתן' בראשית טז, ג). וכן על ידי הוספת האות ה' לשרה, נוצרה לה רחם '(אגרא דכלה' לר' צבי אלימלך מדינוב פרשת לך לך יז, טז ד"ה וברכתי, עפ"י 'סמיכת חכמים' מסכת ברכות פרק ראשון דף לז ע"ב אופן יא ד"ה נ"ל לתרץ לפי) בדרך פלאית, שהיה בזה חידוש הבריאהִ בטבעה של שרה ('מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק א סימן ד). וגם נפתח רחמה ('מאורי אור' פרשת חיי שרה ד"ה 'וכן כתב עוד הרב' בשם האר"י ז"ל) כך שתוכל להביא תולדות '(אגרא דכלה' פרשת לך לך יז, טז ד"ה וברכתי), כפי שנאמר " וָּ וַיה"ה פָקַד אֶת שָּרָּה כַאֲשֶר אָּמָּר וַיַעַש וָּ יְה"ה לְשָּרָּה כַאֲשֶר דִבֵר: וַתַהַר וַתֵלֶד שָּרָּה לְאַבְרָּהָּם בֵן לִזְקֻנָּיו" (בראשית כא, א-ב). וכאשר היא נפקדה, נפקדו עמה גם כל שאר הנשים העקרות שבעולם (ספר 'ציוני' לר' מנחם ציוני פרשת לך לך ד"ה ואתנה בריתי. ראה רש"י בראשית פרק כא פסוק ו, וכן 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו א, ג).
האות ה' משפיעה רק בעם ישראל וכאשר נישאים איש ואשה
היה מנהג בישראל לתלות על צוואר הילדים טס של מתכת ועליו חרוטה האות ה', וזה מפני שהאות ה' מסוגלת לזרע ('ספר המטעמים' לר' יצחק ליפיעץ מערכת י' ערך יולדות אות י' דף כד ע"א). וכן האות ה' עצמה, כאשר היא נעשית מכסף, מסוגלת לפריה ורביה ('ספר רפואה וחיים' לר' חיים פאלאג'י פרק יב אות כא, 'ספר המידות' למוהר"ן ערך בנים בתוספות אות ח), ובזה נהגו מנהג יפה לחקוק על טבעת הנישואין העשויה מכסף את צורת האות ה' ('בן איש חי' לר' יוסף חיים מבגדאד שנה א' פרשת שופטים אות ח). ואות ה' מאירה ומועילה לפריה ורביה דווקא כאשר יש זכר ונקבה (עפ"י זוהר פרשת בראשית דף נא ע"א ד"ה אמר רבי שמעון) ודווקא בעם ישראל, אך לא בין אומות העולם. לכן אברהם אבינו ילד את ישמעאל עוד בזמן שנקרא "אברם" ולפני שנימול, ואילו את יצחק הוא זכה ללדת רק לאחר שנהיה שלם בכוח ברית המילהִ ששייך אותו לקדושה, וכן בכוח השם אברהם שהיה שותף להזרעה ולהולדה. וזה מה שנאמר "וְאֵלֶה תֹולְדֹת יִצְחָּק בֶן אַבְרָּהָּם, אַבְרָהָם הֹולִיד אֶת יִצְחָּק" (בראשית כה, יט), ללמד שבכוח השם "אַבְרָהָם" נולד יצחק אבינו ('עץ הדעת טוב' לר' חיים ויטאל פרשת תולדות ד"ה אל אביו).
והנה כמעט בכל מקום בתורה שנזכרת התיבה 'נערה', היא נכתבת רק באותיות 'נער', כלומר שהיא חסרה את האות ה', ובכל אופן קוראים את התיבה כאילו נכתב 'נערה'. כך לגבי רבקה אמנו שנאמר " וְהָ נַעֲר טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְתּולָּה וְאִיש לֹא יְדָּע ה וַתֵרֶד הָּעַיְנָּה וַתְמַלֵא כַד ה וַתָּעַל" (בראשית כד, טז) וכן "וַתָּרָּץַ הָ נַעֲר וַתַּגֵד לְבֵית אִמ ה כַדְבָּרִים הָּאֵלֶה" (בראשית כד, כח). וכן אצל דינה שנאמר "וַתִדְבַק נַפְש ו בְדִינָּה בַת יַעֲקֹב וַיֶאֱהַב אֶתַ הָ נַעֲר וַיְדַבֵר עַל לֵב הַנַעֲר" (בראשית לד, ג) שנאמר "כִי יִהְיֶהָ נַעֲר וכן "הַרְב ו עָּלַי מְאֹד מֹהַר ומַתָּן וְאֶתְנָּה כַאֲשֶר תֹאמְר ו אֵלָּי ותְנ ו לִי אֶתַ הָ נַעֲר לְאִשָּה" (בראשית לד, יב). וכן בפרשת נערה בתולה מאורסה, בְתּולָּה מְאֹרָּשָּה לְאִיש ומְצָּא ה אִיש בָּעִיר וְשָּכַב עִמָּּה" (דברים כב, כג) וכן נאמר "כִי יִמְצָּא אִישָ נַעֲר וְשָּכַב עִמ ה וְנִמְצָּאּו" (דברים כב, כח). והסיבה היא, לפי שכל זמן ש'הנערה' לא התחברה עם 'זכר' היא עדיין חסרה ונכתבת רק " נַעֲר", וברגע שתינשא לזכר היא מקבלת את תוספת האות ה' שתאיר בה (זוהר פרשת בא דף לח ע"ב ד"ה אלא הכי תנינן, זוהר פרשת בראשית דף נא ע"א ד"ה אמר רבי שמעון). הבְתּולָּה אֲשֶר לֹא אֹרָּשָּה ותְפָּש
המקרה היוצא דופן בתורה הוא בפרשת 'הוצאת שם רע לנערה בתולה', שם כתוב פעם אחת "נַעֲרָּה" בתיבה מלאה כפי שנאמר " וְעָּנְש ו אֹת ו מֵאָּה כֶסֶף וְנָּתְנ ו לַאֲבִי הַנַעֲרָה" (דברים כב, יט). והסיבה היא לפי שֶשָּם התיבה "נַעֲרָּה" מתייחסת לאביה ואז היא כן נחשבת בשלימות ('רקנאטי'פרשת כי תצא ד"ה ואם בשדה). וכך אצל כל אשה, לאחר שנישאת (עפ"י 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמיני ד"ה ואם נקבה תלד) ונבעלת (עפ"י ספר 'הגירושין' להרמ"ק אות עח עפ"י הזוהר) היא מקבלת את האות ה'. וזה נרמז בשם 'נקבה' שהוא ראשי תיבות שמות השלבים באשה ('ערכי הכינויים' לר' יעקב צמח מערכת נ אות קלט ערך 'נערה', 'ערכי הכינויים' לר' משה זכות אות נו"ן סעיף תעו ד"ה נקבה) לפי הגיל. אות נ' – כנגד ' נָּ עֲר' שהיא בגיל שתים עשרה עד שתים עשרה וחצי, אות ק' – כנגד 'קטנה' שהיא מתחת לגיל שתים עשרה, אות ב' – כנגד 'בוגרת' שהיא מעל גיל שתים עשרה וחצי. והאות האחרונה ה' – היא האות שחלה על האשה לאחר שתינשא לאיש (עפ"י 'נחל קדומים' להחיד"א פרשת שמיני ד"ה ואם נקבה תלד). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.
