פנינים ופלאות על פרשת השבוע
שאלות
א) כמה שנים ישב אברהם אבינו בבית האסורים? מי הכניסו לשם? היכן שכן בית הסוהר? ומה עשה אברהם אבינו במשך שנות מאסרו?
ב) בפרשתנו נאמר: "ויט אהלה" (בראשית י"ב, ח'). רש"י מביא בשם חז"ל שהמילה "אהלה" נכתבה בלשון נקבה, ללמד שאברהם אבינו הקדים והקים תחילה את אוהלה של שרה אמנו ורק לאחר מכן הקים את אוהלו שלו.
ולכאורה יש לתמוה: מאחר שאברהם ושרה היו איש ואשתו, לשם מה הוצרכו לשני אוהלים נפרדים?
ג) כאשר שרר רעב בארץ כנען ירדו אברהם ושרה למצרים. סמוך לכניסתם למצרים חשש אברהם אבינו שהמצרים, מרוב התפעלותם מיופייה המופלג של שרה אמנו, יבקשו לקחתה לעצמם ויהרגוהו.
על חשש זה אמר המדרש פליאה:
"מכאן ששוחטין לחולה בשבת."
מה הקשר בין ירידת אברהם למצרים לבין ההלכה שמותר לשחוט עבור חולה בשבת?
ד) מי הייתה הדמות בפרשתנו שפניה היו צבועות?
ה) מי שימש כסנדק בברית המילה של אברהם אבינו?
האם יש מקור לכך שסנדק ראוי שייתן מתנה לבעל הברית?
ומה הייתה המתנה שקיבל אברהם אבינו מן הסנדק בבריתו?
ו) רש"י על הפסוק וילך למסעיו כתב וז"ל כשחזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים, למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו, דבר אחר בחזרתו פרע הקפותיו, עכ"ל.
כיצד יתכן שאברהם אבינו יצא לדרך בלא מעות?
תשובות
א( הגמרא בבבא בתרא (צא.) מלמדת כי אברהם אבינו היה חבוש בבית האסורים במשך עשר שנים.
הרשב"ם מפרש שנמרוד הוא שהשליכו למאסר, אולם מוסיף שראה במדרש כי תרח אביו הוא שכלאו, על ששיבר את אליליו.
וכן נאמר בפרקי דרבי אליעזר (פרק כ"ו), במניין עשרת הניסיונות שנתנסה בהם אברהם אבינו:
הניסיון השני היה שניתן בבית האסורים עשר שנים... שנאמר: אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
ועיין ברמב"ן (בראשית י"א, כ"ח) המבאר כיצד נרמז עניין זה בפסוקים.
עוד מביאה הגמרא מחלוקת באיזה מקום היה מאסר זה. רב חנן בר רבא אמר בשם רב שאברהם אבינו היה אסור שלוש שנים בכותא ושבע שנים בקרדו, ואילו רב דימי מנהרדעא שנה להיפך - שבע שנים בכותא ושלוש שנים בקרדו.
הרד"ל מביא רמז מדברי הכתוב "אשר הוצאתיך" המורכבים מעשר אותיות, ונחלקים לשתי מילים בנות שלוש ושבע אותיות, רמז לעובדה שבמקום אחד היה חבוש שלוש שנים ובמקום אחר שבע שנים.
ומה עשה אברהם אבינו באותן שנות מאסר?
בדרשות רבי יהושע אבן שועיב (פרשת לך לך) כתב, שבשעה שהיה אברהם אבינו בבית האסורים חיבר את הספר הנקרא"עבודה זרה דאברהם אבינו". הגמרא במסכת עבודה זרה (יד:) מזכירה ספר זה ומספרת שהיו בו ארבע מאות פרקים.
ב( לשאלה זו ראיתי שני תירוצים:
א .בעל תפארת ציון על מדרש רבה מבאר, שאברהם אבינו החזיק אוהל מיוחד לעצמו כדי לעסוק בהתבודדות ובעבודת ה' הפרטית שלו. מקום זה שימש אותו לתפילה, התבוננות והתעלות רוחנית ללא כל היסח הדעת.
ב .ביאור נוסף הוא שאברהם ושרה מילאו שליחויות שונות בהפצת האמונה בעולם. אברהם אבינו קירב את האנשים, ושרה אמנו קירבה את הנשים. מאחר שאוהליהם היו פתוחים תמיד לבאים לחסות תחת כנפי השכינה, היה צורך בשני אוהלים נפרדים מטעמי צניעות ודרך ארץ, כדי שכל אחד יוכל למלא את שליחותו באופן הראוי והמכובד.
ג) הר"ן במסכת יומא (פה.) מקשה: מדוע מותר לשחוט בשבת עבור חולה שיש בו סכנה כדי להאכילו בשר כשר, והרי ניתן להאכילו בשר שאינו כשר שכבר מוכן ועומד?
מיישב הר"ן, שאף ששחיטה בשבת חמורה יותר, מכל מקום מדובר בעבירה חד-פעמית. לעומת זאת, אכילת מאכלות אסורות כרוכה בעבירה מחודשת בכל כזית וכזית. נמצא שעדיף לעבור פעם אחת על איסור חמור מאשר להיכשל פעמים רבות באיסור קל יותר.
על פי יסוד זה הקשה הדעת דעת זקנים :אם אברהם אבינו סמך על כך שהמצרים לא ירצו לעבור על איסור אשת איש, מדוע לא סמך שלא ירצו לעבור על איסור רציחה?
ומבאר בעל חנוכת התורה ,שאברהם אבינו הבין היטב את דרך מחשבתם. אם המצרים יחפצו בשרה, יעדיפו לבצע עבירה חמורה אחת של רציחה, ובכך תהפוך שרה לפנויה, מאשר להיכשל שוב ושוב באיסור אשת איש. משום כך חשש לחייו.
וזהו פשר דברי המדרש פליאה:
"מכאן ששוחטין לחולה בשבת."
כשם שבדין החולה עדיפה עבירה אחת על פני עבירות רבות, כך חשש אברהם שכך יעדיפו המצרים לנהוג.
ד) בעל תפארת יהונתן ,רבינו יהונתן אייבשיץ זצ"ל, מגלה מנהג קדום ומעניין שנהגו בו בדורות הראשונים.
לדבריו, כאשר היו יוצאים למלחמה, היו נוהגים לקחת עמם גם את נשותיהם. כדי שלא ימשכו את תשומת לב הבריות, היו מורחים על פניהן צבע כהה המסתיר את יופיין. עם שובם מן המלחמה היו מסירים את אותו כיסוי.
לפי זה מבאר ה"תפארת יהונתן" שגם אברהם אבינו נהג כך בדרכו למצרים, כדי להסתיר את יופייה המופלא של שרה אמנו.
אלא ששרה אמנו לא הייתה ככל הנשים. גודל קדושתה ורוח הקודש ששרתה עליה גרמו לכך שיופייה הבהיק אף מבעד לכיסוי.
וזהו שאומר הכתוב:
"ויראו אותה שרי פרעה ויהללו אותה אל פרעה" (בראשית י"ב, ט"ו).
שרי פרעה הבחינו שגם כאשר פניה מכוסות, עדיין ניכרת מעלתה ויופייה המיוחד. משום כך סיפרו עליה לפרעה, והוא לקחה לביתו.
נמצא שהתשובה לשאלתנו היא :שרה אמנו.
ה) בעל מושב זקנים מביא בשם מדרש שהקב"ה בכבודו ובעצמו שימש כסנדק בברית המילה של אברהם אבינו.
ולא עוד, אלא שהעניק לו מתנה יקרת ערך - את ארץ כנען ואת ירושת שבעת עממי הארץ.
וכך נרמז בפסוק:
"וכרת עמו הברית לתת את ארץ הכנעני".
ומסיק מושב זקנים שמכאן מקור למנהג שהסנדק נותן מתנה לבעל הברית. כשם שהקב"ה, ששימש כסנדק של אברהם אבינו, העניק לו מתנה, כך מן הראוי שגם הסנדק יכבד את מעמד הברית במתנה לבעל השמחה.
ו) רבינו החיד"א זי"ע בספרו פני דוד הקשה קושיא זו ותירץ: שהיו תעריפים שונים לבעל האכסניות בהתאם למעמדו הכלכלי של האורח, ובהליכתו למצרים היו לאברהם מעות מצומצמים, ולכן פרע 'ערך עני' באושפיזו, אך בחזרתו שכבר הפך לכבד מאד בכסף ובזהב, הקפיד אברהם לחזור על כל אותן אכסניות, כדי לפרוע לכל אחת את ההפרש שיש בין ערך עני לערך עשיר.
והנה מן הדין לכאורה לא היה חייב אברהם אבינו לעשות כן, שהרי גדולה מזו שנינו (פאה פ"ה מ"ד) שאפילו אדם עשיר שהיה עובר ממקום למקום, ובמהלך דרכו לא נותר לו מזון וכסף רשאי ליטול מהשדות והכרמים מתנות עניים, משום דבאותה שעה נחשב לעני חסר כל. ואף כשיגיע לביתו אינו חייב לשלם על המזון שקיבל, משום שעני היה באותה שעה. אם כן למה אברהם אבינו כן שילם?
לכאורה הביאור בזה הוא דאברהם אבינו שהיה עמודו של עולם, שכל מהותו היתה קידוש ה' ומסירות נפש למען כבוד שמים בעולם, ממילא הקפיד מאד לקדש ש"ש וליתן מחיר מלא לבעלי האכסניה.
