פרשת לך לך תשפ"ז - לנשים
אלפיים שנות תורה
לחבב את המצווה
הגמרא (סנהדרין דף צז.) מביאה:"תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפיםתוהו (תחת שלא ניתנה עדיין תורה והיה העולם כתוהו, ומאדם הראשון עד שהיה אברהם בן חמשים ושתים שנה איכא אלפים שנה כדמוכחי קראי, דכשנשלמו אלפים שנה עסק אברהם בתורה שנאמר (בראשית יב, ה), "ואת הנפש אשר עשו בחרן," ומתרגמינן: דשעבידו לאורייתא בחרן, ואמרינן במסכת עבודה זרה (דף ט.): גמירי, דההוא שעתא הוה אברהם בר חמשין ותרתי שנין - רש"י), שני אלפים תורה (מן הנפש אשר עשו בחרן עד אלפים שנות המשיח, ארבעים ושמנה שנה עד שנולד יצחק, וששים שנה משנולד יצחק עד שנולד יעקב הרי מאה ושמונה, ומאה ושלשים שהיו ליעקב כשבא למצרים, הרי מאתים שלשים ושמנה, ומאתים ועשר שעמדו במצרים הרי ארבע מאות ארבעים ושמנה, ומשיצאו ממצרים עד שנבנה בית ראשון ארבע מאות ושמנים דכתיב (מלכים א' ו, א), "ויהי בשמנים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים" וגו' הרי תשע מאות עשרים ושמונה, וארבע מאות ועשר שעמד בית ראשון כדמוכחי קראי על פי חשבון שנות המלכים, ושבעים דגלות בבל, וארבע מאות ועשרים שעמד בית שני הרי תשע מאות ותשע מאות עשרים ושמונה, הרי אלפים פחות מאה שבעים ושתים, ומאה שבעים ושתים קודם השלמת ארבעת אלפים נחרב הבית, ולסוף אותן מאה שבעים ושתים נשלמו שני אלפים תורה, ואיידי דאמר שני אלפים תוהו, קאמר שני אלפים תורה, ולא שתכלה תורה אחר שני אלפים- רש"י), שני אלפים ימות המשיח" (שלאחר שני אלפים תורה הוה דינו שיבא משיח, ותכלה מלכות הרשעה, ויבטל השיעבוד מישראל - רש"י).
תחילת אלפיים שנות תורה הם באברהם אבינו. אברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות. הפרשה פותחת (בראשית יב, א), "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", וברש"י: "לא גלה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו, ולתת לו שכר על כל דבור ודבור". כשהאדם סקרן אל דבר לא מוגדר, הוא מתחבר אליו יותר. מקור דברי רש"י נובעים מדברי המדרש (בראשית רבה נה, ז) שמוסיף, "ולמה לא גלה לו מיד, כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור, ועל כל פסיעה ופסיעה".
נלמד מעט את הרקע הסביבתי. אברהם אבינו נולד בחרן, מתאר הרמב"ן (בראשית יא, כח):
והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברהם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו, והלך לו עם אברהם בנו אל ארץ כשדים ושם נולד לו בנו הקטן הרן, ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן, או שנולד בעיר ההיא או שנתישב בה מכותא... כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים היה הרצון לפניו יתעלה שיגדלנו ויתן לו את הארץ ההיא, ותרח אביו ואברהם היה בלבם מן היום ההוא שנצל שילכו אל ארץ כנען להתרחק מארץ כשדים מפחד המלך, כי חרן קרוב להם, ועם אחד ושפה אחת לכלם, כי לשון ארמית לשניהם, ורצו ללכת אל עם אשר לא ישמע לשונו המלך ההוא ועמו.
וכמהלך זה מוכיח הרמב"ן (בראשית יב, א):
ועוד יקשה עליהם, כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך" (בראשית כד ד), והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור (בראשית כד, י), אם כן היא ארצו ומולדתו, ושם נאמר (בראשית כד לח) "אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי", כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו.
הרי שאברהם נולד בחרן, לאחר כמה שנים, כדי לזכות בשררה הלך לדור בקרבת העבדים בני חם, שם התקרב למלך נמרוד. וכך אירע שתרח מבני שם, ונמרוד מלכה של אור כשדים מבני חם, גרים יחד. אברהם התבגר, ותרח אביו קיבל החלטה ללכת לארץ כנען, ונעצר באמצע הדרך, בחרן. בתוספות בברכות (דף ז:) אומר, שאברהם המשיך ועלה לארץ כנען, שם התגלה אליו הקב"ה בברית בין הבתרים בהיותו בן שבעים, ושב לחרן. שם התגלה אליו הקב"ה בהיותו בן שבעים וחמש ואמר לו לצאת ממולדתו.
אברהם הכיר האמונה מעצמו
מדוע תרח החליט לעזוב את אור כשדים? נלמד את דברי הרמב"ם (עבודה זרה א, א-ג):
בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה... ופשט דבר זה בכל העולם לעבוד את הצורות בעבודות משונות זו מזו ולהקריב להם ולהשתחוות, וכיון שארכו הימים נשתכח השם הנכבד והנורא מפי כל היקום ומדעתם ולא הכירוהו ונמצאו כל עם הארץ הנשים והקטנים אינם יודעים אלא הצורה של עץ ושל אבן וההיכל של אבנים שנתחנכו מקטנותם להשתחוות לה ולעבדה ולהשבע בשמה, והחכמים שהיו בהם כגון כהניהם וכיוצא בהן מדמין שאין שם אלוה אלא הכוכבים והגלגלים שנעשו הצורות האלו בגללם ולדמותן אבל צור העולמים לא היה שום אדם שהיה מכירו ולא יודעו אלא יחידים בעולם כגון חנוך ומתושלח נח שם ועבר, ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל עד שנולד עמודו של עולם והוא אברהם אבינו.
כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן והתחיל לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו, כי אי אפשר שיסבב את עצמו, ולא היה לו מלמד ולא מודיע דבר אלא מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם אלוה אחד והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו, וידע שכל העולם טועים ודבר שגרם להם לטעות זה שעובדים את הכוכבים ואת הצורות עד שאבד האמת מדעתם, ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו, כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה ושיבר הצלמים והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לאלוה העולם ולו ראוי להשתחוות ולהקריב ולנסך כדי שיכירוהו כל הברואים הבאים, וראוי לאבד ולשבר כל הצורות כדי שלא יטעו בהן כל העם כמו אלו שהם מדמים שאין שם אלוה אלא אלו.
כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להורגו ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד, והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם, וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות (מדויק ברמב"ם שהיו לאברהם אבינו לפחות עשרים ושנים אלף תלמידים, מיעוט רבים שנים, מיעוט אלפים ורבבות הוא עשרים ושנים אלף איש) והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו.
האמונה הייתה קיימת לעולם במסורת אף בימי אברהם. היה בית מדרש של שם ועבר, שקיבלו את התורה במסורת מנח אביהם, שקיבל ממתושלח. שקיבל מאנוש, שקיבל מאברהם. אברהם אבינו לא קיבל את האמונה מהם, הוא עמל ויגע להבין את עיקרי האמונה. לכך זכה שכל האמונות בעולם יצאו מחלציו. וכשהגיע לארץ כנען, התחזקה אמונתו ממסורתם.
אמונת הבריאה כולה מאברהם
הכסף משנה מבאר, "שאברהם היה בבבל, ושם ועבר היו בארץ כנען, ושם לא שיבר אברהם הצלמים, אלא שהיה קורא ומכריז אמונת היחוד. ושם ועבר היו מודיעים דרך ה' לתלמידיהם, אבל לא נתעוררו לקרוא ולהכריז כמו אברהם, ועל כן גדלה מעלתו ביותר". כיון שאברהם אבינו עמל להגיע לאמונה, עמל ללמוד תורה מעצמו, הוא עמל לפרסם את האמונה לשאר באי עולם. ולכך זכה שכל האמונות בעולמנו מצאצאיו. הנצרות מעשו, האיסלאם מישמעאל, אמונות המזרח הרחוק מבני הפילגשים.
רק שנבין, אם יאמרו לכם, יש כאן זוג שעוד שלושת אלפים שנה כל באי עולם יהיו מצאצאיהם, יאמינו באמונתם. הלא למשוגע ייחשב! אך כך הוא באברהם ושרה, היהדות מצאצאיהם, הנצרות יצאה מעשו, האיסלאם מישמעאל, שבטי המזרח הרחוק מבני הפילגשים. מכל שבעים האומות שהיו בימי אברהם, לא נותר דבר. צאצאיהם קיבלו את אמונת בני אברהם ביחידו של עולם, ואמונתם המקורית אבדה.
מבאר הרמב"ם בהלכות מלכים (יא, ד):
אף ישוע הנצרי שדמה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל שנאמר (דניאל יא, ד) "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו". וכי יש מכשול גדול מזה. שכל הנביאים דברו שהמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצותן. וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוק מבלעדי ה'. אבל מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגם כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנצרי ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו אינן אלא לישר דרך למלך המשיח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. שנאמר (צפניה ג, ט) "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד". כיצד. כבר נתמלא העולם כולו מדברי המשיח ומדברי התורה ומדברי המצוות ופשטו דברים אלו באיים רחוקים ובעמים רבים ערלי לב והם נושאים ונותנים בדברים אלו ובמצוות התורה אלו אומרים מצוות אלו אמת היו וכבר בטלו בזמן הזה ולא היו נוהגות לדורות ואלו אומרים דברים נסתרות יש בהם ואינן כפשוטן וכבר בא משיח וגלה נסתריהם. וכשיעמוד המלך המשיח באמת ויצליח וירום וינשא מיד הם כולן חוזרין ויודעים ששקר נחלו אבותיהם ושנביאיהם ואבותיהם הטעום.
כדי שבביאת המשיח במהרה בימינו כולם יאמינו בקל אחד, צריך שבטבעם תהא האמונה בקל אחד. אין בכוחם להאמין באמונה שלימה, לכך יש שהגיעו לאמונה דרך נביא שקר, ויש בדרך שילוש, אך שורש אמונת כולם באמונה בקל אחד. וכפי שהושרש בנו מאבותינו "רחמנים, וביישנין, וגומלי חסדים" (יבמות דף עט.), כך בהם הושרש מאבותיהם האמונה בקל אחד, וכך בביאת המשיח יקל עליהם להאמין בקב"ה. החומריות לא תיחשב בימים אלו למאומה, כל אחד ידע את תפקידו בבריאה. וכך נגיע לתכלית הבריאה, "יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון".
במצוות השכליות הניסיון גדול יותר
מרחיב בכך רבי חיים שמואלביץ (שיחות מוסר, עח):
בזמן שאדם מקיים מצוה שיודע בה טעם, עדיין לא נתברר שהוא מוכן ומזומן לקיים את מצוות בוראו משום שהיא מצוות בוראו, כי יתכן שאינו מקיימה אלא משום הכרע הדעת [ואף בשבע מצוות בני נח שרובן מחויבות מצד השכל האנושי, כתב הרמב"ם (מלכים ח, ט) כי המקיימן מחמת הכרע הדעת אינו גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהן, אלא צריך לקיימן מפני שנצטווה עליהן על ידי משה מפי הגבורה], ורק קיום מצוה בלא טעם יעיד על הצדקת האמונה והסכמת הנפש לקיים כל רצונות הבורא יתברך.
וכבר נתבאר במאמר ח' שמה שכתב הרמב"ם (בשמונה פרקים פ"ו) שדברי חז"ל "אל יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר בחלב אבל יאמר אפשי ומה אעשה אבי שבשמים גזר עלי", לא נאמרו אלא במצוות השמעיות, אבל במצוות השכליות צריך אדם לומר אי אפשי לעשות רע כלל, היינו רק שצריך אדם לומר כי גם לולא הציווי היה נמנע מגניבה ורציחה וכדומה, אכן לאחר שנצטווה, צריך שתהיה עיקר המנעותו מלעשותם מחמת ציווי הבורא יתברך, וסלידתו מהרע לא תהיה אלא כטפל לסיבה העיקרית, שהיא מצוות הבורא יתברך.
החיוב בחוקים הוא לקיים כי כך רצון ה', החיוב במשפטים הוא דאף שיש לי בזה הבנה, צריך לקיים כי כך רצון ה'. אך התורה מוסיפה ומחייבת, הקב"ה רוצה שבמצוות השכליות האדם יעמיק בעומק שכלו ויבין את רצון ה', שכלו יישר קו עם רצון ה'. ולמרות זאת, קיום המצוות עצמם יהיה כי כך רצון ה'.
מהפכת 1948
כשהתחלנו את ההרצאות ברחובות לפני כחמישים שנה, פירסמנו "המהפכה של1948", כמובן, אז נולד אברהם אבינו, בשנת אלף ותשע מאות ארבעים ושמונה לבריאה. לאחר שעלה אברהם אבינו לארץ כנען, פגש את שם בן נח, קיבל ממנו את מסורת האמונה בקל אחד, מנח, ממתושלח, מאנוש, עד אדם הראשון. כעת אמונתו שלימה, אמונה מכוח חקירה, ומכוח מסורת. הוסיף לו שם, שזכות הצלתם מהמבול הייתה בזכות החסד, למד אברהם אבינו קל וחומר בעצמו ופתח אשל בבאר שבע, כדי לזכות להקים עולם חדש מזרעו. באשל החזיר אברהם בתשובה בדרך חדשה, כל מי שבא אמר לו אברהם אבינו תברך למי שאכלת משלו, לקב"ה. מכל הנפש שעשו בחרן, לא נותר מאומה. אף מכל החוזרים בתשובה בזכות האשל, לא נותר מאומה מעם ישראל. משם ועבר שפתחו ישיבה לאנבנה עם ישראל. שבעים נפש ירדו אבותינו למצרים, בני יעקב בלבד. עם ישראל נוצר מצאצאי אברהם אבינו לבדו.
אברהם שולח את אליעזר להביא אשה ליצחק, אומר לו (בראשית כד, ג-ז), "ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ" ומוסיף "ה' אלוקי השמים אשר לקחני מבית אבי", וברש"י: ולא אמר "ואלוקי הארץ", ולמעלה אמר "ואשביעך בה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ", אמר לו עכשיו הוא אלוקי השמים ואלוקי הארץ, שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלוקי השמים ולא אלוקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו, ושמו לא היה רגיל בארץ". אברהם אבינו יצר מציאות חדשה בבריאה, אמונה בקל אחד. אין לנו אפשרות להשיג איך העולם היה נראה בלא התנ"ך. כל העולם לומד ונוהג לפי עשרת הדברות. כמה השפעה יש לעם ישראל בעולם.
ומעתה, האמונות כולם שורשם בצאצאי אברהם אבינו, זו אמונה ששורשה במחקרו של אברהם עד שגילה את האמת, ואף שורשה במסורת האמונה שקיבל אברהם משם ועבר. אמונה זו הושפעה בעולם כולו, מכוחו של אברהם, על ידי צאצאיו, ועל ידי רבבות בעלי התשובה שהחזיר. אמנם הם לא זכו להיכנס לעם ישראל, אך בזכות אמונתם בקב"ה, והשרשת האמונה בקל אחד לבניהם, יקל על הבריאה כולה להגיע לתכליתה.
תרח ברח מאור כשדים
נשוב להחלטת תרח לצאת מאור כשדים. אברהם הוסיף וחידש ארבע מאות פרקים במסכת עבודה זרה (עבודה זרה דף יד.). אברהם העמיד כוח של קדושה בהלכות עבודה זרה כנגדם, ובנס ניצל ממוות באור כשדים. ומעתה, מבאר בספר 'מעשי השם' (מעשי אבות ב, לך-לך): "ותרח לפי שראה ששרפו את הרן הנה כבורח יצא משם וכולם הלכו אתו, ולפי זה הסמיך מיתת הרן ללקיחת תרח שאר בניו משם לפי שמיתתו בשריפה הייתה סיבה לזה".
תרח אמר לאברהם, אתה מבזה את הכוכבים והמזלות, ולכך השליכך נמרוד לכבשן האש והצילך אלוקיך, בנס ניצלת ממוות בטוח, מהר מאד תעלה על מוקש נוסף עם נמרוד, בפעם הבאה שתילחם בדעות אנשי המקום לא יעשו לך הנחות, יעשו לך וידוא הריגה. עדיף ללכת אל ארץ כנען, שם יש בית מדרש מיוחד למשוגעים כמותך שמאמינים בקב"ה, נח ובנו שם. תצטרף לישיבת שם ועבר, וכך תישאר בחיים. מספיק לי מותו של הרן. אך רשעים אין טובתם שלימה, הם אומרים שיעשו מעשה, ומקיימים רק חלק מדברם, ולכך אף שאמר תרח לאברהם בנו בוא עמדי לארץ כנען, לבסוף לא קיים את דבריו ונשאר באמצע הדרך, בחרן, לפיכך שב הקב"ה וציוהו "לך לך מארצך".
אף נמרוד צירף את עבדו למשלחת, מביא הפרקי דרבי אליעזר (טז): "זקן ביתו של אברהם היה עבדו אליעזר. ומאין היה עבדו, אלא כיון שיצא מאור כשדים עמדו כל גדולי הדור ונתנו לו מתנות, ועמד נמרוד וכתב את עבדו אליעזר לאברהם". וכי נמרוד נתן לאברהם מתנה אדם שיצטרף לאמונתו ויילחם עם אמונת נמרוד? לנמרוד היה עבד שהאמין בקל אחד, וכיון שראה שאברהם שמאיים על מהות מלכותו - אי האמונה בקל אחד, הולך לארץ כנען, צירף עמו את אליעזר עבדו שגם הוא האמין בקל אחד. וכך הרחיק את האיום האדיר מממלכתו.
תמים עם ה'
ומעתה יבואר היטיב מהו הניסיון האדיר "לך לך מארצך", וברש"י: "להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם, לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו שהבטיחו על הבנים, ועל הממון, ועל השם". ויש להבין, אברהם אבינו כעת בן שבעים וחמש. לכל הדעות הוא אינו מתחילת דרכו, כבר אינו זוג צעיר. אברהם עבר תלאות רבות למען האמונה בו יתברך. האמין בקב"ה בגיל שלוש, שבר את פסלי תרח אביו, עמד לבדו כנגד העולם כולו באמונתו בקב"ה, נזרק לאש באור כשדים. עד שבגיל שבעים וחמש אומר לו הקב"ה לך לך לארץ כנען. מדוע לא הוזכרו התלאות שעבר אברהם אבינו עד עתה?
עוד יקשה, אדם הזקוק לפרנסה עובר ימים ונהרות בכדי להתפרנס בכבוד, מדוע כדי לשכנע את אברהם ללכת לארץ כנען נצרכו ברכות רבות כל כך, מדוע הוצרך אברהם לשכנוע כה עמוק? וביותר לאחר ברכות כאלו הוקל הניסיון, אברהם אבינו קיבל תמורה הולמת לעקירה מארצו, מי אינו מסכים לעבור דירה ולזכות בכאלו ברכות. ומעתה יקשה ביתר תוקף, מהו הניסיון הגדול "לך לך מארצך"? וביותר, אברהם מהיותו בן חמישים ושנים הוא עמל להפיץ את האמונה בעולם, זהו מטרת חייו. אומר לו הקב"ה, לך לארץ כנען, שם יקל עליך לעשות את שאיפת חייך, יהיה לך כבוד והשפעה, תהיה עשיר. תוכל להפיץ אלוקות ביתר קלות בעולם. ואף כעת אין לך ילדים, בארץ כנען, יהיו לך ילדים, וכי ניסיון הוא לעזוב הכול, הרי התמורה רבה לאיך ערוך?
המבואר בזה בהקדם קושיא נוספת, לוט הולך עם אברהם, מדוע לא מפליגה התורה בשבחו שהלך עם אברהם לארץ כנען כציווי ה' בלא כל ברכות אברהם? ביאור הדברים טמון בלשון הפסוק (בראשית יב, ד): "וילך אברם כאשר דבר אליו השם" - אברם הולך אך משום ציווי ה', ולא מחמת הברכות. אך - "וילך אתו לוט" - לוט אינו הולך "עמו" בעצה שווה, לוט הולך "אתו", מבארים הגר"א והמלבי"ם ש"אתו" הוא הליכה יחדיו בדעות חלוקות, אף כאן אברם הולך כי כך ציווהו ה', לוט הולך כי -"ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן" - הוא מתנדב לזכות בירושת הדוד הקשיש. הוא בונה על כך שמסתמא אברם לא יזכה לילדים בגילו המתקדם. והוא כאחיין מסור, מתנדב לזכות בירושה הגדולה.
הקב"ה בחר באברם בלא מעשיו. "בהבראם" אותיות אברהם, כבר בתחילת הבריאה בחר הקב"ה באברהם אבינו כמקים העם היהודי, ולכך אף אם חטאו ישראל וכן אם תמה זכות אבות, הקב"ה לא יזנח את עמו. ומעתה אברהם אבינו פעל להתנתק מהבית, זה דבר קשה עד מאוד, לכך קודם התנתק אברהם מארצו, וכך הקל עליו להתנתק ממולדתו, ורק לבסוף אזר כוח לצאת מהשפעת מבית אביו. ולכך מסיימת פרשת נח במות תרח, ואף שתרח עדיין בחיים, אך לגבי אברהם שצווה להתנתק ממורשת בית אביו, חשוב הדבר כמת אביו.
אמר לו הקב"ה, אשר יוליכך מעתה, הוא רצון השם ואין בלתו, זהו הניסיון שביציאה מארצו. אמנם תקבל את כל הכלים הדרושים להקל על הניסיון, בכך שלא תיפגע בבנים, בממונך, ובשמך בטוב, אך ניסיונך הוא ללכת אך ורק אחר רצונו יתברך, ולא מחמת הברכות האלו, שהם התמורה למעשך, וכך עשה אברהם (בראשית יב, ד) "וילך אברם כאשר דבר אליו השם" - שעקר לארץ כנען אך ורק מחמת ציווי השם יתברך, ולא מחמת התמורה. אברהם כה הצליח להתנתק אף מבית אביו, עד שתרח חשוב לגביו כמת כמבואר ברש"י (בראשית יא, לב), "ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברם, שלא יהא הדבר מפורסם לכל ויאמרו לא קיים אברם את כבוד אביו שהניחו זקן והלך לו".
לעשות כי כך רצון ה'
ניסיון זה הוא הניסיון הראשון שעמד בו אברהם אחר שבחר בו הקב"ה. עד עתה אברהם עמד בניסיונות באמונה, בניסיונות להראות צדקתו. ניסיונות אלו אינם חלק מהבחירה באברהם. בניסיון ההתנתקות מהבית, אומר לו הקב"ה "בחרתי בך" ולא מחמת שעמדת בניסיון, אנא עשה רצוני והתנתק מבית אביך. ואף שאברהם הובטח בהבטחות רבות, ברכות אלו אינם מסייעות לעמוד בניסיון, להיפך הם מגדילות את הניסיון. אברהם אבינו צריך לקיים את רצון ה' ולא מחמת הברכות שיהיו מנת חלקו, אלא אך משום שכך רצון ה'. זו דרגה גבוהה מאוד, לקיים מצוות אך משום רצון ה', למרות שמובטח לו שכר עצום.
"וילך אברם כאשר דבר אליו השם" (בראשית יב, ד). "אלו בני אדם שהם ערומין בדעת ומשימין עצמם כבהמה", אברהם הולך רק כי כך ציוה ה', בלא חשבונות שבכך יזכה לברכות. כך הוא מתנהל כל חייו, הובטח לו ילדים, עשרים וחמש שנים נוספות הוא ממתין לילדים, ולא שואל היכן ההבטחה לילדים.
אברהם עומד בניסיון ועולה לארץ כנען, אומר הפסוק (בראשית יב, ה) "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען". מיד בבואו לארץ כנען, אברהם מתנסה בניסיון נוסף. אברהם מגיע לארץ כנען עם נכסים רבים, ובא רעב לארץ ומאבד את כל רכושו. לא בלבד שלא התרבה רכושו כפישנתברך, אלא אבד רכושו ברעב עד כדי שבירידתו למצרים אלא היה בידו מה לשלם לאכסניות בדרך. כמבואר בפסוק (בראשית יב, י), "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ", אברהם אבינו לא יכול לפרנס את כל הנפש אשר עימו, וכדברי רש"י (בראשית יב, ג): "וילך למסעיו", כשחזר ממצרים לארץ כנען, היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים... בחזרתו פרע הקפותיו".
נתבונן היאך אירע הדבר. אברהם אבינו יוצא ממולדתו בציוויו של הקב"ה לארץ כנען במטרה להפיץ את האמונה בקב"ה, בא לארץ כנען ומתחילים הוא ואנשיו בפעילות, מיד "ויהי רעב בארץ", לא מוזכר בתורה קודם לכן שהיה רעב, זהו הרעב הראשון בהיסטוריה.קמים עליו דרי המקום ורוצים להורגו, באומרם: מעולם לא היה כאן רעב, ובאת אתה ואנשיך לדבר כנגד אלילנו, ומיד בא רעב, ראיה שקפץ עלינו קצפם של אלילנו בשל מעשיך, ולכך הסתלק מעמנו אל היכן שבאת. כלי התקשורת מפרסמים בכותרת ראשית, שאברהם שבא לפרסם את האלוקות וברח מנמרוד, מבזה כוח הכוכבים והמזלות, זכה לנקמתם וגרם לרעב הראשון בעולם. אברהם אינו יכול להמשיך לחיות כך בארץ כנען ומוכרח לרדת למצרים. בדרכו הוא מתאכסן בבתי מלון ואין לו מה לשלם. רק בחזור הוא פורע הקפותיו. מעניין מי הוא בית המלון שהסכים לארח אותו בחינם... יורד למצרים, גם שם הוא עובר תלאות, פרעה חפץ בשרה. ואברהם אינו מתאונן, הוא עושה את רצון ה' בתמימות, בלא חשבונות.
זהו ניסיון עצום, לקיים את רצון ה' וליפול מחמת כך אל שפל המדרגה. ואברהם אינו מתלונן, אינו מתפלא כיצד אירע הדבר, קיימתי רצון ה', רציתי לפרסם אלוקותו, וכך אירע לי?! וביותר, הלא בירכתני שלא אנזק בממוני, ולא עוד אלא שמנעת ממני להפיץ את אמונתך בעולם?! אך אברהם עושה רצון ה'. רק משום צדקתו שלא הלך לארץ כנען בשל הברכות, אלא כי כך רצון ה'. אברהם אינו מהרהר מה אירע בעבור זאת, לפיכך כשראה שאינו יכול להגשים את תפקידו בארץ כנען, ירדו הוא ואנשיו למצרים. כוח זה עמד לו לעמוד בניסיון הרעב. זהו כוחו של אברהם אבינו שלא היה צריך לעזר וסיוע, עשה רצון ה' בלא חשבונות. ולהיפך, הרדיפות רוממו ובנו את שיעור קומתו הרוחנית אותו יותר ויותר.
אברהם עולה ממצרים, קם עליו ניסיון עם לוט. "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט והכנעני והפרזי אז ישב בארץ(" בראשית יג, ז-יג). וברש"י: "לפי שהיו רועים של לוט רשעים ומרעים בהמתם בשדות אחרים, ורועי אברם מוכיחים אותם על הגזל, והם אומרים נתנה הארץ לאברם, ולו אין יורש, ולוט יורשו, ואין זה גזל, והכתוב אומר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ ולא זכה בה אברם עדיין." אומר אברם ללוט, "אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רעי ובין רעיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה." לוט אינו משיב, רצוני להיותעם אברהם, רצוני לחיות בקדושה. בלוט שלטה תאוות הממון, לכך הוא הלך עם אברהם, ולכך ברגע של ניסיון, הוא בחר ללכת לסדום, מקום הפשע והרשע העולמי. "ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד."
רק כאשר אברהם, עובד ה', נמצא לבדו, "וה' אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפנה ונגבה וקדמה וימה. כי את כל הארץ אשר אתה ראה לך אתננה ולזרעך עד עולם. ושמתי את זרעך כעפר הארץ אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה. קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה."
מלחמת עולם כדי להרוג את אברהם
ברמב"ן (בראשית יד, א) מקדים לביאור מלחמת אברהם בארבעת המלכים: "המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ארבע מלכיות תעמודנה למשול בעולם, ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כולם בידם וישיבו כל שבותם ורכושם. והיה הראשון מהם מלך בבל... ואולי אלסר שם עיר במדי או בפרס, ועילם, בעיר ההיא המלך מלך יון הוא המלך הראשון ומשם נתפשט מלכותו... ומלך גוים המלך על עמים שונים אשר שמוהו עליהם לראש ולקצין רמז למלך רומי אשר המלך על עיר מקובצת מעמים רבים כיתים ואדום ויתר גוים". שהקב"ה פעל באמצעות האבות, גאולה לבני בניהם, בכך שהאבות הכשירו את הקרקע על ידי שכבש אברהם את ארבע המלכיות, ונתן כוח לבניו להכניעם תחת ידם.
ואכן מביא המדרש (בראשית רבה מב, א-ד):
"ויהי בימי אמרפל מלך שנער" (בראשית יד, א), רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח (תהלים לז, טו) "חרב פתחו רשעים וגו' חרבם תבא בלבם" וגו'... זה אמרפל וחביריו, "להפיל עני ואביון" זה לוט, "לטבוח ישרי דרך" זה אברהם, "חרבם תבא בלבם", "ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיוויכם";
דבר אחר "ויהי בימי אמרפל מלך שנער", זו בבל, "ואריוך מלך אלסר" זה אנטיוכס, "כדרלעומר מלך עילם", זה מדי, "ותדעל מלך גוים", זו מלכות אדום, שהיא מכתבת טירוניא (מלכות) מכל אומות העולם, אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם, על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם.
אברהם אבינו צריך לכבוש את ארבעת המלכים כדי להכין את הדרך לבניו לנצח ארבע מלכיות, לכך קיבצם הקב"ה יחדיו כדי להקל עליו. נמרוד רוצה להרוג את אברהם, ובזה הוא מסבב שאברהם יוכל להכניע את ארבעת המלכיות. עוד, למדים אנו, נמרוד רצה להרוג את אברהם, כהכשר לכך הוא הלך להילחם עם סדום ועמורה.
מזימת המלכים
מלחמת העולם הראשונה החלה כשיצאו ארבעה מלכים מנהיגי רוב העולם המיושב דאז, לכבוש רצועת חוף קטנה בדרום מערב ים המלח, חמשה עיירות עם מלכיהם. הצבא האדיר בדרכו לסדום ועמורה, רמס שבע מדינות והשמיד אותם על יושביהם. המלחמה פרצה בדרך מעניינת, לאחר חטא דור הפלגה, התפלגו שבעים האומות לארצותם, בא כדרלעומר וכבש את סדום עמורה, הכיבוש לא החזיק זמן רב, תושבי הערים מרדו בו והפסיקו לשלם מיסים, שלוש עשרה שנה נמשך המרד. כדרלעומר לא טרח ללכת לגבות את המיסים, עד שבא אמרפל ושיכנע אותו להילחם בהם, לכך המלחמה קרויה על שם אמרפל, אף שהמרד היה בכדרלעומר.
והנראה שלכך פרצה המלחמה רק עתה. דור הפלגה היה בהיות אברהם בן ארבעים ושמונה באותה השנה הוקמו סדום ועמורה, שנה לאחר הקמתם כבש כדרלעומר את האזור ועבדוהו שתים עשרה שנה. שלוש עשרה שנה מרדו בכדרלעומר, ובשנת ארבע עשרה למרד, היא שנת הגעתו של אברהם לארץ כנען באו ארבעת המלכים להכניעם. הרי שלא הפריע לנמרוד הפצת התורה בחרן, ורק הפצת התורה של אברהם בארץ כנען היא שהביאה את נמרוד לנקום בו ולהורגו. וביותר, אחר שירד אברהם למצרים מפני הרעב, ראה נמרוד שדעת העם אינה עם אברהם, הם סבורים שהוא שהביא עליהם את הרעב בדעותיו. אמר נמרוד, כעת היא שעת הכושר להרגו, ויצא למלחמה יחד עם כדרלעומר.
איך עושים זאת, רומסים את כל הנקרה בדרכם עד סדום ועמורה, כובשים את סדום ועמורה ולוקחים את לוט בשבי, ויוצאים בדממה דקה. כל עבר הירדן המזרחי חרב במלחמה, עבר הירדן המערבי נותר שלם. ארבעת המלכים יצאו עם תושבי סדום ועמורה השבויים מדרום ים המלח, עד דן שבצפון. כל הממלכות בדרך נותרו על תילם. כאשר הגיעו לדן, יצא אברהם אבינו להילחם בהם.
שמות מלכיהם היה "ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צבוים" (בראשית יד, א). וברש"י: "ברע", רע לשמים ורע לבריות. "ברשע", שנתעלה ברשעו. "שנאב", שונא אביו שבשמים (זהו מהות מלכותו, לשנוא את אביו שבשמים). "שמאבר", שם אבר לעוף ולקפוץ ולמרוד בהקב"ה".
הרי לנו גודל רשעותם של מלכי סדום שכל חשקם ותשוקתם למרוד בקב"ה, אך מלך צוער לא נזכר שמו, מחמת שחטא פחות מרעיו, ולכך ביקש לוט להמלט לצוער שהיא העיר עם החטאים המועטים ביותר. ואמנם דבר חידוש הוא שהתפלל אברהם להציל את סדום ולא נענה, אך לוט אף על רשעו ביקש שלא תיחרב צוער משום נוחותו שאינו רוצה להיות ליד אברהם, כי רצונו להיות רשעים קטנים כמותו, ונענה. עד שכעבור שנה שראה שחטאי העיר הולכים וגוברים, חשש שאף היא תיהפך, ונמלט להר, ומשמע ברבינו בחיי (בראשית מו, לב) שאחר שנמלט ממנה לוט, חרבה העיר.
מלחמה מביאה לביאת המשיח
חמשת המלכים כבשו את סדום, בשובם אינם נכנסים לכבוש את אברהם שזהו טעמו של נמרוד שבא למלחמה, הם ממשיכים צפונה. אברהם עושה סעודת הודיה בליל הסדר על הצלתו. בא אליו עוג מלך הבשן שנפלט מהמלחמה ומספר ששבו את לוט, בחשבו שכך יילחם אברהם עמם וימות והוא יקח את שרה. יש להבין, מה חשב עוג, וכי עלה בדעתו שאברהם ילך להתאבד ולהילחם עם צבא אדיר שכזה?
מבאר רבי יעקב קמנצקי (אמת ליעקב בראשית יד, יד):
הנה אילו היה אברהם שואל שאלה אי חייב לילך להציל את לוט בודאי היו נענה שהוא פטור, דהא אין אדם מחויב להכניס את עצמו בספק סכנה בכדי להציל את חבירו אלא מה שעשה כן אברהם הוא משום שהאבות נקראו "ישרים" (עבודה זרה דף כה.), והיינו שכל הנהגתם היתה לא על פי דיני התורה אלא על פי השכל הישר, כי האלקים עשה את האדם ישר, ועל פי היושר היה מוטל על אברהם להשתדל להציל את לוט, כי אברהם הרגיש את עצמו כאחראי לשלומו של לוט מכיון שהרן אביו מת בכבשן אביו משום שאמר שהוא מאמין באלוקי אברהם, ולכן על פי היושר, הוכרח אברהם להריק את חניכיו ולרדוף אחר המלכים. ובאמת כל חיי האבות, שחיו קודם זמן תורה, היו מונהגים על פי היושר, וזהו ביאור מאמר חז"ל (ויקרא רבה ט, ג): "דרך ארץ קדמה לתורה", והיינו שהאבות התנהגו על פי דרך ארץ והיושר עוד קודם שניתנה תורה.
לשון החפץ חיים בפתיחתו לאהבת חסד, "התחסד אברהם עמו כדי להצילו". עוג ידע את מדת חסידותו של אברהם שיסכן עצמו בכדי להציל את קרובו. על דרך זו יש שביארו, שלכך נאמר כאן (בראשית יד, יג) "ויגד לאברם העברי", כאן אברהם עמד כנגד כל העולם והלך להציל את לוט. מאברהם מצופה לעשות מה שאף אחד אחר לא היה עושה. ממנו מצופה למסור נפשו עבור לוט שהוא מחויב לו הכרת הטוב על שהלך עמו לארץ כנען, על אף שלוט עשה זו עבור בצע כסף, אך סוף כל סוף הוא סייע לו בהיותו במצרים ועל כך מגיעה לו הכרת הטוב עד כדי מסירות נפש.
כך חשב הפליט ואף כך חשבו המלכים. לכך הם שבו את לוט. מביא האלשיך (בראשית, יד):
ומעתה ראוי לדעת למה עשו בערמה לבלתי לכת מתחלה הלוך ונסוע עדיו. אך הוא כי אינו כבוד מלך וכל שכן ארבעה מלכים ללכת אחר איש אחד...
על כן התנכלו להראות כי על זולתו הם באים. ואפילו על סדום לא באו דרך ישרה, עם היות כוונת אמרפל לבא לקחת משם את לוט, למען יצא אברם להצילו ויהרג כלאחר יד.
להילחם עם אברהם אבינו המלכים הבינו שאין בכוחם, אם הוא ניצל מכבשן האש, יינצל אף מהם. לכך שבו את לוט, ואברהם ייאלץ להילחם עמם. הבינו המלכים, פתיחת מלחמה עמם שאינה מוצדקת יכולה לסייע בעדם להצליח להרוג את אברהם.ואברהם הוכרח להילחם עמם כדי להציל את צאצאיו. במלחמה עם ארבע מלכים אלו שהם כנגד ארבע מלכיות, הוא מכין את הדרך לבניו לעמוד בניסיונות ארבע מלכיות. וביותר, צריך להציל את לוט, שמזרעו עמון ומואב, תצא מלכות בית דוד ומלך המשיח. כך שכל המלחמה הייתה כדי לגרום לאברהם לכבוש את הדרך לבניו עם ארבעת המלכיות, ולהוציא את מלכות בית דוד לפועל. כל הצרות והניסיונות הם מסיבה אחת, לגרום לעם ישראל להגיע למטרה, ולהביא את העולם כולו לתיקונו.
האומות פועלות בעל כרחם לקרב הגאולה
נמרוד רוצה להרוג את אברהם, בדרך הוא משמיד את המורדים הגדולים בקב"ה. הרי לנו, "כל הרשעה כולה כעשן תכלה", אנו איננו צריכים להשמיד את הרשע, אנו נגביר את הקדושה, ובזה הקב"ה יכלה את הרשעה מאליה. יש להוסיף בזה את דברי הגמרא בעבודה זרה (דף ב:), לעתיד לבוא יבואו אומות העולם לפני הקב"ה לקבל שכרם, "אומרים לפניו: רבונו של עולם, הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים כבשנו, הרבה מלחמות עשינו, וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה. אמר להם הקב"ה, כל מה שעשיתם לצורך עצמכם עשיתם, תקנתם גשרים ליטול מהם מכס, כרכים לעשות בהם אנגריא, מלחמות אני עשיתי".
מבאר הרב מבריסק (חידושי מרן רי"ז הלוי, בראשית):
לכאורה יפלא איך ימלאם ליבם לומר כן לפני הקב"ה שהכל גלוי לפניו, ואיך יעיזו לומר לפניו שקר גלוי כזה שכל מה שעשו משווקים ומרחצאות וגשרים ומלחמות וכדומה לא עשו אלא בשביל ישראל כדי שיעסקו בתורה והרי זה יהיה לעתיד לבוא בשעה שגם כל אומות העולם כבר ידעו ויכירו את בוראם ואת האמת כמו שהוא, ולא יהיה אז מקום לשקר כלל, ואיך יעלה אז על דעתם לטעון שקר לפניו, ולא עוד אלא שיאמרו וכולם לא עשינו אלא, היינו שבלעדי מה שהוא לזה התכלית לא עשו דבר, אתמהה לומר שקר כזה לפני הקב"ה שהכל גלוי לפניו?
ונראה הביאור בדברי הגמרא, דבאמת אין בדבריהם שקר כלל, וכמה מה שיטענו אמת הוא, וגם הקב"ה בתשובתו אינו אומר להם כי שקרנים הם רק שוטים שבעולם ולא שקרנים. והביאור בזה, דכמו שבתחילת הבריאה לא נברא העולם אלא בשביל ישראל ובשביל התורה כמו שמביא רש"י מדביר חז"ל בתחילת בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתה" יעויין שם, כן כל מה שנעשה ונתחדש בעולם מתחילת הבריאה ועד סוף כל הדורות הכל הוא רק לתכלית זה בשביל ישראל שיתעסקו בתורה, ואף שהארץ נתן לבני אדם יש רשות לכל אחד לעשות בה כרצונו, בכל זאת אין העולם הפקר, ולא נעשה בהעולם דבר מה שאינו לזה התכלית, וכבר האריך הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה וכתב שאפשר שיבנה ארמון כליל יופי ויהיה הארמון ההוא מזומן לאיש חסיד יבוא באחרית הימים ויחסה יום אחד בצל קיר מן הקירות ההם ויהיה לו סיבה להינצל ממות, יעוין שם בדבריו, ועל דרך זה כל מה שאומות העולם עושים משווקים וגשרים ומרחצאות וכדומה יש להם תכלית למעלה בשביל ישראל ובשביל התורה ואין לך שום דבר בעולם מה שלא נעשה לא התכלית, אך עכשיו אין אנו יודעין מאומה על כל מה מעשה מה היא תכליתו, אבל לעתיד לבוא שהאמת יתגלה לעין כל ומלאה הארץ דעה, אז כבר יהיה גלוי לכל חשבון על מעשה ומעשה מכל מה שנעשה בעולם, לצורך איזה תכלית ומטרה הייתה מיועדת ומזומנת כל פעולה ופעולה וכל מעשה ומעשה, ואומות העולם יווכחו אז לדעת כי כל מה שעשו בעולם ממלחמות וכיבוש כרכים והרבות כסף וזהב וגשרים ושווקים ומרחצאות ועוד, כולם לא נעשו אלא בשביל ישראל בכדי שיתעסקו בתורה, ויבוא לתבוע מהקב"ה שכר פעולתם, והקב"ה אומר להם שוטים שבעולם [על זה שחושבים שמגיע להם שכר עבור פעולותיהם אלו], כל מה שעשיתם לא עשיתם אלא לצורך עצמכם ולא הייתה כוונתכם בשביל ישראל כדי שיתעסקו בתורה, רק למעלה היה חשבון הזה, אבל אתם מצידכם עשיתם כל זה לצורך עצמכם, ואין מגיע לכם שכר פעולה עבור מעשיכם, אבל המעשה אמת שכל מה שעשו לא עשו אלא בשביל ישראל בכדי שיתעסקו בתורה.
הדברים מפורשים במדרש (בראשית רבה מב, ד), "אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח תדע שכן שהרי בימי אברהם, על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם". ברמב"ם כתוב עוד יותר, בביאור הפסוק (דברים לב, ח), "יצב גבלת עמים למספר בני ישראל", אף את הגבולות הקב"ה קובע כפי צרכם של ישראל, יתכן וכמה דורות אחר כך יצטרכו שהמקום יעבור בעלות לצורך בני ישראל, לכך כיום תהיה מלחמה להעביר את השטח בעלות. כך ראינו בעצמנו, הבריטים כבשו את הארץ, בשנים ספורות בנו נמלים, תחנות משטרה, סללו כבישים, מסילות רכבת. וכך אחרי השואה, יכלו להגיע לארץ ביתר קלות. וכי עשו זאת בשבילנו? וכי נתנו לנו מרצונם לשוב ארצה?! הקב"ה גלגל זאת על ידם לטובתנו, ואף שכוונתם הייתה לתועלת עצמם. ומעתה, נמרוד רצה להרוג את אברהם, בכך נגרם שהתרבה כבוד שמים, הכשר להבאת הגאולה.
נדבר על ענייני דיומא. בשבוע הבא יש בחירות לכנסת.יש שמקדשים מלחמה כנגד כל הקדוש והיקר לעם ישראל, לעקור את כל הדת המדינה היהודית. אלו בחירות גורליות! תפקידנו הוא להראות שיש ציבור גדול ומשמעותי שרוצה את הקב"ה, רוצה שבארץ הקודש יחיו חיי תורה. להשפיע על כל ידידינו ומכרינו להצביע למפלגות החרדיות, למפלגות שממושמעות ומונהגות על ידי גדולי ישראל. ובזה נקדש שם שמיים!
