פרשת לך לך תשפ"ז (332)
כתוב בפסוק (י"ב, א'): "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", - ואמר לי אתמול רה"י הגאון ר' בנימין דרייפוס שליט"א דבר נפלא: רבים מדברים מה הכוונה כאן בכפילות: "לך לך" ורש"י פירש: "להנאתך ולטובתך", ועוד, ונראה לבאר עוד בס"ד: רמז רמוז כאן שיש לאדם ללכת ולחזור אל עצמו, שפעמים הוא מקרב את כל העולם והוא: "בארצך" – "מולדתך" – "בית אביך" אך אינו דואג לעצמו כלל, ואינו בונה את עצמו, ועל זה רמז הכתוב: "לך לך" היינו לך ותחזור לעצמך!
עוד ביאר בזה מרן המשגיח הגה"צ ר' חיים ואלקין זצוק"ל (שהיום י"ב חשון היה היארצייט שלו – נפטר בשנת תשפ"ג) "לך לך לארצך" = יש כאן רמז לאדם שתמיד ינהג כמנהג אבותיו, וגם כשהתרחק יעמדו לנגד עיניו בית אביו ומנהגי הוריו, וכך הוא ילך מן הארציות שלו, וזהו בדרך רמז: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וכו' = היינו מכוחם! שתיקח את המנהגים של בית אבא ובית אימא ותלך עימם הלאה!
עוד נראה לבאר בדברי רש"י הנ"ל: "להנאתך ולטובתך" – ידוע מה שכתב בהקדמת הספה"ק "אגלי טל" להגה"ק מסוכטשוב זיע"א [שהלילה זכיתי להיות אצל נכדו כ"ק האדמו"ר מסוכטשוב שליט"א כאן בבית וגן] שיש טעות גדולה לאנשים שחושבים שיש ללמוד תורה מתוך צער וכך מקבלים יותר שכר! ואינו נכון! אלא יש ללמוד את התורה בהנאה, וכך היא נבללת באברים, ומקבל שכר טפי, וזה נרמז כאן ג"כ: "לך לך" – "להנאתך ולטובתך" והיינו תלמד את התורה הנקראת: "טוב", וכדאיתא בסוף אבות: "ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו", ואיך תלמד: "להנאתך"! וזהו: "להנאתך ולטובתך", והבן.
עוד כתוב בפסוק (י"ב, י"ג): "אמרי נא אחתי את למען יטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך" – ופרש"י: "יתנו לי מתנות", וזה קשה מאוד: וכי כך אומר אברהם אבינו ע"ה שדאג לכל העולם, וכאן זה נראה לדאגת עצמו שיקבל מתנות? ואמר לי השבוע רה"י הגאון ר' בנימין דרייפוס שליט"א שמכאן רואים יסוד עצום בעניין שלום בית: אברהם אבינו ע"ה רצה לשכנע את שרה, והוא ידע שהאישה מעניין אותה ומכבד אותה שנותנים לבעלה מתנות, ולכן הוא אמר לה כן כדי לפייס את דעתה! ולכן אמר: "וחיתה נפשי בגללך" – שהמשמח ביותר את האישה שבעלה מתכבד בשבילה! והיא ממש מחיה אותו, וזה מחיה אותה, והבן.
עוד כתוב בפסוק (י"ג, א'): "ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב" – ואמר לי השבוע רה"י הגאון ר' בנימין דרייפוס שליט"א: לכאורה יש להקשות: הרי דרך הכתובים ללכת מהכבד אל הקל, וכמו בפרשת תרומה שכתוב: "זהב וכסף ונחשת"? וביאר: כאן הולכים לפי הסדר מי יותר כבד, כי כתוב: "ואברם כבד מאד", וא"כ שפיר הוא הסדר: קודם המקנה שהוא הכבד ביותר, ואח"כ הכסף, ואח"כ הזהב, ולוט שזה לא היה כבד עליו הסדר כתוב אחרת, עיי"ש, והבן.
עוד כתוב בפסוק (י"ד, כ"ג): "אם מחוט ועד שרוך נעל" – ואמרו חז"ל (חולין פ"ט.) שבזכות שאברהם אבינו ע"ה אמר את זה זכו בניו לחוט של תכלת (ציצית), ורצועה של תפילין, וביאר הגאון ר' עקיבא איגר זצוק"ל שלכן נפסק בשו"ע (סי' ב') שיש לקשור קודם את נעל שמאל ואח"כ את נעל ימין, כיון שביד שמאל קושרים את התפילין, וחזינן שקשירה חשובה יותר בשמאל, ויש כאן רמז בפסוק שלנו שכתוב: "מחוט ועד שרוך נעל" ולמדנו לעיל שבזכות שאמר: "שרוך נעל" זכו לתפילין, ממילא: "ועד שרוך נעל" = יש לקשור את הנעל השמאלית ראשונה כמו התפילין שכתובים באותו פסוק, ובזכות שאמר: "שרוך נעל" זכו לתפילין, ומובן מדוע הם קשורים זה לזה התפילין והנעליים, והבן( ,והוסיף לי בזה מורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שעדיין יש בזה סוד, וצריך להבין: מה הקשר בין זה שאמר: "שרוך נעל" לתפילין? עוד הוסיף בזה הבה"ח שמואל בר שלום שיחי': יש לדון בזה באיטר אם זה היכן שאותו אדם קושר תפילין, או שכיון שזה שכר כללי ורובא דעלמא מניחים בשמאל אזלינן בתר שמאל דכו"ע, ולעניין מעשה הכריע המ"ב (שם) שיקשור בימין כיון שכך הוא מניח תפילין, ועי' בשו"ת "רבבות אפרים" מש"כ בזה גבי נשים שאינם מניחות תפילין).
עוד כתוב בפסוק (ט"ו:)'ו , "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה", והקשה מרן הגרא"א דסלר זצוק"ל: וכי עד עכשיו לא האמין אברהם אבינו ע"ה שעליו אומרים חז"ל שחיפש תמעד את בעל הבירה? וביאר: כתוב כאן לפני: "ויוצא אותו החוצה" ואמרו חז"ל: אמר לו צא מאיצטגנינות שלך", והיינו שיש אמונה שהיא מכוח החקירה, והיינו שאברהם אבינו ע"ה חיפש תמיד את הקב"ה, וכנ"ל, ויש אמונה שהיא בתמימות ובלי חקירות, ועל זה מדבר הכתוב כאן שאחרי שהוא הוציא אותו החוצה הוא האמין בה' בלי שום חקירות אלא בתמימות שכל מה שמגיע על האדם הוא לטובתו, ותמיד יש להאמין.
וכאן יש לציין דברים של השגחה פרטית שראיתי רק ביממה האחרונה {וכפי שאתם מבקשים}: אתמול בלילה כשהכנתי את הצ'ולנט שאתם רואים ועוד מעט תטעמו ממנו, לא היה לי בשר, וזה דבר נדיר ביותר, ולפתע נכנס כאן בחור שבדרך כלל לא מגיע והביא בשר משובח ואמר: "קח כמה שאתה רוצה"! וכן לא היה לי חלות לשב"ק ובדרך כלל יש לי כבר בליל שישי, ולא היה לו בגלל סיבה מאוד נדירה, והוא הביא לי מעצמו! וכן היום בצהריים מיהרתי מאוד לקיים מצוות כיבוד אב ואם וכשהלכתי לרכבת הקלה כאן ליד בית וגן היא כבר הגיע לתחנה, ונזכרתי שה"רב קו" שלי ריק, ותיכף הנחתי 50 ₪ במכונה והיא מילאה באורך פלא במהירות עצומה את הסכום, ולא עוד אלא שהנהג המתין לי, ויהי לנס! והגעתי בדיוק בזמן לבית הורי שיחי'! וזה מהיום האחרון! ואם אדם יפתח עיניו הוא יראה כל הזמן השגחות מופלאות! וזהו: "והאמין בה'"! = שהכול מאתו יתברך!
עוד כתוב בפסוק (י"ז, כ"ו): "בעצם היום הזה נמול אברהם וכו' – ומובא בגמרא נדרים (ל"ב) שבזכות מצוות מילה נקרא אברהם אבינו ע"ה: "אברהם" כי: "אברם" בגימ': רמ"ג, ו"אברהם", בגימ': רמ"ח, והיינו שהיה חסר מרמ"ח אברים שכל אחד מהם רומז על מצוות עשה, ואחרי מצוות מילה הושלם ונהיה שלם ברמ"ח מצוות שהם כנגד רמ"ח אברים, וה' זה ג"כ שם ה' כיון שהמילה היא אות ברית בינינו לבין ה' יתברך!
ויש לנו להיזהר מאוד שלא לדבר בשעת חזרת הש"ץ – וכמו שכתב השו"ע (סי' קכ"ד, ס"ז): "אין לשוח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפילה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו".
כתב בספר "פלא יועץ" (ערך דיבור): "וכתבו משם ר' ישראל בעש"ט שהמדבר בשבח הצדיקים חשוב כאילו עוסק במעשה מרכבה" – וכ"כ מרן ה"חתם סופר" זיע"א בתשובה:
נספר כמה סיפורים הנוגעים לפרשתנו:
מדובר בתחילת הפרשה על אברהם אבינו ע"ה שה' אמר לו: "לך לך" והוא הלך בלי שאלות ומענות, ושלשום בלילה כשנסעתי לציון רחל אמנו ע"ה בליל ההילולא היה באוטובוס עלונים וקראתי בדרך (זה היה עלון מארה"ב של חיזוק באמונה): הרה"ק בעל "תולדות יעקב יוסף" זיע"א תלמיד הבעש"ט הק' זיע"א הוזמן פעם לברית והוא התמהמה וכשהגיע גילה שלא המתינו לו והיה לו קפידא על זה, והנה, בסעודת המצווה הגיע אדם בלתי מוכר והתיישב לסעודה, וכששאלו אותו: "האם אתה רוצה ליטול ידיים"? אמר: "אם יהיה כך אז נעשה כך"! וכן היה לגבי השאלה: "האם אתה רוצה לאכול דגים""? וכן ענה על השאלה: האם תרצה לאכול מרק"! והיה הדבר לפלא שאח"כ נעלם האיש, והבין ה"תולדות" שהיה זה אליהו הנביא ז"ל שהגיע מן השמיים לפייס דעתו, ולהראות לו שאם נגזר משהו זה מה שיהיה, והיות ולא נגזר עליו להיות בברית זה מה שהיה!
עוד יש ברש"י על ברית בין הבתרים שאברהם אבינו ע"ה גירש את העיט שזה רמז לדוד המלך ע"ה שהגיע להילחם באומות ולגאול את ישראל ועדיין לא הגיע הזמן – והביא בזה מורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א מעשה נפלא שפעם המתינו החסידים להרה"ק מטולנא זיע"א והוא הסתגר בחדרו, והנה, לאחר זמן הוא הגיע ושאלו אותו: "מדוע נסגר הרבי בחדרו"? ויען הרבי: "כי הגיע אלי משיח"! ושאלוהו: "ומה הוא רצה"? והשיב: "הוא שאלני: האם לגאול כבר את ישראל אף שעדיין יש אנשים שבגלל זה לא יגיעו לתיקונם"? ושאלוהו: "ומה השיב הרבי? בטח שיבוא כבר"! ואמר להם הרבי: "אמרתי לו שקודם יתוקנו האנשים הללו ואח"כ יבוא"! ושאלוהו: "מדוע"? ויען הרבי: "ומה אם אומר לכם שחלק מאותם אנשים שעוד לא תוקנו יושבים כאן בחדר"! והביאור ברש"י מובן.
עוד בפרשה יש על מצוות מילה – וסיפר לי מורנו הגר"ש הלוי רוטמן שליט"א ששמע פעם בקלטת ממרן הגר"ע יוסף זצוק"ל שהיה סיפור קדמון על אחד שהיה מוהל וביקשוהו לבוא למקום אחד למול, ובדרך הוא פגש אישה אחת שאמרה לו: "תיזהר מהם הם שדים ואני כבר נפלתי ברשתם, אך תיזהר שלא תטעם שם כלום"! וכן היה, שהוא מל ואח"כ שכנעו אותו לטעום ולא הסכים, ואמר לו השד: "בזכות שאתה זהיר במצוות מילה אני יראה לך משהו"! ולקחו לחדר אחד ופתח לו וזה היה נראה כמו ביתו, והוא נבהל מזה מאוד, והוא אמר לו שאם אדם מתקמצן על ממונו הרי שהשדים שולטים על זה ואין לו שליטה על זה וכך הוא נהיה קמצן עוד ועוד! ר"ל, ורואים כוח מצות מילה!
עוד כתוב בפרשה על: "ברע מלך סדום" ומסופר שהגה"ק ר' יונתן אייבשיץ זצוק"ל היה חריף מאוד כבר בילדותו ופעם שאלו אחד: "מדוע כאן כתוב ששם מלך סדום הוא: "ברע" ובבוקר אנחנו אומרים: "מלח (הוא חשב: "מלך") סדומית רובע"? ענהו ר' יונתן: "קראו לו: "ברע" וכיון שהתהפכה סדום התהפך שמו ל"רבע"!.. (עפ"י "שבת טיש"),
עוד מסופר על הרה"ק ר' יחזקאל משינווא זיע"א שכשנסע לא"י הביא לו אחד לפני שעלה לאנייה המחאה גדולה שיהיה לו להתפרנס בא"י, וכיון שעמד בתפילה באנייה גילה שאין הוא מכוון בה כראוי והוא קרע מיד את ההמחאה, ואמר שכיון שהיה בטוח בפרנסתו לא התפלל כראוי! ואמר שעל זה רמז התרגום: "הרימותי ידי" – "בצלוי" היינו בתפילה שאברהם אבינו ע"ה רמז למלך סדום שאם ייקח ממנו הרי שהוא לא יוכל לכוון בתפילה!..(עפ"י "ש.ה.").
ויש להוסיף כאן מה שסיפר לי הלילה ידידי הרב נתנאל שלנגר שיחי' שסיפר לו ראש הכולל הגר"צ ויספיש שליט"א (שראיתיו אתמול ב"כותל המערבי") על זקננו הגה"ק ר' נחום משאדיק זיע"א [שהיארצייט שלו היה היום י"ב חשון – נפטר בשנת תרכ"ו – לפני 161 שנה] שהיה מתענה משבת לשבת, ופעם מעט לפני שבת ביקש מבנו כוס לשתות, והבן התפלא שהרי עוד מעט שקיעה ויסתיים לו התענית, ואמר לו ר' נחום: "אני רואה שקשה לי להבין את מה שאני לומד מחמת התענית, ולא שווה לי כל תענית זו אם בגללה יש לי אי הבנה בלימוד"! זכות הצדיקים יגן עלינו, אמן!
הוספות לגיליון "פניני מאיר" (330) ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שאמר לי בליל ש"ק לך לך תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף:
א. בעניין הר"ת על "נח" שזה רמז למי שנח בשבת – יש לדקדק שבדברי הגמרא שבת (קי"ח) מובא שמי שמענג את השבת זוכה לברכות אלו, עיי"ש, [א"ה, ונ"ל ש"נח" זה רמז כללי על מנוחת השבת, אך הרב שליט"א צודק שאין זה שכר על עצם מנוחת השבת].
בעניין הסיום שמביא כמה בורקסים – זה הכול כשהוא עושה פרצוף, וכמו שהבאתם אבל עצם הכיבוד שאינו עם פרצוף איננו בעיה שהרי מרן הגרח"ק זצוק"ל פעמים שהיה מסיים בכולל ושותה לכבודו כוס מים, אבל הוא שמח בזה, והבן.
הוספות ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א לגיליון "פניני מאיר" (331) שאמר לי בליל ש"ק לך לך תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף:
א. בעניין ר' צדוק זיע"א והמילה: צ' – נ"ל שביאר דווקא לנשוא יהודי אחר שזה רומז על עניין: "נושא בעול עם חברו", והבן.
בעניין ההבדל בין נח לאברהם אבינו ע"ה בצורת ההוכחה – אין ראיה לדבר.
ג. בעניין השמות ליום הדין – יש על זה בספר "שמירת הלשון" ובמקום אחד הוא מביא מחז"ל במעשה שכל יורדי גהנום אינם זוכרים את שמם, וע"י הזכרת השם בתפילה הוא יזכור שמו.
ב.
ב.
