פתח לנו את הדרך

לך לך

בפרשתנו אנו רואים את שורש האומה הקדושה, שורש עם ישראל, אברהם אבינו מכיר את בוראו ע"י שמחפש את מנהיג הבירה, אז ע"י החיפוש הבלתי פוסק והאמונה, הציץ עליו בעל הבירה, וכידוע מחז"ל אברהם אבינו נתנסה עשרה נסיונות שם הוכיח את נאמנותו ואמונתו לבורא יתברך, ובאמת מעשה אבות סימן לבנים ובכח מעשיו של אברהם אבינו קיבלנו גם אנו את הכח הזה לעמוד בנסיונות הגדולים שעוברים על כל אחד ואחד כי כל מה שעבר על האבות הקדושים ועל כלל ישראל כמפורש בתורה נביאים וכתובים, עובר בזעיר אנפין על כל יהודי ויהודי בפרטיות ( ליקוטי הלכות הל' אונאה הל' ג ) וממילא צריכים אנו ללמוד היטב מהות הנסיונות והדרך לעמוד בהם.

לא מבין כלום

וכמו שכבר הקדמנו בשם חז"ל שאברהם אבינו נתנסה עשרה נסניונות, אולם עמידתו של אברהם אבינו בהם לא היתה רק בעצם עשיית רצון השם למרות הקשיים, אלא ובעיקר בכך שעל אף הקשיים ההעצומים לא הרהר כלום אחר הנהגתו יתברך ולא רק אלא שחלק מהנסיון, עצם הנסיון היה האם יההיר אחר מידותיו יתברך וכמו הנסיון של הרעב בארץ וכן הנסיון של לקיחת שרה לבית פרעה נמצא עיקר הסניון היה הבלבול והחוסר הבנה מהנהגת השם יתברך עמו ובאמת כל אדם מתנסה הרבה, ועיקר הנסיון שלא מבין את הנהגת השם יתברך עמו והעיקר שנחלש בדעתו ונדמה לו שאין הקב"ה עמו, כי כן הדרך, שהאדם רואה הצלחה במעשיו, מרגיש במוחש שהשם יתברך עמו, ועוזר לו ומשגיח עליו, אמנם שהאדם רואה להפך ואינו מבין את הנהגת השם יתברך עמו נחלש דעתו מאוד כי נדמה שאין השם יתברך מסתכל עליו כלל ולא משגיח עליו, ועוד שמוסיף לו היצר סיבות והצדקות לזה, שהרי מעשיך גרמו, ואז משתכנע האדם לגמרי שאין השם יתברך עמו וחפץ לסייעו וממילא הדרך מכאן אל התהום (הרוחנית והגשמית) קרובה מאוד.

והתעלמת מהם

ודרשו חז"ל פעמים שאתה מתעלם ולא חייב להחזיר את האבידה, כי לפעמים המחיר של להחזיר האבידה הוא יקר יותר משווי האבידה עצמה ולדוגמא שהאדם עובד טוב ומרויח הרבה ורואה אבידה ששוה מועט וההתעסקות איתה תגרום לו הפסד גדול יותר משווי האבידה אז הוא פטור מההשבה. ועל דרך העבודה שפעמים היצר הרע מציף להאדם כל מיני אבידות שיש לו ברוחניות, ומעורר אצלו חלישות הדעת גדולה מאוד, כי מראה לו שמכף רגל ועד ראש כולו מלוכלך בבלויי העוונות, וכביכול בא היצר באצטלא של תשובה אמנם הוא מבקש לאבדו דבר גדול יותר, כי זורע באדם יאוש ושבירה עד כדי פריקת עול גמורה ממחשבה שאבדה תקוותו, ובזה היצר הרע גורם שמפסיד האדם את הכל כי כביכול מתעסק בלהחזיר אבידה בזה שמתבונן במעשיו הרעים ולכאורה זה על מנת לחזור בו, אבל באמת מפסיד הפסד גדול יותר, כי נחלש בדעתו כי רואה שאין לו מציאות לשפר מעשיו או לעשות תשובה עליהם כי נדמה לו שזה דבר קשה מנשוא כי כן דרך היצר הרע כידוע, שלפני העבירה מקטין מאוד את העבירה, ועוד שולח דיבורי התחזקות לפני כן, שיהיה קל בעיני האדם לחטוא ולא יבהל מהחטא , אמנם מיד אחרי העבירה הוא מגדיל את העבירה מאוד בעיני האדם על מנת שלא יאמין שיכול לשוב מיני חושך, ובזה סותם את הגולל על האדם וקובר אותו רוחנית רחמנא ליצלן לכן יש לדעת ולהיות חכם מאוד בענין זה שיש פעמים שיש להתעלם לגמרי מטענות היצר ואע"פ שמתבל אותם בדברי בתורה אבל באמת אין הוא רוצה לרומם ולהקים אותך הוא לא באמת רוצה שתעשה תשובה על החטאים, אה ראיה שהוא מראה שתשובה במצב כזה לא אפשרית, להפך כל מטרתו לשבור את האדם ולייאש אותו כידוע, ולכן צריך לדעת שציך להתעלם ממנו ולא להקשיב לו כלל.

שבירת הלוחות

וכך מסביר מוהרנ"ת בהלכות ריבית הלכה ה' אות כח' את שבירת הלוחות של משה רבינו וז"ל: וזה שמסימין התורה לעיני כל ישראל ומתחילין מיד בראשית וכו' כי רבותינו ז"ל דרשו על זה הפסוק: "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", ששיבר הלוחות. כי משה ראה גודל החורבן שחטאו ישראל כל כך, ועברו על כל התורה, ועבדו עבודה זרה. שהיה משורת הדין על פי האמת להרחיק ולהאביד את ישראל חס ושלום, כמו שאמר השם יתברך: ברף ממני ואשמידם וכו'. על כן השכיל משה והשליך את הלוחות לארץ, זה בחינת 'ותשלך אמת ארצה' הנ"ל. כמו שהשם יתברך השליך מידת האמת לארץ על שקטרג על בריאת האדם וכנ"ל, וכמו כן עשה משה רבינו ודבק בו יתברך, והשליך את הלוחות שהם בחינת אמת בחינת תורת אמת, השליכם לארץ, להורות שאע"פ שהם תורת אמת אף על פי כן מאחר שעל ידם עולה על דעתו שאפס תקוה ואי אפשר להתפלל עוד על ישראל, על כן השליכן ארצה והרחיקם מעל פניו וחיזק את עצמו להאמין שאי אפשר להשיג עמקות דעתו כלל, עד שהבין שאף על פי כן השם יתברך רוצה שיתפלל עליהם, ועל ידי זה הרבה להתפלל עליהם, עד שפעל בתפילתו שנתרצה השם יתברך ומחל להם וצוה לו לפסול לוחות שניות. ועוד שם בהמשך דבריו: ועל כן לאחר עיני כל ישראל מתחילין מיד 'בראשית ברא אלקים', שהם סופי אמת להורות שזה עיקר האמת כשיודעין שאין יודעין כלל ואין מתרחקין בשום אופן, רק מתחילין בכל פעם, שזהו בחינת 'לעיני כל ישראל' - 'בראשית ברא אלקים', שמשה בעצם כוחו המשיך דרך זה על ידי שבירת הלוחות שהודה לו השם יתברך, ואמר לו 'יישר כח ששברת'. שעל ידי זה יוכל כל אחד מישראל להתחזק את עצמו בכל פעם להתחיל מחדש, שזהו בחינת התחלת התורה 'בראשית ברא אלקים' עכת"ד ועיין עוד שם באריכות לשונו הטהור והקדוש ותרווה צמאונך ותמשיך התחזקות גדולה בכל מצב איך להתבונן היטב באמת לאמיתו ולהתחיל בכל פעם מחדש ולא להסתכל על שום חלישות הדעת כלל. והכלל הוא שכדי להתחיל מחדש ולהתעורר צריך להשליך אפילו את האמת, כי פעמים שהיצר מייאש את האדם דייקא עם מידת האמת ובאופן כזה שעולה בדעת האדם שאין תקוה אז צריך להשליך שברות אלו אע"פ שמתלבשות בטענות אמת.

הנסיון הקשה ביותר

אמנם צריך לדעת שנסיון זה של חלישות הדעת נסיון כזה בו נדמה להאדם שהוא חייב וכבר אבדה תקותו הוא הנסיון הגדול ביותר וכמו שאנו רואים שהתורה מונה את שבחי משה רבינו כלפי שאר נביאים וכמו שכתוב: "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים, וכו' ולבסוף מסיים אשר עשה משה לעיני כל ישראל" כי התורה מונה את שבחי משה כלפי שאר הנביאים והשבח האחרון אשר עשה משה לעיני כל ישראל שזה שבירת הלוחות וכמו שדרשו חז"ל, זה השבח הגדול ביותר ובזה מסיימת התורה כי היא חכמה גדולה שלא להיגרר אחרי היצר אע"פ שטוען טענות של אמת. כי הנסיון של חלישות הדעת ויאוש ובפרט שמתלבש באמת כי רואה האדם שבאמת מעשיו מלוכלכים וקשה לו לצאת הבוץ הזה, ולא יודע איך יזכה להתנתק מכל מה שעובר עליו וכמו שכתב שם מוהרנ"ת זיע"א : הלא אני יודע האמת בעצמי עצם קילקולי ועל ידי זה נופל בדעתו ומתרחק כמו שמתרחק עכ"ל. זאת החכמה שלא ליפול לשם, היא חכמה גדולה ונפלאה ואותה המשיך משה רבינו בשבירת הלוחות.

למה נפלו פניך

וזה שאמר השם יתברך לקין: "למה נפלו פניך?" ולכאורה שואל האמרי אמת זיע"א למה שלא יפלו פניו והרי הוא עשה מעשה שלא כהוגן שהרי הביא קרבן להשם מהפסולת של התבואה, והשם יתברך לא קיבל את מנחתו, והרי יש כאן טענת אמת! והרי השם יתברך לא שעה למנחתי, אני לא רצוי! ככה נדמה להאדם אז למה שלא יפלו פני? על זה אמר לו השם יתברך אם מחמת האמת שלך אתה נופל זה לא אמת! "הלא אם תטיב שאת" אם תתחזק ותקום אתה תזכה יותר אתה תתקן זאת ובאמת צריך לדעת שהנסיון הזה לקום מתוך חלישות הדעת ולהתעורר להתחיל שוב הוא הנסיון הגדול ביותר

שני מיני נסיונות

רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שיש שני מיני נסניונות האחד הוא בחינת יוסף והשני בחינת דוד יש נסיון שהוא להתגבר על היצר שזה בחינת יוסף שניצח את יצרו אמנם יש נסיון שהוא בחינת דוד שזה נסיון אחרי נפילה לא ליפול יותר על ידי האמת שלו שרואה שקלקל מעשיו וחושב להישבר כי לא מאמין שיכול לתקן, ובפרט שרואה משמים שלא שועים אליו ולא מתסכלים עליו, אז מתייאש יותר, ומסתירים ממנו פנים, אך דוד הורה תשובה לרבים כי אע"פ שלכאורה היתה טענה על דוד על מעשה בת שבע, דוד לא נשבר ולא נפלו פניו אלא התעורר לעשות תשובה מחדש ואמור רבי צדוק שזה הנסיון של דוד הוא קשה יותר וזה לאורך הדורות קין והבל, להבל היה נסיון להתגבר על יצרו ולקין היה נסיון לא ליפול לחלישות הדעת אחרי שהוא טעה והביא קרבן לא טוב.

או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב

ודברים אלו אפשר לקשר לחידוש נפלא שראיתי באחד העלונים בשם הרה"ח הרב משה צנעני זצ"ל על מאמר חז"ל: אין בן דוד בא אלא או בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, והרי קשה, ניחא בדור שכולו זכאי מובן שיגיע משיח אבל בדור שכולו חייב איך יתכן שיגיע משיח והרי יהיה קטרוג גדול אלא ההסבר הוא שבדור שכולו חייב יהיה להם נסיון של חלישות הדעת שהם יראו שמעשיהם מקולקלים ואין להם כח נגד היצר הרע, אמנם למרות כן הם לא יפלו לחלישות הדעת אל יתחזקו להתחיל ולנסות שוב לחתור אליו יתברך ובכח ההתחזקות הזאת מתוך כזאת חלישות כח, מתוך כזאת חלישות הדעת, מתוך היאוש הם יתחזקו להתעורר ולהתחיל מחדש אז בכח העבודה הזאת יתגלה משיח צדקינו במהרה בימינו אמן כן יהי רצון.

שבת שלום ומבורך!