שב"ק נח – ג חשון

~ ליל שב"ק ~

מרן רבינו שליט"א עבר לפני התיבה לתפילת מנחה. אחר מנחה עברו האורחים לברכת שלום עליכם. בין קבלת שבת למעריב, נשא מרן רבינו שליט"א דברי תורה בעניני הפרשה בבית המדרש הגדול "בית יוסף" ברובע ג' אשדוד, שבראשות הרה"ג עובדיה דהן שליט"א

אחר התפילה עברו כל הקהל, להתברך בברכת שבתא טבא.

בדרכו לביתו נאוה קודש שח מר"ש כלדלהלן: החפץ חיים בספרו שם עולם כותב שפשוט ששמירת המשפט והיינו לשמור את עצמו בכל כחו, הוא ואשתו, מממון חבירו זה סגולה גדולה ללידת בנים, כמו שאמר הכתוב והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך.

המאירי כותב שחכמי המוסר אמרו שהיושר הכנת העושר. פעם בא השוחט הסלנטי שהיה ת"ח מובהק וירא שמים לפני רבי ישראל סלנטר והביע את רצונו לעזוב את מלאכת השחיטה, כיון שירא מהאחריות הגדולה של איסור נבילה, רבי ישראל שאלו 'במה דעתך להתעסק,' והשוחט השיב שיפתח חנות ויעסוק במסחר, תמה רבי ישראל ואמר: ומה שחיטה שאין בה כי אם לאו אחד של נבילה אתה חושש, על אחת כמה וכמה שיש לך לחשוש במסחר שכרוכים בו הרבה אזהרות ואיסורים: לא תגנוב, לא תגזול, לא תחמוד, לא תעשוק, לא תונו, לא תכחשו, לא תשקרו, לא תעשה ועשה של מידות ומשקלות, מדבר שקר תרחק ועוד.

~ שוה"ט ליל שב"ק ~

מרן רבינו שליט"א ערך שוה"ט כשעה אחר התפילה בביתו נאוה קודש. במזיגת והגבהת הכוס כיבד מר"ש את ה"ה אביגדור הי"ו מר"ש החל אחר המרק, בניגון "כל מקדש" אחריה החל מר"ש בניגון של לכה דודי וקדשם קדשם... אחר כיבד מר"ש את בניו לומר דברי תורה על הפרשה

~ ~ ~

אחר הבשר החל מר"ש בניגון "מנוחה ושמחה" והחל בלחן ויזניץ המושר ביו"ט

בסיום הניגון החל מר"ש בניגון שמחה בניגונים שהלחין על המילים תהילת ד' ידבר פי... ופותח את ידיך... וקם לריקוד של מצוה לכבוד שבת קודש. אחר הזמירות כנהוג - החל מרן רבינו שליט"א את הניגונים שהלחין על המילים "רחם בחסדך"... "צמאה נפשי לאלוקים"... חזן וקהל. אחר מכן הורה לשיר שוב יחדיו את הקטע של "זכור אהבת קדומים"... וכן את הניגון המהיר שהתאים על המילים "לבי ובשרי ירננו לא-ל חי" לפני התורה שר רבינו שליט"א את הניגון שהתאים "לכבוד שבת לכבוד שבת קודש... (בלחן למקדשך פיטסבורג) אחר ברכת המזון קם מר"ש לריקוד לכבוד שבת קודש.

~ פירות טיש ~

אחר ריקודין קדישין התיישב שוב מר"ש לפירות טיש. תחילה שרו לא-ל אשר שבת ועוד ניגוני שבת ושמחה, אמ"כ חילק מר"ש פירות וקוגל.

בתוך דברי התורה שח מר"ש בענין גאוה דקדושה והזכיר מה שכתוב בספר 'קדושת לוי( 'פרשת נח) מהרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע, שדברי רש"י ש"נח מקטני אמנה היה" אינם מתייחסים לאמונתו של נח בה,' שכן הקב"ה העיד עליו שהיה צדיק. אלא, שנח לא מספיק האמין בעצמו! הוא לא זיהה את הכוח הרוחני האדיר שהיה לו, ולכן לא חשב כי ביכולתו לגרום לבני דורו לחזור בתשובה. וזו הייתה הטעות שלו!

אחר ברכה אחרונה איחל מר"ש ברכת שבתא טבא

~ שלום זכר ~

בהמשך הגיע מרן רבינו שליט"א להשתתף בשמחת שלום זכר לנכד הר"ר אברהם יודא אויש הי"ו בן לחתנו הרב פריד. במהלכה סיפר מר"ש כדלהלן: מסופר שהיה ילד בירושלים, שכבר היה בן שש שנים ולא הסכים לומר דבר שבקדושה, וגם לא ללמוד, ופנה אביו לאדמו"ר רבי אהרן מבעלזא זי"ע לשאול בעצתו. שאלו הרבי האם עשה 'שלום זכר' לבנו בעת שנולד. האב לא זכר בבירור, וענה שבוודאי עשה, כי סבר שמן הסתם לא שינה בבנו זה משאר בניו. ברם הרבי שאל שוב האם עשה 'שלום זכר,' ושוב ענה שבוודאי עשה, וגם אז לא הרפה הרבי ושאל בשלישית. ואז נזכר שאכן, כיון שילד זה נולד בערב שבת קודש בשעה מאוחרת לא הספיק להכין את ה'שלום זכר,' וביום שישי שאחריו כבר נערכה הברית, ולכן לא עשה כלל 'שלום זכר' לילד זה. אמר לו הרבי כי העניין של 'שלום זכר' הוא, שכאשר נולד ילד אזי מיד בא עמו יצר הרע, כמובא בחז"ל (מדרש תהלים ט) על הפסוק (בראשית ח כא' )כי יצר לב האדם רע מנעוריו' – משננער ממעי אמו. וע"י שב'שלום זכר' באים קרובים וידידים ומברכים את אבי הילד שיזכה להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ע"ה ולגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, מתבטל כוח הסטרא אחרא. וכיון שלילד זה חסרות הברכות הללו, לכן אינו רוצה ללמוד ולומר דברי קדושה. יעץ לו הרבי שבשבת הבאה יעשה 'שלום זכר,' ויקרא לכל האנשים שרצה לקוראם אז, אילו היה עושה 'שלום זכר,' ועל ידי שיבואו ויברכו אותו יתחיל ללמוד ולומר כל דבר שבקדושה.

אחר מכן הגיע מרן רבינו שליט"א להשתתף בשמחת השלום זכר לנכד ידידינו הר"ר משה אייזנשטט הי"ו נכד הרה"ק גדליה משה מזווועהיל זצ"ל.

~ ~ ~

אחר ברכה אחרונה איחל מר"ש ברכת שבתא טבא.

~ צפרא דשבתא ~

מרן רבינו שליט"א עבר לפני התיבה בלהבת אש קודש החל מברכות השחר - שחרית - מוסף - ואנעים זמירות. את זכות עליית שישי למר"ש רכש הר"ר רוני סעדיה הי"ו מראשון לציון.

~ קידושא רבא ~

אחר התפילה ערך מרן רבינו שליט"א קידושא רבא ברוב עם, בהגבהת הכוס לקידוש כיבד מר"ש את הרב יחזקאל רוזמרין מירושלים.

~ עתיקין קדישין ~

סעודת שבת ערך מרן רבינו שליט"א בביתו נאוה קודש, ושרו המזמורים הנהוג.

מרן רבינו שליט"א החל את הניגון החדש שהלחין על המילים "עד הנה עזרוני רחמיך"... אחר מכן שרו זאת שוב ושוב כשמר"ש שר סולו והציבור מחרה אחריו חזן וקהל. כן זימרו אל תירא, שמע ישראל, הן גאלתי, כה אמר ד,'יבנה המקדש, אוהבי ד'. אמ"כ למד מר"ש בקול מתוך הספר "נועם אלימלך" והסביר בטו"ט כמנהג רבוה"ק זי"ע והוסיף נפך מדיליה. אמר מכן כיבד מר"ש את שמעון הי"ו בהשמים מספרים. אחר ברכת המזון נעמד מר"ש לריקוד שמחה לכבוד שבת.

~ רעווא דרעוין ~

מרן רבינו שליט"א ערך רעווא דרעוין בהיכל דקהילתינו הק' ברח' מכקשוילי 19 ב ברובע ו' אשדוד. לפני מזמור לדוד שח מר"ש כדלהלן: סיפר אחד מתלמידי הגאון הצדיק רבי חיים משה יהודה שניידער זצ"ל, ממקורבי ה"חפץ חיים" זצ"ל שפעם נכנס אצלו ומצא אותו שקוע במחשבות, ולפניו "משנה ברורה." ושמע אותו אומר: אוי, מפני שלא אומרים "מזמור לדוד ה' רועי וגו,"' לכן חסרה פרנסה לישיבה. ואז פנה אליו ואמר: אתה רואה, ה"משנה ברורה" כותב שצריך לומר בכל סעודה "מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר," וזה מועיל לפרנסה. באותו יום נכנס לחדר האוכל, וציווה שכל אחד יאמר "מזמור לדוד ה' רועי" וגו.' ברגע שגמרו, נכנס אחד מתומכי הישיבה ובידו נדבה חשובה.

~ ~ ~

אחר הזמירות כנהוג פתח מר"ש בדברי תורה בעניני הפרשה, ף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים". על פניו מדובר בדבר קשה. איך אפשר לומר על נח שהוא היה מקטני אמנה? הרי נח בנה את התיבה כל כך הרבה שנים באמונה ובתמימות, סבל רדיפות אכזריות, לעג ובוז, כל כך הרבה השקיע והתאמץ, וכל זה בגלל שהקב"ה אמר לו שהוא עומד לשחת את העולם במבול. אדם כזה, שכל פרויקט החיים שלו מבוסס על האמונה שלו בקב"ה, אפשר לקרוא לו 'קטן אמנה' ולומר שהוא 'מאמין ואינו מאמין'??? אאמו"ר זי"ע היה מפרש זאת כך: הבעל שם טוב הקדוש אומר, ש'אמונה' זו 'המשכה', ויצירת מצב. כמו שכתוב שמרדכי היהודי היה 'אומן את הדסה', כלומר מגדל אותה, כך האמונה מגדלת מציאות. כשאדם מאמין באמונה שלמה ותמימה שיקרה דבר מה, בהכרח שכך אכן יקרה, כי האמונה היא היא ההמשכה. על פי זה היה אאמו"ר זי"ע מבאר את דברי רש"י: נח בוודאי היה מאמין גדול מאוד בבורא יתברך, אבל כשהגיע רגע האמת, הוא עשה לעצמו חשבון שאולי הקב"ה יחוס וירחם על הרשעים וייתן להם ארכה נוספת. מצד שני, אם הוא יאמין בכל לבו שהיום יתחיל המבול, הרי הוא בעצמו ייצר מצב כזה שהמבול יתחיל כבר היום ולא יידחה, וממילא ייחרב כל היקום והרשעים לא יספיקו לחזור בתשובה.

לכן היה נח 'מאמין ואינו מאמין'. הוא התאמץ שלא להאמין יותר מדי, הוא האמין שהקב"ה יכול לעשות כל אשר יעלה ברצונו, כולל מבול גדול ישחית את כל הארץ, אבל הוא לא רצה להאמין שזה אכן עומד להתחולל, כדי שהאמונה שלו לא תהיה הגורם לבוא המבול. על זה אומר רש"י שהוא היה מקטני אמנה. בדברים שהוא לא רצה שיקרו, הוא היה השתדל שלא להאמין, כי הוא ידע כמה גדול כוחה של אמונה.

~ ~ ~

אחר דרור יקרא שח מר"ש מהילולת הרה"ק ישראל מרוזין זי"ע אחר מעריב והבדלה עברו לברכת אגוטע וואך

~ מלוה מלכה ~

מר"ש ערך סעודת מלוה מלכה בביתו נאוה קודש. במרכזה סיפר מר"ש סיפורים נפלאים מהבעש"ט הק' ומבעלי ההילולא בשבוע הקרוב.