שיר של יום השישי [ב]
בשני הפסוקים הראשונים שִׁבַּחנו את ה' שמלך בגאותו ביום השישי על כל העולם, ומנהיגו בעוזה של תורה. בשני הפסוקים הבאים אנו מזכירים את אומות העולם שמכח השלטון שנתן להם הקב"ה, נושאים קולם למרוד בו [ונזכרו ביום השישי שבו נבראו החיות, שנמשלו בהם האומות].
(ג) נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה': בראשית הבריאה נאמר [בראשית ב י] 'וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן וגו' וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים', ודרשו אותן חכמים [ב"ר טז ז] על ארבע המלכויות שהשתעבדו בישראל. לפי זה 'נהר יוצא מעדן' היינו, שהשפעות הנהר יוצאים מהקדושה, ונפרדים לארבעה ראשים, להילחם בישראל ובאלוקיו [ובאחרית הימים נאמר [יואל ד יח] 'וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא, וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים'. שאזי הנהר היוצא מעדן יהיה בעל ראש אחד, שכולו בקדושה].
כמבואר ה'נשיאה' הראשונה נאמרה כלפי ארבע המלכויות. ו'נשיאה' היינו 'הרמת הראש' כדכתיב [תהלים פג ג-ד] 'מְשַׂנְאֶיך נָשְׂאוּ רֹאשׁ'. ופירש רש"י, 'שאנו צועקים וקובלים לפני ה' על האומות השוטפים כנהרות, ונושאים קולם ויהמיון, ומגביהים עצמם תמיד להתגאות נגדו'.
ויש בצעקה הזו שתי משמעויות. האחת על שהתגאו כלפי ה', והשניה על שהתגאו כלפי ישראל עבדיו, ושניהם אחד, כמו שכתב רש"י [במדבר י לה] 'שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר 'מְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ', ומי הם, 'עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד'.
והמשיל האומות למים, לפי שהמים מקור החיים לעולם, ונתן הקב"ה לאומות אפשרות להראות שהם בעלי ההשפעה והשלטון על העולם, כדי שתהיה בחירה בעולם [וראה ע"ז נה.]. והם בכוחם זה מתגאים כלפי הקב"ה, ונלחמים בישראל.
נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם: ה'נשיאה' השנייה היא כלפי 'גוג ומגוג', שבאחרית הימים יתקבצו להילחם על ירושלים. וכתב הרד"ק שהמשילם לנהרות החזקים שנותנים קולם ברוצם, וכן הם יתנו קולם בהמון רב'.
וכלפיהם הוסיף הכתוב 'שנשאו קולם,' ו'קול' היינו הדיבור המייחד את האדם משאר בעלי החיים, והוא מקום חיבור הגשמי והרוחני, ללמד שהם באים למלחמה רוחנית יותר מאשר ד' המלכויות. ועיקר נשיאת 'קולם' היא כלפי הקב"ה, עליו נאמר [תהלים כט ג] 'קוֹל ה' עַל הַמָּיִם, אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים, ה' עַל מַיִם רַבִּים'.
יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם: היינו, שלעתיד לבוא כאשר תיגלה מלכותו יתברך בעולם, ישאו אותן נהרות גאים 'דכיים', והיינו את שברם [ראה רש"י איוב מ יב], והיא מידה כנגד מידה, שכנגד מה שנשאו 'קול גאותם' ישאו אז 'קול שברם ואפסותם'.
ומכל מקום נאמר 'ישאו', והוא לשון הוה מתמשך [ראה רש"י ישעיהו כו י], והיינו, שכבר בעת גאוותם יש להכיר ב'דָּכְיָם', ויש לנו בזה חסרון ומעלה. החסרון, שהם מתחפשים ל'דכים' כנאמר בתהלים [י י] 'יִדְכֶּה יָשֹׁחַ וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו חֵיל כָּאִים', וכתב הרד"ק בשורשים [ערך דכא] שהרשע 'שם עצמו דכא ושח, כדי שלא יִשָׁמְרו בני אדם ממנו, ונפל בעצומיו חלכאים'. והמעלה, שהבוחן דרכם רואה כבר בעת גאותם את שברם, וכמו שכתב המצודות, שגלי הים קרוּאִים משברים [יונה ב ד], על שם שמשברים מי הים המתנפצים לחוף ואינן יכולין לעבור, כדכתיב 'גבול שמת בל יעבורון'. וזהו שנאמר 'דָּכְיָם', כי הדיכה קיימת במהותם.
(ד) מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים: היינו 'מקולות' אנשי גוג ומגוג ש'נשאו קולם'. ולעיל נכתב 'קוֹלָם' מלא, וכאן נכתב 'מִקֹּלוֹת' חסר וא"ו, שאף שכלפי חוץ נראה קולם שלם, המעיין רואה שכוחם תש.
מַיִם רַבִּים: המשילם ל'מים רבים', וכנגד זה נאמר בשיר השירים [ח ז] 'מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ', ופירשו במדרש [שמ"ר מט א] 'שאם יתכנסו כל הגויים לבטל את האהבה שבין הקב"ה לישראל, אינם יכולים'.
את ארבע המלכויות המשיל רק ל'נהר', הוא נתיב החקוק בקרקע לזרימת המים, כי לכל אחד מהם היתה דרך כיצד להילחם בקדושה, ובה עבדו לאליליהם ובדו את דתותיהם. אבל בגוג ומגוג הוסיף להמשילם ל'מים רבים', הוא השטפון שאין לו נתיב מסודר, ושוטף הכל כזוטו של ים. לפי שבאחרית הימים, אין נתיב ודרך לַרֶשַׁע, והוא סוחף ומבטל הכל, ויסודו בביטול 'החשיבות', הן של האלקים ממעל, והן של האדם מתחת, אין עוד, כנראה לעינינו בזמן הזה.
אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם: איתא בגמ' מנחות [נג.] 'יבוא אדיר' זה הקב"ה, 'ויפרע לאדירים' אלו ישראל, 'מאדירים' אלו המצרים, 'באדירים' אלו המים שנאמר 'מקולות מים רבים אדירים משברי ים' [וראה גיטין נו: ובתוספתא סוטה ג יג]. והיינו שהתעטרו האומות בתואר הקב"ה הנקרא 'אדיר'.
ואמר 'משברי ים', כי בים מוכח תוקפו של הקב"ה ששם גבול לגליו, והם באים להילחם בזה, ולבטל חוקות העולם. אמנם במשברי הים שם נשברת גאוותם, ומתגלית אפסותם. כי במקום שהקב"ה לא נתן להם רשות, הריהם כבורות נשברים אשר לא יכילו המים. ולכן דווקא במים נפרע מהם.
אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה': כלומר, מעידים אנו על הקב"ה שהוא האדיר האמיתי, ומה שאין הדבר ניכר עתה, ואדרבא נראה שהאדירות נתונה לאומות התקיפות, לפי שלעת עתה הוא 'אדיר במרום', והניח הארץ בהעלמה ואינו מגלה בה אדירתו [ראה רש"י]. ועל דרך שאמרו בגמ' יומא [סט:] ש'אלו הן גבורותיו שנותן ארך אפים לרשעים'. אך ישראל כבר עתה מכירים, ומעידים, שה' הוא האדיר במרום, ומצפים שירד ה'אדיר' לארץ ויפרע מ'האדירים', כמבואר בגמ' במנחות.
