שיעור בהל' שבת, בשר וחלב, ברכות, טבילת והגעלת כלים, ריבית, נשיאת כפיים, פת ובישולי עכו"ם, פרשת נח – לך לך, ועוד
פתיחה:
היות ויש השבוע הרבה יארצייטים של צדיקים רבים, וביחוד הלילה הזה י"א חשון, לכן נזכיר רק צדיק אחד שזה בעצם צדיקה אחת, שהיא נשמה כוללת וכוללת את כולם, ואולי נזכיר עוד צדיקים בתוך הדברים.
הלילה י"א חשון חל היארצייט של רחל אמנו ע"ה, ומהיכן אנחנו יודעים שהיא נפטרה בי"א חשון? זה אחד הדברים המוסמכים ביותר כיון שהוא נזכר בחז"ל: מובא ב"ילקוט שמעוני" ריש פרשת שמות ששם מובאים כל שמות השבטים, על הפסוק: "ואלה שמות בני ישראל", ומובא שם מתי כל אחד מהם נולד ומתי כל אחד מהם נפטר, וכמו שאמרו חז"ל: "הקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים" מובא שם שכולם נולדו באותו היום בשנה ונפטרו באותו היום בשנה, וכן מובא שם על בנימין הצדיק שנולד בי"א חשון ונפטר בי"א חשון, והנה מבואר בתורה מפורש שבעת לידת בנימין נפטרה רחל אמנו ע"ה שנאמר: "ותקש בלדתה וכו' והיה בצאת נפשה כי מתה וכו' והיא קראה לו: "בן אוני" בגלל זה, ואביו קרא לו בנימין, וא"כ באותו היום שנולד בנימין נפטרה אמו רחל אמנו ע"ה, וא"כ חזינן להדיא בחז"ל שהיארצייט של רחל אמנו ע"ה הוא בי"א חשון, והראיתי את זה פעם למו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א ונהנה מאוד, [קודם לפני השיעור התקשר אלי בחור חשוב מישיבת "אורייתא" הנמצאת ברח' שטראוס בירושלים, ואמרתי לו שמקובל אצל מקובלי ירושלים שבנימין הצדיק שמבואר בחז"ל שביום זה היארצייט שלו טמון ברח' שטראוס בירושלים במבנה שבגינה במעלה הרחוב צמוד לישיבתו, ורבים עולים לשם בשנים האחרונות, ויש על זה מודעות, ובאמת גם היארצייט שלו בי"א חשון וכנ"ל], נביא כעת בעז"ה שלש נקודות מרכזיות מדברי חז"ל
שהיה ברחל אמנו ע"ה שיש לנו ללמוד מהם הרבה: אמרו חז"ל ("בראשית רבה") שרחל אמנו ע"ה אחזה בפלך השתיקה, והיינו שלא הייתה מרבה בדיבור, וזכתה שיצאה ממנה אסתר המלכה ע"ה שגם לא הייתה מרבה בדיבור ואחזה בפלך השתיקה, וכמו שאמר הכתוב (אסתר): "אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה", ובאמת זה דבר ומעלה גדולה מאוד להבליג ולשתוק! וזה אחד הדברים שיש לנו ללמוד ממנה, ובאמת הלילה י"א חשון חל גם היארצייט של ר"י "מיר" מרן הגאון ר' נתן צבי פינקל זצוק"ל {שזכיתי להכירו היטב, ואף ראיתיו בלילה האחרון שלו ובבוקר הוא נפטר, והייתי בהלוויה שלו – נפטר בשנת תשע"ב – לפני 15 שנה} שהיה אוחז הרבה בפלך השתיקה, ולא היה מרבה בדיבור אלא בדברי תורה וחיזוק וכדו', וכן היה לומד תורה מתוך ייסורים קשים ומרים, והיה מרביץ תורה במסירות נפש ממש! והוא נפטר ביום זה שבו היארצייט של רחל אמנו ע"ה שאחזה בפלך השתיקה שזה מסמל את דמותו הגדולה! עוד נקודה יש – וכבר הזכרתי אותה השבוע ביום
שני בשיעור בספר "תומר דבורה" – ששמעתי השבוע בשמחת בר המצווה לנין הראשון של כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א בהשתתפות אדמורי"ם ורבנים רבים שליט"א, ודיבר שם בנו אב"ד תולדות אהרן טבריה שליט"א והביא בתוך דבריו באידיש ואני יתרגם (וזה ידוע בשם מרן הגר"ח שמואלביץ זצוק"ל ר"י "מיר"): רחל אמנו ע"ה לא היו לה בנים הרבה שנים, וכשהיא הודתה לה' על הולדת בנה יוסף היא אמרה כמאמר הכתוב: "אסף ה' את חרפתי", וקשה: וכי זה מה שיש לה להודות לאחר כזה הרבה שנים שלא היה לה ילדים? התירוץ הוא: היה שני חלקים בזה שלא היו לה בנים, החלק הראשון והמרכזי הוא כמובן זה שלא היה לה בנים, וזה ההודאה המרכזית שהיה לה להודות ובזה פשיטא שהיא הודתה, אך דרך הצדיקים הגדולים היא להודות על כל דבר קטן ועל כל נקודה קטנה, ורחל אמנו ע"ה רצתה להדגיש דבר זה, ולכן היא הודתה על החלק השני שהוא הבושות שהיו לה על זה שלא היו לה ילדים, והיא אף קראה לבנה דווקא על שם זה, להראות שיש תמיד להודות לה' על כל הדברים בין הגדולים בין הקטנים, ובכל מעשה יש להודות גם על הפרט השולי שיש בו! וזה לימוד נפלא בשבילנו לדעת להודות לה' תמיד גם על הדבר הקטן ביותר, יש דבר השגור בפי ההמון ואינו מופיע בש"ס ובחז"ל אך הוא מובא ברש"י זבחים (מ"ד: ד"ה "אשר" לגבי אהרן הכהן ע"ה וקרח, עיי"ש): "משל הדיוט אומר לטובתי נשברה רגל פרתי", והיינו אדם שהיה לו פרה ונפלה ושברה את רגלה גם זה הוא לטובה, ויש להודות לה' על כל מה שקורא לנו בין לטוב ובין למוטב, ואף על הפרטים הקטנים ביותר, וכנ"ל, אם הזכרתי את רח' שטראוס אני יספר מעשה נפלא
וידוע שהיה לפני כמאה שנה עם האיש שעל שמו קרוי הרחוב שקראו לו: נתן שטראוס והוא היה נדיב גדול והיה תורם כספים רבים לעניי ירושלים ועוד [ועל שמו קרויה גם כן העיר נתניה שבשרון] והיה לו ג"כ אח שהיה שמו איזידור ושניהם הגיעו לביקור בא"י ועלו לירושלים ונכנסו לבית התבשיל בירושלים שנבנה מתרומתם ובו אכלו עניי ירושלים, והנה, תיכף שנכנסו לשם החליק נתן על איזה לכלוך שהיה שם משומני האוכל ושבר את רגלו, וכמובן שהם יצאו מאוד מאוכזבים מזה שהוא נפל והאנשים שם היו נבוכים מאוד שכך הגביר רואה את המקום מלוכלך ומוזנח עד שהוא עצמו שבר את הרגל, והנה, אחיו איזידור מיהר מאוד כיון שהוא הזמין מקום בספינת תענוגות מאוד מפוארת שנקראה: "טיטניק" והוא מיהר ללכת בשביל להפליג בה, והנה, גם לנתן היה כרטיס לספינה זו אך כיון שהוא שבר את רגלו הוא לא הלך, ולאחר כמה זמן הגיע הידיעה לירושלים מה קרה עם הספינה הגדולה שצללה כעופרת במים אדירים ולא נותר מיושביה אלא מתי מעט, וגם איזידור טבע ונעלם! ואז אמר נתן: "לטובתי נשברה רגלי"! כי ה' רצה להצילו בזכות מצוות הצדקה שהיה עושה, ולכן נשברה רגלו ג"כ דווקא בבית התבשיל שלו הוא תרם כדי להצילו ממיתה משונה ולהיות מאכל לדגי הים ולעוף השמים! ולכן יש להודות לה' על כל פרט ודבר, וכנ"ל, וכן ראינו כולנו
כעת בחג הסוכות האחרון עם המטוס שהגיע מדובאי כמה ניסים נפלאים והשגחות פרטיות נוראות שנודעו רק אח"כ, אני חזרתי באותו היום מה"כותל המערבי" עם הד' מינים בידי ואמרו לי בגאולה שניסו לחטוף איזה מטוס! ואני חשבתי לתומי שאלו הם סתם חדשות פשוטות, והנה, לאחר זמן שהתחילו להתברר הפרטים וראו כל העולם כמה ניסים והשגחות פרטיות מופלאות היו טמונים בכל הסיפור הזה וכגון: שבדיוק ילדה אחת בכתה לאימא שלה שהיא צריכה להתפנות, וכך הם ראו את הטייס, וכן השרברב שהציל את המטוס, וכן שהיו שם בדיוק טייסים ורופאים, וזה ממש פלאי פלאות! ולכן יש להודות לה' על כל הניסים הפשוטים שיש לנו בכל יום, וכמו שאנחנו אומרים בתפילה: "ועל ניסך שבכל יום עמנו", וידועים דבריו הקדושים של רבינו הרמב"ן זיע"א (סוף פרשת בא) שמן הניסים הגלויים והמפורסמים מהם אנחנו לומדים על הניסים הנסתרים, עיי"ש, יש מעשה
נפלא המלמד ג"כ על ההשגחה בכל פרט שקראתי היום: סיפר המגיד ר' אברהם מרדכי מלאך שליט"א מארה"ב: הרה"ק ר' ישראל מסטולין זיע"א "הינוקא מקרלין" הגיע אליו אחד שם ברוסיה לפני כמאה שנה ואמר לו שרוצים לגייס אותו לצבא שם, והוא חשב שהרבי יברך אותו שיפטרו אותו, אך הרבי רוח אחרת הייתה עמו והוא אמר לו: "אתה דווקא מאוד חסון וחזק וצריכים אותך בצבא! אך זאת הקפד מאוד בכל יום תיטול "נעגעל וואסער" [נטילת ידיים של הבוקר] וכה תעשה: תמלא במגפיים הצבאיים מים ובבוקר תיטול מהם ידיים"! החסיד הלך לצבא ועשה כן, ויום אחד הוא קם בשעה ארבע בבוקר והתחיל ליטול את ידיו מהמגפיים, והנה, לפתע הגיע המפקד ואמר לו: "תגיד לי אתה משוגע! הרי אני יודע שרבים רוצים להיפטר מן הצבא! ולכן הם עושים עצמם כמשוגעים! אמנם, בארבע לפנות בוקר אתה עושה שיגעונות? משמע שאתה משוגע באמת! לך מיד לביתך"!.., וכן היה, וכל זה קרא דווקא מזה שהוא נטל את ידיו בבוקר, והרבי חזה את כל זה, ואילו היה אומר לעצמו: כל כך קר איך אני ייטול ידיים כך? וכדו' לא היה משתחרר, ודווקא מהסבל הזה כביכול נהייתה ישועתו! והרבי ראה שהוא צריך ללכת לשם לזמן מועט לברור ניצוצות, ובסוד קדושים מי יעמוד! ולנו אין אלא ללמוד מזה שהכול הוא בהשגחה מלמעלה, ויש לנו להודות על הכול! ואת זה נלמד מרחל אמנו ע"ה, וידועים דברי רבינו הקדוש ה"בת עין" זיע"א בספרו הנ"ל פרשת ויחי על הפסוק: "מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך", שאדם שמודה לה' בעת צרה, ולא בלבד שאינו בוכה או מתלונן וכגון: שנאבד לו משהו, או שנגנב לו כסף וכדו', הרי שהוא ממתיק את הדינים בשורשם ומקבל שפע גדול מהשמיים! יש עוד נקודה חשובה מאוד ברחל
אמנו ע"ה שהיא וויתרה לאחותה לאה, וגם מסרה לה את הסימנים, ואמרו חז"ל שבשעה שנחרב בית המקדש הראשון הגיעו כל האבות והאימהות לפני הקב"ה וביקשו מלפניו רחמים על ישראל, והוא אמר להם שהם חטאו ולכן הם יהיו בגלות, וכ שהגיע רחל אמנו ע"ה לפני הקב"ה אמרה לפניו: "ומה בכך שבניך הכניסו צרתך לביתך גם אני הכנסתי צרתי לביתי ולא עוד אלא שנתתי לה סימנים"! אמר
גמרא יומא – מצנפת פרטית של כהן, פתח הפתוח למקום אחר, האם הולכים אחרי הפתח או אחרי החדר השני? והקשר לפרשת השבוע פרשת נח.
איתא בגמרא יומא (כ"ה.) שלכהנים היה מצנפת, וכבר דיברנו בזה בשיעור הקודם, ויש שם חידוש גדול בדברי הגמרא שהיו אימותיהם של הכהנים עושים להם בגדי כהונה משלהם, מלבד מה שהיה להם בבית המקדש, וכן איתא בגמרא יומא (ל"ה) והטעם לזה איתא שם וברש"י שזה היה לחיבוב מצווה, והיינו שאימותיהם חיבבו מאוד את מצוות הכהונה שהיה לבניהם ולייקר עליהם את המצווה היו תופרים להם מעין בגדי כהונה שהיו להם בביתם, ובאמת, בגדים אלו לא היו קדושים כבגדי כהונה, אך הם יכלו לעבוד עימם עבודת יחיד, עיי"ש, אך לא עבודת ציבור כגון: עבודת יום הכיפורים, יש שם (כ"ה.) עוד חידוש מעניין: מובא שם שהכהן שהיה עושה את הפייס בין הכהנים היה יושב בחדר שהיה של חול והוא היה פתוח לקודש, ואומרת הגמרא שם שהחדר הזה נקרא קודש אף שהוא היה בנוי בחול, כיון שהפתח שלו פתוח לקודש, וכן חדר שהוא בקודש אך הפתח שלו לחול נקרא חדר של חול כי תמיד הולכים אחר הפתח, וכן הלכה כמו שהביא ברמב"ם וזה מזכיר את מה שדיברתי בשבוע שעבר (ראה גיליון "תומר דבורה" – 49) שקראנו את פרשת נח בשם הגאון ר' חיים קריזווירט זצוק"ל שביאר את מה שסיפרו לנו חז"ל (זבחים קי"ג) שהראם ניצל מהמבול אף שהוא מאוד גדול ע"י זה שהוא היה מחוץ לתיבה ואפו היה בתוך התיבה, ומסביב לתיבה היו המים קרים, וכך הוא ניצל, וביאר הרב זצוק"ל שבנמשל הידוע הרי שבתי כנסיות ובתי מדרשות הם התיבת נח הרוחנית שבהם ניצל האדם מהמבול הרוחני השורר בחוצות, ורואים מזה שגם אדם שאינו בתוך בית המדרש לגמרי אמנם, הוא נמצא בסביבה שלהם ואפו מריח את התורה כבר הסביבה הזאת מגינה עליו, וכעת רואים ביאור זה גם בגמ' זו, שמסתכלים היכן הוא הפתח ואדם שיושב ופתחו פתוח לבית המדרש הרי שכולו קדוש, אמנם, מי שיושב בקדושה ופתחו פתוח לחולין כולו חולין, וזה יסוד גדול, גם בפלפול וגם באגדה.
ג.
השבוע דיבר מורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א בחבורה על הסוגיה בדברי המשנה בבא מציעא (פ"ג.) שעוסקת באדם ששכר את הפועלים, ואיתא שם שר' יוחנן אמר לבנו שאם הוא לא התנה עם הפועלים לפני כמה הוא יביא להם מזונות הרי שהוא מחיוב לתת להם הרבה ואפילו אם ייתן להם כסעודת שלמה בעת מלכותו הוא לא יצא י"ח, שהרי הם בנים של אברהם יצחק ויעקב, ואצל אברהם אבינו ע"ה היה סעודה יותר גדולה מאשר אצל שלמה המלך ע"ה שהרי שלמה המלך בעת שבנה את בית המקדש עשה סעודה גדולה לכל העם ושחט הרבה צאן ומרי, אמנם, זה התחלק לאלפים רבים, ואצל אברהם אבינו ע"ה נקרא בפרשת וירא בשבוע הבא שהוא שחט לכל אחד מג' המלאכים שבאו אליו שור שלם והביא לכל אחד לשון, וממילא לבניו יש לתת הרבה יותר, ולכן יש להתנות עם הפועלים לפני כמה ייתנו להם, ופרש"י (שם) שיש להתנות עימם לפני שהתחילו את העבודה, אמנם, לפני שהתחילו אף שכבר הזמין אותם אין זה נקרא שהתחילו כי זה "דברים בעלמא", והנה, בגמרא בבא מציעא (מ"ט.) מבואר שיש בזה מחלוקת גדולה האם הזמנה כזאת של פועלים נקראת: "דברים בעלמא" או לא, עיי"ש, וכאן רש"י סתם כדעה אחת וכתב שדברים זה כלום, והרב שליט"א דיבר בזה הרבה, ונביא נקודה מדבריו: מובא שם בגמרא (מ"ט.) שאמרו לאחד לקנות להם כותנה, והביאו לו כסף, ועד שהוא קנה הכותנה התייקרה, ואמרו לו שהוא צריך לשלם ואח"כ זה התייקר, והגמ' דנה האם זה נקרא שהוא לא עמד בדיבורו, עיי"ש, ומזה התחילה כל הסוגיה הזאת, ואמר הרב שליט"א יסוד גדול: כאן רש"י מדבר באופן כזה שהשתנה הדבר ואז זה לכו"ע דברים בעלמא וכן אינו מקבל מי שפרע שהרי הוא אמר נכון ורק הדבר השתנה והוא לא שינה כלל בדיבורו, וכגון שם שהתייקר הדבר, והדברים מסתדרים היטב עם רש"י שם ג"כ, והיינו שבכה"ג שהוא שינה בדיבורו ולא שהדבר עצמו השתנה, הרי שבזה יהיה המחלוקת שם, אמנם, באופן שלא הוא שינה בדיבורו אלא שהדבר השתנה, וכגון שם בדוגמה של הכותנה, הרי שבזה לכו"ע זה נקרא דיבור בעלמא, והבן.
גמרא בבא מציעא – "דברים" – גדרם, האם הם נקראים התחייבות, ועוד.
ד.
השבוע דיבר מורנו רה"י הגאון ר' אהרן וינר שליט"א בוועד השבועי על היאר צייט של מרן הגרב"מ אזרחי זצוק"ל [שחל הלילה י"א חשון נפטר בשנת תשפ"ד – לפני 3 שנים] והוא הביא מפרשת השבוע הבאה (פ' לך לך) מה שהיה מרן זצוק"ל מעורר על דברי המדרש תנחומא (שם) שדורש על אברהם אבינו ע"ה את הפסוק (שיר השירים): "אם חומה היא", שאברהם אבינו ע"ה היה עובד את הקב"ה כחומה, והוא מביא שם לשון נוראה שמי שעושה כן הקב"ה אוהבו, ומי שלא "הקב"ה מסיר השגחתו ממנו"! וזהו שאמר הכתוב (בפרשתנו): "לך לך מארצך", ע יי"ש, והיינו שיש לעבוד את ה' בכל הכוח ובכל מצב! וזה הכוח שהנחיל לנו אברהם אבינו ע"ה, והוא סיפר דבר מעניין: לפני שנים רבות כשהוא היה צעיר הגיעו בחורים [לפני נפילת מסך הברזל] מרוסיה והם אמרו לו שהם מאוד מתפלאים ששם ברוסיה הם עבדו את ה' תחת שלטון הקג"ב במסירות נפש בכל מיני מרתפים והם למדו בעמל וביגיעה, וכאן אף שהם לומדים אין זה בהרגשה כזאת מופלאה כמו שם כיון שכולם לומדים כאן! וביאר הרב שליט"א: כשאדם לומד ברוסיה תחת שלטון רודף תורה הוא מרגיש את עוצמת המלחמה והוא מרגיש שבכל רגע שהוא לומד הוא נלחם בס"א, אמנם, כאן כשיש לו מלחמה עם השמיכה בבוקר לקום לשחרית הוא לא מרגיש בזה כזאת מלחמה, ויש לנו ללמוד מאברהם אבינו ע"ה שהיה נלחם בכל כוחו לעבוד את ה' יתברך! וזה יסוד עצום, וכן הוא הביא יסוד ממרן המשגיח הגה"צ ר' חיים וואלקין זצוק"ל שהיארצייט שלו חל השבוע [נפטר ביום י"ב חשון תשפ"ג – לפני 4 שנים] על כוח התפילה הקשור לפרשה הקודמת (נח) על פי מה שאמרו חז"ל על הפסוק (שקראנו בהפטרה של נח): "כי מי נח זאת לי", מדוע נקרא המבול על שמו של נח? כיון שהיה לו לבקש עליהם רחמים ולהתפלל על בני דורו והוא לא ביקש? והביא מזה המשגיח זצוק"ל יסוד עצום על תפילה: הכוח של התפילה הוא כל כך עצום, עד כדי כך שאפילו שהוא לא הצליח להחזיר את בני דורו בתשובה, יש עליו תביעה שהיה לו להתפלל עליהם! ורואים מכאן שבכל מצב יש לו לאדם להתפלל ולבקש רחמים מאת ה' יתברך על כל דבר גדול כקטן!.
ה. הל' שבת – הזמינו הצלה והגיע כבר אחד האם עליו להודיע לאחרים שלא יבואו ובכך הוא יצטרך לעבור איסור?
שאל אותי השבוע הרב גורט שיחי' עפ"י מעשה שהיה בשכונת הר נוף בשבת: היה מעשה בשבת עם זקנה אחת שלחצה על הכפתור של "נטלי" שמזמין עזרה כיון שהיא לא הרגישה טוב והייתה בגדר חולה שיש בו סכנה, ויצאו הרבה כוננים של הצלה המקבלים את ההודעה למקום, ואחד כבר הגיע והציל אותה, ואמרו לו שהוא היה צריך להודיע להם שלא יבואו? והשבתיו עפ"י דברי הרמב"ם הידועים בהל' שבת עפ"י הגמרא שאם היה חולה שיש בו סכנה ואמר הרופא שאם הוא יאכל תאנה הוא יתרפא והלכו עשרה וקטפו בשבילו תאנה בלי שאחד ידע מהשני, ואחד כבר הציל אותו אין זה נקרא שהם חיללו שבת שהרי פיקוח נפש דוחה שבת, ואדרבה, כולם קיימו מצווה, וא"כ כאן ג"כ אם הוא היה מתקשר אליהם הרי שהוא היה עושה עבירה בידיים שלא לצורך פיקוח נפש שהרי הוא פותח מעגל וסוגרו ע"י זה שהוא מתקשר בידיים, ואילו הם לא עוברים שום איסור וכנ"ל כיון שהם לא יודעים ממנו והם מגיעים לפיקוח נפש, ועוד, שהיה יוצא מזה מכשולים שהיו עוצרים באמצע הדרך, ועוד, ולכן פשוט שהוא לא היה צריך להודיעם, ויש לציין מה שהוסיף הרמב"ם שם שחילול שבת זה שעושים בשביל פיקוח נפש היו עושים אותו חכמי ישראל והגדולים, וזה מצווה גדולה, וכנ"ל.
ו.
עוד שאל אותי השבוע החברותא ידידי היקר הבה"ח אליסף מרדכי שיחי': במוצאי שב"ק ז' חשון חל היארצייט של הרה"ק ר' מאיר שפירא מלובלין זיע"א והשאלה היא: האם מותר ללכת לקברי צדיקים בשבת? וכן האם מותר ללכת לקברי צדיקים במוצאי שבת? והשבתיו: לא מצאנו בפוסקים איסור ללכת לקברים בשבת, ופשוט שאם הולך לקבר של קרוביו וכדו' שיש לו צער מזה שאסור, משום שאסור להצטער בשבת, אמנם, לקברי צדיקים פשיטא שמותר ללכת בשבת, וכשהייתי בקיץ הקודם מנ"א תשפ"ז בישוב עלמא שבצפון עם בני הישיבה הלכנו בשבת אחר הצהריים אני הקטן, והבה"ח אליסף מרדכי ובנימין פלאם שיחי' ורה"י הגאון ר' בנימין דרייפוס שליט"א ומשפחתו שיחי' לציונים הקדושים של התנאים ר' אלעזר בן עזריה ואביו עזריה, ר' אלעזר בן ערך, ר' יוסי בן נתנאל, ר' יוסי הכהן זיע"א הקבורים ליד יישוב זה בתוך התחום, ואמרנו שם דברי תורה ופרקי אבות, ואמרנו תהילים של שבת בשמחה, ובזה אין שום חשש כלל, ולגבי מוצאי שבת לא מצאנו בפוסקים שום איסור ללכת לקברים ואפילו לקברי קרוביו, ורק ביום שלפני חנוכה ופורים וביום שלאחריהם יש נידון בפוסקים עפ"י הגמרא סוף תענית ומגילת תענית האם מותר להספיד, ואכמ"ל, וראיתי בגיליון "שואלין ודורשין" מהגרב"צ הכהן קוק שליט"א בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שמותר לערוך עצרת הספד במוצאי שב"ק, ואין בזה כל חשש, וא"כ מותר ללכת לקברים לכתחילה, וכן לא מצאנו במוצ"ש שום הלכות מיוחדות מלבד סעודת מלווה מלכה כמובא בשו"ע ובמ"ב (סי' ש').
ז.
עוד שאל אותי השבוע ידידי הבה"ח דוד שלום בצרי שיחי' [הנמצא עמנו כעת כאן]: האם מותר לומר שנים מקרא בלילה? והשבתיו: בשער הציון (ריש סי' רל"ח) הביא בשם הפמ"ג שאף שכתבו המקובלים שלא לומר מקרא בלילה אין הכוונה שזה אסור, אלא שעדיף ביום ללמוד תורה שבכתב ובלילה תורה שבעל פה, וכמו שאמרו חז"ל, אמנם, אין איסור בדבר, והנה, המ"ב ידע ג"כ קבלה כידוע, ואע"פ שהמקובלים כתבו שלא לומר, הוא ידע אותם ולא פסק כן, ולכן אני אומר תמיד באופן ברור שלפי המ"ב מותר לומר מקרא בלילה, ובספרי "דברי מאיר" (הל' שבת פי"ג) הבאתי במקורות פוסקים רבים שגם עפ"י סוד אפשר לומר בליל שישי ובליל שב"ק שמו"ת, וכן אני נוהג, ויש שנוהגים גם כאן להחמיר, אך אני את שלי אמרתי, ולגבי אמירת תהילים בלילה יש דבר פלא שבכל פעם שאני מגיע ל"כותל המערבי" או לציון דוד המלך ע"ה ולציון רחל אמנו ע"ה וכדו' אני רואה שכולם אומרים תהילים גם בלילה, ויכול להיות שנוהגים כהמ"ב הנ"ל, אך זה קצת קשה שהרי רבים כן מקפידים על זה, ונראה שתהילים שהוא דרך תפילה ובקשה ולא דרך לימוד שרי, או שכיון שזה לצורך חולה וכדו' מותר, וכן אמר לי פעם מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א, ועוד יתכן שבקברים שזה עת רצון מיוחד מותר – וכמו שאומר הבה"ח אריאל פרלמן שיחי' [וכן ה"כותל המערבי" הוא ג"כ מקום של רצון כידוע].
ח. הל' טבילת כלים, הגעלת כלים.
עוד שאל אותי בן דודי הרב שלמה זלמן רוחמקין שיחי' מב"ב: גביע של קידוש האם הוא צריך הגעלה כשהוא חדש? והשבתיו: מבואר בספרי הכשרות שכיום אין מושחים כלים חדשים בחומר ולכן אין צריכים הגעלה לכלי חדש, וכן מביאים בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ויבלחט"א מרן הגר"מ שטרנבוך שליט"א (ראה בספר "הכשרות" להגרי"י פוקס שליט"א) ומה שהוא שאל: האם מי שמחמיר מותר לו להשתמש בזה לקידוש בינתיים? השבתי: וודאי שמותר, וכנ"ל, ובפרט שאין זה כלי בישול שהרי משתמשים בזה לצונן, אך צריך לטבול אותו באופן שעשה אותו גוי, ואם רוצה יגעילו אח"כ, וכנ"ל.
ט. הל' ברכות – ברכת פלאפל.
עוד שאלה אותי אמי שתחי': מהי ברכת פלאפל? והשבתי: למעשה: ברכתו שהכל וכן נהוג עלמא, ובאמת דנו בזה הפוסקים ובראשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל באריכות ונביא את הנידון: פלאפל בעצם עשוי מחומוס טחון ומקמח ותבלינים, והנה, יש נידון בפוסקים (ראה שו"ע ומ"ב סי' ר"ב ועוד) מה הדין פרי שאין ניכרת צורתו אמנם: "נטעי להו אדעתיה דהכי" והיינו שרוב מה שמשתמשים בו הוא בשביל רסק, שבכה"ג גם כשאין ניכרת צורתו מברכים עליו ברכת הפרי או הירק, והנה, לכאורה על פניו ניכר כאן החומוס ויש בו ממשות, וכן יש לדון שפלאפל הוא הדבר הידוע ביותר העשוי מחומוס ויש לדון אולי נוטעים אותו על דעת כן, ולכן מי שבירך עליו אדמה פשוט שיצא, אך נהגו לברך עליו שהכל כי בכך נפטר וודאי, ועוד יש לדון לגבי הקמח שמניחים בו שאינו מתבטל, והנידון: האם זה ניתן רק לדבק או גם לטעם וא"כ ברכתו היא מזונות, ולמעשה מי שבירך עליו מזונות ג"כ יצא, ובפרט שהוא מין מזון שמזונות פוטר אותו, ולמעשה מברכים עליו שהכל לכתחילה, וכנ"ל.
י.
עוד שאלו אותי בשבת שעברה בבית כ"ק האדמו"ר מראדזין שליט"א מבית וגן: האם מותר לפתוח ולסגור שולחן מתקפל בשבת? והשבתי: מבואר בשו"ע (סי' שט"ז) ש"כיסא טרסקל" והיינו כיסא מתקפל שהרגילות היא לפתוח ולסגור אותו תמיד הרי שמותר לפתוח ולסגור אותו בשבת, ואין בזה משום אהל, וכן אין בזה משום בונה וסותר [ראה שו"ע ומ"ב סי' שי"ג – שי"ד) ולכן מותר לפתוח ולסגור בשבת כל כלי שהרגילות היא לפתוח ולסגור אותו תמיד, כגון: שולחן מתקפל, כיסא מתקפל, מיטה מתקפלת, ואין בזה כל חשש, ויש לציין לדברי המ"ב (סי' ש"מ) שדלת מותר לפתוח ולסגור אותה תמיד על אף שכל פעם שפותח הוא סותר, וכל פעם שהוא סוגר הוא בונה, שהרי היא חלק מהקיר, כיון שהרגילות לפתוח ולסגור אותה תמיד, וידוע, שבניין וסתירה בבית היא הרבה יותר חמורה בהלכותיה מאשר בניין וסתירה בכלים, ולכן זה וודאי שמותר לכתחילה.
י"א. הל' שבת – קריאת עיתונים והסתכלות בתמונות בשבת, נשמה יתירה למי שלא שומר שבת.
עוד שאל אותי השבת הבה"ח אלעזר ארצי שיחי' מצפת: האם מותר להסתכל בתמונות של רבנים בשבת ובכתב שתחתיהם? והאם מותר לקרוא עיתונים בשבת? והשבתיו: כתב מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל (בספר על שטרי הדיוטות) שלהסתכל בתמונות של צדיקים מותר, וגם בכיתוב שתחתם שזה
פרשת לך לך – הליכה בדרכי ה' כחומה, פרשת נח – כוח התפילה.
הל' שבת – הליכה לקברים בשבת, ובמוצאי שבת.
הל' שבת ועוד – שנים מקרא בלילה.
הל' שבת – קיפול ופתיחת שולחן מתקפל וכדו' בשבת. נקרא דבר מצווה, אמנם לגבי קריאת עיתונים באופן כללי הביא בזה המ"ב (סי' ש"ז) דעות ומי שמיקל בזה יש לו על מי לסמוך, ובפרט לפי דעת המ"א (הביאו השעה"צ ריש סי' ש"א ודחה אותו, אמנם עדיין יש את דעתו) שלצורך עונג שבת מותר שטרי הדיוטות, עיי"ש, ממילא מי שמיקל יש לו על מי לסמוך, עוד דיברנו על נשמה יתירה האם היא מגיע גם למי שלא שומר שבת, ומבואר בזוהר הקדוש על טחול שהיא מגיע רק למי ששומר שבת, ועי' בגמרא ביצה (ט"ו.) .
י"ב. הל' שבת – פתיחת מקרר ישן וחדש, ריבית במוצרי מזון וכדו'.
עוד שאל אותי השבוע הרב שמחה גבריאל גולדמן שיחי': מה הדין לפתוח מקרר בשבת? ושאלתיו: ממתי המקרר? והשיב לי: לפני 38 שנה! והשבתיו: זה מחלוקת עתיקת יומין שלדעת מרנן הגרש"ז אויערבאך והגרי"י פישר זצוק"ל מותר לפתוח אותו לכתחילה, כי פעמים שנדלק המנוע ופעמים שלא, ואין בו כל חשש, ודעת מרן הגריש"א זצוק"ל שראוי להחמיר בו, וכן אמר לי מו"ר מרן הגאון ר' עזריאל אויערבאך שליט"א שהוא עושה לזה שעון ופותח אותו מתי שהמנוע לא עובד, אמנם מנהג העולם לפתוח אותו, וכנ"ל, אמנם במקררים חדשים שיש בהם חיישנים ויתכן שמופעל המנוע באותו רגע שהוא פותח בוודאות וזה פסיק רישא, יש לברר אצל "משמרת השבת", וכל מקרר לחודו, עוד הוא שאל: מה הדין אדם שלווה משכנו כוסות חד פעמיות בחבילה ורוצה להחזיר לו חבילת כוסות אך הם עלו מעט יותר יקר האם הוי בזה חשש ריבית? והשבתיו: מבואר בפוסקים עפ"י הגמרא בבא מציעא (פ' הזהב) שדבר כזה נקרא: "סאה בסאה" והיינו מוצר במוצר, ובכה"ג כשאין מקפידים על ההפרש וכגון בדוגמה הנ"ל או בדוגמה שאדם לווה ביצים ומחזיר ביצים אף שעלו יותר היות ומחזיר מוצר תחת מוצר אין בזה חשש ריבית, אא"כ ההפרש ממש עצום שמקפידים עליו, וזה אינו מצוי כ"כ במקרים הנ"ל, ולכן בכה"ג מותר.
י"ג. הל' בשר וחלב – להמתין בין בשר לחלב חמש שעות וקצת.
עוד שאל אותי השבוע בן דודי הרב דוד פרוסמן שיחי': האם יש מקור להמתין בשעת הדחק בין בשר וחלב חמש שעות וקצת? והשבתיו: דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל (הובא בספר "הכשרות") שיש לסמוך להמתין חמש שעות וקצת בין בשר לחלב בשעת הצורך, ובפרט לאחר אכילת עוף, וכן דעת מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל וטעמם הוא שאמרי': "מקצת שעה ככולה", אמנם דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל היא שיש להמתין בשעת הדחק חמש שעות ו – 31 דקות, וטעמו הוא שאמרי': "רוב שעה ככולה", והטעם שבני ספרד מחמירים יותר הוא שהשו"ע פסק כהרמב"ם שש שעות זה מעיקר הדין, לעומת בני אשכנז שמקילים יותר כי הרמ"א פסק כהתוס' שמעיקר הדין יש להמתין שעה אחת, ולדקדוק שש שעות.
י"ד. הל' טבילת כלים, פת ובישולי עכו"ם, ונשיאת כפיים.
נאמר כמה הלכות שלמדתי השבוע עם החברותא הבה"ח אל יסף מרדכי שיחי' בהל' טבילת כלים, פת ובישולי עכו"ם, ונשיאת כפיים: יש הלכה מעניינת בהל' טבילת כלים: ריחיים שהתחתון עשוי מעץ או מאבן שפטורים מטבילה, והעליון עשוי ממתכת וכדו' שטעון טבילה, שאף שזה נקרא כלי אחד בכל אופן היות והם שני חלקים שונים ואינם מחוברים יש לטבול בברכה רק את החלק שיש בו מתכת וכדו' הטעון טבילה, והחלק העשוי מעץ וכדו' אינו טעון טבילה, עוד נביא הלכה מהל' פת ובישולי עכו"ם: הדין הוא שפת עכו"ם והיינו שגוי אפה אותה בלי שעירב בה דברים אחרים מותרת במקום שאין פת אחרת, ואם זורק ישראל עץ לתנור הרי שזה נקרא אפיית ישראל, והיה מעשה לפני כמאה שנה עם זקני הצדיק ר' חיים דוד קנטור זצוק"ל שהיה בעיר שפייה בצפון ארץ ישראל והיה מנהגו שבכל בוקר הוא היה מגיע לבית האופה הישמעאלי וזורק קיסם בתנור למען תהא הפת פת ישראל, והנה, בוקר אחד ראה את זה הישמעאלי, ואמר לו: "מה אתה עושה כאן וכי מעשה כשפים יש כאן"? וזקני שחשש מזעפו ענה לו בחכמה: "כתוב בתורה שלנו (פרשת בראשית): "בזעת אפך תאכל לחם" והיינו שמחטא אדם הראשון אין לאדם לאכול פת בלי לטרוח בה דבר מה, והנה, אדוני מכין לנו כל יום את הפת ואין לי ב ה שום טורח, ולכן אני מטיל קיסם בתנור"! נשאו הדברים חן בעיני הגוי והניח לו! ויש עוד הלכה של בישולי עכו"ם: תבשיל שבישל עכו"ם אסור, והיינו תבשיל שכשר רק הגוי הדליק את האש תחתיו, וצריך שיהודי ידליק את האש תחתיו, וזה לפי הרמ"א וכן מנהג בני אשכנז, ומנהג בני ספרד עפ"י השו"ע שיש לישראל להדליק את האש ולהניח את התבשיל ג"כ על האש, עוד נביא הלכה מהל' נשיאת כפיים: יש לכהנים לחלק את אצבעותיהם בשעת נשיאת כפיים, וכתבו הפוסקים עפ"י סוד שיש להם לחלק את אצבעותיהם שיהיה חמש אווירים ביניהם, והיינו בין שני אצבעות לשני אצבעות בשני הידיים שזה שניים, ובין שתי האגודלים של שני הידיים שזה ארבע, ובין אגודל לאגודל שביד השנייה שזה חמש, ולכן טוב שלא יגעו הידיים זה בזה, ויש להגביה יד ימין מעט מעל שמאל, ורמזו לזה את הפסוק (שיר השירים): "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים" – "ה' – חרכים", והיינו אווירים וכנ"ל, שהרי ה' מעביר את ברכתו דרך הכהנים, וכמו שאמר הכתוב (נשא): "ואני אברכם", וכן כתב הרמב"ם (הביאו המ"ב) שאין הברכה מהכהנים אלא מה' יתברך, ולכן אין לזלזל בזה גם כשאין הכהן ראוי.
ט"ו. חציצה במקווה במשקפיים ושעון.
עוד שאל אותי השבוע הבה"ח אליהו מזרחי שיחי': האם משקפיים ושעון הם חציצה במקווה או לא (לגברים)? והשבתיו: אם הם משוחררים והמים עוברים דרכם לא שייך בזה חציצה כלל.
ט"ז. תרופה שהייתה מתחת המיטה.
עוד שאל אותי השבוע הבה"ח ישראל נחמן אלכביר שיחי': תרופה שהייתה מתחת המיטה וישנו עליה וזה כדור שבולעים אותו, האם זה מותר? והשבתיו: לפי מה שכתב בשו"ת "תפארת צבי" להגה"ק ר' צדוק הכהן מלובלין זיע"א שאין שייך הרוח רעה הזאת בזה הזמן וודאי שמותר, וכן דעת מרן ה"חזון איש" זיע"א ("אמרי יושר" – הובאו שניהם בפסק"ת ח"ב עמ' אחרון), וגם לפי דעת מרן הגרש"ז אויערבאך זצוק"ל (שם ועוד) שהחמיר בזה, נלע"ד שבתרופה לבליעה יהיה מותר, שאין זה נקרא אוכל כלל, ועי' בפסק"ת (הל' יום כיפור) בשם האחרונים שאדם שחש בראשו וכדו' ביום כיפור באופן שמותרת לו רפואה בשבת (עי' שו"ע ומ"ב סי' שכ"ח), הרי שמותר לו לבלוע כדור ביום כיפור (בלי מים) שאין זה נקרא אכילה, ולכן נראה שאין זה נקרא אוכל כלל גם לעניין הנ"ל ומותר לכתחילה.
י"ז. הל' ברכות – שיעור ברכה אחרונה.
עוד שאל אותי אתמול בהכנסת ספר תורה לבית המדרש נדבורנה באניא כאן בירושלים בהשתתפות האדמו"ר שליט"א ועוד [וכן היום הייתי כאן בבית וגן בהכ נסת ספר תורה לביהכנ"ס "משכן אהרן" לבני תימן] ידידי הרב עזריאל שיחי': מה השיעור של ברכה אחרונה על רוגלך? והשבתיו: גדר ברכה אחרונה שווה בכל דבר והיא: לפי החזו"א: כשיש נפח של קצת יותר מקופסת גפרורים רגילה (קטנה) זה כזית ומברכים ברכה אחרונה על כל דבר, ולפי הגר"ח נאה: זה בשיעור של קופסת גפרורים קטנה (ולא : קצת יותר), והיינו: על רוגלך וכדו' בכזה שיעור: "על המחיה", על תפוח וכדו' בשיעור הזה: "בורא נפשות", וזה כלל כללי בברכה אחרונה, וזה בין לבני אשכנז ובין לבני ספרד – עי' באריכות בספר "וזאת הברכה" בהתחלה, ובבירור הלכה שבסופו, ואכמ"ל.
ייתן ה'שנזכה לכל הברכות ברוחניות ובגשמיות "ישועות מקיפות" לכלל ולפרט, אמן!
הוספות לגיליון הקודם (382) ממורנו הגאון ר' שמואל הלוי רוטמן שליט"א שאמר לי בליל ש"ק לך לך תשפ"ז: הדברים נפלאים ביותר! ויש לי להוסיף:
א. בעניין מה שאמר מרן הגר"ח מבריסק זצוק"ל על חסד שאדם שלא עושה אותו כשצריך גם כשהוא לומד הגמרא שלו סגורה – יש לבאר עוד: כי בתורה כתוב שהוא צריך להפסיק לעשות חסד כשצריך אותו, ואם אינו עושה כן משמע שלומד שלא ע"מ לקיים, ולכן הגמרא שלו סגורה!
בעניין מכנסי הכהנים בגמרא יומא – יש לדקדק שיש שם שני דעות: א. שזה היה מכנסיים של בגדי כהונה, ב. מכנסיים אחרים שאף הם היו קדושים רק לא היו לעבודה, ובפשטות את האבוקות בשמחת בית השואבה היו עושים ממכנסי הקודש.
בעניין החרדים שישראל המכוון מקיים מצוות נשיאת כפיים – יש לציין למה שמובא בספר "הזיכרונות" למרן הגרח"ק זצוק"ל שמרן ה"חזון איש" זיע"א לא קיבל את זה, ואולי סבר שזה "בל תוסיף", עיי"ש בהערה.
לגבי המתפלל עם החזן – לא ידעתי מדוע יצטרך להתפלל דווקא בנוסח שלו מלבד זה שצריך לומר עמו קדושה וכדו' וכמו שהבאתם.
הגה"צ המקובל ר' גמליאל הכהן רבינוביץ שליט"א ר"י "שער השמים" ברכני בחמימות רבה ובלחיצת יד אור ליום ג' ט"ז חשון תשפ"ז.
הגה"צ המקובל ר' יצחק מאיר מורגנשטרן שליט"א מתורת חכם ברכני אור ליום ד' י"ז חשון תשפ"ז במאור פנים ואמר: "האט גיפוע'לט אלע'ס גיט"!
הגה"צ ר' נחמן בי דרמן שליט"א ברכני אור ליום ה' י"ח חשון תשפ"ז בלחיצת יד ובמאור פנים ואמר: "לחיים טובים ולשלום"!
כ"ק האדמורי"ם מסטריקוב ב"ב, סדיגורא ירושלים, שבט הלוי מב"ב, הגה"צ ר' חיים הערש טייטלבוים אב"ד סאטמר ירושלים מארה"ב, הגאון ר' עקיבא וואזנר מו"צ העדה החרדית, הגאון ר' יקותיאל ליברמן רב ביהמד"ר סדיגורא ירושלים שליט"א ברכוני אור ליום ה' י"ח חשון תשפ"ז כאן בירושלים בחמימות רבה ובלחיצת יד.
הגיליון נודב ע"י ידידינו היקר ר' אברהם לוי שיחי' לעי"נ אביו אסלן יהודה בן מלכה ואברהם ז"ל, אמו רג'ינה בת רוחמה ומנשה ע"ה, אחיו חיים, משה (מוי'ס), יצחק בני רג'ינה ז"ל, אחיותיו מלכה ואסתר בנות רג'ינה ע"ה, אחיינו הד"ר יונתן לוי ז"ל בן רות ורפאל שיחי', ת.נ.צ.ב.ה.
ב.
ג.
ד.
