"שכחי עמך ובית אביך"
באמת ענין לחזור על לימודו ה"ז דבר קשה יותר מללמוד דבר חדש שיש בו שכל חדש
"ואשיבה רגלי אל עדותיך"
ואשיבה רגלי אל עדותיך, פי' ההרגל וכו'. והכא נמי כך אם תשיב משבת רגליך, ההרגל של עוה"ז, וכל הפסוק יובן ממילא, אז והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' וק"ל. וכן אפשר מה שנאמר וישא יעקב את רגליו הוא ג"כ ההרגל, שיצא מגשמיות לרוחניות, והבן.
(כתר שם טוב סי' נז)
אתכפיא בכל עת הפועלת ישועות
...ובעלי עסקים יש להם אתכפי' בכל עת, ועד"מ כשטרוד בעסקיו ומפסיק לתפלת המנחה, או ק"ש דערבית, וכדומה בכל פרט כמו בנתינת הצדקה וכדומה. הנה ע"י אתכפיא זו פועל ישועות...
(ספר המאמרים לקוטי תורה תורת שמואל תרל"ז ח"ב ע' תצב)
קשה יותר מללמוד דבר חדש
...וארז"ל אינו דומה שונה פרקו מאה פעמי' לשונה פרקו מאה פעמים ואחד, שנת' בסש"ב פט"ו שזהו לפי שרגילותם הי' לחזור מאה פעמים, וכשחוזר על למודו מאה פעמים ואחד הנה ע"י פעם אחת היתירה הלזה פועל בנפשו בחינת אתכפיא...
כי באמת ענין לחזור על לימודו ה"ז דבר קשה יותר מללמוד דבר חדש שיש בו שכל חדש, אבל לחזור (אם אינו מעמיק כ"כ עד שיוליד התחדשות בשכל זה עצמו) ה"ז דבר כבד, ורק ע"י קבלת עול יחזור על לימודו גם יותר מהרגילות.
ולכן אמר בתנא דבי אליהו שזהו תשובה ג"כ, כמש"א שם הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים, וכ"ה בענין החזרה ג"כ, שזהו הכלל שכל מה שהוא יתר מרגילותו ה"ז הוא אתכפי' ונק' תשובה ועובד אלקי'.
ונודע כי ענין עובד אלקי' ה"ה ממש בחי' אתכפי', כי אלקי' בגימ' הטבע, ועובד אלקי' היינו שמעבד את הטבע, ע"ד עורות עבודים שמעבדים אותם ע"י שכובשים אותם ומרככים אותם שינטו לאן שירצו ולא ינגדו כלל, ולא יהי' קשים כארז, כ"א רכים ונוחים כו'.
וכן הוא ענין סיגוף הטבע, שהגם שטבעו הוא שלא ירצה לחזור יותר מרגילותו, או שגם רגילותו אינו רוצה כ"כ, עכ"ז הנה הוא כופה אותו לשנות טבעו ורגילותו עד שיחזור או ילמוד יותר מן רגילות הכללי כו'...
(שם ע' תרס)
"שכחי עמך ובית אביך"
...תחלת העבודה היא להיות שכחי עמך ובית אביך לצאת מהרגילות שלו לעזוב דרכו ועניניו שהוא מורגל בהם שזהו ג"כ שבירת עצם החומריות וכללותה,
כי הענינים שהוא מורגל בהם הוא מדמה בנפשו שא"א כלל להיות בלעדם. ובאמת אינו כן שאינו מוכרח כלל.
ובכדי לצאת [מזה] הוא ע"י ביטול כללי של החומריות אזי יכול לצאת מההרגילות ולשנות דרכו . . וזה ראשית ותחלת העבודה ואח"כ יכול לילך במדרי' מדרגא לדרגא.
(ספר המאמרים עטר"ת ע' תרז)
"לך לך מארצך" – מהארציות והרגילות שלו
...עסק התורה גופא צריך להיות בעבודה ויגיעה, וכמאמר יגעת ומצאת דבכדי למצוא דבר שכלי הוא בא ע"י יגיעה דוקא, הנה עוד זאת אשר בזה משנה הרגילות שלו, וכמאמר אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד שנק' עובד אלקים,
דהנה ראשית העבודה הוא לשנות את הרגילות שלו, וזהו מה שתחלת הדבור עם אאע"ה הי' לך לך מארצך וממולדתך ובית אביך שיצא מן הארציות והרגילות שלו שזהו מולדתך מדות טבעים וגם מבית אביך שהוא ענין שכל הנקנה ע"י שכל אנושי הנק' בל' העולם "הנחות העולם" ("וועלטיקע הנחות").
וכמו שישנם כמה דברים בהענין דנאה ומגונה שע"פ הנחת העולם נעשה המגונה נאה וקוראים זה בשם נימוס והדומה, ובסבת דבר זה מכשירים כמה דברים שאינם נעשים באמת והם רק מן השפה ולחוץ כו' וכל ענינם הוא רק מה שיהי' נראה להזולת, ולפעמים מגנים את הנאה באמת.
וטעם הדבר הוא לפי שהולכים בדרך כלל אחרי הרגילות והטבעיות אשר ברובם הם ארציות וחומריות בלבד.
ולזאת הנה ראשית העבודה הוא עזיבת הרגילות שלו ובזה נעשה כלי לההמשכות והגילוים שע"י התורה.
(ספר המאמרים תרפ"ח ע' קנ)
