סיפור מעורר השראה לשולחן השבת
תפסיקי לבדוק בפינות
חנה גוראריה
בששינתה את חיי.
שנת תש"ל (1970) הייתה לי יחידות עם הרבי
כמה שנים קודם לכן, בשנת תשכ"ד (1964,) נישאתי לבעלי, הרב איצ'ה מאיר גוראריה. עברנו למונטריאול, אך זמן לא רב לאחר מכן, בעודי בהיריון עם ילדנו השני, חוויתי כמה אתגרים אישיים שהחלו להכביד עליי. כאשר שוחחתי עם הרבי באותה תקופה על הקשיים שלי, הוא יעץ לי להתחיל ללמד במשרה חלקית ב"בית רבקה" במונטריאול – בית הספר העל־יסודי החב"די לבנות. הרבי אמר שכשאראה את תלמידותיי לומדות ומקבלות ציונים טובים – זה ייתן לי תחושת התרוממות מסוימת, מעבר לתועלת של הכנסת כמה דולרים מהצד.
למעשה, מעולם לא חשבתי על הוראה קודם לכן – גדלתי בעידן שבו הבעל היה המפרנס, והאישה טיפלה בילדים. אך פעלתי בהתאם לעצת הרבי – התחלתי ללמד יומיים בשבוע, וגיליתי שזה אכן עזר לי. לפני כן הייתי די ביישנית וחסרת ביטחון עצמי, עובדה שרק העצימה את האתגרים האישיים שלי. אולם, מאז שהתחלתי ללמד, גיליתי שנעשיתי בטוחה יותר בעצמי, עצמאית יותר, ומסוגלת יותר לעמוד על שלי. מעניין לראות שכאשר ישנה בעיה בתחום אחד בחיים – השגת סיפוק וביטחון עצמי בתחום אחר יכולה להקרין ולהשפיע גם על הראשון.
כך נמשך המצב במשך כשנתיים, אך בסופו של דבר, ככל שמשפחתנו המשיכה לגדול, ברוך ה', לא יכולתי להמשיך לעבוד, ונאלצתי להפסיק לזמן מה. בשלב מסוים הרבי עודד את בעלי לשכור עוזרת שתעזור בעבודות הבית. "עזרה בשכר היא הכרח", אמר לו הרבי, והרגיע אותו שמסיבה זו תמיד יהיה
מכתב שקיבלה חנה מהרבי בשנת תשכ"ג (1962.)
לנו מספיק כסף כדי להרשות זאת לעצמנו. "ריבונו של עולם דואג לצרכים ההכרחיים, כך שאין לך לדאוג שמא יחסרו האמצעים לכך", הסביר. מאז ואילך, זו תמיד הייתה עדיפות ראשונה עבורנו: לא היו לנו רהיטים או בגדים מפוארים, רק הצרכים הבסיסיים, אך הרבי אמר לנו להוציא כסף על עזרה בבית, וכך עשינו.
למעשה, הייתה זו נקודה שהרבי חזר אליה עוד כמה פעמים. לאחר תקופה קשה נוספת, עלה בדעתו של חמי, הרב זלמן גוראריה, לשלוח אותי לחופשה בת שבועיים בפלורידה, כדי שאוכל לנוח. אך כאשר הרעיון הועלה בפני הרבי, הוא סבר שזה לא ישיג את מטרתו: סביר להניח שהייתי מבלה את השבועיים בפלורידה בדאגה על כל מה שעליי לעשות בבית, ולא הייתי מצליחה לנוח. במקום חופשה, הציע הרבי לשכור עזרה בבית
מיזם מיוחד לשימור זיכרונות ועדויות על חייו ופועלו של הרבי מליובאוויטש. סיפור זה הוא אחד מני רבים שתועדו על ידינו בראיונות וידאו לאורך השנים. נכון להיום, מצויות בידינו מעל 1700 עדויות מכלי ראשון. אף שהשתדלנו כמיטב יכולתנו לאמת כל פרט, תוכנם של הסיפורים משקף את דברי הרבי כפי שאלו הובנו בשעתו על ידי השומעים והשתמרו בזיכרונם.
ליום נוסף. וכך, מאז ואילך, החלה עוזרת להגיע ולעבוד בביתנו יומיים בשבוע.
אך לקראת שנת תש"ל (1970), העומס שוב הכריע אותי. הייתי בהיריון עם ילדי החמישי, כאשר הבכור היה בסך הכול בן ארבע וחצי, והתקשיתי להתמודד.
היה זה בחורף, סביב יום הולדתו של בעלי, והוא תכנן לנסוע לניו יורק כדי להיכנס ליחידות עם הרבי לרגל המאורע. גיסתי בניו יורק ילדה גם היא זה עתה את בנה החמישי, ובעלי תכנן להשתתף באותה הזדמנות בברית המילה. "בואי איתי", הפציר בי. הוא הציע שניכנס יחד אל הרבי כדי שיוכל לתת לי עצה והכוונה.
"מה כבר יכול הרבי להגיד לי?" מחיתי. שיערתי שהוא יגיד משהו על כך שילדים הם ברכה, וסברתי שמצבי הרוחני לא נעלה דיו כדי שלמילים אלה תהיה השפעה כלשהי עליי. אך בעלי התעקש שאבוא, ולבסוף נעתרתי.
באותו יום שישי החלה סופת שלגים שנמשכה שלושה ימים רצופים, אך הצלחנו להשיג טיסה ממונטריאול ביום ראשון. השארנו את שלושת ילדינו הגדולים אצל קרובי משפחה, ונסענו לניו יורק.
באותו ערב נכנסנו לחדרו של הרבי ליחידות. מסרנו לו פתק שהסביר את מצבנו, וכך אמר לי הרבי:
"עניינך הוא גידול הילדים", אמר לי, "ותפקידה של העוזרת הוא לסייע לך בכך. אם תניחי לה למלא את תפקידה, יהיה לך את השקט הנפשי למלא את שלך".
"אם את שוכרת עוזרת פעם בשבוע", המשיך הרבי, "מעכשיו תתחילי להביא עזרה פעמיים בשבוע. אם כבר יש לך עוזרת פעמיים בשבוע, מעכשיו תתחילי להביא עזרה שלוש פעמים בשבוע. ואל תבדקי בפינות כדי לראות אם היא עשתה עבודה טובה!"
היו כמה ברכות, ואולי נאמרו עוד כמה דברים, אך זה היה עיקרה של היחידות שלנו.
יצאתי המומה, הרגשות גאו בתוכי, ופרצתי בבכי. גם בחלומותיי הפרועים ביותר לא ציפיתי שהרבי יהיה כה מעשי. במקום לדבר על מושגים שמימיים, הוא דיבר בצורה הכי תכליתית ומקורקעת.
בעלי, בינתיים, פרץ בצחוק. "אנשים חיים את כל חייהם מבלי לדעת מהי תכליתם בעולם", אמר בהתרגשות. "והנה, הרבי הרגע אמר לך מהי שליחות חייך!"
היה מדהים להיווכח כיצד הרבי הצליח תמיד להבין לנפשם של האנשים שעמם דיבר – אפילו לזו של אם צעירה והרה שמרגישה שהיא קורסת תחת העומס – ולאתר במדויק את הדבר שיחולל שינוי במצבם.
במבט לאחור, אני גם קולטת עד כמה הטיב הרבי להכיר את "לקוחותיו"; אני בדיוק הטיפוס שיבדוק אחרי העוזרת כדי לראות אם היא עשתה עבודה טובה. מאז שכרתי הרבה עזרה בבית, וכך אני ממשיכה לעשות גם היום, אף שכל ילדיי כבר עזבו את הבית. כפי שאמר לי הרבי: אם אישה רוצה למלא את שליחותה הרוחנית בעולם, עליה לקבל קצת עזרה גשמית.
חנה גוראריה מתגוררת במונטריאול, שם גידלה את שנים עשר ילדיה. בשנת תשל"ח (1978) מילאה תפקיד מרכזי בהקמת מקווה טהרה חדש בעיר, והמשיכה לפעול במרץ לקידום שמירת טהרת המשפחה במשך כמעט ארבעים שנה לאחר מכן. היא רואיינה בחודש שבט תשע"א (2011.)