תורת חיים ואהבת חסד
הנה מצינו מהרמב"ן (יב ו, ד"ה ויעבור אברם) כלל גדול בענין מעשי האבות, וזה לשונו, 'אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו, כל מה שאירע לאבות סימן לבנים. ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו'.
ומלבד מה שמאורעות האבות הם סימן למה שעתיד לבוא על בניהם, עלינו ללמוד מדרכיהם ומעבודתם, להתחזק בעבודת הבורא ולעמוד בנסיונות הפוקדים אותנו בכל עת ובכל זמן.
אחד היסודות שאנו למדים מדרכיו של אברהם אבינו הוא החיבור שבין תורה לחסד. מחד גיסא מוטל על האדם להגות ולעמול בתורה הקדושה, ומאידך גיסא עליו להרבות להיטיב עם הבריות כפי יכולתו. ושתי מעלות אלו צריכות להיות מתוך אהבת ה' ויראתו, לעשות רצונו יתברך ולהרבות כבוד שמים בעולם.
אברהם אבינו נודע במידת החסד, ושם בן נח בכח התורה ובית מדרשו, וכמו שמצינו ברש"י על הפסוק 'ותלך לדרוש את ה'', שהלכה לבית מדרשו של שם (בראשית כה כב).
ייתכן לומר בדרך דרוש על הפסוק, 'ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון' (יד יח), שכל אחד למד ממעלתו של חבירו. 'ומלכי צדק', שהוא שם בן נח, כדברי רש"י שם, 'הוציא לחם ויין', שלמד מאברהם אבינו להרבות בחסד ולהיטיב עם הבריות. ואילו 'והוא כהן לאל עליון', על דרך הדרש קאי על אברהם אבינו, שלמד משם את עבודת התורה, לכהן לפני הקב"ה בכח התורה ולימודה. הרי מבואר, שלא הסתפק כל אחד במעלה שהצטיין בה, אלא הוסיף וקנה גם ממעלתו של חבירו, לצרף תורה וחסד יחדיו.
תורה ויראת שמים
והנה, כשם שאין לאדם להסתפק בתורה בלא חסד, כך אין לו להסתפק בעצם הלימוד בלא עבודת הלב. וכמבואר בפתיחה לספר
לב שומע
לעורר לב המעיין
תורת חיים ואהבת חסד
'ויאמר ה' אל אברם, לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך' (יב א).
ראשית חכמה בענין הצורך לצרף יראה אל התורה.
התורה מלמדת את האדם את הדרך אשר ילך בה, ויראת שמים מביאה אותו להכניע את רצונו ולקיים את אשר למד. ועל כן עליו לצרף אל עמלו בתורה אהבת ה' ויראתו, שיהא לבו שלם עם תורתו.
בפרשתן נאמר 'ומלכי צדק מלך שלם', ואמרו במדרש (בראשית רבה נו י), ששם קרא אותה 'שלם', ואברהם קרא אותה 'יראה', שנאמר 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה' (בראשית כב יד). ואמר הקב"ה, 'הריני קורא אותו ירושלים כמו שקראו שניהם, יראה שלם ירושלים'.
על פי דרכנו יש לרמז בשני השמות הללו לשתי המעלות, 'שלם', לשלמות התורה, ו'יראה', ליראת שמים. וכעין שמצינו אצל יעקב אבינו, 'ויבא יעקב שלם' (בראשית לג יח), ופירש רש"י, 'שלם בתורתו שלא שכח תלמודו בבית לבן'.
שם בן נח, מלך שלם, הרביץ תורה בבית מדרשו, ואברהם אבינו קרא למקום 'ה' יראה' לאחר העקידה, שבה נתגלתה מידת יראתו בשלמותה, כמו שנאמר 'עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה' (בראשית כב יב). ובצירוף שני השמות יש רמז לשלמות העבודה, תורה עם יראת שמים.
מידת החסד מתוך יראה
וכן הוא במידת החסד, שצריכה להיות מתוך אהבת ה' ויראתו. אברהם אבינו הרבה להיטיב עם הבריות ולהכניס אורחים, ובתוך כך לימדם להכיר את בוראם ולהודות לו על חסדיו, וכמו שאמרו בגמרא (סוטה י ע"ב) על הפסוק 'ויקרא שם בשם ה' אל עולם', שאברהם אבינו הקריא לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב, ולאחר שאכלו ושתו לימדם להודות למי שאמר והיה העולם.
לא היו החסד והיראה אצלו שני ענינים נפרדים, אלא כל עבודתו היתה לעשות רצון קונו. מתוך אהבתו לבריות היטיב עמהן בגשמיות, וביקש גם את טובתן הרוחנית, להביאן לידיעת ה' ולעבודתו.
וזהו שלמות מידת החסד, שלא להסתפק במילוי מחסורו הגשמי של הזולת, אלא לתת את הדעת גם על טובת נפשו, ולקרבו בדרכי נועם לתורה וליראת שמים. ואף במקום שאין בידו לפעול ברוחניות, עצם ההטבה לבריות היא מצוה ועבודת ה', כשהיא נעשית לעשות רצונו יתברך. ובמאור ושמש הובא בענין הקשר שבין מידת החסד של אברהם למידת היראה של יצחק.
ולעניננו, הרי אנו רואים שעבודת החסד של אברהם הביאה את הבריות להכיר את בוראן ולהודות לו. נמצא שחסדו לא היה נפרד מעבודת ה', אלא על ידו הרבה ידיעת ה' בעולם.
להרבות תורה וידיעת ה' בעולם
ובדרך זו יש להתבונן במאמר הגמרא (עבודה זרה ט ע"א), ששני אלפים תורה נמנים מ'ואת הנפש אשר עשו בחרן' (בראשית יב ה). ואף שגם קודם לכן עסקו בתורה, ושם בן נח למד ולימד בבית מדרשו, מכל מקום מנין שני אלפים תורה מתחיל מעבודתו של אברהם אבינו בחרן.
ומה היתה עבודתו שם, פירש רש"י על הפסוק, 'שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום'.
ויש ללמוד מכאן את גודל מעלת הפצת התורה וידיעת ה' אצל אחרים. אברהם אבינו לא הסתפק בעבודת עצמו, אלא הרבה לפעול גם בזולתו, לקרב את הבריות ולהכניסן תחת כנפי השכינה.
וכאן מתחברים עניני התורה, החסד והיראה. התורה מורה לאדם את דרך עבודתו, החסד מביאו לתת את לבו לצורכי זולתו, ויראת שמים מכוונת את מעשיו לעשות רצון קונו. וכשהוא זוכה להיטיב עם הבריות ולקרבן לתורה וליראה, הרי הוא הולך בדרכו של אברהם אבינו, שהרבה חסד ומתוך כך הפיץ את ידיעת ה' בעולם.
ומזה ילמד האדם, שלצד עמלו בתורה ועבודתו בתיקון עצמו, עליו להשתדל כפי יכולתו גם בטובת אחרים. הן בסעד ותמיכה בגשמיות, בלחם ומזון, בצדקה ובכל הנצרך, והן בחיזוק ובריבוי תורה ויראת שמים.
כל אחד לפי כוחו ולפי מה שהזמין לו הקב"ה, יש בידו להיטיב עם זולתו, לחזק לב נשבר, לסייע ללומדי תורה ולקרב את הבריות לעבודת הבורא. ובכך הוא מצרף אל תורתו אהבת חסד, ועושה את מעשיו מתוך יראת שמים ולמען כבוד שמו יתברך.
