צא מעצמך ומד' אמות שלך, מארצך ומולדתך וביתך, וצא לפעול ולשנות את העולם,
- Lech-Lecha
- 5787
- Hebrew
הקב"ה מצוה לכל יהודי ע"י אברהם אבינו:
ולדוגמא: ע"פ מנהג המדינה פנויים רוב האנשים מעסקיהם ביום ראשון, וגם אלה ש"מקפידים" גם ביום ראשון לילך למשרד וכיו"ב, אינם עסוקים כ"כ כמו בשאר הימים, וכיון שכן, יכולים לנצל יום זה כדי לפעול בהפצת התורה והיהדות, להניח תפילין עם יהודי, ללמדו תורה, וכיו"ב.
ואעפ"כ, יש מי שטוען שאין זה שייך אליו. אם תובעים ממנו להוסיף בעניני קדושה – טוען הוא – יוסיף בלימוד התורה לעצמו, ובפרט בלימוד פנימיות התורה (כפי שמרעישים לאחרונה שביאת משיח צדקנו תלוי' בהפצת המעיינות חוצה), אבל, מה לו וליהודי שנמצא ברחוב, שיצא לרחוב כדי לחפשו (שהרי הלה בודאי לא יבוא אליו,ובפרט אם ידע שרוצים לפעול עליו...)ולקרבו ליהדות?!
לכל היותר – ממשיך לטעון – מוכן הוא ללמוד לעצמו מתוך געשמאק וניגון, ובקול רם, עד כדי כך, שהעוברים ושבים ברחוב ישמעו קול גדול, וכשיבררו פשר הדברים (כטבע בני-אדם שכאשר שומעים קול גדול מתענינים לידע מה פשר הקול הגדול), יספר להם שהוא לומד תורה, חיבורו של הרמב"ם, ובמילא, יספר להם מיהו הרמב"ם (שאינו רב בעירו... אלא) גדול בישראל שחי לפני מאות שנים, וחיבר ספר משנה תורה, עד שיפעל עליהם ללמוד רמב"ם, וכיו"ב; אבל לצאת לרחוב לחפש יהודי אחר – זאת לא!
על זה אומרים לו, שבמצב של פיקוח-נפש אין מקום לחשבונות כאלה. ובמילא, צריך לצאת לרחוב עם זוג תפילין, ולהניח תפילין עם יהודי אחר, ולומר עמו את הברכה מלה במלה, ואז יענה הוא "אמן" (בגימטריא הוי' אדנ-י) אחרי היהודי שהוא מניח לו תפילין!...
ויש להאריך בזה, אבל אין צורך באריכות הדברים, כיון שהדברים מובנים בפשטות, ובפרט שיקצרו בדברים, יבואו יותר מהר לסיום הרמב"ם והתחלתו מחדש.
הקב"ה מצוה לכל יהודי ע"י אברהם אבינו: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך". צא מעצמך ומד' אמות שלך, מארצך ומולדתך וביתך, וצא לפעול ולשנות את העולם, שיתנהג כפי רצונו של הקב"ה, ע"י הפצת היהדות, תורה ומצוות לכל היהודים שאתה יכול להגיע אליהם, ובכלל – טוב ויושר לכל באי עולם!
...באם ציווי זה ישנו ליהודים בכל הדורות, על אחת כמה וכמה בדורנו זה – שיש לנו ההוראה מפורשת מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, שלכל אחד ואחת מהדור ישנה השליחות דהפצת היהדות, "לך לך מארצך גו'" – לצאת לעולם, בכל קצוי תבל, עד לפינה נדחת, להפיץ שם תורה ומצוות ויהדות, כולל ובמיוחד – הפצת המעיינות (דפנימיות התורה) חוצה.
שואל הוא: מוטב שישאר לשבת בארצך, מולדתך ובית אביך, ששם למד נגלה וחסידות, התפלל בכוונה וקיים המצוות בהידור – מלצאת בשליחות למקום חדש, שיש נסיונות חדשים, ועד למקום שאינו יודע כלל איזה מקום הוא זה – עדיין צריך להראות לו "(הארץ אשר אראך)" למה צריך לצאת להתעסק עם אחרים – כשיכול להשאר סגור בד' אמות שלו ולהתעסקעם עצמו?!
הורה נשיא דורנו שלא זו הדרך כלל. ואמר בפירוש שלכל אחד ואחת יש החוב וזכות ואחריות לצאת לשליחות הנ"ל ולא סתם לצאת י"ח ולעשות טובה ולעזור לשני כשבא אליו וכו' – אלא הוא צריך בעצמו לצאת ולחפש יהודים לעזור להם בגשמיות וברוחניות.
בנוסף לזה יש גם הסברה – שאדרבה: "לך לך מארצך גו'" הוא "להנאתך ולטובתך", דוקא עי"ז שיוצא לשליחות זו – נעשה "אראך", מתגלה מציאותו האמיתית וביחד עם זה – מקבל מהמשלח (ועל ידו – מהקב"ה) כחות וכלים נעלים יותר (גדולים – ממה שהי' מקבל באם הי' נשאר במקומו) לקיים שליחותו בעולם, הן כחות שאפשר ליהנות מהם מיד (להנאתך), והן כחות שיתגלו אח"כ במשך הזמן (לטובתך). הלואי– שהיו מנצלים כדבעי ובפועל כל הכחות שנותנים בריבוי הכי גדול "(מ'גיסט!)"...
משיחת ש"פ לך-לך ה'תנש"א