וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וגו' וֶהְיֵה בְּרָכָה
פי' רש"י, 'ואעשך לגוי גדול' זהו שאומרים אלקי אברהם, 'ואברכך' זהו שאומרים אלקי יצחק, 'ואגדלה שמך' זהו שאומרים אלקי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולן, תלמוד לומר 'והיה ברכה', בך חותמין ולא בהם.
כל דבר חותמו מידת החסד
בספר זרע קודש מבאר דברי רש"י, דהנה השי"ת מנהיג עולמו בחסד, ואף שיש דברים שנראים לנו שאינם ממידת החסד, עם כל זה החסד גנוז סתום ונסתר בהם, אך אחר כך כשנתגלה החסד מבינים למפרע שהכל היה מבחינת חסד, רק שלא היה החסד נראה, נמצא שסוף כל דבר תכליתו וחותמו הם במידת החסד, למשל אם אדם חולה ונתרפא, וכן כל הרעות, סופם חסד, וזהו שאמרו 'בך חותמין', שסוף וחותם של כל דבר אפילו מה שנראה בתחילה שהוא רעה, הוא בחסד שהיא מידתו של אברהם אבינו.
ובענין זה מפרשים אמרינו בברכת המזון, מכל טוב 'לעולם' אל יחסרנו, - פֿון אַזאַ גוּט'ס וואָס די גאַנצע וועלט זעהט אַז דאָס איז גוּט, פֿון דעם זאָל אונז אויך נישט פֿעלן, (היינו שלא יחסר לנו מאותו הטוב שכל העולם רואים בגלוי שזה טוב).
סוף וקץ לכל צרותינו בזכות אברהם אבינו
באופן אחר כתב הזרע קודש לרמז בדברי רש"י 'בך חותמין', דכאשר ח"ו מתעוררים דינים וגבורות, ומשם נמשכים דברים אשר לא טובים לנו ח"ו, יש כח בנו עמו ישראל, להמשיך חסדים ממידתו של אברהם, שיפסקו הדינים והגבורות והדברים ההם, וזהו שאמרו 'בך חותמין' על ידי מידתך, מדת החסד, בזה חותמין וסותמין את הדינים שלא יתפשטו בעולם, ועושים חותם וסוף לדברים ההם, שיהיה להם סוף והפסק, ויתגלה החסד.
למדנו מכאן, שכאשר בני ישראל עוסקים בגמילות חסדים, שהוא מידתו של אברהם אבינו, בזכות זה מבטלים כל הדינים, והרי זו סגולה גדולה להמשיך ישועות ורפואות בכל הענינים.
הגאולה בשכר האמונה
בספר דברי ישראל מביא בשם אביו הרה"ק רבי שמואל אליהו מוואלין זי"ע, לפרש דברי רש"י 'בך חותמין', דהנה אמרו חז"ל (ילקוט הושע, תקלט) אין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמונה, והיא מדריגת אברהם אבינו כמו שנאמר (להלן טו, ו) 'והאמין בה'', וזהו הפירוש 'בך חותמין', היינו שבשכר אמונה שהיא מדריגתו של אברהם אבינו תהיה חתימת הגלות והגאולה, שהאמונה היא העיקר לפני הגאולה.
לא להאמין בטבע
ברש"י פי', 'ואעשך לגוי גדול', לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו, שהבטיחו על הבנים ועל הממון ועל השם.
הרה"ק מהר"י מווארקא זי"ע בספרו שמועות יצחק הקשה, בשלמא אם היו לאברהם כבר דברים הללו, יש לו לירא פן יתמעטו ממנו מפני טורח הדרך, וצריך לברכו על כך, אבל אברהם אבינו שגם עתה היה חסר בין כך ובין כך, למה יירא פן הדרך תמעיט לו?!
וביאר, דהנה תורתנו הקדושה מלמדת אותנו בזה, לבל נהיה משוקעים בהבלי הזמן להאמין בכח הטבע. ועל דרך המשל, כשיבוא איש אצל סוחר גדול קודם שהתפלל תפלתו, ויחשוב בקרבו שעל ידי קונה זה יוכל להרויח הרבה, ואם יתאחר בענין זה יפסיד סך מסוים, אך לו חכם ישכיל זאת, כי אדרבה, בזה שיקדים עבודת הבורא ית', יזמין לו השי"ת ריווח ושכר יותר, כי נהפוך הוא, שהאדם המנהיג עצמו בעבודתו ית' ויתעלה למעלה מן הטבע, ואינו חושש על טבע גופו וממונו, אזי הקב"ה משלם לאיש כמעשהו, לשדד לפניו מערכות הטבע להרויח יותר מעתה.
ועל דרך דאיתא בגמרא (ברכות כ, א), מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא, קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם (במה נשתנו דורות הראשונים שנעשה להם נס?! שהם היו מוסרים נפשם על קדושת השם), והיינו כי השי"ת הוא עילת העילות וסיבת הסיבות (הקדמת תקו"ז מאמר פת"א), 'סיבת הסיבות' היינו הנהגה על פי הטבע המסודר בגדר סיבת הסיבות, אכן לפעמים יש הנהגה למעלה מן הטבע ושידוד מערכות הטבע, וזהו 'עילת העילות', והכל לפי הנהגת האדם, כמו שנאמר (תהלים קכא, ה) 'ה' צלך על יד ימינך' (ועי' בקדושת לוי לחנוכה בשם הבעש"ט הק' זי"ע), ואיתא במשנה (אבות ב, א) דע מה למעלה ממך, דהיינו שהכל הוא 'ממך', ואם לא יחוש האדם על עסקי גופו, אז הקב"ה יתנהג עמו לשלם לאיש כמעשהו וישדד לו מערכות הטבע.
ודבר זה יש ללמוד ממידתו של אברהם אבינו, שהרי הדרך ממעטת פריה ורביה, ועל כן מאחר שעדיין לא היו לו בנים, היה לו מקום לירא לנפשו, שהרי הוא עוסק בהשתדלות ופעולות להוליד בנים, ואיך יעשה מעשה אשר לפי דרכי הטבע הוא מקלקל ומגרע ח"ו ענין הפריה ורביה, והיה יכול לחשוב בדעתו, אחר שאני עושה פעולות והתחכמות לזכות לבנים, איך יצוני הבורא יתברך להניח דרכי בזה, ולעשות דבר שהוא היפך מגמתי ותכליתי, לזאת אמר לו השי"ת, אדרבה, אף שהדרך ממעטת פריה ורביה לפי דרכי הטבע, מכל מקום אתה אל תחוש לטבע כלל, רק עשה רצון השי"ת, ובזה דייקא תזכה לברכה ולשידוד מערכות הטבע, לצאת חוץ לאצטגנינות שלך, ולהיות בבחינת אברהם המוליד למעלה מדרך הטבע.
כיוצא בזה כתב בספר באר מים חיים (פרשת בשלח) שאין הקב"ה עושה נסים לאדם למעלה מן הטבע, רק אם האדם מתנהג עצמו בעבודת ה' למעלה מטבע העולם, 'כי פועל אדם ישלם לו' (איוב לד, יא), ובמדה שאדם מודד מודדין לו כמאמר חז"ל (סוטה ח, ב), ועל כן אמרו חז"ל (שמות רבה כא, י) שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן וכו', וכן אמרו בגמרא (סוטה לז, א) שקפץ שבטו של בנימין לתוך הים או נחשון בן עמינדב, עיי"ש. כי לא
היה ראוי לפי מדת הדין לעשות להם נס לשדד המערכות, רק בשביל שהם מסרו את נפשם על קדושת שמו יתברך, והלכו למעלה מן הטבע, על כן זכו שנעשה להם נס למעלה מן הטבע.
והנה אברהם אבינו עליו השלום, כשנצטווה לצאת מארצו וממולדתו ומבית אביו, יצא בכל כחו ורצונו לעשות רצון קונו, ומסר את כל גופו ונפשו וממונו להשי"ת, ולא הביט כלל אל הטבע, וכיון שנהג עצמו בהנהגה שהיא למעלה מן הטבע, על כן אמר לו הקב"ה 'ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך', שיזכה לבנים ולעושר ולשם טוב למעלה מדרך הטבע וממערכות השמים, וזהו ענין 'והיה ברכה', שהברכה תהיה תלויה בו ובמעשיו.
