ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהימולו בשר ערלתו (יז,כד)

מדוע לא מל אברהם את עצמו קודם שנצטווה, והרי קיים את כל התורה כולה עד שלא ניתנה?

הביאור בדרך הפשט:

אברהם לא היה רשאי למול את עצמו קודם שנצטווה על כך מאת ה', מחמת איסור שפיכות דמים כי אסור לאדם להוציא מעצמו דם, כפי שפירש רש"י על הפסוק (בראשית ט,ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש: "השופך דם עצמו". התורה אסרה על האדם לשפוך דם עצמו. מצוות מילה דחתה את האיסור של "שופך דם עצמו" רק לאחר שנצטווה.

אדמו"ר הזקן מבאר (בדרך החסידות):

מילה ברוחניות היא כריתת ערלת הלב, ויש בה שתי בחינות: מלמטה למעלה, "ומלתם את ערלת לבבכם" (דברים י) שעל האדם לבצע זאת (אתערותא דלתתא); ומלמעלה למטה, "ומל ה' אלוקיך את לבבך" (דברים ל), שהקב"ה מל את בני-ישראל (אתערותא דלעילא). לכן לא קיים אברהם את מצוות מילה בגשמיות קודם שנצטווה, כי הוא רצה לזכות ולהגיע למילה השנייה, שמלמעלה למטה, הבאה רק על-ידי ציווי מוקדם של הבורא. משום כך נאמר אצל אברהם "בעצם היום הזה נימול אברהם", מלמעלה למטה, כי אברהם זכה לבחינת "ומל ה' אלוקיך את לבבך".

(לקוטי שיחות כרך ה, ע' 146 .) (תורה אור, דף יג עמ' א' וב')