וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה

֕וַיְהִי (זקף גדול) כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה (בראשית יב, יא)

מדוע וַיְהִ֕י בטעם זקף גדול הרומז4 לשם הוי'ה?

אפשר שרומז הכתוב "וַיְהִי", לשון צער, וי-הי5, על שאברהם נאלץ לעזוב את ארץ כנען, והטעם זקף גדול, הרומז לשם הוי'ה, רומז על מאמר חז"ל6: "שכָל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, שנא' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים"7.

שלום המאירי

1. טעם זקף גדול מורכב מאות ו' ושתי אותיות י', גימטריא כ"ו, כשם הוי'ה.
2. מגילה דף יא עא: "ויהי בימי אחשורוש אמר רב ויי והי".
3. כתובות דף קי עב.
4. ראה גם חת"ם סופר, על פסוק י'. המבאר שהפסוק רומז לחטא: "כאשר הקריב לבוא מצרימה. הקשני א' התם פירש"י [שמות י"ד י'] ופרעה הקריב התאמץ עצמו להקריב, הכא אמאי כתיב הקריב ולא קרב. ואמרתי ליישב לפמ"ש הרמב"ן ז"ל שאברהם חטא במה שיצא מארץ הקדושה ושלכן נענשו בגלות מצרים ע"י הרעב וכ' עוד שגם בזה חטא באומרו אמרי נא אחותי את ולא בטח בה' שיעשה לו נס, והנה לא זכר שום עונש על חטא הזה האחרון, ואומר אני שלא חטא בזה אחר שכבר ידע שחטא לא סמך עצמו על זכותו שיעשה לו נס על זה הדרך שהוא נגד רצונו ית"ש. וזה שאמר הפסוק ויהי כאשר הקריב והתאמץ ללכת מצרים שלא כדת ע"כ אמר הנה נא יש לדאוג וכו' כפירש"י".