וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וגו'
וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וגו' (יב, ד).
הלך כאשר דיבר ה' ולא מחמת סיבותיו
בספר ליקוטי יהודה מביא בשם זקינו הרה"ק השפת אמת זי"ע, דקודם אשר ציוה לו ה' 'לך לך מארצך', כבר יצא אברהם אבינו מדעת עצמו ללכת לארץ כנען, כמו שכתוב בפסוק (לעיל יא, לא) 'ויקח תרח את אברם בנו וגו' ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען' וגו', ומכל מקום כאשר נאמר לו 'לך לך', הלך רק כאשר דיבר אליו ה', ועזב כל הסיבות שהיו לו כאשר יצא מקודם לדרכו, וזהו מדריגה גדולה והיפוך מכל אדם, שכל אדם אם היה רואה שמסכימים למחשבתו מן השמים, היה מתגאה לומר שיפה השכיל לכוון בדעת עצמו, ואילו אברהם אבינו לא התגאה בדבר זה.
הלך לקיים רצון בוראו ולא לתשלום גמול
בספר בארת המים להרה"ק הרבי ר' הערש מרימנוב זי"ע, מפרש אומרו 'וילך אברם כאשר דבר אליו ה'', היינו שאברהם אבינו ע"ה תיכף בשמעו מפי הקב"ה 'לך לך', הלך תיכף במטרה ותכלית אחת כדי לשמוע לקול דברי ה', ולא בשביל הברכות שהבטיח לו, כי רצונו היה לקיים מצוות בוראו, ולא לתקוות שום תשלום שכר וגמול.
הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו
בספר מאור עינים פירש הכתוב 'וילך אברהם כאשר דיבר אליו ה'', היינו שהצדיק מקיים רצון השי"ת בעולם הזה, 'וילך אתו לוט' ואיתא במדרש הנעלם 'אברם' הוא הנשמה 'ולוט' הוא היצר הרע, דכאשר הצדיק הולך ומתעלה ממדריגה למדריגה גם היצר הרע הולך אתו עמו, שגם כאשר מבטל התאוות הגשמיות ומגיע למדריגה גדולה, גם שם היצר הרע מפתהו, שכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ומכשילו בדברים דקים, ושם צריך יותר לשמור את עצמו מן היצר הרע, כי שם בנקל יוכל לפתותו ח"ו בדברים דקים אשר אי אפשר להרגיש, כי סביביו נשערה מאוד, וצריך שמירה מעולה להזהר שלא יחטא ח"ו אף כחוט השערה.
ומכאן ילמד האדם, כי מלחמת היצר הוא מלחמה תמידית, ושלא יעלה בלבו לחשוב שכאשר ישיג מדריגות גדולות בעבודת ה', אז יזכה לבוא אל המנוחה ואל הנחלה, ויצר הרע יניחנו לנפשו, דאדרבא אז יצרו מתגבר עליו ביותר למשכו ברשתו, אולם גם אל ירא ואל יחת בראותו שאפילו שהולך ומתעלה בדרך הישרה, מכל מקום יש לו כל מיני מניעות ועיכובים, ויאמר מה יתרון יש בעבודתי, שאין זה מראה על חסרון בעבודתו, אלא אדרבא כך הוא סדר העבודה הנכונה, וזה לאות ולמופת שעולה בהר ה' ויזכה להגיע למקום קדשו.
