וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' וגו' (כא, לג)

הצעת המיטה לעולם הבא

הרה"ק ר' ליבער מבארדיטשוב זי"ע הצטיין מאוד במצות הכנסת אורחים, ובכל לילה הדליק נרות הרבה בביתו כדי להאיר את החשיכה, שאם יזדמן אורח לחון את פני העיר באמצע הלילה, יאיר לו הדרך לבוא לביתו, ויוכל להכין לו מקום ללון.

פעם אחת הגיע יהודי לביתו באמצע הלילה, והרה"ק קיבלו בסבר פנים יפות, והכין לו סעודה מכובדת, ואחר כך פנה להציע לו מיטתו, שאלו האורח: למה צריך לטרוח בעצמו להציע את המיטה, הלא ביכולתי לעשות זאת בעצמי?! ענה לו הרה"ק: וואס מיינט איהר, אז איך בעט פאר אייך אויס א געלעגער?! איך בעט זיך פאר מיר אויס א גוטע געלעגער אויף יענער וועלט! (וכי מה אתם חושבים שאני מציע לכם מיטה, אני מציע לעצמי מיטה טובה לעולם הבא).

לרוקן השולחן למצוה יחשב

פעם הגיע עני לביתו של הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, והרה"ק השתדל בעצמו לכבדו בכל כוחו, טרח להכין בשבילו מאכלים להחיות את נפשו, ערך לפניו את השולחן והניח עליו את המאכלים, ועמד עליו לשמשו ולדאוג שלא יחסר לו דבר, כאשר סיים העני לאכול, הוריד הרה"ק את כלי האכילה הריקים מעל השולחן, שאל אותו העני: מילא בהכנת והבאת המאכלים שהיא מצוה, בודאי רצה רבינו לקיים 'מצוה בו יותר מבשלוחו', ועל כן הטריח עצמו לשמש אותי, אבל למה טרח להוריד את הכלים מהשולחן, שאין בזה מצוה, והיה יכול לצוות למשמשו לעשות כך?!

ענה לו הרה"ק מלובלין: אנו רואים כי הוצאת הכף והמחתה מקודש הקדשים היתה אחת מעבודות כהן גדול ביום הכיפורים, והרי שולחן דומה למזבח, ובפרט כאשר אורחים מסובים על שולחנו הוי בבחינת זה השולחן אשר לפני ה', וממילא יש גם בהסרת הכלים הריקים בחינת עבודה לה'.