וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר

וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת בְּרִיתִי הֵפַר. (יז יד)

שאלה – מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה.

תשובה – לפי שאנחנו היינו עבדים לפרעה במצרים, ובו בלילה שיצאנו מעבדות לחירות נעשינו עבדים לו יתברך שמו. אם כן היה מקום ע"פ התורה לטבול לשם חירות, וח"ו היינו יוצאים גם מעבדות ה' יתברך, שהוא כביכול הרב שקנה אותנו מיד פרעה, על כן נצטוינו בחצי הלילה הראשון במצות פסח ומילה, ועי"כ נעשינו עבדים לו יתברך שמו לעבדו בכל מצותיו וחוקותיו כל ימות עולם אנו ובנינו עד עולם. ומי שעובר על ב' מצוות הללו ח"ו הוא רוצה להעביר מעליו כל חוקי התורה, כי רע בעיניו שקיבלנו על עצמינו בשעת היציאה להיות לו לעבדים. ע"כ ב' המצוות הללו הם בעונש כרת תחת אשר הוטב בעיניו להכרית ולהפריד עצמו מעבודתו יתברך, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא כיון שבדעתו לחדול לעולם מעבודתו יתברך שמו. (בני יששכר ניסן מאמר ד ט)