יומא דנשמתא: הרה"ק רבי מנחם מענדל בן הרה"ק ר' יעקב קאפיל חסיד זי"ע בעל 'אהבת שלום' מקאסוב

י"ז חשון תקפ"ו

ראוי להתבטל מתורתו ועבודתו בשביל צדקה וחסד

הרה"ק מקאסוב זי"ע אמר: אפילו בעת שעוסק בתורה מתוך התבוננות ועמקות גדולה, עד שמגיע לפי דעתו לרומו של עולם, אם יש באותה עת איש אחד אפילו פשוט ביותר, שיש לו איזה עגמת נפש, וצריך לדבר עמי חצי שעה כדי להפיג את צערו, אני מניח את התורה שלי ואת כל הגדלות, ומטה אוזן קשבת לשמוע בקולו, כדי להיטיב ליהודי. (אבן שתיה עמוד קכט)

ונעתיק כמה סיפורים נפלאים, המראים עד כמה מסר נפשו לטובתם של יהודים אחרים.

עדות רבו שראוי להיות מנהיג ורבי בישראל

פעם אחת בהיותו צעיר לימים, הלך להסתופף בהיכל קדשו של רבו הרה"ק רבי זאב וואלף מטשארנא אוסטרא זי"ע אשר במדינת רוסיא, וכיון שהיה עני ולא היה בידו כסף לשכור לו עגלה, הלך לאטו ברגליו, החבילה על כתפיו, המקל בידו ודרך המלך לפניו, ביום עשה דרכו, ובלילה ישן בכל מקום שהגיע אליו לפני שקיעת החמה או אחריה.

ויהי היום, ובהגיע עת ערב בא הרה"ק מקאסוב אל כפר אחד והוא עיף ויגע מן הדרך, ויחפש וימצא בית יהודי, ויבא הביתה וירא איש יהודי יושב שם, וישאלהו: האם יוכל ללון אצלו הלילה?! ויקבלו בעל הבית בסבר פנים יפות, וישאל לו לשלום, ויראהו מקום לשבת. ויסר הרה"ק מעל כתפיו את חבילתו, ויעמד מקלו בזוית, ויטול ידיו ויתפלל. ויהי אחר התפלה וישב אצל השולחן, ושמע אנחה אחרי אנחה יוצאת מלבו של בעל הבית, הרגיש בצערו של האיש, ולא יכול להתאפק ושאל אותו: על מה הוא נאנח כל כך?!

סיפר לו האיש את צערו: עשיר גדול היה ובעל עסקים הרבה, ובכל אשר פנה הצליח, ופתאום התחיל גלגל מזלו לירד מטה, השעה פסקה מלשחק לו ועסקיו נתמעטו, עד שירד מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, ולמחר עליו לשלם לפריץ דמי חכירה בסך ששים אדומים זהב, על בית המזיגה שהוא המשען האחרון לפרנסתו הדלה, ואין לו אף פרוטה אחת, ברור לו שאדוניו יוציאוהו מדירתו, ואולי ישליכוהו אל הבור, ומה יעשו אשתו וילדיו הקטנים?! כיסו ריק ואין הוא יודע מאין יבוא עזרו, אין לו לא קרוב ולא גואל שירחם עליו ויוציאוהו מן המיצר.

הרה"ק מקאסוב שמע את דברי היהודי ולבו נשבר בקרבו, וכאשר כילה לדבר, התחיל לנחמו ואמר: אל תתייאש, קוה אל ה', הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, ואם אין לך גואל הוא יהיה גואלך, ועל ידו תוושע ישועה שלמה, וכשם שנפלת משמי רום לתוך התהום, כן תתרומם שוב ותעלה מעלה מעלה.

אבל בעל הבית, שצרותיו כבדו מאד, לא שם לב לדברי הנחמה של האורח, ואדרבה אנחותיו רבו עוד יותר ועיניו זלגו דמעות, הרה"ק ראה את צערו וכאב את כאבו, ולא ידע מה לעשות, ובמה יוכל להושיע לו, הלא בדברי נחמה לא ישלם היהודי את חובו לפריץ, והחליט בלבו לבוא מחר לטשארנא אוסטרא, ולעשות כל מה שבידו לחלץ את היהודי הזה מצרתו.

למחרת השכים קום, ואחר התפילה נפרד מבעל הבית בדברי חיזוק שישים בה' בטחונו, והקב"ה לא יעזבנו ויעמוד לו בשעת צרה, בהיותו על אם הדרך שקוע במחשבותיו, שמע מאחוריו קול דהרת סוסים, נשא את עיניו וראה מרכבה כבודה מתקרבת אליו במרוצה, המרכבה עברה ובתוכה ישב איש יהודי עשיר, כאשר התרחקה המרכבה מהלך של מאה פסיעות בערך, חדלה מנסוע, עמדה על אם הדרך והמתינה, כשהתקרב הרה"ק אליה, הזמין אותו בעל המרכבה שיעלה ויסע עמו, מחמת שגם הוא נוסע להרה"ק מטשארנא אוסטרא, אך הרה"ק לא הסכים לעלות, ולא הועילו כל הפצרותיו של העשיר.

תמה בעל המרכבה ושאל אותו: מדוע אינך רוצה ליהנות מטובתי?! הרי זה כאילו מכבד אדם את חבירו בכוס יין טוב, והוא שופכו על פניו?! השיב הרה"ק ואמר: נראה האם אתה עושה זאת מתוך רחמנות ואהבת הבריות, ורצוני לדעת עד היכן מגיעה אצלך מידת הרחמנות, שאין הדבר ניכר רק במעשה קל, כי אם בכיסך, כמאמר חז"ל (עירובין סה, ב) בשלשה דברים אדם ניכר, בכוסו ובכיסו ובכעסו, אמר העשיר: תעלה ותשב על ידי, ובשעת הנסיעה תציע לפני את בקשתך, ואחרי שאשמע את דבריך, אדע להשיב לך תשובה ברורה! אמר לו: רגיל אני לילך ברגל, ולא אקבל את בקשתך אם לא אדע מקודם את תשובתך, ובזאת תבחן מידת רחמנותך על הבריות!

ראה העשיר שהוא עומד על דעתו, אמר לו: אם כן נגד לי מה אתה מבקש ממני?! ענה לו: לא רחוק מכאן יושב יהודי אחד שהיה גביר כמוך, ונסע גם כן במרכבה כבודה ובסוסים אבירים, אך גלגל הוא החוזר בעולם, זה עולה וזה יורד, והגיעה שעתו להיות מן היורדים, בשנים מעטות ירד מכל נכסיו, והיום עליו לשלם דמי חכירה לפריץ ששים אדומים זהב ואין לו אפילו פרוטה אחת, ואם יבואו אליו שליחי הפריץ ולא ישלם את החוב, עתיד הוא ובני משפחתו לירד לבית האסורים, ועתה אני מבקש ממך לעמוד לימינו בשעת דחקו, ולתת לו את הסכום הנ"ל, ואם תשמע בקולי אברכך בברכה וישועה, ואעלה על המרכבה, ונסע ונלך בצוותא לרבינו הקדוש, ותשמע מפיו שגם הוא עמדי בעצה אחת.

העשיר השתומם ונבהל מסכום הגדול שהוא מבקש ממנו, ששים אדומים זהב, וחשב בלבבו: כלום יודע אביון זה מה הוא שואל?! ולא השיב לו דבר, רק ציוה לעגלון להוסיף בנסיעתו, אולם העשיר הרגיש שאין לו מנוחה לנפשו, וציוה לעגלון לעצור את הסוסים, כשהגיע הרה"ק אל המרכבה, אמר לו העשיר: קשה עלי ליתן לך סכום גדול כזה, אתן לך את החצי! ענה הרה"ק ואמר: כלום בשבילי אני דורש?! אין אני כופה אותך, רק ספרתי לך מה שקרה לאיש שהיה עשיר כמותך, ובמה תוכל לעזור לו, ועתה אם יש בידך לעשות זאת הרי טוב, נסע שנינו אל הנצרך, ותתן לו את נדבת לבך, ומשם נסע לרבינו הקדוש, ואם אינך רוצה או אינך יכול למלאות את משאלתי, תסע בשלום לדרכך, ואני אלך לי לאט ברגלי, כמנהגי מדי פעם בפעם!

נתיישב העשיר בדעתו, ואמר לו שמוכן הוא לעשות כבקשתו, ואז עלה הרה"ק על המרכבה, כאשר הגיעו לביתו של היהודי, הוציא העשיר ששים אדומים ונתנם להרה"ק, והוא מסרם לידי היהודי וברכו בברכת הצלחה, ובצאתם מאת פני האיש, נתמלא לבם שמחה, ונקשרו ביניהם באהבה ורעות, נסעו שניהם לטשארנא אוסטרא, וכאשר נכנסו אל הרה"ק רבי וואלף, מיד ראה אור גדול מקיף אותם, ופניהם מאירים כשמש, והם נתנו לו שלום והוא החזיר להם שלום, ואמר: הכרת פניכם תעיד בכם שעשיתם מעשה רב, כן תזכו לעשות אך טוב כל הימים!

הרה"ק עמד ושתק, והגביר סיפר לו לרבם הקדוש את כל הקורות אותם בדרכם, וכשכלה את דבריו, אמר רבם הק': מעשה רב עשיתם, העליתם משפחה שלמה מישראל משעבוד ומעניות, ונאמן הוא בעל הגמול שישלם לכם את שכרכם! ואם יגדל שכר העושה, כבר אמרו חז"ל (בבא בתרא ט, ב) גדול המעשה יותר מן העושה, שאלמלא הוא לא היה מעשה המצוה כלל! ואז פנה להרה"ק מקאסוב ואמר: אתה באת אלי, שאני אהיה לך לרבי?! אינך צריך לי, ראוי אתה בעצמך להיות רבי בישראל!

אינו שומע בקול יצר הרע

בספר אבן שתיה החדש מסופר, שפעם אחת נכנס אל הרה"ק איש אחד מאנשי עיר קאסוב, שהיה מפורסם כמתנגד שלו, ואמר לו שבתו כבר באה לפרק 'בתולה נשאת', ואין בידו להשיאה לאיש, כי לרש אין כל, וביקש מהרה"ק איזה עצה ותחבולה שיוכל בזה להרויח סכום מסוים, שאלו הרה"ק: וכמה אתה צריך לזה?! השיב האיש: לערך כך וכך מאות אדומים! פתח הרה"ק את מגירת שולחנו שהיתה לפניו תמיד, והריק את כולה עבורו, והיו בה כמה מאות זהובים.

כאשר נודע הדבר לאחיו רבי יצחק, חרה אפו מאד על זה, שהרי תמיד כאשר היו צריכים כמה זהובים עבור פרנסת ביתו של הרה"ק, היה דוחה אותם בכל פעם בטענה שאין לו, ואילו עבור שהוא מתנגדו מיד היה בידו כסף ליתן לו, הלך ושאל את אחיו הרה"ק: היתכן?! השיבו הרה"ק: אחי אהובי, לפני כמה רגעים היה אצלי אחד שאמר לי גם כן כדברים האלה: האם אינו ראוי יותר ליתן המעות למקומות נחוצים יותר מאשר ליתנם למתנגד שלך?! ולא שמעתי לדבריו, מפני שיש לי ענין בזה, ועל כן גם דבריך בטלים ולא תשאל אותי כלום! שאל רבי יצחק: מי הוא האיש הזה שיעץ אותך גם כן כזאת?! אמר לו הרה"ק: הלא הוא השטן הוא הס"מ שעומד ומפתה תמיד לדברים כאלה! השי"ת ישמור אותנו ממנו!

וסופו של דבר היה שאותו מתנגד בראותו את מידותיו התרומיות הפך לאוהבו, וכפי שהיה רגיל הרה"ק מקאסוב לומר: אני משפיע אהבה כה גדולה לשונאי, עד שהם נהפכים לאוהבי!

ברכת רבו שימצא תמיד כסף במגירתו

ובענין המסופר שהוציא המעות מהמגירה שלו, יתכן שהיה זה בכח ברכתו של רבו הקדוש מטשארני אוסטרהא, שבירכו שכאשר יצטרך לסכום כסף הן רב והן מעט, לאיזה דבר מצוה או צדקה, יושיט ידו לתוך המגירה (שיפלא"ד), ויאמר: 'בזכות הרבי רבי וועלוויל, הושיעה נא', ובטח תבוא מיד הישועה. וכפי מזלו של המקבל נמצא הממון במגירה, להורות שהכל בא בהשגחה. וידוע שהרה"ק מראפשיץ זי"ע התבטא ואמר: בכוחי להגיע לכל מדרגותיו הנוראות של הרה"ק מקאסוב, חוץ ממדריגה זו של למלאות את המגירה בכסף!

משך אליו את לבו של הבני יששכר

פעם אחת בא אל הרה"ק מקאסוב איש עני לקבץ מעות, ובידו כתב מליצה מהרה"ק הבני יששכר מדינוב זי"ע, הכיר הרה"ק על הכתב שזהו מאדם גדול, ואמר לו: הרי בגלילות אלו אין ידוע שמו של הרב מדינוב, ואין לך תועלת מהכתב שלו, ואם תתן לי את הכתב שלו, אתן לך כתב מליצה משלי ובזה תוכל לאסוף מעות, הסכים העני לזה, והאהבת שלום נטל את הכתב הזה, ועל ידי זה פעל להמשיך לבו של הבני יששכר אליו, עד שהחליט הבני יששכר בנפשו: היות שיש לי חשק להכיר את כל צדיקי הדור ועדיין לא הייתי בקאסוב, על כן אסע לקאסוב על שבת!

וכן עשה ונסע לשבת קודש לקאסוב, ונתפעל מאד מהרה"ק, אחר השבת הלך הבני יששכר לקבל ברכת פרידה וליטול רשות לחזור לביתו, ואמר לו הרה"ק שישאר עוד, ונשאר שם, והנה מנהגו של האהבת שלום היה להתפלל לפני התיבה בכל ימות החול בהתלהבות גדולה, עד שהבני יששכר התחיל להרהר שהוא גדול עוד יותר מרבותיו הראשונים מלובלין רימנוב ואפטא זי"ע, ביום ב' הלך עוד הפעם ליטול רשות, ואמר לו הרה"ק שישאר עוד, ביום ד' בעת התפלה הרגיש שאם ישאר עוד יום אחד יקבל אותו לרבי תחת רבותיו הראשונים, ומיד ניגש אל החלון שישב שם הרה"ק ואמר: 'רבי בלייבט'ס מיר געזונד, אויף דער עלטער וועט איר מיך נישט פירען אין א נייעם חדר' (רבי, השאר לי בריא, בימי זקנתי לא תוליכו אותי ל'חדר' חדש).

הכתרתו לרבי

בספר מאמר מרדכי להרה"ק הרמ"ח מסלאנים זי"ע מסופר, כאשר עלה רבו הרה"ק רבי זאב מטשארני אוסטרא לארץ ישראל, שלח בדרכו את אחד מבני החבורה שיסע לקאסוב, ויאמר לו בשמו: שהוא מסמיכו לרבי ומנהיג בישראל!

הרה"ק היה אז עני גדול וחי בדחקות נוראה, אשתו היתה מוכרת סיד כבוי (שהיו מחממים לבנים, ומכבים אותן במים קרים, והאבנים נמסות ונעשות סיד), וזו היתה עבודה קשה, וממנה פרנסה את ביתה בצמצום גדול, כשהגיע השליח ליד ביתו, ראה שהרבנית עומדת בחצר עם הסיד, וילדיה ששיחקו בחצר הפכו במרוצתם את כל החביות עם הסיד, והכל נשפך על הארץ, וכל עמלה ירד לטמיון, נכנסה אל בעלה הק' שישב ולמד, והתאוננה לפניו מתוך עגמת נפש: ראה נא מה עוללו הילדים שלך?! והשיב לה במתינות: 'אז ס'איז שוין גאר שלעכט, וועט שוין ווערן גוט' (כאשר המצב כבר כל כך גרוע, כבר יהיה טוב), באותה שעה נכנס השליח אליו ואמר לו: הרבי שלחני לאמר לכם 'אז איר מעגט שוין ווערן רבי' (הנכם יכולים כבר להיות רבי), כאשר רק יצא השליח מביתו, ניגש אליו יהודי דייטשל (מהמתחדשים) ושאלו: היכן גר הרבי?! הראהו על ביתו של הרה"ק, נכנס הלה לביתו ונתן לו קוויטל ועשרה רייניש לפדיון.

הבקשות נתמלאו בזמן כתיבת הפתקאות

סיפר הגאון אב"ד בראשוב זצוק"ל בעל שו"ת אפרקסתא דעניא, שהרה"ק מקאסוב בימי עלומיו אחרי חתונתו היה יושב על התורה ועל העבודה על שולחן חמיו בעיר קאסוב, רוב העולם היו נוסעים להרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, והיות כי האהבת שלום היה לו כתב יפה, ביקשו ממנו החסידים הנוסעים ללובלין שיכתוב להם את הפתקאות והבקשות שלהם, והוא מילא את בקשתם, ויהי בבואם ללובלין, הביט הרה"ק מלובלין בפתקאות, ואמר: בקשותיכם נתמלאו כבר בעת כתיבת הפתקאות!

השפעת ישועות ע"י שתיה

הרה"ק מקאסוב ביאר את הטעם לכך, שאנו רואים חסידים שותים ומברכים איש רעהו לישועה ולרפואה, על פי דברי הגמרא (סוטה פ"ה מ"א) כשם שהמים בודקין אותה כך המים בודקין אותו, נמצא שהאשה שותה את המים, ולפעמים המים מפסידים את בעלה אם היה מקולקל, ומכל שכן שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, שכשיהודי שותה משקה יכול להשפיע מכך ליהודי אחר רפואה וישועה. (מובא באהבת שלום פרשת נשא)

מתי היחיד קובע נגד הרבים

פעם אחת באו לפניו כמה אנשים והלשינו על שו"ב (שוחט ובודק) שצריך להעבירו ממשרתו ולפסול את שחיטתו, ובא איש אחד והמליץ טוב על השו"ב, בטענה שכל המלשינות אינה אלא מחמת שנאה, וביקש שלא יקפחו את פרנסתו, והבטיח לו לעשות כבקשתו.

אחר כך, באו אליו אותם אנשים האלו שקטרגו על השוחט בטענה חזקה: למה הוא נוטה יותר לדברי היחיד ואינו שומע לדבריהם, והרי הם רבים?! ענה להם: בפרשת העקדה מצינו שהקב"ה כביכול בכבודו ובעצמו צוה לאברהם אבינו לשחוט את בנו, ואברהם הכין עצמו לקיים מצוותו, ויבקע עצי עולה ויעקוד את יצחק בנו, ויקח את המאכלת לשחוט את בנו, ואחר כך בא אליו רק מלאך אחד ואמר 'אל תשלח ידך אל הנער', ואיך שמע אברהם לקול המלאך נגד דברי הקב"ה?! אלא שבא להורות לנו: א מענטש צו שחט'ן מוז מען הערן פון השי"ת אליין, און נאכדעם וואס דער אויבערשטער אליין האט שוין געהייסן שחט'ן, אויב עס באווייזט זיך אפילו א קליינער מלאך'ל, און זאגט מען זאל נישט שחט'ן, דארף מען גיכער פאלגן דעם קליינעם מלאך'ל און נישט שחט'ן דעם מענטש! (כדי לשחוט אדם צריך קריאה והוראה מפי הקב"ה בכבודו ובעצמו, אולם כדי שלא לשחוט סגי אפילו בהוראת מלאך קטן).

לקבץ מעות לצדקה

איתא במס' שבת (קנא, ב) נקיטינן, האי צורבא מרבנן לא מיעני, והא קא חזינן דמיעני, אם איתא דמיעני אהדורי אפיתחא לא מיהדר (פירוש, מסורת בידינו מאבותינו, שתלמיד חכם אינו נעשה עני, ומקשה הגמרא והרי רואים אנו שתלמידי חכמים נעשים עניים?! ומתרצת הגמרא אף כשתלמיד חכם נעשה עני אינו מחזר על הפתחים).

ובספר קרבן העני (פרשת ראה) כתב, ופירש הצדיק המפורסם רבינו מנחם מנדל מקאסוב זי"ע, בזה היה להם לעונש על שלא כיתתו רגליהם על פתחי נדיבים, לאסוף על יד עבור עניים בני טובים. הרה"ק הבני יששכר מדינוב זי"ע אמר שקיבל מהרה"ק מקאסוב: איש שהולך לקבץ צדקה עבור עניי ישראל, ניצול מחיבוט הקבר.

גילוי אליהו

בנו הרה"ק בעל תורת חיים מקאסוב זי"ע הקשה פעם על מה שאומרים בזמירות של מוצאי שב"ק 'אשרי מי שראה פניו בחלום', מי יוכל להכירו אם יראה אותו בחלום?! ואחר כך אמר: אבל אני אוכל להכירו, שבימי ילדותי ישנתי עם אבי, פעם אחת נתעוררתי משנתי, וראיתי יהודי זקן יושב על כסאו של אבי, ורגזתי עליו על שהעיז לישב על כסא קדשו של אבי הק' אבל שתקתי ולא אמרתי מאומה, ובתוך כך שמעתי שאבי הק' אומר אליו: אליהו כאן שוכב בני חיימ'ל, ברכו! נבהלתי מאד מפניו, והחבאתי את עצמי תחת המכסה, ומשם הצצתי עליו, וראיתי את צורתו הק', ומשום זה אני יכול להכירו.

זכותו הגדול יגן עלינו ויעמוד לנו ולכל ישראל אכי"ר