זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביך זרעך אחריך המול לכם כל זכר

זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביך זרעך אחריך המול לכם כל זכר (יז, יא)

ה' צוה את אברהם אבינו על המילה, שישמור על המצוה הזו הוא וזרעו. ראינו מה יקרה מצות המילה על קב"ו, שהשכינה לא שורה על טומאה, אלא על קדושה, ולפני המילה אמר הפסוק על אברהם "ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלוקים לאמר" (בראשית י"ז ג), בגלל טומאת הערלה לא היה לו כח לעמוד לפני ה', אבל אחרי המילה "עומד לפני ה'" (בראשית י"ח כ"ב), שכבר נטלה ממנו הערלה ונשאר בשלמות הקדושה בלי הערלה.

וזכות זו אנחנו מבקשים מהשי"ת בתפילה, שומע תפילת כל פה, פ"ה 85 חשבון "מילה", שבזכות המילה יזכור לנו הבטחתו לאברהם ולזרעו, ועל זה אמר הנביא ירמיה "זכור ה' מה היה לנו הביטה וראה את חרפתנו" (איכה ה,א). בקש הנביא שיזכור את מצוות המילה שעושים ישראל בשמחה רבה בסעודה גדולה, שאם מקריב את בנו למילה, נחשב לו כאלו הקריב קרבן על גבי המזבח - ורמז הנביא בזה, זכור יי מה היה לנו ראשי התיבות אותיות מילה, ובזכות זה - "הביטה וראה את חרפתנו" - בגלות וירחם עלינו.

ובגלל שהיא מצוה גדולה, ישראל שומרים עליה עד היום אחרי אלפים שנה גלות בערך – ואפילו כשהיה גזרות של הגויים שלא למול, ולכן יש מנהג שלא להזמין למילה, בגלל ימי הצרים הצוררים שאסרו מצות מילה על ישראל, והיהודים הסתירו את זמן המילה, ובטלו את ההזמנות למילה, ונשאר רק מפה לאוזן, שפלוני נולד לו בן, ובתור דבור בעלמא ברמז אומרים המילה מתקיימת ביום זה, ומפחד הצוררים נאספים ועושים את המצוה היקרה בחדרי חדרים בשקט, ומזה המנהג נשאר עד היום, כמו שקרה באנטונינוס ורבי, שהלשינו על אביו שעשה לו מילה, והביאו את אשתו והתינוק למלך, וקרה נס שאשת המלך החליפה את התינוק בבנה, וכשהביאו התינוק לפני המלך ראה שלא מהול, והחזירו התינוק לאמו, והחזירה את בן המלך לאמו ולקחה את בנה, וה' עשה את הנס הגדול בגלל מצות המילה על מצותו יתברך.

וכשם שה' עושה לישראל ניסים לקיים את מצותיו יתברך, כן יעשה נסים לנו בדורנו אנו, ונזכה לבנין בית המקדש כמאמר "ימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז, ט"ו), ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו, אמן.

במילה לאחר שחותכים את הערלה זורקים אותה בעפר, כיון שזה חלק הסטרא אחרא - כי נחש עפר לחמו (ישעיהו ס"ה כ"ה), וזה חלק שלו מהקדושה - ובזה שאנחנו זורקים לעפר לסט"א, מרחיקים את השטן מהילד, ומקנים לו קדושה, שתשרה הקדושה על כל אבריו, ויזכה למצות ולתורה ולחופה ומעשים טובים.

ובזמן ברכות המילה, טוב ללמוד פרשת הקטורת, אפילו על ידי אחד העומדים, שהיא סגולה נפלאה מאוד לשמירה מכל שטן ופגע רע לנולד וליולדת. ובזמן המילה צריכים כולם לעמוד, בגלל חבת ויוקר המצוה, וקבלת פני שכינה, וקבלת פני אליהו הנביא זכור לטוב. ובזמן המילה טוב לבקש רחמים על ישראל, ורפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, ולשלום התינוק, ובזכות אליהו הנביא נבקש שיבשרנו בגאולה במהרה בימינו, אמן.

מנהג אצלנו לקרא אחרי המילה "למנצח על השמינית מזמור לדוד" (תהילים י"ב), והטעם, כיון שדוד המלך, בזמן שנכנס לבית המרחץ ונמצא ערום בלי מצוה בידו, הסתכל על המילה ושבח השי"ת על מצוות המילה שנעשית ביום השמיני (מנחות מ"ג ע"ב), ואחר זה אומרים קדיש השלמה. ועוד טעם, כי ידוע ליודעי ח"ן, שהשמינית היא ספירת הבינה, שהיא אם הבנים, שממנה שלשה דברים, בני חיי ומזוני, ומבקשים ותפללים לספירת הבינה השמינית, שכמו שזכה התינוק לבני, דהיינו שנולד בעצמו, כן יזכה התינוק לחיי, שיחיה, ולמזוני, שיהיה לו פרנסה די מחסורו, ויזכה להיות חוליה בשרשרת היהדות הטהורה והקדושה, שרשרת ישראל סבא, וידגו לרוב בקרב הארץ (בראשית מ"ח ט"ז). ומנהג יפה הוא, להשתדל לקרא את זה, ולכוין מה שאמור למעלה.