ב"ה, ליל ו' ערב שבת קודש פרשת מטות, שנת "ביאת משיח"
בוגרים יקרים שיחיו!
שלום וברכה!
רבי שמחה בונים מפשיסחה היה מגדולי האדמו"רים בזמנו. הוא היה תלמידו של החוזה הקדוש מלובלין, ובסופו של דבר הפך לאדמו"ר שסביבו התקבצו חסידים רבים, כמה מהם הפכו לגדולי ישראל בעצמם. הבולטים שבהם היו האדמו"ר מקוצק ובעל חידושי הרי"ם – ראשוני שושלת גור.
בצעירותו, הסתיר רבי שמחה בונים את גדלותו, והתפרנס מעסקים. בתקופה זו, בא רבי שמחה בונים במגע – באמצעות עסקיו – עם יהודים רבים שהתרחקו מיהדותם, והוא ניצל את ההזדמנויות העסקיות כדי להשיבם לחיק היהדות ,כשרבים מהם חזרו בתשובה.
הנה סיפורו של אחד מהם:
פעם, פ ג ש רבי שמחה בונים צעיר, שלמרבה הצער, התרחק מאוד מ ה יהדות . הוא זיהה שליהודי יש נשמה גבוהה, וה שתוקק מאוד לקרבו .
רבי שמחה בונים הקדיש לצעיר תשומת לב מרובה , וחיפש דרכים בה ן יוכל להשפיע עליו .
לצעיר זה היה עיסוק – אפילו אובססיה . הוא היה שחקן קלפים נלהב . משחקי קלפים תפסו את רוב זמנו ותשומת ל י בו )זה היה הרבה לפני הגיימבוי , פייסבוק ואקס -בוקס, והאנשים המסכנים הללו היו צריכים לבלות את זמנם בעיסוקים מיושנים כמו קלפים( . כ אשר הבחין בזה, הבין רבי שמחה בונים שהדרך היחידה להגיע לליבו של הצעיר תהיה באמצעות משחקי הקלפים האהובים עליו .
ו כ ך אירע שבכל פעם שהצעיר ה שתתף במשחק, רבי שמחה בונים ש ,היה נראה כ איש עסקים יהודי רגיל ,ה צטרף גם הוא . למעשה, ל צדיק לא היה מושג כיצד משחקים , כפי שהודה מאוחר יותר, אבל הוא הסתדר באמצעות התבוננות במה שכולם עושים .
פלא פלאים, בכל משחק שהשתתף בו רבי שמחה בונים ניצח ! כשסיפר את הסיפור, שנים רבות מאוחר יותר, הוא הסביר שלמעשה, כיון שהיה בור לחלוטין בכללי המשחק, לא הייתה לו דרך לדעת שהוא ניצח, אבל כשפעם אחר פעם, אף אחד לא לקח את הכסף ממרכז השולחן , הוא הבין ש זכה בו .
מהר מאוד, משך רבי שמחה בונים את תשומת ליבו של הצעיר . הלה היה בטוח שלשחקן ה מנצח יש איזו שיטה סודית, והיות שקלפים היו הדבר החשוב ביותר בחייו, הוא היה נואש ללמוד את הסוד . כעת היה זה הצעיר שהתקשר לצדיק, עקב אחריו, וניסה למצוא דרך לזכות באמונו .
אבל בכל פעם שהצעיר התעניין אצל רבי שמחה בונים בנוגע ל סוד, הוא דחה אותו .
יום אחד, הזמין רבי שמחה בונים את הצעיר היהודי להצטרף אליו לטיול ביער . הצעיר היה בטוח שחבר ו החדש החליט סוף סוף לשתף עמו את ה סוד, והתרגשותו לא ידעה גבולות .
זמן מה ה ם צעדו יחד בלא אומר ודברים , כשלפתע פ נ ה רבי שמחה בונים לבן לוו י יתו וזעק בהתרגשות : "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה "!
הצעיר הביט בו בחוסר הבנה מוחלט . לבסוף, אמר לו הצדיק את האמת; אין לו ידע סודי או ענין במשחקי קלפים כלל . המטרה היחידה שלו היא הצלת נשמה יהודית אבודה, שלמרבה הצער מתבזבזת . רבי שמחה בונים המשיך לדבר עמו מהלב, עד שהפך אותו לבעל תשובה .
סיפור זה שופך אור על דברים רבים שאנחנו רואים בימים האלה . בחורים ואברכים צדיקים עוסקים ב"משחקי קלפים" עכשוויים, בילויים שלא נראה שהם תורמים לרווחת נשמותיהם. בין אם זה ברכיבה על סוסים או קארטינג וכו', לצופה מן הצד זה לא נראה כפעילויות שבהן הם היו עוסקים. זה נראה מפתיע שהן יכולות להיות הסחה מהמירוץ אחר נגלה וחסידות.
אך לאור הסיפור ההסבר פשוט מאוד: הבחורים/האברכים הללו יודעים שיש בחוץ הרבה יהודים עם נשמות גבוהות. למעשה, לכל יהודי יש נשמה גבוהה, בהיותו חלק אלוקה ממעל ממש. למרבה הצער, רבות מהנשמות הללו אבודות ומבולבלות, ונמשכות לפיתוי הריקני של העולם. לכן, בדיוק כמו שרבי שמחה בונים עשה בזמנו לפני שנים רבות, החסידים היום משתמשים באותה תחבולה .
באמצעות העמדת פנים שהם מעוניינים בפעילויות המהנות, החומריות וחסרות המשמעות הפופולריות ,הם מקבלים גישה אליהם, ומצליחים להחזיר את הנשמות האבודות הללו!
וזה בהחלט מצליח: אתמול, הבחורים מהישיבת קיץ )שמתקיימת כאן בבאפלו(, בילו קצת זמן במפלי הניאגרה, ויצאו לשיט בסירה. כעת, יכול הקורא לשאול, מה לבחורי ישיבה ושיט בסירה, במיוחד כאשר השיט נקרא )"שמו אשר יקראו לו.".. ("עלמת הערפל", שהיא רק תמונת מיקרו של העולם הזה )כפי שאנו לומדים בתניא שכל הקיום הפיזי הוא במהותו "ערפל" והוא באמת "מלא ערפל" ונועד להפוך לערפל במוקדם או במאוחר וכו'(?
עם זאת, כשהם חזרו ושיתפו עמי שהם הניחו תפילין על שני יהודים, והשפיעו על יהודייה נוספת בנוגע למבצע נש"ק, הבנתי בדיוק מה הם עשו שם. הטיול בסירה היה רק אמצעי כדי להגיע למטרה!
לאחר מכן, שמעתי סיפור עוד יותר טוב שקרה באותו יום ובאותו מקום עם קבוצה מ"קעמפ למען אחי:" גם הם היו במפלי הניאגרה ואמורים לצאת לאותו שיט . עם זאת, בעמדם בתור, הם נתקלו בשני יהודים והניחו עמם תפילין. זה גרם להם לפספס את השיט, שהיה האחרון לאותו היום!
איזה יופי! הבחורים הללו ידעו בדיוק מה האמצעי ומה המטרה . היה להם ברור שהטיולים הם רק אמצעי להפצת יהדות. לכן, כשהבחינו במטרתם, הם בשמחה זנחו את הצעדים המשניים שהיו אמורים רק לעזור להם להגיע לשם. כמה נפלא לשמוע! מהם יראו! אשרי חלקם!
במובן רחב יותר, איננו מחפשים רק להעניק השראה לאנשים אחרים – אנחנו מנסים לרומם את העולם עצמו . לכן, למרות שאנחנו יודעים באמת שהוא "שונאך "– הוא האויב שלנו, בכל זאת אנו מעמידים פנים שאנו מתעניינים בעולם, כדי לפתח עמו קשר , כדי שנוכל להשיג את מה שאנחנו אמורים להשיג . כפי שמוסבר בתורת החסידות: בדיוק כמו שיעקב לבש את בגדי עשיו כדי לקבל את הברכות, כך גם אנו צריכים לעסוק במידה מסוימת של רמאות וצביעות, להסוות את עצמנו כמשהו שאנחנו – אליבא דאמת – לא, כדי לרומם את העולם.
אז אנחנו יוצאים לטיולים ולחופשות; עולים לרכבות הרים )שבסופו של דבר אלה הם החיים האמיתיים שלנו , אז אין צורך לחפש את המלאכותיים... (ואופנועי ים; עושים ברביקיו )ליד הבריכה כמובן( ונהנים מדג לא מבושל )אם היפנים אוכלים אותם ככה, למה בכלל לטרוח לבשל( ובירה )וכמובן "לחיים" ,כיון שככלות הכול זו התוועדות(; אנחנו מריעים לעצמנו ולאחרים במהלך משחקי בייסבול וכדורסל )וגם במהלך אותו משחק ספורט מוזר שמשחקים באוסטרליה... (
כל עוד אנחנו יודעים שהכול תחפושת. אנחנו מתיימרים להיות מעורבים בעולם, כי אנחנו לא יכולים להתנתק ממנו; העבודה שלנו כוללת השפעה על העולם הזה והפיכתו, ולשם כך, לפעמים, עלינו להתערב בו.
אבל מה אם אנחנו נסחפים? מה עם הלכנו לדיסנילנד כדי לומר למיקי מאוס, "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה ,"!!!ואיכשהו, לאורך הדרך, מצאנו את עצמנו מקשיבים לו, ומאמצים, חלילה, את השקפת עולמו ]למעשה, האדם בתוך תחפושת המיקי מאוס יודע שזו רק תחפושת, ושהוא עושה את זה רק כדי להרוויח כמה דולרים . אינך צריך להיסחף מהתחפושת שלו יותר ממנו[? זה לא טוב. אנו אמורים להשתמש בתחפושת בשביל להגיע המטרה הסופית שלנו, ולא חלילה להתבלבל בגללה.
בחור פעם כתב לרבי שהוא רוצה להוציא רישיון, כדי שהוא יוכל לעשות יותר מבצעים . הרבי השיב לו: "וואָ ס שלעפס ט ו מיר אַ ריין אין דיי נע תאוות??!!!" ] מדוע אתה גורר אותי לתאוות שלך[ .
הרבי לא הכחיש שרישיון יכול לעזור בהפצת המעיינות. הרבי )לכאורה( אמר לבחור: כל כלי העולם מקובלים – כאשר אנחנו שומרים על הפרספקטיבה הנכונה; שהם רק כלים לקידום אלוקות. אבל כשמתחילים להיות נמשכים לכלים עצמם, כשהם הופכים לתאוות שלך – זה פוגע ב מטרה.
כאן נכנסים לתמונה הנדרים עליהם אנו לומדים בפרשת השבוע . מצד אחד, אנו יודעים ומבינים שהעולם נברא על ידי הקב"ה במטרה שנרומם אותו וניצור לו יתברך דירה בתחתונים. לכן, אם מישהו מתנתק מהעולם, זה חטא )הנזיר נקרא חוטא מכיון שהוא נמנע משתיית יין וכו' – אז אם אתה מניח על הגריל סטייק אחד פחות ממה שאתה יכול, תצטרך לתת דין וחשבון על זה(.
ובכל זאת, אם מישהו מבין שהוא לא משתמש בעולם למטרות אלוקיות ,ובמקום זאת מפתח מערכת יחסים עם העולם עצמו, אז אומרים לו: "אין לך ברירה, אתה חייב לקחת צעד אחורה, לקחת נשימה עמוקה, ולנתק לזמן מה את הקשרים שלך עם העולם. עליך לעצור את מערכת היחסים הזו שיוצאת מכלל שליטה, עד שתוכל להתבונן על העולם מנקודת מבט נכונה.
אז, הבה נלמד מאמר או שניים, נחזור לפוקוס, ונוודא שהשקפת עולמנו בריאה. בהחלט, תי הנו מהקיץ הכיפי שלכם, בכל צורה שזה לא יהיה, כל עוד אתם זוכרים את סדרי העדיפויות שלכם. כי, אחרי הכול, זה עולם קטן . העולם הזה קטן, חסר משמעות ומכוסה בערפל. הערך היחיד שלו הוא כשאנו משלבים אותו בתוכנית המקורית שתתבצע במהרה – "והיה ה' למלך על כל הארץ!."
לחיים! יהי רצון שנצליח ליהנות מהנסיעה ברכבת ההרים שחיינו בעולם הזה הפכו להיות, מבלי לאבד את הפוקוס מ המטרה והיעד הסופיים, ושהקב"ה יביא אותנו תיכף ומיד לסיום הנסיעה, ואל תוך הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו תומ"י!!!
הרב עקיבא וגנר
