בעיר חלם, חיפש 'רחיים מיודענו נואשות מתחת לפנס רחוב. חברו משה ראה זאת ושאל ו מה הוא מחפש. "איבדתי את שעון הזהב היקר שלי", הסביר חיים, "ואני חייב למצוא אותו".
משה היה טוב לב ומיד הצטרף לעזור לחברו. אבל, לאחר שעברו כמה דקות, מבלי שהושגה התקדמות כלשהי, שאל משה את חיים, "אתה בטוח שאיבדת אותו כאן"?
"אני בטוח שלא", הבהיר חיים, "למעשה, אני יודע בוודאות שהוא אבד לי שני רחובות מכאן". מבלי שהיה מודע לחכמת תושבי חלם, לא האמין משה למשמע אוזניו. "אם לא איבדת את השעון כאן, מדוע אתה מחפש אותו כאן"?
"פשוט מאוד", אמר חיים, מופתע מקשיי התפיסה של חברו, "הרחוב שבו איבדתי אותו חשוך, ואילו כאן יש אור"!
אנחנו נמצאים כעת בזמן בשנה שבו אנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, ומשתוקקים לבנייתו מחדש. יש הרבה דברים שיעזרו לנו לזרז את האירוע הגדול הזה. אבל עלינו לשאול את עצמנו: האם ייתכן שאנו מחפשים היכן שיש אור, רק בגלל שזה קל יותר, מבלי לקחת בחשבון היכן זה אבד?
כי אם חז"ל אומרים לנו שהחורבן אירע כתוצאה משנאת חינם, אז שם זה קרה, והמקום והדרך לחפש אותו הם – קודם כל – עם אהבת חינם. זה חשוך, זה לא קל. למעשה, זה יכול להיות קשה מאוד. אבל כאשר נוריד – אפילו רק את זה – מהמדפים שלנו, יהיה מקום לסחורה החדשה והמיוחלת, עם ההכשר של משיח צדקנו!
]למעשה, באותו זמן גם החזיר יחזור למדפים – מאחר שעתיד חזיר ליטהר – הפעם עם השגחה אמיתית[!
לחיים! יהי רצון שנעשה צעד לקראת אהבת חינם, ועל כל פנים לזהותו כפי שהוא, ושהקב"ה בתורו יעשה אהבת ישראל, ויראה לעולם כולו את אהבתו הגדולה והאינסופית אלינו, בכך שיביא לנו את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו תומ"י!!!
הרב עקיבא וגנר
