כי בזוה"ק (פ' פנחס) שאם הבן הולך בדרך הישר, ועוסק בתורה ובמעשים טובים, גורם שיכבדו את הוריו בעוה"י בין אנשים, וגם בעולם העליון, ולאחר מיתת אביו חייב הבן בכבודו ביותר, ובפירוש מתוק מדבש שם הסביר דאז האב צריך לכבוד ולטובת הבן יותר מכל אוכל ומשקה בחייו, ובקיצור שו"ע (סי' רי"ט סעי' כ') דאע"פ שאמירת הקדיש והתפילות מועילות לאבות, מ"מ אין אלו העיקר, אלא העיקר הוא שהבנים ילכו באורח מישור, כי בזה מזכה האבות (ובשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' צ"ו סעי' כ' כעין זה).
והנה בספר יוסף אומץ (ראש הדיינים בפרנקפורט בזמן השל"ה הק' עמוד שפ"א – ובדפו"ח עמוד תט"ו) כי וי"ל הקדישים וברכו וברהמ"ז לאבלים, ידוע שמעלים המת ע"י כן מגיהנום, ולהתפלל התפילה טוב יותר ויותר – אכן תיקון זה אינו אלא לעמי הארצות, אבל לימוד התורה מועיל שבעתיים מכל הנ"ל, וע"י כן מכניסין את המת לגן עדן, ואם הבן מחדש חידושי תורה, אין ערך להכבוד שזוכה אביו ע"י כן בשמים של מעלה עכ"ל. והרב החיד"א ז"ל כתב (במחזיק ברכה או"ח סי' רפ"ד סק"ד, ובנחל קדומים פ' קדושים על הפסוק איש אמו ואביו תיראו) וז"ל ורבינו הארי"ז פירש, כי המחדש חידושי תורה בשבת, גורם כבוד גדול לאביו בעוה"ב כמש"כ בזוהר הק', וזה שאמר איש אמו ואביו תיראו, לכבדם ע"י חידושי תורה בשבת, וזהו ואת שבתותי תשמורו עכ"ל.
הש"ס שלך שוה יותר מהקדיש
ועוד סיפור נוסף, עם פן של נימה אישית, המעיד על גדלותו של הרב – ה"אלטער" מסלובודקא, לא פחות ממה שהוא מעיד על גדלותו של התלמיד המספר – הגרי"ז רוזמן זצ"ל: היה זה בהיותי בן יד שנה. למדתי אז בישיבת סלאבודקא בקאוונא, ובערב ראש השנה קבלתי על עצמי לסיים את הש"ס כולו במשך "זמן חורף", עד פסח. והנה, בעוד טרם התחיל ה"זמן", בליל בתשרי, הגיע הודעה לישיבה כי אבי דל שבק חיים לכל חי (מאמי התייתמתי כבר בגיל שבע). ה"אלטער" שידע על "קבלתי" בערב ר"ה, שמר בלבו את הידיעה על פטירת אבי, עד לאחר שסיימתי את הש"ס – כששה חודשים לאחר שבר התייתמתי ממנו... רק אז, ניגש אלי ה"אלטער" ובפיו "שמועה ישנה", וכמו מתנצל על איחור מסירת הידיעה, הוסיף ואמר: "הש"ס שלך שוה יותר מן הקדיש"...
