פירוש הגאון מוהר"ר רבי שמשון בן הר"ר רפאל הירש זללה"ה, עה"פ וְכִבֶס הַמִטָהֵר אֶת בְגָדָיו וְגִלַח אֶת כָל שְעָרוֹ (יד ח, גילוח וטבילה, עמ' שלז) על ידי שחיטת הציפור וההזיות, למד המצורע את התנאים להתחדשות בעתיד. הצעד הבא עבורו הוא לנתק כל קשר עם העבר. הדבר מסומל על ידי טבילת בגדיו וגופו, אך בנוסף לכך הוא חייב גם גילוח, אשר אנו צריכים לנסות עתה להבין את משמעותו.
גילוח זה, הסרת שער כל גופו בתער, שווה בחשיבותו לשחיטת הציפור ולהזיות, שכן כל השלושה, שחיטת הציפורים והזיית דם הציפור ותגלחתו, חייבים להיעשות ביום ובכהן (תורת כהנים על פסוק א). לא מצאנו בשום מקום אחר תגלחת של מצוה ביחס לשער כל הגוף, מלבד בחינוך הלויים, כפי שנאמר (בהעלותך ח ז) וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָל בְשָרָם.
נראה שהצד השווה שבשני מקומות אלה הוא, שבשניהם יש להרחיק בני אדם מחיי התמסרות אל עצמם, ולהביאם לחיי התמסרות מוחלטת אל הציבור. הדבר נכון לגבי הלויים, עד כה הם חיו חיים פרטיים גרידא, כפי שהיא זכותם, אך מעתה ואילך עליהם לקבל על עצמם את עבודת הציבור, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסמיכה ותנופה. והדבר נכון גם כאן לעניין המצורע, עד כה הוא חי רק למען עצמו, באנוכיות ובהתנגדות לחברה, וזה היה חטאו העיקרי. מכאן ואילך הוא חייב לקבל על עצמו את חובותיו כלפי הציבור מתוך הקרבה עצמית.
בשני המקומות, משמעות התגלחת והעברת תער על כל בשרם היא, שעל האדם לחדול מלחיות רק למען עצמו. השער נועד לשמור על הגוף, ולהגן עליו מהשפעות העולם החיצוני. הוא החומר המבודד את הגוף. הפשטת הגוף מכל שערו חושפת אותו להשפעות העולם החיצוני. משום כך התגלחת מתאימה מאוד לעורר את הלב להתרחק מאנוכיות מבודדת.
