וכתב על זה בספר אור חדש (לר' חיים אפרים זייטשיטק...) ולפי זה לא איירי כאן בחן ויופי הפנים, אלא בנועם וטהרת המדות, ורק במעלת החן ויופי המדות יפיקו רצון האנשים, כי היופי החיצוני לא תמיד מתקיים, ולא תמיד נושא חן לבני אדם, שאם חסר לבעל היופי ביופי המדות ועדינות הנפש, אז מיד כשיבואו אתו במגע, יתברר מיד בהנהגתו כל גסות הטבע שלו עם בני אדם, והוא מיד מאבד את היופי שלו ונמאס על הבריות. אבל אם יש לו לאדם חן המדות הטובות, חן שניתן לו מן השמים, כמו שכתוב (משלי ג לד) ולענוים יתן חן, היחס אליו תמיד רצוי וטוב. כי החן הוא סגולה וחומר רוחני עליון, ואם בעליונים הוא נושא חן, אז בטוח הוא שישא חן גם בתחתונים בעיני בני אדם, עכ"ל.
ובספר ישראל ואורייתא (על פורים, לר' ישראל קלמן קראהן, עמ' קא) הביא מקור לזה מהגמ' בסוכה (מט ב) כל אדם שיש עליו חן, בידוע שהוא ירא שמים, שנאמר (תהלים קג יז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו.
וכבר כתב כן בספר מנות הלוי (לר' שלמה אלקבץ, על פסוק זה) ובמדרש, רבנין אמרין, ו תה י אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה (אסתר ב טו) בעיני העליונים ובעיני התחתונים, כד"א (משלי ג ד) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם, הכוונה מבוארת כי מצד התנהגה בכשרות וצניעות היא היתה סבת נשיאת חן, אעפ"י שהיא לא הקפידה לקשוטין ותמרוקין, והיתה דואגת ונעצבת לא צהלה ושמחה, אשר כפי הטבע היה ראוי להיות זו סבה נאותה לשחת את טוב יופיה ולהדאיב את מראיתה וכי תראה כעורה בעיני כל רואיה, עכ"ז בבחון ה' את חדרי לבבה כי כל מעשיה וכוונתה לשמים, למצוא דרך וסיג שלא לטמא נפשה בשכיבת ערל וטמא, אשר בזה היתה נישאת חן בעיני העליונים, בלי ספק כי גם בעיני התחתונים נמשך חוט של חן וחסד עליה, ומצאה חן בעיני כל רואיה, כי אם תהפך הכוונה ולא תחוש האשה למצוא חן בעיני העליונים רק מגאוה וגודל לבב לבטוח על יופיה, בודאי הגמור כי לא יועיל לה להיותה יפת תאר וטובת מראה, כי אין מעציר לה' להשניאה בעיני כל רואיה, ומעשה דושתי יוכיח, כי כל יופיה וטוב מראיתה לא עמדו לה לבטל גזרתה אשר נגזר עליה על רוע מעלליה כמאמרם ז"ל.
