התורה לא מבקשת מאתנו להיות מלאכים אלא קודם אנשים = בני אדם טובים יותר, וממילא מאושרים יותר. התורה מטרתה להועיל, לא להכביד.
משל למה הדבר דומה: הרמזורים בכביש נראים מעכבים את התנועה, לא פעם נשמע: "אם לא היה רמזורים בכביש הזה..."אבל אם רק רמזור אחד נתקע או מתקלקל זה כבר סיפור אחר לגמרי... מסקנה: בלעדיהם יש פקקים נוראים.
והנמשל ברור: כך התורה – החוקים נראים כמכבידים אבל נועדו להועיל ובאמת אנו רואים לאן מתדרדרים אנשים ללא התורה (אותם אלו שחשבו שהתורה מכבידה...) לצערנו במקום לתלות הדבר בעצמנו אנו תולים את ההנהגה הא-לוקית בכל מי שמזדמן: אם הבעיה מדינית אשמים המנהיגים. כלכלה יורדת ואבטלה גואה – בראש הממשלה, אלימות – בשר הביטחון... אבל לא את עצמנו...
משל למה הדבר דומה: אשתו של מכוער קנתה מראה ושמה בחדר של בעלה. המכוער הסתכל ובעצבנות ועל "יופיו" המשתקף מבעד לראי, שבר את המראה לרסיסים. לא רק שהוא מכוער, אלא הוכיח בזה שהוא גם טיפש, וכעת כיעורו נמצא בכל רסיס ורסיס, הוכפל כיעורו במאות רסיסים...
נמשל: כן אנחנו מאשימים את כל העולם ולא מבינים שהקב"ה פוסק לנו לפי מעשינו. כשמנהיג מצליח זה בזכות העם, ואילו היינו מקיימים מצוות כראוי אזי הכלכלה הייתה פורחת, הפרנסה מצויה בשפע, גשמים בעתם, השלום שורר עלינו. להיות אנשי קודש, להפסיק להאשים את המזל הרע ולהאשים את עצמנו.
