מנהגי הנחת תפילין של רבינו - עדיין לא ראו אור הדפוס
א. אכרך את רצועות התפילין על הזרוע מצד הגוף לצד חוץ, וכנוסח ספרד. [אבל זקינו הרה"ק מנאסויד זצ"ל נהג כרבו הרה"ק בעל דברי חיים מצאנז זצ"ל, לכרוך הרצועות מצד חוץ אל צד הגוף, וכנוסח אשכנז].
ב. אחר שבירך 'להניח תפילין', כרך כריכה אחת על המעברתא של התפילין. [ושמענו כי בשנים האחרונות, נהג רבינו לפעמים כשהניח תפילין לנערי בר מצוה, לכרוך שתי כריכות על המעברתא. אך כל זה לכאורה היה שייך בתפילין של הימים ההם, שקשר היו"ד לא היה מהודק אל הבית, ורצה רבינו בכריכות אלו להדקה אליו. אבל בימינו שהונהג לעשות קשר היו"ד על גבי קשר, ובאופן כזה הוא מהודק היטב אל הבית, ואם כן אולי אין צריך עוד לכרוך הרצועה על המעברתא. אולם ידוע כי בכל הנהגות הצדיקים יש גם טעמים גנוזים ונסתרים, ואין אתנו יודע עד מה, ולכן פשוט שאין לשנות.]
ג. אחר כך כרך שלש כריכות על הקיבורת בצורת שי"ן. ואז כרך שמונה כריכות על הזרוע [דהיינו: שבע כריכות, ועוד שני חצאי כריכות].
ד. היה זהיר לכרוך את חמש הכריכות הראשונות זו לצד זו, ואז השאיר מקום פנוי קצת בזרועו, וכרך את שלש הכריכות האחרונות גם כן זו לצד זו. ואמר בשם הרה"ק בעל דברי יחזקאל משינאווא זצ"ל, שיש סוד גדול בהפסק שבין חמש כריכות ראשונות לשלש כריכות אחרונות. [אולם יצויין, כי היו הרבה נערי בר מצוה, שרבינו עשה להם ההפסק בין ארבע כריכות ראשונות לארבע כריכות אחרונות. וגם בזה פשוט שאין לשנות כלל וכדלעיל].
ה. לקח בידו התפילין של ראש, ונשקו פעם אחת, ואז נשק את קשר התפילין של ראש, ואחר כך נשק שוב את התפילין, ואז את הקשר. כן עשה שלש פעמים.
ו. קשר התפילין של ראש היה מרובע [היינו מרובע פשוט, ולא מרובע כפול עם נקב באמצע], ולא בצורת דל"ת, וכפי שהיה המנהג בדורות קדמונים.
ז. אחר שהניח תפילין של ראש, כרך שלש כריכות על האצבע האמצעית שביד שמאל, ואז כרך כריכה אחת על שלש האצבעות האמצעיות, ואחר כך כרך עוד שתי כריכות על כף היד בצורת שי"ן.
ח. לבסוף הכניס את קצה הרצועה פעם אחת לתוך הכריכה. ופעם שאל אחד את רבינו, אודות הדעה שצריך לתחוב את קצה הרצועה שתי פעמים לתוך הכריכה או לעשות קשר בקצה הרצועה, והשיב רבינו בלשון קדשו: "לא שמיע לי".
ט. לא השתמש כלל בבית היד שנוהגים העולם לשים על התפילין של יד. ופעם עשו לו בית יד מיוחד, עם נקבים גדולים בכל חמש הצדדים, ובכל זאת לא רצה להשתמש בו.
י. כשהיה מנשק את התפילין בעת התפילה, וכגון באמירת 'ישמחו השמים ותגל הארץ' - 'יוצר אור ובורא חושך', וכדומה, היה מניח את ידו על התפילין של יד, ולא נשק, ואחר כך הניח את ידו על התפילין של ראש, ומנשק את ידו פעם אחת.
