פעם היה בחור יקר שהתכונן במשך שבועות ארוכים לחג השבועות. הוא מאוד רצה לקיים את המנהג הנפלא להיות ער במשך הלילה הקדוש ולהגות בתורה, וזה מה שהדיר שינה מעיניו... ליתר דיוק, זה הוסיף שינה לעיניו. כ'הכנה דרבה' לשבועות, הוא הוסיף בכל לילה עוד כחצי שעת שינה רגועה, כדי שיהיה גופו בריא וחזק לקראת הלילה של 'שבועות', לקינוח אף הוסיף טעימה קלה של שנת צהרים, בכל יום, כדי לוודא כי קורי השינה לא ישלטו בו בהגיע היום המיועד שהבריאה כולה ציפתה לו מיום בריאת העולם. וכך, התכונן והתכונן, נח ונח, עד שהגיע הלילה הקדוש והמיוחל.
ויהי בחצי הלילה – בעוד בחורנו היקר, יושב עם ספר הלימוד, תיקון ליל השבועות, לחד גרסה, או גמרא גדולה, לגרסה השנית, כולו נרגש על שהוא זוכה ללמוד ולעסק בנעימות התורה בלילה הקדוש הזה – והנה נטפל אליו בפתע שר השינה בכבוד ובעצמו... כנראה הכיר אותו כבר מדי טוב, וחש אצלו 'היימיש'. לא הועילו כל השתדלויותיו ומאבקיו. הוא ניסה לעמוד ולהתנועע, לשתות קפה שחור משחור, טורקי ושוויצרי, בוץ ונס, מכל הסוגים – אך שום דבר לא הועיל. תנומה עמוקה חטפתו והוא מצא עצמו מתעורר בקושי רב לקראת עלות השחר לטבילת קדרותא דצפרא. התקיים בו המאמר הנודע דרך צחות של 'אלה תולדות נח – נח'... התוצאה של המנוחה הרבה ששריין לעצמותיו במשך כל התקופה, היתה – מנוחה נוספת ברגע האמת."
"מעשה שהיה יכול להיות" זה – עשוי בהחלט לשמש לכולנו כמסר חשוב בימים קדושים אלו. עלינו לזכור כי רגע האמת של 'יום מתן תורתנו' מתחיל כבר עכשיו. עלינו להתכונן היטב, ולא להתבוסס רק בהכנה החומרית והטכנית, כאותו בחור שהקדיש שעות שינה להכנה, אלא גם ובעיקר בהכנה רוחנית נעלה, בהוספת שעות לימוד איכותיות, ובהתכוננות רוחנית נאותה לקראת היום הקדוש והנשגב הבא עלינו לטובה.
