אהבת תורה
רש"י הק' במשנת האור החיים הק'
שלום רב לאוהבי תורתך. ראיתי בגיליון המיוחד של פרשת מטות מסעי' שהוצאתם לאור לרגל יומא דהילולא של רש"י הקדוש, במדור 'שיר השירים אשר לשלמה', שהבאתם ליקוט נפלא מדברי גדולי המפרשים בשבחי רבינו רש"י הקדוש ופירושו על התורה.
להשלמת היריעה הנני בזה לשגר לכם לקט של ביטויים נשגבים שכותב רבינו האור החיים הקדוש זי"ע בכמה מקומות בספריו על רש"י הק':
- בהקדמה לספרו אור החיים הקדוש כתב: ויעצוני כליותי להדפיס החידושים סמוכים למקרא ותרגום, ופירוש אדון המפרשים ואורם רבינו שלמה ע"ה, לתועלת הבא לקרות שלא יחסר לו כל לחם אבירים'.
- בספרו חפץ ה' (שבת סא, ב): "לא אקבל דבר זה על רש"י אדון המפרשים".
- באור החיים הק' פרשת כי תשא (לא, יג): "ואין כוונתינו בפירוש זה להקשות ולהשיג על הפירוש, ובפרט דברי רש"י המקודשים, ואלו ואלו דברי אלהים חיים".
- בפרשת ויצא (לא, לט): "נזרקה רוח הקודש בדברי רש"י ז"ל".
- בפרשת פנחס (כו, טז): "ורש"י ז"ל רוח הקודש הופיע בו".
- בספרו פרי תואר (סימן לט ס"ק לב) כתב: "עיני כל אליו ישברו לשבור בר, עינא דלא סתים מבועי דמיא, הרב רש"י זכרונו לברכה".
בברכה והוקרה
הרב משה שווארץ, ראש מכון 'מורשת אור החיים הקדוש', ורב ביהמ"ד קהל חסידים בצפון בני ברק
וארטים פרשת נצבים
כט ט. אתם נצבים היום.. מחוטב עציך ועד שואב מימך. וברש"י אלו גרים שגייר משה במדבר. והקשו רבים מהאחרונים איך משה גייר במדבר, הרי לא היה אפשר למול, כי במדבר לא היתה רוח צפונית. מתרץ החת"ס שהטעם שלא היתה רוח צפונית (שמש) בגלל הענן, וע"פ המגן אברהם (בפירושו זית רענן - ילקו"ש בעלותך רמז תשכט) שהערב רב שהיו גרים שגייר משה לא היו בתוך ענני הכבוד. ולכן היה שייך למולם.
כט ט – יז. אתם נצבים היום כולכם וגו' פן יש בכם איש וגו' ללכת לעבוד את אלהי הגויים ההם וגו'. אומר רש"י אתם נצבים, מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו להכניסם בברית. יש להקשות למה דוקא ביום מותו מצא לנכון להזהירם על ע"ז? וי"ל הנה ידוע שביום השני של הבריאה לא נכתב כי טוב, ובי טעמים נאמרו על כך בגמ'. א. משום שבאותו היום נבראו המים ועתיד משה ללקות ולמות ע"י מי מריבה. ב. משום שביום זה נבראו המלאכים, וכדי שלא יאמרו הבריות שותף היה לקב"ה במעשה בראשית ע"י המלאכים. והנה כל עוד משה היה חי ידעו הטעם שלא יאמרו שהמלאכים שותפים, ומשה חשש שכעת לכשימות יאמרו שהטעם הוא משום מיתת משה ע"י מי מריבה, אבל שיתוף ע"ז שרי, לכך הוצרך להזהירם סמוך למיתתו על ע"ז.
כט יח. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי. תמוה מאוד הרי אם הוא ישמע את הקללות, הוא יפחד לחטוא ואיך הפסוק אומר והיה בשמעו את האלה הוא יתברך בלבבו וגו' כי בשרירות ליבי אלך? וי"ל ע"פ מה שמצינו בחז"ל שדורו של אחאב על אף שהיו רשעים ניצחו במלחמה משום שחיו בשלום ולא היתה ביניהם שנאה, וא"כ אף כאן למרות שעושה עבירות הוא יהיה רגוע כי יאמר שלום יהיה לי, כלומר שאני חי בשלום ולכן לא יקרה לי כלום, וע"ז אומרת התורה לא יאבה ה' סלוח לו. רבי אברהם דיין. תירוץ נוסף אפשר לומר, דהא קיי"ל שאם כל הדיינים דנו לחובה הייה זכאי. וא"כ זה מה שהוא יאמר, שלום יהיה לי כי אני אעשה עבירות בטוחות ואין מי שיזכה אותי ולכן אני אצא זכאי כי כולם יחייבו אותי. וע"ז כתב לא יאבה ה' סלוח לו. וע"י"ל (מהספר ארץ החיים) שהקללה הכי חזקה כאן זה מיתת צדיקים שמתים לכפר על הדור, וזהו שיאמר החוטא בשמעו את דברי האלה בשרירות ליבי אלך כי ממילא הצדיק יכפר עלי ולכן יענש אף ה' באיש ההוא שימות. כי מיתת הצדיק לא מכפרת על האומר אחטא ואשוב, וכאן הוא כאומר אחטא ומיתת הצדיק תכפר.
כט יח. והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי. היתכן שאדם יחשוב ששלום יהיה לו למרות שעושה עבירות? ועוד מה זה התברך בלבבו? וי"ל בדרך צחות שיש לפעמים ששואלים יהודי למה אתה לא מתפלל? והוא עונה לא נורא אני גם לא שומר שבת ולא מניח תפילין, וכשנשאל במה הוא יהודי הוא עונה אני יהודי בלב! וזה העיקר, שיש לי לב יהודי. וזאת כוונת הכתוב והתברך בלבבו היינו שיש לו לב יהודי וממילא הוא אומר שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך כי העיקר הלב.
כט יח. למען ספות הרווה את הצמאה. רש"י כותב שהי יוסיף פורענות על העבירות שעבר בשוגג. ויש להקשות מתי שמענו שמענישים על שוגג? וי"ל שכאן הוא הולך בשרירות לב ז"א שהוא עובר עבירות כי הוא פורק עול, ומצינו בחולין ה: במקום שאם היה יודע לא היה שב אין לו דין של שוגג וכאן הרי הוא הולך בשרירות הלב ולכן השוגג כאן הוא כמזיד ונענש. זבחי צדק.
כט יט - כ. לא יאבה ה' סלוח לו וגו' ומחה ה' את שמו מתחת השמים. והבדילו ה' לרעה מכל שבטי ישראל. לכאורה לאחר שמחה ה' את שמו מה יש לבדלו מכל שבטי ישראל הרי שמו כבר נמחה? וי"ל, אומר המהרי"ם גלאנטי ע"פ מה דאיתא בב"ק קטו:, שלעולם לא יתכלה שבט משבטי ישראל ותמיד ישאר להם נצר. ולכן אה"ן מי שיימחה שמו לא שייך שאחרי שנמחה שמו ה' יבדילו מכל שבטי ישראל. אלא הפשט הוא שכל החוטאים יאיש או אישה או משפחה' ייענשו במיחוי שמם. ומה שממשיך הפסוק "והבדילו" הכוונה לשבט. שבט, שאינו מתכלה, לא עונשו הוא: והבדילו השם לרעה מכל שבטי ישראל.
כט כז. ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. האות ל במילה וישליכם כתובה בגדול, והטעם בזה ני"ל ע"פ הגר"א (במדבר בקהלת, ששם מופיע 25 עתים, וכולם התחילו באות ל, עת לפרוץ ועת לבנות, עת לבכות ועת לשחוק וגו' ואילו ברקוד וספוד כתוב עת ספוד ועת רקוד ללא ל, וביאר שם הגר"א דהטעם הוא משום שבאות ל מרומז לימוד התורה, ובכל הדברים לימוד תורה גובר עליהם, משא"כ מצינו שמבטלים ת"ת לספוד ורקוד והיינו הכנסת כלה ולווית המת, ולכן לא הוזכר שם ל כי לא לומדים אז. והנה כאן הקב"ה מוליך אותנו לגלות ונוטש אותנו ואז כתוב ל גם בהשלכה שלנו לומר לנו שלימוד התורה יהיה גדול גם בצרות ובגלויות, כמו שמצינו שרוב התורה שבע"פ כתלמוד בבלי רמב"ים ורוב הראשונים נכתבו בגלותינו. כמוצא שלל רב.
כט כח. הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. אמרו חז"ל באבות ב א. והוי זהיר במצווה קלה כבחמורה, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, שהרי הן במצווה קלה כשילוח הקן נאמר בה והארכת ימים, והן במצווה חמורה של כיבוד אב נאמר למען יאריכון ימיך, ע"י"ך המשנה באבות. והנה אומר החיד"א בפני דוד, שדבר זה מרומז בפסוק שלפנינו. 'הנסתרות לה' אלוקינו' היינו שרק הקב"ה יודע שכרן של מצוות, והראייה היא מ'הנגלות' שהוא לנו היינו שילוח הקן שכתוב שם ואת הבנים תקח לך, והיינו לנו. ולבנינו היינו כבוד אב שנאמר לבנים, ובשניהם נאמר שכר שווה, ולמה, כדי לעשות את כל התורה הזאת, כיוון ששכר מצווה נעלם מאתנו אז תהיה זהיר בהכל אותו הדבר.
ל. ושבת עד ה' אלוקיך. מצוות תשובה היא אחת מתרי"ג מצוות. הנה מצינו במשנה ביומא פה: האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה. וכותב שם רש"י דכיוון דחטא תרי זימני שוב נעשית לו כהיתר ואין מספיקים בידו לעשות תשובה. והקשו המפרשים מדוע בעינן שיאמר אחטא ואשוב פעמיים ולמה לא מהני פ"א שיאמר אחטא ואשוב. וי"ל שהיות ומצוות תשובה היא מדאוריתא, יהיו צדיקים גמורים שיאמרו אחטא כדי לשוב ולקיים המצווה, וזהו רק האומר אחטא ואשוב פ"א, אבל רק האומר פעמיים הוא בוודאי לא מתכוון למצוות תשובה כי בשב"ז מספיק שיאמר פ"א, לכן כדי שיהיה אין מספיקין בידו לעשות תשובה בעינן פעמיים. חנוכת התורה.
לה. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבתיך. הלשון והיטבך איתא בגמ' (ירושלמי ו א משביעית) מתייחס אילעתיד לבואי, שגם היינו שאבותינו ירשו ז' עממין, ואילו אנחנו נירש לעת"ל עוד ג' עממין קיני קניזי וקדמוני. והנה איתא בב"ב נו. כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי קיני קניזי וקדמוני, ופירש שם ברשב"ם שהארצות האלו לא יתחייבו במעשר גם לעת"ל. והנה איתא בירושלמי שם שפירוש המילה ארץ טוב - היינו ארץ שפטורה ממעשר. ולפ"י"ז מובן למה נאמר על ארץ ג' עממין והיטבך מאבותיך, כי זה נקרא טוב דפטור ממעשר.
לד. כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. יש להקשות מה שייך עשייה בלב? וי"ל, אומר החת"ס, שהיות ופסוק זה הולך על מצוות תשובה. ובתשובה כהוגן זדונות נהפכים לזכויות וזה נחשב כאילו בפועל הוא מקיים את כל המצוות, וזהו עשייה שבלב.
וארטים פרשת וילך
א. וילך משה וידבר את הדברים. אומר רש"י לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעיינות החכמה. ויש לדקדק מה הטעם משה הלך ולא באו אליו כל ישראל, כמו שהיה תמיד כמו שכתוב ונועדו אליך כל העדה (במדבר י. ב-ג). וביותר קשה מנלן לרש"י שנסתמו ממנו מעיינות חכמה, שרש"י כותב מלמד וכו'. וי"ל, אומר היעב"ץ ע"פ מנחות ז. דאיתא שם שאבימי שכח תלמודו, והוא הלך לתלמידו רב חסדא כדי שיזכיר לו את תלמודו. ומקשה הגמ' מדוע תלמידו לא בא אליו, ומתרצת הגמ' שאבימי אמר שע"י"כ שהוא טורח והולך הוא יזכה לזכור את תלמודו. וא"כ הכל כמין חומר. הנה מדוע משה הלך? כי נסתמו ממנו מעיינות החכמה..
ב-ג. וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה. ה' אלוקיך הוא עובר לפניך..... יהושע הוא עובר לפניך. יש להקשות שלכאורה הכתוב סותר את עצמו: ה' אלוקיך הוא עובר לפניך ואח"כ יהושע הוא עובר לפניך. וי"ל, אומר רבי יונתן איבשיץ, דהנה משה רבינו התחנן לקב"ה שיתיר לו להיכנס לארץ, ואיך רצה להיכנס הרי המלוכה כבר ניתנה ליהושע ואין שני מלכים משמשים בכתר אחד, וע"ז י"ל משה ידע שלעת"ל יהיו שני משיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד. אחד ילחם באומות העולם, והשני יעסוק בתורה. וזאת היתה בקשת משה, שאמנם יהושע יכניס את בני"י לארץ אבל זה יהיה ע"י מלחמה ומי שלוחם אינו יכול גם לעסוק באותו הזמן בתורה, וא"כ מן הראוי שאני אשאר כדי שיהיה מלך שלומד תורה. ענה לו הקב"ה ה' אלוקיך עובר לפניך ואני ה' אנהל את המלחמה, ויהושע עובר לפניך הוא יהיה המלך שמכניס את עם ישראל לארץ ורק הוא בלבד, כי הוא יוכל ללמוד כי הוא לא צריך לנהל מלחמה.
לא טז. הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ. הגמ' בסנהדרין צ. מביאה שאלו רומיים את רבי יהושע מניין שהקב"ה מחייה מתים ויודע מה שעתיד להיות? ענה להם ר"י מהפסוק שלפנינו שכתוב הנך שוכב עם אבותך וקם והיינו תחיית המתים. וכן כתוב וקם העם הזה וזנה, והיינו שהקב"ה יודע עתידות. והקשו ע"י"כ הרומיים אולי המילה וקם מתייחסת רק על ההמשך דהיינו וזנה, וא"כ אין ידיעה על תחיית המתים. ענה להם רבי יהושע נקוט מיהא פלגא, והיינו שיודע עתידות. ויש להקשות מדוע רבי יהושע לא ענה על השאלה של תחיית המתים, האם לא היה לו שום מקור ע"י"כ? וי"ל דהנה בסנהדרין צא איתא דילפינן תחיית המתים מק"ו, ומה אותן שלא נולדו הקב"ה מורידם לעולם, אותם שכבר נולדו וודאי שהקב"ה יחיה אותם. אך יש לפרוך הק"ו אולי את אותם שנולדו הקב"ה לא יחיה כי הם חטאו ואייכ הקב"ה לא ירצה להחיותם. וע"י"ז תירץ ר"י שהקב"ה יודע עתידות וידע שיחטאו ובכ"י"ז הביאם לעולם, ואיך מזה שיודע עתידות יש הק"ו שהוא יחיה מתים. ותרתי ידעינן מידיעת עתידות. הידברי חיים'. עוי"ל שיש דרשה אחרת שם בגמ' על תחית המתים מהתורה. שכתוב בפסוק ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, והרי אהרן לא חי לעולם והוא לא עתיד להיכנס לארץ ישראל. אלא מכאן לתחית המתים מהתורה ולעת"ל יקום אהרן ועתידים ישראל לתת לו תרומה. ויש להקשות ע"י"ז הרי ציווי ה' היה כשעדיין אהרן היה חי ויכול להיכנס לאר"י ואולי לכן אמר ונתתם לאהרן, דהיינו בחיו, וא"כ אין ראיה לתחה"י"מ. וע"י"ז אמר ר"י וקם העם וזנה, והיינו הקב"ה יודע עתידות וידע שאהרן לא יכנס, וממילא ילפינן נמי מתרומת אהרן לתחית המתים, כי הקב"ה ידע שאהרן לא יכנס, ובכ"א כתב ונתתם לאהרן סימן לתחיה"י"מ. 'כותנות אור'.
לא יד. ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות. ולהלן טז. כתוב הנך שוכב עם אבותיך. ויש להקשות מדוע שינה מלשון מיתה לשכיבה? וי"ל שאמרו חז"ל שבדוד נאמר שכיבה משום שהניח בן כמותו וביואב מיתה משום שלא הניח בן כמותו. וא"י"כ בפסוק יד משה נקרא מת משום שלא הניח בן כמותו. אך כיוון שבהמשך הפסוק הניח את יהושע כממשיך בציווי ה' אז זה נחשב שהניח כמותו כי תלמיד כבן. ולכן נקרא שוכב. המאור שבתורה.
ל. וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תומם. ולהלן בפרשת האזינו (לב מד) כתוב ויבוא משה וידבר את כל השירה הזאת באזני העם הוא ויהושע בן נון. יש להקשות בי קושיות. א. מדוע כאן כתב עד תומם שהוא מיותר לכאורה, ואילו בהאזינו השמיט עניין זה 'עד תומם'. ב. מדוע כאן כתב שמשה דיבר ואילו בהאזינו כתוב שגם יהושע דיבר. ויש לומר, אומר הפנים יפות, ע"פ הגמ' במגילה שאומרת שכשקוראים לפני המתורגמן אין לקרוא יותר משלושה פסוקים ביחד כדי שיספיק המתורגמן לבאר את הפסוקים לפני הקהל, משא"כ כשאין מתורגמן קורא הכל ברצף. וא"כ הדברים מדויקים היטב בפסוקים. אצלנו בוילך מדובר שמשה אמר את הפרשה בלי תרגום, לכן אמר ברצף וזהו שאמר עד תומם. משא"כ בהאזינו שאמר זאת באזני העם, ויהושע היה המתרגם אז לא אמר עד תומם אלא הפסיק כל ג' פסוקים.
