בן איש חי והליכות עולם פרשת נצבים דיני ראש השנה

וכן יזהרו מפירות חמוצים הן רמונים הן ענבים הן אגסים, והוא הדין שלא יאכל פרי שלא נגמר עדיין בישולו, ומנהג טוב לאכול בשר שמן ומיני מתיקה לסימנא טבא אך לא ירבה בהם למלאות כריסו אלא טועמיה חיים זכו, וישתה שתיות עריבות על פי הכתוב בעזרא ייאכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם", דפסוק זה נאמר על יום ראש השנה כידוע :

[א] מי שלא ישן בליל ערב ראש השנה יכול לאכול עד עמוד השחר, אבל מי שישן וקם לפני עמוד השחר לא יאכל אחר שינה, ורק קפה מותר קודם עמוד השחרנה"ע לפי שו"ע אם עשה תנאי יכול לאכול ולפי הזוהר אסור לאכול גם כשעשה תנאי לפני עלות השחר אם ישן, ונכון להחמיר כל השנה כדברי הזוהר ואם נהג להתענות בערב ראש השנה וקשה לו אם לא יאכל לפני עלות השחר עדיף שלא יתענה ויעשה התרה על מנהגו ובליל שבת הנוהגים לאכול לפני עלות השחר יש להם על מי לסמוך והצנועים מושכים ידיהם]:

[ב] אין תוקעין בערב ראש השנה לא ביום ולא בלילה אפילו בביתו, ואם התוקע של הקהל רוצה להרגיל עצמו וצריך הוא לכך יתקע בחדר סגור או בבור, ואין נופלים על פניהם בערב ראש השנה, אבל במנחה שלפניו נופלים ואומרים ודוי שהרי בליל ערב ראש השנה אומרים ודוי וסליחות ונוהגים לילך בערב ראש השנה על הקברות ולומר שם בקשות, ואל ישים מגמתו נגד המתים אלא יתפלל להשייית שיתן לו רחמים בזכותם, ויכול להשתטח על קבר הצדיק ויאמר הריני מבקש מנפש הצדיק הקבור פה שתתפלל עלי לפני הקבייה כך וכך, ויזהרו בתפלת מנחה של ערב ראש השנה כי היא תפלה האחרונה:

[ג] מסתפרין בערב ראש השנה, וטוב להזהר להסתפר קודם חצות, ובעת שמסתפר יכוין להעביר כוחות הדינין, ולקיים מצות הפאות ולובשים לבנים בראש השנה באמונתינו ובטחונינו בחסדי השייית, ונוהגין לטבול בערב ראש השנה משום טומאה, וגם כדי לקבל הארת קדושת יום טוב של ראש השנה לחיים טובים ולשלום, לכן טבילה ראשונה יכוין לטהרה, ושניה יכוין לתיקון הכעס, ושלישית למתק הדין והגבורה בחסדים, ורביעית לפשוט מעליו בגדי החול, ויכוין בזה גם כן תכלה שנה וקללותיה, וחמישית לקבל עליו הארת קדושת יום הזכרון ויכוין בזה תחל שנה וברכותיה וגם נשים יהיו זהירים לטבול בערב ראש השנה ואפילו הבתולות, וצריכין לסרוק שערות ראשם תחלה משום חציצה, וכן יבדקו גופם משאר דברים החוצצין, [ה"ע אין צריך לבדוק מחציצה בטבילה ורק אין צריכין להסיר שער בית השחי ובית הערוה : אם האיש אנוס שלא יוכל לטבול, ישפוך על גופו תשעה קבין [כ-13 ליטר אפשר במקלחת ] בהיותו עומד ערום ויבא אדם אחד וישפוך עליו המים מראשו ועד רגליו, ותשעה קבין אלו הם כל קב הוא 432 דרהם, כי כל קב הוא ארבעה לוגין וכל לוג הוא 108 דרהיים, ואם אין לו כלי אחד שיכיל כל תשעה קבין יחלקם בשנים או שלש כלים אבל יותר משלשה כלים אין מצטרפין, ויזהר לשפוך השני קודם סיום קלוח הראשון וכן יעשה בשלישי ואם גם זה אינו יכול לעשות טוב שיטול ידיו ארבעים פעמים, וכך הסדר יערה תחלה על יד ימין פייא ויכוין באות ראשונה של שם עייב, וכן פייא על יד שמאל ויכוין גם כן באות ראשונה של שם עייב, ועוד יערה פייב על ימין ויכוין באות השניה דשם עייב, וכן פייב על שמאל ויכוין באות שניה וכן על זה הדרך עד עשרה פעמים וישוב ויערה עשרה פעמים בזה אחר זה על ימין ויכוין בכל פעם באות אחת דעשרה אותיות שם עייב ויערה אחר כך עשרה פעמים בזה אחר זה על שמאל ויכוין בהם בעשרה אותיות שם עייב על הסדר נמצא סך הכל ארבעים פעמים :

[ד] יהיה רגיל לאכול בראש השנה בשתי הלילות על שלחנו בסדר זה, תחלה תמרים ויברך בפני עצמו ויאכל תמר אחד, ואחר כך יאמר יהייר שיתמו אויבנו וכו', ויאכל תמרה הב', ויכוין בבקשה זו על אויבים התחתונים, ואחר כך יאכל רוביא [שעועית] ויאמר יהייר שירבו זכיותנו, ולפי מה שכתב הגאון מגייא זייל שיבקש גם לפי המשמעות הנראה מלשון המדינה, לכן בבגדד שקורין לרוביא לוביא אומרים צריך לומר שירבו זכיותו ותלבבנו, וכאשר נוהגים לומר בקרא [דלעת] שתי בקשות שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו שהוא משמעות קריעה על שם קרייע, ואחר רוביא אומרים יאכל כרתי ויאמר שיכרתו אויבנו ושונאינו, ויכוין בזה על כוחות הרעות שנבראו מהעונות של אדם ומנצוצי קרי אשר עליהם מכוונים בקריאת שמע שעל המטה ועליהם נאמר אויבי איש אנשי ביתו, ואחר כרתי יאכל סלקא ויאמר שיסתלקו אויבינו וכו' ויכוין בזה על המקטרגים וכוחות הדין המשטינים למעלה, ואחר כך יאכל ייקרא"י ויאמר שתקרע רוע גזר דיננו (ויכוין בשם קרייע) ויקראו לפניך זכיותנו, ואחר כך יאכל רמון מתוק ויאמר שנהיה מלאים מצות כרמון, ואחר כך יאכל תפוח מבושל בסוכר ויאמר יהייר שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, ואין אומרים כדבש, וכתבו האחרונים זייל הטעם שמביאין תפוח רמז לחקל תפוחין קדישין בסוד ראה ריח בני כריח שדה, ונראה לי בסייד טעם לתפוח בליל ראש השנה כי התפוח יש בו שלשה הנאות טעם ומראה וריח, והוא לסימן טוב לבקשתינו שפע הכללי שהוא בני חיי מזוני לכל השנה כולה: ואחר התפוח נוהגין לאכול ראש כבש, ומבקשים יהייר שנהיה לראש ולא לזנב ותזכור לנו עקידתו ואילו של יצחק אבינו בן אברהם אבינו עליהם השלום, ולא יביא ראש של עז כי הוא דינא קשיא, ולכן טוב שלא יגדל אדם עז בתוך ביתו ולפחות יזהר בזה בראש השנה ושאר עשרת ימי תשובה שלא ימצא בביתו עז, ועל כן לא יביא ראש עז דאם אין לו ראש כבש אלא יביא של עוף, וצריך שיביאו מבושל ולכך ינקוב ראש הגלגולת שלו וימלחנו ויבשלנו, וראש עוף זכר הוא יותר טוב מראש עוף נקבה לסימנא טבא, וכשמביא ראש עוף לא יאמר בבקשה אלא רק שנהיה לראש ולא לזנב, אבל אין אומרים ותזכור לנו עקידתו ואילו של יצחק אבינו אלא בראש כבש, ויש עושין סדר הנזכר לעיל במאכלים הנזכר לעיל גם ביום ראש השנה בשחרית, וכן אנחנו נוהגים בביתנו להביא כל הנזכר לעיל על השלחן גם ביום :

[ה] לא יאכלו בראש השנה דבר חמוץ ולא תבשיל מבושל בדבר חמוץ,

[ו] יזהר שלא יכעוס, דמלבד חומר איסור הכעס שהוא קשה בכל זמן, הנה הוא ביום ראש השנה אינו סימן טוב לאדם, והאשה צריכה להיות זריזה לערוך השלחן ולכסותו במפה יפה קודם שיבא בעלה מבית הכנסת כדי שבבואו ימצא השלחן ערוך והוא לסימן טוב, אם נזדמן שבא ולא ראה השלחן ערוך לא יתקוטט עם אשתו ויכעס דהכעס הוא סימן רע ביותר, אלא יסבול ולא יקפיד אפילו בלב:

[ז] לפני קידוש ויאמר פתיחת אליהו זכור לטוב עד קום רייש ויתחדשון וכו', אחר כך יאמר פסוק ונח מצא חן בעיני ה' יייב פעמים, ואחר כך פסוק ויזרע יצחק בארץ ההיא וכו' יייב פעמים, ואחר כך פסוק כי עמך מקור חיים באורך נראה אור יוייד פעמים, ואחר כך פסוק אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה שבעה עשר פעמים ואחר כך ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכו' שבעה עשר פעמים, ויאמר תחל שנה וברכותיה ויעמוד לקדש:

[ח] בקדוש בשתי הלילות יברך שהחיינו, ואם יש לו פרי חדש יניחו לפניו על השולחן בליל שני כשמברך שהחיינו ויכוין עליו, אך אין צריך להקפיד לחזור על דבר זה, וכל סדר ליל אי יעשה בליל ב', וילמוד על השלחן בשתי הלילות משנה מסכת ראש השנה ויכוין כנגד שם אדנייי, אך יזהר ללמוד אותה בנעימה, ונוהגין ללמוד זוהר הקדוש הנדפס במחזורים :

[י] שני ימים של ראש השנה קדושה אחת הן, וביצה שנולדה בזה אסורה בזה, וכן הניצוד או נתלש בזה אסור בזה, ואם ראש השנה חל ביום הייו אסור גם בשבת שאחריהם, וספק נולד בערב ראש השנה ספק ביום ראש השנה הרי זה אסור: [יא] אין ישנים ביום ראש השנה, וצריך להזהר שיתעורר משנתו בלילה קודם עלות השחר, ואם יש לו כאב הראש או שאר מיחוש שמוכרח לישן ביום, יתאפק וישן אחר חצות היום: [יב] סדר התשליך עושין אפילו חל ראש השנה בשבת, ואם נאנס ולא עשה התשליך ביום ראשון, יעשה ביום השני אחר מוסף :

[יג] גם שראש השנה חל בשבת אומרים אבינו מלכנו [ה"ע וכן מנהג רוב הספרדים .במקום שהמנהג לא לאמר אבינו מלכנו כשחל ראש השנה בשבת ישארו במנהגם] ואין אומרים כשחל בשבת מחול וסלח לעונותינו .וצריכין להזהר בבקשה שאומרים קודם תהלים ואחר תהלים לדלג לשונות אלו, ואף על גב דכתב בזוהר הקדוש אסור לפרשא חטאיון בהאי יומא, היינו דוקא בקול רם אבל בלחש בעת תקיעת שופר דמיושב כששוהה התוקע בין תשריית לתשיית ובין תשיית לתריית יתודה בלחש על חטאיו בפרטות :[ה"ע אין להתוודות אלא בהרהור ולא בפיו משום חשש הפסק]

[יד] יאמר בפירוש קודם שיתקע הריני מוכן בתקיעות אלו של מיושב ושל העמידה בכולם להוציא כל השומע ידי חובתו, דאף על פי שהוא מוכן לכך מסתמא, טוב לפרש בפיו, ובין התוקע ובין הציבור לא ישיחו בין תקיעות דמיושב לתקיעות דמעומד, והפסוקים ופיוט שנוהגים הציבור לאומרם קודם תפלת מוסף אחר חזרת ספר תורה להיכל לא יאמרם התוקע:

[טו] יכסה השופר עד גמר הברכות, וצריך שיאחזנו בידו בעת הברכה מכוסה, וקודם הברכה יכה בידו על הבימה כדי שירגישו כל הציבור שהוא מוכן לברך ויתנו דעתם על הברכה, ויאמר ברשות מורי ורבותי ויברך בקול רם ויכוין להוציא הציבור ידי חובתם, ואם יש אדם יושב רחוק מן התוקע וחוש השמע שלו חלוש דודאי אינו שומע הברכות היטב אז יברך לעצמו כשמברך התוקע וישמע התקיעות, ויש מקומות נוהגים לעמוד בעת הברכה של תקיעת שופר ויש מקומות שלא נהגו לעמוד, ובבגדד לא נהגו לעמוד :

[טז] יאחז השופר ביד ימין ומעמידו גם כן בצד ימין אם אפשר לו, וגם תקיעה ראשונה יאמר לו המקרא [ה"ע לא יקריא לתוקע תקיעה ראשונה משום חשש הפסק], ויזהר שלא יהיה השופר פגום במקום הנחת פה אפילו פגימה כל דהו, ויתקנו קודם ראש השנה :

[יז] מי שנאנס ולא בא לבית הכנסת ובא התוקע לביתו לתקוע לו ג' פעמים תשריית וג' פעמים תשיית וג' פעמים תריית צריך זה לעמוד בעת התקיעות כי אלו הם אצלו חיוב של תורה וצריך להיות מעומד דומיא דספירת העומר, יען כי הוא אינו שומע תקיעות סדר תפילת מוסף ובאלו יוצא ידי חובה מדאורייתא, והנשים פטורות מן הדין כי זו מצוות עשה שהזמן גרמא אך רוב הנשים קבעו מצוה זו עליהם בתורת חובה ובאים לבית הכנסת לשמוע קול שופר, ולכן האשה שנהגה בכך כמה שנים נעשה עליה חיוב, ואם נאנסה שלא היתה יכולה לבא לבית הכנסת וגם לא תוכל להביא תוקע לביתה תעשה התרה בערב ראש השנה על קבלת המנהג :

זוהר הקדוש – נפקדים בבנים בראש השנה

בּא רְאֵה, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נוֹלַד אָדָם. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה וַדַּאי סוֹד לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְלָה. רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַטָּה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה עֲקָרוֹת נִפְקָדוֹת. מִנַיִן לָנוּ שֶׁבְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה זֶה הָיָה? שֶׁכָּתוּב (בראשית כא) וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. וַה' דַּוְקָא זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה בשופר מעורר רחמים ואז אין המקטרג יכול לקטרג וראש השנה ביוֹם זֶה מֵזְמָנִים יִשְׂרָאֵל לְעוֹרֵר עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, וּבַמֶּה? בַּשּׁוֹפָר, שֶׁהַקּוֹל הַזֶּה שֶׁיּוֹצֵא עוֹלֶה לְמַעְלָה וּמְעוֹרֵר שׁוֹפָר הָעֶלְיוֹן, אָז מִתְעוֹרְרִים רַחֲמִים מִמְּקוֹמָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָם מִכַּסֵּא דִין וְיוֹשֵׁב בְּכִסֵּא רַחֲמִים וּמְרַחֵם עַל יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִתֶּנֶת רְשׁוּת לַמְקַטְרֵג.