גלגל ההצלה במשפט

ואומר להם: 'כמו שהוא לא משיב רעה או שנאה לאלו שציערו ופגעו בו - אף אני לא אשיב לו רעה, על כל המעללים שעשה השנה'.

הגננת לא מתייחסת אל הבת שלך יפה, ואת מנקה את הלב ולא שונאת אותה, ולא מרכלת עליה, אלא חושבת עליה דברים טובים: "היא באמת אשה טובה ומסורה, אך מה לעשות שכל ההורים שיגעו אותה באותו יום. אם הייתי במקומה - לא הייתי עומדת בזה". אתה נמצא בבית הכנסת, וזה שיושב לידך מתעטש בלי הפסקה - אם אתה שונא אותו בליבך ואומר: "מה יש לו זה? מה הוא בא להדביק אותנו ב'קורונה'? שישאר בבית, מה הוא השתגע?". ידע לו, כי מהשמיים מנסים אותו, כי המתעטש הוא רק שליח ה' לעשות את אשר נגזר משמיים. הוא איננו יכול לעשות דבר מעצמו, ללא רשות הבורא ברוך הוא. אך אם האדם מדבר אל ליבו ואומר: "אזה צדיק, הוא לא מרגיש טוב, ובכל זאת בא לבית הכנסת להתפלל - איזו מסירות נפש. אני במקומו לא הייתי יוצא מהבית. כל הכבוד לו" - מיד בשמיים רואים שהוא עשה היפך הטבע שלו, והליץ זכות על כלל ישראל - גם ה' חוסם פי המקטרגים ומליץ עליו זכות!.

וממשיך האדמו"ר מרדומסק זצ"ל וכותב: "וזה שכתוב: 'כי תצא מחנה על אויביך, ונשמרת מכל דבר רע'- לבל ידבר שום דבר רע על חברו ולא יראה כלל בחסרונו". עיקר ההגנה במשפט זה לא לדבר על אף אחד ולא לשנוא ולכעוס על אף יהודי!. ממשיך הצדיק ואומר: "וזה אשר כתוב: 'מי האיש החפץ חיים' - לבקש בראש השנה מהמלך 'כתבנו בספר חיים'. 'נצור לשונך מרע' - לבל ידבר על חברו שום רע, וזו היא ההכנה הגדולה ליום הדין להוציא משפטנו לאורה".

ומסיים הצדיק ואומר: "ואם האדם מחזיק את סובביו וחבריו בחזקת צדיקים - גם אותו יכתבו בספרי הצדיקים". איך כותבים את האדם בראש השנה? כפי שהוא מסתכל על הסובבים אותו!. אשה הרואה את בעלה כי למרות שאינו לוקח הרבה בעבודות הבית ובקושי עוזר בטיפול התינוק, בכל זאת היא לא נוטרת לו כעס ושנאה בליבה, אלא חושבת: "אין כמו בעלי, כמה הוא עובד קשה. שעות שהוא טורח בשמש להביא פרנסה לבית כדי שיהיה בריווח" - בשמיים היא כתובה בספרן של צדיקים. אפילו שהמנהלת צעקה עלייך בעבודה, את לא לוקחת זאת ללב, אלא חושבת: "כמה היא אכפתית ורוצה שהעבודה פה תתפקד בצורה טובה" - את מיד בספרן של צדיקים.

האדמו"ר ר' שלמקה מזוועהיל זצ"ל סיפר פעם אחת, כי אברך אחד חלה ונפל למשכב, והיה צריך לעשות את ראש השנה בבית החולים 'הדסה' עין כרם. לא ידעו מי יהיה איתו בראש השנה, שהרי אשתו צריכה להיות עם הילדים כל החג, ואינה יכולה לבוא איתם אל בית החולים, ובני משפחתו גם בעלי משפחות. עד שלפתע, חברו, אברך אחר, הציע ואמר כי הוא יעשה את ימי ראש השנה במחיצתו של האברך החולה.

הוא ביקש אישור מאשתו, וכיוון שמצב משפחתו איפשר לו את זה, הוא היה לידו צמוד למיטת חוליו, כל היומיים של ראש השנה. אפילו את התפילות הוא כמעט לא הצליח לעשות, אלא התפלל ליד מיטת חוליו של חברו שהיה זקוק לו בכל עת.

והנה, כשהגיע עת התקיעות, ביקש האברך את רשות חברו החולה, ורץ מהר אל בית המדרש אל רבי שלומקה מזוועהיל שהיה סמוך לשם. כשנכנס האברך באמצע התפילה, ישר לתקיעות, הצביע עליו הצדיק הרב מזוועהיל ואמר: "דעו לכם, כי הוא בן העולם הבא. בזמן שכולנו מתפללים ומתחננים לשנה טובה, בשמיים מתפארים בו כאדם גדול והינו בן העולם הבא!". הוא לא התפלל כמו כולם, ולא עשה את החג כמו כולם, אך דוקא הלב לשני, המחשבה והעזרה לשני, ההטבה לשני, גם ביום הגדול הזה - זיכתה אותו בדברים גבוהים יותר מכולם.

לכל אחד מכניסים פתק בכיס מה יהא עימו השנה, ועיקר העיקרים הוא לפי היחס שלו והשיפטה שלו לשאר בני אדם שסביבו.

סיפר הגה"צ ר' אלימלך בידרמן שליט"א סיפור נורא ואיום: "בזמן המלחמה באירופה, התרכזו יהודים רבים בעיר 'גייטסהד' שבאנגליה, והתכוננו אל יום ראש השנה. אלא, שבעקבות המלחמה, האופה היהודי היחיד של העיר, היה מוגבל בזמן עבודתו, ולא יכל לייצר את כמות הלחמים שנהג לעשות כבכל שנה. אותה שנה, ראש השנה חל מיד אחר השבת, כך שהודיע האופה כי ביום שישי, ערב שבת שלפני ראש השנה, הוא יעשה את פס הייצור האחרון בבוקר בלבד. אך דא עקא, שהציבור צריך חלות ליומיים של ראש השנה, ובנוסף, אף להכין כמות שתספיק גם לשבת שלפני ראש השנה.... מה עושים?.

והנה, הגיע הלילה הראשון של ראש השנה שחל במוצאי שבת, כשהגאון הצדיק ר' שלום שוצר זצ"ל ישב לסעוד בביתו את סעודת החג, כשסביבו מתאספים כ-20 אורחים ותלמידים שבאו לעשות את יום הדין אצל הרב הצדיק.

בסיום הסעודה, ניגש הבחור שהיה ממונה על ענייני הסעודה ואמר לצדיק: "רבנו, נותרו חלות רק למחר בבוקר יום ראשון של ראש השנה, אך ללילה השני וליום השני - אין כלל חלות לסעודה". "מדוע השנה אין מספיק?", שאל הצדיק, והתלמיד ענה לו כי בעקבות שהיתה שבת לפני ראש השנה, האופה הודיע כי אין לו זמן ואפשרות להכין יותר חלות, כך שמשפחות רבות לא יוכלו לקיים את סעודות החג בלחם. שמע זאת הצדיק ר' שלום שוצר ושתק.

למחרת, 4:00 לפנות בוקר ביום ראש השנה הראשון, יום הדין הגדול והנורא, עשה ר' שלום את דרכו למקוה, והנה בכניסה למקוה הוא פוגש את האופה. מיד אורו עיניו של הצדיק, שפנה לאופה בהתלהבות: "בדיוק התכוונתי לעבור אצלך בבית אחרי המקווה". האופה נרגש כולו, שאל בענוה: "מה זכיתי שהרב רצה לבוא אליי ועוד לפני התפילה?". פנה אליו הצדיק ואמר לו: "ראה, כעת השעה 4:00 לפנות בוקר, והתקיעות אצלי בבית המדרש הינם בשעה 12:00. יש לך כעת 8 שעות לאפות חלות (העברה מאש לאש) לכל בני העיר שלא נותר בביתם חלות לראש השנה". האופה הזדעזע כולו ואמר לצדיק: "רבנו, הרי היום הוא יום ראש השנה, בו מלאכים יחפזון וכותבים כל אדם לדין על כל חייו, ואני רגיל להיות במקוה, להתפלל בכוונה ובדבקות, ולומר את כל התהילים, והרב רוצה שאני לא אתפלל ולא אומר את התהילים ביום הגדול הזה, אלא אהיה במאפיה כאילו אני ביום חול ואכין חלות?!?! ".

ענה לו הצדיק: "אל דאגה, לך להכין כבר עכשיו חלות, ואני אטבול בשבילך ואומר את התהילים בשבילך, אומנם את התפילה - "אין כמו בעלי, כמה הוא עובד קשה. שעות שהוא טורח בשמש להביא פרנסה לבית כדי שיהיה בריווח" - תעשה כפי מה שתוכל, כך שבין אפיה לאפיה, כשיש לך כמה דקות, פתח את המחזור ותחטוף עוד כמה תחנונים ותפילות. אך כל מה שאעשה אכוון שיהיה גם בשבילך".

האופה השתתק לרגע, ואז אמר לרב ובעזות כשהוא מצביע לשמיים: "הרב מוכן, שכל המצוות שהרב יעשה היום כל השעות הללו: המקוה, התפילות, המזמורים והתהילים - ייחשב בשמיים שאני עשיתי, וכל החלות שאני אעשה - ייחשב בשמיים שהרב עשה? הרב מוכן להתחלף?".

הרב השתתק לרגע, ואז נתן לו טפיחה על השכם ואמר לו במבט חריף: "אני מוכן להתחלף ללא ספק. כל החלות שאתה תכין - ייחשב בשמיים שאני עשיתי, וכל התפילות והכוונות שעשיתי - ייחשבו שלך.

או אז הוסיף הרב משפט חריף ביותר ואמר: "אך דע לך, שאם גם אתה מוכן להתחלף איתי והינך מסכים לך - אינך יודע לעשות מסחר כלל וכלל!. כי הזכות של דאגה ועזרה ליהודים רעבים בעיצומו של היום הקדוש, גדולה ועצומה בשמיים פי כמה וכמה מכל דבר אחר! כי בשמיים אוהבים את הדאגה שיש אחד לשני מאד!". מבהיל ביותר ומדהים!

הבריאות שלנו, הפרנסה, ההצלחות, השמחות, הישועות - הכל נכתב מחדש ביומיים הללו. כל מה שהיה עד כה - נמחק, וגם מה שיש בידינו עד כה - הכל עולה לדיון מחדש. האבא האוהב רוצה לתת, ואנו רק צריכים להתחנן, לקבל קבלה, כפי שכתב הרש"ש הקדוש כי הוא ערב שכל מי שיקבל קבלה ביום הזה - הוא ערב לו בשמיים לשנה טובה.

ולסיום, ברצוננו להציע לידידנו עסקה שתכריע את הכף בראש השנה, עמותת החסד 'זכרון משה קאטו' בראשותו של ר' מרדכי עוזרת למאות משפחות נזקקות לפני החג, ליתומים ואלמנות, והכל בהמלצתם וניהולם של גדולי הדור: הרב משה הלל שליט"א, הרב עמרם פריד שליט"א, הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. ניתן לתרום ולקבל זכויות שיכריעו את הכף (ואף לראות תמונות והסכמות), בטל': 050-410-2252 (ר' מרדכי). הגר"ח קנייבסקי זצ"ל לתורמים: "שיזכו להתברך בגשמיות ובורחניות, פרנסה טובה ויזכו לגן עדן". זכות גדולה ועצומה!.