למה עבודת ה' היא כזו רצינית ואוירה כבידה??

המגלה עמוקות אומר חידוש נפלא על דרך הרמז: שהמילה אלול, זה ראשי תיבות ארון לוחות ושברי לוחות!!! עד כאן!! והשאלה הנשאלת: מה הפשט בזה?? מה הקשר בין חודש אלול ללוחות ושברי הלוחות??

אז העניין הוא כך: בראש חודש אלול הקב"ה ציווה את משה: פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ... כלומר: כשאתה עולה אלי שוב ל-40 יום ללוחות שניות... לפני שאתה עולה אלי... קודם תכין את התשתית!!! כן... יש מה ללמוד מלקחי העבר, לכל בעלי החלומות שמצד אחד רוצים לשבת רגל על רגל על זרי הדפנה... ומצד שני יש להם עיניים גדולות ושאיפות בשמים... אדוני היקר: תחליט!!!! תחליט מה אתה רוצה.. לא בא לך להיות רציני.?? אין בעיה. אבל גם תתאם עמדות ותנמיך ציפיות רציניות בהתאם...

בפעם הקודמת בלוחות הראשונות לא הייתה תשתית והיערכות מראש לקראת הירידה מההר... כולם אמנם ידעו שביום בהיר משה רבינו לפתע יופיע לנו פה עם הלוחות... אבל מה עושים עם זה? איך מקבלים את משה?? לזה לא הייתה היערכות מראש, ממילא לא נותר לישראל אלא לפעול ע"פ נטיית הלב... וכטוב ליבם הם הכינו במה... תזמורת... הגברה.. רחבת ריקודים.. (אולי גם דוכני קרטיבים ופינות הצללה) ו... וזה... וזה היה נראה בהתאם... וכשמשה רבינו ירד- וירא את העגל ומחולות רח"ל... אז כעת, היות ואין לך יפה מן הצניעות!!! צריך כעת להתכונן מראש בתיאום והכנת תשתית ראויה לקבלת לוחות שניות...

נו... איך באמת משה נערך באותו ר"ח אלול לקראת סוף מ' יום??

שני דברים: דבר ראשון: ועשית לך ארון עץ!!! משה פסל ארון עץ צנוע שיהיה כלי צנוע ומוכן לרגע שמשה יורד מהשמים עם הלוחות... זה דבר ראשון... וכעת הדבר השני: צריך להכין גם את עם ישראל... ואז!!! משה רבינו פונה לעם ישראל ו... ו... ומנסה להגיד משהו... אבל המילים לא יוצאות מהפה... ואז כולם ביחד געו בבכיה... זה בסדר!!! אין צורך לדבר!! כולנו מבינים בדיוק מה משה רוצה להגיד לנו... אנא מכם... ש... ש... שזה לא יקרה שוב!!! עוד 40 יום אני שוב יורד מההר... ותעשו לי טובה שאני לא אגיע ואגלה פה שוב עגל ומחולות ועם פרוע...

הוא פורש ובוכה והם פורשים ובוכים!!! כולנו נחושים בשברון לב שמה שקרה לא יקרה שוב!!! וככה משה רבינו נפרד מעם ישראל... ואז ברגע האחרון... רגע לפני שמשה עולה לשמים... לפתע הוא נזכר... רגע רגע.. איפה השברי לוחות?? צריך כבר עכשיו לשים אותם בתוך ארון העץ... (כי הלוחות צריכות להיות למעלה ושברי הלוחות למטה ולכן צריך להקדים לשים את השברי הלוחות) ואז משה מופיע עם השברי לוחות ומניח בארון, וככה!!!! ככה הוא נפרד מעם ישראל!!! השברי לוחות שהונחו רק כעת בארון היו שיקוף של כלל ישראל ברגעים אלו!!! שברי לוחות תרתי משמע... גם הלוחות וגם הלב של כלל ישראל... ואז ישראל מיוזמתם תקעו בשופר כדי להזכיר לעצמם ללא הרף... עוד מעט מגיע יום ארבעים. ו... ואנחנו לא נתבלבל.. גם אם השטן יערבב את כל העולם וגם אם נהיה משוכנעים שמשהו השתנה, בשביל זה אנחנו מזכירים לעצמנו... וככה חולפים להם ארבעים יום של שברון לב... של מתח... של 'אל תאמין בעצמך עד.....' ואז הגיע יום ה-40!!! והנה... כעת לפי החשבון... בשעות הקרובות משה רבינו אמור לרדת מההר... נו... יש כבר במה?? יש הגברה?? יש רחבת ריקודם?? פעקאלע לילדים?? לא... איפה... שום דבר... יש רק דבר אחד: לב שבור... ודמעות בעיניים...

יש תיאור מרטיט בתנא דבי אליהו (זוטא פ"ד) איך היה נראה המעמד המשוחזר של לוחות שניות, שמשה יורד שוב מההר אבל לא בי"ז בתמוז אלא ביוהכ"פ וז"ל: יום האחרון שבכולם שהוא סוף מ', גזרו ישראל תענית... כדי שלא ישלוט בהם יצר הרע, ולמחרת השכימו ועלו לפני הר סיני, הן בוכין לקראת משה, ומשה בוכה לקראתם, עד שעלתה בכייתם למרום, באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקב"ה עליהן, ובישרה אותן רוה"ק בשורות טובות ונחמות, ואמר להן, בני, נשבע אני בשמי הגדול, שתהא לכם בכייה זו בכיית שמחה ויהא לכם יום זה סליחה וכפרה ומחילה'

כתוב כאן שזה היה מפגש מרטיט!! משה מחזיק את הלוחות ברעד והוא יורד בחשש... מי יודע איך אני פוגש את עם ישראל... במקביל גם עם ישראל באים לקראתו וגם הם רועדים מפחד... מה הולך לקרות..

וכך!!! כך ירדו לוחות השניות לעולם... כך הם ירדו בבטחה!!! ורק כך! כן!! המעמד של לוחות שניות היה כל כולו מעמד של שברי לוחות!! של 'זבחי אלוקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה' אין לך יפה מן הבושה והצניעות. כלי מחזיק ברכה של כניעה ושברון לב... אומר לנו המגלה עמוקות: אלול ראשי תיבות ארון לוחות ושברי לוחות!! בחודש אלול הייתה חלוקת עבודה בין משה, הקב"ה, ועם ישראל: א. משה בנה את הארון!! ב. הקב"ה מסר את הלוחות!! ג. ועם ישראל?!? מה הם עשו?? הם הביאו את השברי לוחות!!! ראשי תיבות אלול! השילוב של ארון, לוחות, ושברי לוחות, הוא זה שהקנה לנו את יו"כ...

בקיצור: בשורה התחתונה: השברון לב שתמיד איכשהו פולש לתוך הלב שלנו בימים האלו הוא עושה את העבודה יותר טוב מכולם... בסוף זה הסוד הצבאי של אלול... סוף כל סוף אם רוצים פה לוחות שניות... חייבים סממן של שברי לוחות... אז אם אתה מרגיש שברון לב באלול תרגיש נוח.. אתה בסה"כ מיישם בפועל את הר"ת שמבטיחות את המשימה של אלול.

אז נכון.. בא נהיה כנים עם עצמנו... אנחנו לא אוהבים שברון לב... אנחנו לא אוהבים להתבייש ולעמוד בראש כפוף ולהרגיש שברי לוחות... מה שנכון נכון!!! הרבה יותר כיף שיש צחוקים.. הרקדה... סחבק... שרים סליחות... עם כיבוד עשיר... אז נכון!!! יש מה שכיף!!! ויש מה ששווה!!! כיף וסחבק זה מאוד נחמד ויפה בשביל...?? בשביל לבלות... בשביל לצאת עם שברי לוחות... אבל תסכים איתי ששום עיסקה נדלני"ת רצינית לא נסגרת באוירה של סחבק... ולמה?? כי זה רציני!!! מה ששווה רציני נראה רציני... אתה רוצה צחוקים וסחבק?? בכיף... אבל תדע את המחיר!!! המחיר הוא להישאר כל החיים בדירה שכורה בשכונת עמידר... אי אפשר גם להיות בעשירון העליון וגם כל היום לשחק שש בש...

כלפי מה הדברים אמורים??

רציני ועסקאות רציניות... אם אתה רוצה להיקרע מצחוק ולרקוד ולשמוח ולקפץ?? בשמחה רבה... תיצור קשה עם כמה נרקומנים והומלסים ותרקוד איתם... סחבק מסתדר עם סחבק... זול הולך עם זול.. מי שלוקח את החיים בקלילות זכותו!! אבל שלא יפתח ציפיות שהחשבון בנק שלו יהיה כבד... מי שרוצה לשיר סליחות עם כיבוד ומנגל... זכותו... אבל שלא יפתח רף שאיפות גבוה מעצמו!! אדוני היקר: אתה רוצה להתפתח רציני תהיה רציני!! ואין לזה שום קשר ליידישקייט... כל גוי במנהטן מבין את זה...

היא חולמת להתחתן עם בחור שמצד אחד יהיה רציני ועובד ה' ומונח בלימוד, אבל מצד שני היא חולמת שגם נצא פעם בשבוע לשופינק... נתפנק במסעדות... נבלה בחו"ל... לא גברת יקרה!! אם את רוצה בחור רציני זה הולך להיות רציני!!! ואם את רוצה לבנות חיים על מהלך מובנה של בילויים וסחבק... בשמחה... יש לנו דווקא מבחר... לא חסרים לנו פארשים שמפחדים מרצינות... אני רק צריך לקרא לסניטאר שיגרור אותם עם המיטה... (אגב: מותר מידי פעם לנפוש... ולבלות... ולתת הפוגה ומנוחה מהעומס... אבל לדעת שיש ימי שגרה וביום יום יש רצינות... ויש כאלו שיש להם פחד רצינות ויש להם מין חלום לעשות רוב ימיהם כחגים... וזה לא!!!

מה?? שלא תטעה!!! מי שישיר סליחות. ימשיך לשיר כל השנה 'לו הייתי רוטשילד', אבל מי שבאמת נחוש להיות רוטשילד... הוא לא שר את זה... הוא פשוט קם מוקדם כמו רוטשילד ולוקח עניינים ברצינות (רק מה? כנראה כשהרבנים פונים במכתב זה... הם פונים לאלו שכשירים לרצינות וקצת חבל עליהם...)

אז הנה! בי"ז בתמוז עם ישראל הכינו במה... אורות מהבהבים... דוכנים.. רחבת ריקודים. פינת שתיה... וירא את העגל ו--מחולות!!! כשמשה רבינו ירד מההר, הוא מיד שם לב לשני דברים: א. עגל!!! ב. מחולות!!! העגל והמחולות הולכים ביחד... למה?? כי כשמשה יורד מההר עם טבעת נישואין לכלה של ה' זה אירוע מאוד מאוד רציני... אירוע בעל משמעות בקנה מידה של חירות ממלאך המוות... זהו!! סוגרים את בתי הקברות... סוגרים בתי חולים... ואתם רוקדים?? סחבק?? העגל והמחולות הלכו ביחד... שניהם הביאו לתוצאה האומללה של שברי לוחות... אי אפשר לעשות עסקה כזו רצינית עם מישהו לא רציני!!!

שים לב: הרצינות פה היא לא סתירה לרגע שמדובר פה באירוע הכי משמח בעולם... אדרבה... דווקא בגלל שזה כ"כ משמח, לכן הרצינות שלו היא כ"כ תהומית!!! צחוקים זה משהו שמתאים לפארק מים או לחלוקת טילונים.. אבל כשמדברים על כריתת ברית מול עם הנצח זה... זה גדול!!! זה נשגב!! זה שמח מידי בשביל מופעי זמר והרקדות...

תבין: איפה צריך לרקוד? כשקורה משהו שאני עדיין לא לגמרי משוכנע שזה טוב... כאן צריך ריקודים בשביל לשכנע אותי שכדאי!!! בשביל זה יש שמחת חתן וכלה!! כי נכון שנבנה כאן בית בישראל וזה רציני מאוד... אבל עדיין יש חשש שאולי זה לא באמת רציני... לך תדע.. אולי עוד שבועיים יהיה פה גט ח"ו... בשביל זה הזעיקו צוות בידור שיתנו כמה מנות דחף של רצינות!!!! (אדרבה... הצחוקים שעושים לחתן ולכלה זה רק כדי לעזור להם לקחת את חיי הנישואין ברצינות!!!) אבל כשזה באמת רציני, אין צורך... כשסוגרים חוזה דירה בירושלים בסך 4.5 מיליון שקל אף אחד לא עושה צחוקים!! זו שמחה אובייקטיבית של מישהו שביצע כעת עסקה משתלמת.. לשלשל 4.5 מיליון שקל לכיס זה סכום מספיק משתלם... הוא משתלם גם בלי האישור של המזווינ'ת והריקודים... מתי צריכים לרקוד??? כשיהודי עושה מצווה והוא לא באמת חש ומרגיש את ה-4.5 מיליון שהוא הרוויח כאן... כאן צריך ריקוד נלהב 'ועל ידי זה יושפע שפע רב' וכולי האי ואולי... זה אולי קצת יכניס אותו לאוירה ש'עשית פה משהו'. (אתה יודע מי לא ראה צורך בלרקוד בעשיית המצוות?? האר"י הקדוש!!! שהעיד על עצמו שכל השיעור קומה האינסופי שלו הגיע... מאיפה?? משמחה במצוות! ואם ככה, נשאלת השאלה: למה לא ידוע לנו שהאר"י הקדוש היה רוקד כל היום?? מה התשובה? האר"י פשוט הבין!!!! מה הוא פועל שם בשמי שמים עם השופר.. מי שמבין השמחה שלו מסתכמת בהבנה ברצינות התהומית של העיסקה שהתרחשה כאן!!! רק מה?? אנחנו נאלצים רק להאמין בדברי האר"י... לכן אנחנו צריכים עזרה חיצונית בלהשתכנע בזה)

בקיצור: יש כאלו שיש להם פחד מרצינות!!! תקוע להם בראש שרצינות זה מאפיין דכאוני!! אז זהו!! שגם אני ככה חשבתי... אבל מתי?? כשהייתי לקוי למידה!!!! כשלא הבנתי עניין... עיצבן אותי לראות את האנשים המבוגרים והכבדים האלו שמכונסים בתוך עצמם ועסוקים כל בזמן בחישובי כדאיות... היה נראה לי שהם סתם כאלו כבדים שלוקחים את החיים קשה... אבל כשקצת גדלתי בכמה שנים... קלטתי שזה ההיפך הגמור!! רצינות היא בסה"כ מאפיין של מי שעושה פה משהו...

יש כאלו שיש להם טענות למה בעבודת ה' זה נראה כבבבבד כזה... רציני כזה... פרצוף קבעצ'... למה אי אפשר לעשות את זה עם חיוך גדול ומצב רוח (ועם קצת אוכל)?? מה שהכי מפריע לי בשאלה הזו, שהשאלה הזו כביכול מופנית לעבודת ה'... מישהו פה מגיע מנקודת הנחה שבעבודת ה' יש רצינות וכבדות ו... ולמה עבודת ה' היא כזו כבדה??? אז זהו שלא!!! לרצינות אין קשר בהכרח דווקא לעבודת ה'!! רצינות קשורה בסה"כ לדברים רציניים!!!!

גם גוי, אם מדובר באיש עסקים כבד שמגלגל מיליונים... הוא נראה רציני!! ולוקח עניינים ברצינות!! ומדבר ברצינות!! ואין לו סבלנות לאנשים לא רציניים!! ולמה?? כי הוא מגלגל כסף רציני ועסקאות רציניות... אם אתה רוצה להיקרע מצחוק ולרקוד ולשמוח ולקפץ?? בשמחה רבה... תיצור קשה עם כמה נרקומנים והומלסים ותרקוד איתם... סחבק מסתדר עם סחבק... זול הולך עם זול.. מי שלוקח את החיים בקלילות זכותו!! אבל שלא יפתח ציפיות שהחשבון בנק שלו יהיה כבד... מי שרוצה לשיר סליחות עם כיבוד ומנגל... זכותו... אבל שלא יפתח רף שאיפות גבוה מעצמו!! אדוני היקר: אתה רוצה להתפתח רציני תהיה רציני!! ואין לזה שום קשר ליידישקייט... כל גוי במנהטן מבין את זה...