הרב שלמה לוונשטיין שליט"א

לקט פירושים משיעור בפרשת השבוע שנמסר בבית הכנסת "קהל חסידים" בשכונת רמת אלחנן בני ברק ביום חמישי בשעה 21:30

פרשת נצבים וילך שנת תשפ"ו

"אַתֶּם נְצָבִים הַיּוֹם כֻּלָּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (כט, ט)

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (מִשְׁלֵי יב, ז) יִהָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד (מִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא פר' נְצָבִים סיי א)

בַּסֵּפֶר יִתְּכֵלֶת מָרְדֶכַייי הוּבָא בְּשֵׁם הַמַּגִּיד הַקָּדוֹשׁ ר' מִיכְל מִזְ'לוֹטְשׁוֹב זַצַייל:

בִּתְפִלַּת יְנִשְׁמַת כָּל חַיי אָנוּ אוֹמְרִים: "וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה". הָאָדָם הַשָּׁלֵם, גַּם כְּשֶׁעוֹמֵד זָקוּף - הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי הַקָּבָּייה, שֶׁכֵּן עֶצֶם הַדָּבָר שֶׁהוּא מְקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם וְעַל מִצְווֹת, וְיֵשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם וְיִרְאַת חֵטְא, בָּזֶה הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה לַקָּבָּייה.

לְעֲמַת זֹאת הָרָשָׁע, גַּם כְּשֶׁנִּרְאֶה שֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה - בְּעֶצֶם הוּא אֵינוֹ מִשְׁתַּחֲוֶה, כַּנֶּאֱמָר (יְשַׁעְיָה כט, יג): "בְּפִיו וּבִשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלָבּוֹ רְחַק מִמֶּנִּייי. הַנָּבִיא הֲרֵי אוֹמֵר בְּשֵׁם ה': "הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ... הֲלָרֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ? !יי, כְּלוֹמַר, הַאִם לְהִשְׁתַּחֲוָיָה מֵעֵין זוֹ הִתְכַּנֵּן הַקָּבָּייה? וַדַּאי שֶׁלָּא. הַקָּבָּייה רוֹצֶה שֶׁאָדָם יִשְׁתַּחֲוֶה בֶּאֱמֶת, בִּפְנִימִיּוּת נַפְשׁוֹ, לֹא בְּגוּפוֹ בִּלְבַד.

לְפִי זֶה יֵשׁ לְפָרֵשׁ אֶת הַפָּסוּק בְּמִשְׁלֵי, כָּךְ : "הָפוֹךְ רְשָׁעִיםיי - אִם נַהֲפֹךְ אֶת הָרְשָׁעִים כָּךְ שֶׁיַּעַמְדוּ עַל הָרֹאשׁ, הַאִם זאת נִקְרֵאת הִשְׁתַּחֲוָיָה? "וְאֵינָם" - וַדַּאי שֶׁלֹא. יוּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹדיי - הַצַדִּיקִים, לְעֲמַת זאת, גַּם כְּשֶׁהֵם עוֹמְדִים - עֲמִידָתָם נֶחְשֶׁבֶת לָהֶם כְּהִשְׁתַּחֲוָיָה.

זֶהוּ גַּם הַקָּשֶׁר לַפָּסוּק הַפּוֹתֵחַ אֶת פָּרָשָׁתֵנוּ: "אַתֶּם נְצָבִים הַיּוֹם" - לַמְרוֹת הֱיוֹתְכֶם עוֹמְדִים, הִנְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם”, מִשְׁתַּחֲוִים וּכְפוּפִים לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ.

"כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָבַרְתָּם. וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גְלֵלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם" (כט, טו-טז)

יֵשׁ לִתְמֹחַ, לִכְאוֹרָה, מַדּוּעַ נִקְטַע רֶצֶף הַלָּשׁוֹן בְּסוֹף הַפָּסוּק, כִּי לְפִי הַכָּתוּב: "אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ וַאֲשֶׁר עָבַרְנוּ, שֶׁהוּא לְשׁוֹן מְדַבֵּר, הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב גַּם וַנִּרְאֶה אֶת שְׁקוּצֵיהֶם וְגִלּוּלֵיהֶם", וּמַדּוּעַ כָּתוּב וַתִּרְאוּי בִּלְשׁוֹן נוֹכֵחַ?

וְכָתַב עַל כָּךְ רַבִּי מָרְדֶכַי דְרוּק בְּסִפְרוֹ דָּרַשׁ מָרְדְכַי", שֶׁאָדָם רוֹאֶה אֶת אֲשֶׁר בְּלִבּוֹ, וְכָךְ אוֹמְרִים בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב, שֶׁאָמַר כִּי אָדָם הָרוֹאֶה אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל עוֹבֵר עֲבֵרָה, עָלָיו לִבְדּק אֶת עַצְמוֹ אִם אֵינוֹ לָקוּי בְּעַצְמוֹ בְּאוֹתָהּ עֲבֵרָה, כִּי לֹא לְחִנָּם הֶרְאוּ לוֹ זאת מִן הַשָּׁמַיִם. וּלְמַעֲשֶׂה אֵלּוּ הֵם דִּבְרֵי חֲזַייל (תּוֹסֶפְתָּא שְׁבוּעוֹת פייג הייג): "הָרוֹאֶה עוֹבְרֵי עֲבֵרָה נִתְחַנֵּב לִרְאוֹת, הָרוֹאֶה עוֹשֵׂי מִצְוָה זָכָה לִרְאוֹת".

וְדֶרֶךְ אַגַּב, מְסֶפָּר שֶׁהַבַּעַל שֵׁם טוֹב רָאָה פַּעַם יְהוּדִי מְחַלֵּל שַׁבָּת. הוּא הִזְדַּעֲזַע מְאֹד מִכָּךְ, אֲבָל יּוֹתֵר מִכֹּל זִעְזְעָה אוֹתוֹ הַמַּחְשָׁבָה שֶׁהוּא עַצְמוֹ נִכְשַׁל בְּמַשֶׁהוּ בְּחִלּוּל שַׁבָּת. הוּא יָשַׁב וְחָקַר וְלֹא מָצָא, עַד שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ כָּךְ: פַּעַם הוּא רָאָה מִישֶׁהוּ מְבַזֶּה תַּלְמִיד חָכָם, וְהוּא מָחָה עַל כָּךְ, אַךְ כַּנִּרְאֶה הַמְּחָאָה לֹא הָיְתָה כְּפִי הַשְׁעוּר שֶׁהָיָה צָרִיךְ שָׁם, וְתַלְמִיד חָכָם הֲרֵי הוּא בִּבְחִינַת "שַׁבָּת", וּמֵאַחַר שֶׁמְּחָאָתוֹ לֹא הָיְתָה מַסְפֶּקֶת, הָיָה לוֹ חֵלֶק קָטָן בְּחִלּוּל שַׁבָּת הַזֶּה, וּלְפִיכָךְ הֶרְאוּהוּ מִשָּׁמַיִם חִלּוּל שַׁבָּת...

וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לָהֶם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ: "כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם", בַּיְשִׁיבָה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם יָשַׁבְתִּי כְּמוֹכֶם, וְאַף "אֶת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם", גַּם בָּזֹאת הָיִינוּ שֶׁתָּפִים, אוּלָם בִּרְאִיַּת שְׁקּוּצֵיהֶם וְגִלּוּלֵיהֶם, לִי לֹא הָיְתָה שֶׁתָּפוּת עִמָּכֶם, כִּי לֹא עָבַרְתִּי עַל עֲבֵרוֹת אֵלּוּ, וְלִבִּי לֹא נִמְשָׁךְ אֲלֵיהֶם, אֲבָל אַתֶּם כֵּן נִמְשָׁכִים אַחֲרֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ, "וַתִּרְאוּ אֶת שְׁקוּצֵיהֶם וְאֶת גְלֵלֵיהֶם". וְעֶבְדָּה זוֹ בֶּאֱמֶת מַעֲלָה אֶת הַחֲשָׁשׁ, בֶּן יֵשׁ בֵּינֵיכֶם אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֿנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד" (כט, יז).

"וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" (ל, ב)

הַקָּבָּייה יוֹשֵׁב וּמַמְתִּין בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת לְשׁוּבָם שֶׁל בָּנָיו, יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה לָרֶגַע שֶׁבּוֹ יַחְזְרוּ אֵלָיו, יִפְשְׁטוּ אֶת מַעֲטֶפֶת הַגַּשְׁמִיּוּת וְהַחֵטְא הַחוֹצֶצֶת בֵּינָם לְבֵינוֹ, וִיטַהֲרוּ אֶת לִבָּם לְעָבְדוֹ בֶּאֱמֶת.

אִלּוּ הָיוּ בְּנֵי הָאָדָם חָשִׁים בַּצְפְּיָּה שֶׁלּוֹ לִקְרַאת שׁוּבָם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים – לֹא הָיוּ כֹּה מִתְמַהְמְהִים בְּכָךְ.

עַל מְנָת לְקָרֵב אֶת הַדְּבָרִים לְלִבָּם שֶׁל הַבָּנִים הַתּוֹעִים וְהָרְחוֹקִים, הִשְׁתַּמֵּשׁ רַבִּי מֹשֶׁה פְרִידְמַן בְּמָשָׁל. הָיָה זֶה כַּאֲשֶׁר בְּנֵי זוּג רוּסִים מְבֻגָּרִים נִגְּשׁוּ אֵלָיו לְאַחַר הַרְצָאָה שֶׁמָּסַר בְּיִשׁוּב חִלּוֹנִי, וּבִקְשׁוּ כִּי הוֹאִיל וְהָרַב מַכִּיר אֶת הַשֵּׁם מִקָרוֹב, הֵם מְבַקְשִׁים שֶׁיִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ...

מַדּוּעַ אֲבַקֵּשׁ זאת? תָּחָה הָרַב, וּבִתְשׁוּבָה פָּתְחוּ בְּנֵי הַיּוּג וְסִפְּרוּ לוֹ אֶת סִפּוּר חַיֵּיהֶם הַכּוֹאֵב :

שְׁנֵיהֶם הָיוּ פַּרְטִיזָנִים בַּיְעָרוֹת בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְׁנִיָּה, וּלְאַחַר שֶׁהִסְתַּיְמָה הַמִּלְחָמָה עָלוּ לָאָרֶץ. קְשָׁנֵי הַקְלִיטָה שֶׁלָּהֶם הָיוּ גְּדוֹלִים מְאֹד, אַךְ לְבַסּוֹף, אַחֲרֵי שֶׁעָבְרוּ שִׁבְעָה מְדוֹרֵי גֵיהִנֵּם, הִתְמַקְמוּ, נִשָּׂאוּ זֶה לְזוֹ וְנוֹלְדוּ לָהֶם שְׁתֵּי בָּנוֹת מֶצְלָחוֹת בְּיוֹתֵר. אַחַת מֵהֵן נָסְעָה לארהייב וּפְתְּחָה לְעַצְמָהּ קַרְיֶרָה מַזְהִירָה, הַשְׁנִיָּה נִשְׁאֲרָה בָּאָרֶץ וְגַם הִיא טְפְּסָה בְּסֶלַם הַהַצְלָחָה. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֵכּוֹת אָסְפוּ הַהוֹרִים פְּרוּטָה לִפְרוּטָה, עַד שֶׁהִגִּיעוּ לִסְכוּם כֶּסֶף לִרְכִישַׁת שְׁנֵי כַּרְטִיסֵי טִיסָה כְּדֵי לְבַקֵּר אֶת בִּתָּם. שָׁהִינוּ שָׁם חֹדֶשׁ יָמִים – סְפְּרוּ בְּקוֹל שָׁבוּר – וּלְבַסּוֹף לִוְתָה אוֹתָנוּ הַבַּת לִשְׂדֵה הַתְּעוּפָה וְאָמְרָה: "אַבָּא וְאִמָּא, אֲנִי רוֹצָה לְבַקֵּשׁ מִכֶּם דָּבָר אֶחָד: נָא לִמְחֹק אֶת הַכְּתֹבֶת שֶׁלִּי וְאֶת מִסְפַּר הַטֶלֶפוֹן שֶׁלִּי, אֵין לִי כֹּחַ לַעֲמֹד אִתְּכֶם בְּקֶשֶׁר... אֲנִי מַרְגִישָׁה שֶׁזֶּה מַפְרִיעַ לַקַרְיֶרָה שֶׁלִּי..."

ילָמָּה?" – נִסִּינוּ לְהָבִין, אֲבָל הִיא לֹא סִפְּקָה לָנוּ שׁוּם הֶסְבֵּר, וְרַק חָזְרָה עַל דְּבָרֶיהָ, וְעָמְדָה עַל כָּךְ שֶׁנְּנַתֵּק אִתָּהּ כָּל קֶשֶׁר. עָלִינוּ עַל הַמָּטוֹס, וְכָל הַדֶּרֶךְ אַרְצָה בָּכִינוּ. בְּעֶשֶׁר אֶצְבְּעוֹתֵינוּ גִּדַּלְנוּ אֶת הַבַּת, וְכָעֵת, כַּאֲשֶׁר יְכוֹלִים אָנוּ לְקַבֵּל מִמֶּנָּה מְעַט נַחַת, הִיא מוֹדִיעָה לָנוּ עַל נִתּוּק קְשָׁרִים... הַדַּיָּלִים הִצִיעוּ לָנוּ כַּדּוּרֵי הַרְגָּעָה, אֲבָל אָנוּ רָצִינוּ רַק לְהִתְמוֹגֵג בְּדִמְעוֹתֵינוּ. כְּשֶׁנָּחַת הַמָּטוֹס, אָסַפְנוּ אֶת שִׁבְרֵי לְבֵּנוּ וּמִהַרְנוּ לִנְסֹעַ אֶל הַבַּת הַשְׁנִיָּה. סְפַּרְנוּ לָהּ עַל הַבִּקּוּר וְעַל הַנֶּתֶק בֵּינֵינוּ לְבֵין הַבַּת. "כָּךְ הִיא אָמְרָה?" – הַטּוֹן שֶׁבּוֹ שָׁאֲלָה אֶת הַשְׁאֵלָה הַיּוֹ לֹא מָצָא חֵן בְּעֵינֵינוּ, וְאָכֵן עַד מְהֵרָה, כְּשֶׁהִמְשִׁיכָה אֶת דְּבָרֶיהָ, הֵבַנּוּ כִּי אֲשֶׁר יָגְרְנוּ מִמֶּנּוּ בָּא לָנוּ – "אֲנִי מִזְמַן רָצִיתִי לוֹמַר לָכֶם אֶת זֶה" הִמְשִׁיכָה – "אֲבָל אִם הִיא כְּבָר אָמְרָה, אָז הִנֵּה, גַּם אֲנִי אוֹמֶרֶת אֶת זֶה...".

"אֵין לָנוּ אִם כֵּן עֲבוּר מַה לִחְיוֹתיי – סִיְמוּ הַהוֹרִים, וּדְמָעוֹת בִּצְבְּצוּ בְּזָוִיּוֹת עֵינֵיהֶם – ילָכֵן אָנוּ מְבַקְשִׁים שֶׁתִּתְפַּלֵּל שֶׁנָּמוּת".

הָרַב פְרִידְמַן בִּקֵּשׁ אֶת מִסְפְּרֵי הַטֶלֶפוֹן שֶׁל הַבָּנוֹת עַל מְנָת לְשׂוֹחֵחַ אִתָּן בָּעִנְיָן, אוּלָם הֵרִים אֶת עֵינָיו אֶל הַהוֹרִים וְשָׁאֵל: יאֲבָל תּאמְרוּ לִי – מַדּוּעַ אַתֶּם רוֹצִים שֶׁאֲנִי אֲבַקֵּשׁ עֲבוּרְכֶם? לָמָּה לֹא תִּתְפַּלְלוּ יְשִׁירוֹת לְבוֹרֵא הָעוֹלָם: תְּבַקְשׁוּ מִמֶּנּוּ עַל בְּנוֹתֵיכֶם, וְהוּא, שֶׁהוּא כֹּל יָכוֹל, בְּוַדַּאי יוּכַל לְהוֹשִׁיעַיִיי

ישִׁבְעִים שָׁנָה לֹא עָשִׂינוּ זאת" – הֵשִׁיבוּ הַשְׁנַיִם – "הַאִם עַכְשָׁו נַתְחִיל?!..."

ידַוְקָא אַתֶּם" – הֵשִׁיב לָהֶם הָרַב פְרִידְמַן – "מְבִינִים כִּי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת זאת! אַתֶּם, אֲשֶׁר מַכִּירִים מִקָרוֹב אֶת תְּחוּשַׁת הַצְפִּיָּה שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא לְקֶשֶׁר מֵהַיְלָדִים שֶׁלָּהֶם, אֲשֶׁר מוּכָנִים לַעֲשׂוֹת הַכֹּל כְּדֵי שֶׁבְּנוֹתֵיכֶם יִרְצוּ אֶתְכֶם, בְּוַדַּאי תּוּכְלוּ לְהָבִין אֶת הַצְפְּיָּה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא!

בְּמֶשֶׁךְ שִׁבְעִים שָׁנָה הוּא יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה מִכֶּם לְטֶלֶפוֹן! הוּא מְחַכֶּה שֶׁתִּזָכְרוּ בּוֹ... הוּא מַמְתִּין שֶׁתְּדַבְּרוּ וּתְבַקְשׁוּ, וְאַתֶּם, הַמַּכִּירִים אֶת הַצַעַר הַזֶּה מִקָּרוֹב, יְכוֹלִים גַּם יְכוֹלִים לְהַתְחִיל כָּעֵת !יי

"וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה... בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וַה' אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְבֵּן הַזֶּה" (לא, א-ב)

יָכוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לַחֹה, אֶלָּא מַהוּ ילֹא אוּכַלי, אֵינִי רַשַׁאי, שֶׁנִּטְלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ (רַשִׁייי)

מוֹסִיף עַל כָּךְ הַייפְלִי יָקָריי: אֶת הַמִּלִּים יילֹא אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא נִתָּן לְהָבִין בִּשְׁנֵי אֱפָנִים: הָאֶפְשָׁרוּת הָאַחַת - מֵרֹב זִקְנָה תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, וּכְבָר אֵין הוּא מְסֶגָּל לָלֶכֶת. הָאֶפְשָׁרוּת הַשְׁנִיָּה - הַקָּבָּייה אֵינוֹ מַרְשֶׁה לוֹ.

עַל כֵּן, וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה" - מֹשֶׁה רַבֵּנוּ הָלַךְ הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּכָל מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁלֹא חֹסֶר כֹּחַ וְלֹא תְּשִׁישׁוּת הֵם שֶׁגּוֹרְמִים לְהַעֲבָרַת הַמַּנְהִיגוּת לִיהוֹשֻׁעַ. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רָצָה, שֶׁיֵּדְעוּ כֻּלָּם שֶׁרַק מִשּׁוּם צִוּוּי ה' עוֹבֶרֶת הַהַנְהָנָה לִיהוֹשֻׁעַ - מִשּׁוּם יְוָהִי אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְבֵּן הַזֶּה".

"מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" (לא, יז)

בְּחֶשְׁכַת הַגָּלוּת סוֹבְלִים הַיְהוּדִים מִצָרוֹת וּגְזֵרוֹת הַנִּתָּכוֹת עֲלֵיהֶם חֲדָשׁוֹת לַבְּקָרִים, וְהָרָעוֹת הָרַבּוֹת מַכְבִּידוֹת עֲלֵיהֶן אֶת עֵגֶפֶן.

בְּעִנְיָן זֶה מוֹפִיעַ בַּהַגָּדָה שֶׁל פֶּסַח מַעֲשֶׂה רַב" הַסִּפּוּר הַבָּא : אֶל רַבִּי מֵאִיר שִׂמְחָה מִדְוִינְסְק, בַּעַל הָאוֹר שָׁמֵחַ", הִגִּיעַ אוֹרֵחַ, וּבְדַרְכָּם לְבֵית הַכְּנֶסֶת חָלְפוּ עַל פְּנֵי חֲזִיתוֹ שֶׁל בַּיִת מְפֹאָר.

ישֶׁל מִי הַבַּיִת הַזֶּה?", הִתְעַנְיַן הָאוֹרֵחַ. ייכָּאן גָּר עוֹרֵךְ דִין", הֵשִׁיב הָרַב.

תָּהָה הָאוֹרֵחַ: "אֵיךְ יִתָּכֵן שֶׁעוֹרֵךְ דִין גָּר בַּחֲוִילָה כֹּה מְפֹאֶרֶת, וְאִלּוּ הָרַב גָּר בְּדִירָה פְּשׁוּטָה וְדַלָּה?".

ימַדּוּעַ אֵינְךָ מֵבִין?" – הֲשִׁיבוֹ הָיאוֹר שָׂמֵחַי מִנֵּיהּ וּבֵיהּ – "הֲלֹא הוּא מִתְפַּרְנֵס מִצָרוֹת שֶׁל יְהוּדִים, וְכָאֵלּוּ יֵשׁ הַרְבֵּה, אַךְ אֲנִי מִתְפַּרְנֵס מִשׂמָחוֹת שֶׁל יְהוּדִים, וְכַמָּה יֵשׁ כָּאֵלּוּ?..."

"כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ" (לא, כא)

כֹּחוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע הוּא בַּטְשְׁטוּשׁ שֶׁהוּא מְפַאֵר בְּכָל סְבִיבוֹתָיו, שֶׁהֲרֵי אִלּוּ הָיוּ בְּנֵי אָדָם יוֹדְעִים בְּבֵרוּר שֶׁפִּתּוּי מְסֶיָּם הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם יְשִׁירוֹת מֵאוֹתוֹ מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, אוֹ, לְחִלּוּפִין, שֶׁהַהַשְׁקָפָה שֶׁלָּהֶם עֶצְבָה בְּיָדָיו הָאֱמוּנוֹת – לֹא הָיוּ מַעֲלִים בְּדַעְתָּם לִשְׁמֹעַ לוֹ, אַךְ מֵאַחַר שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים זאת, הֵם נוֹפְלִים בְּרְשְׁתּוֹ.

בְּעִנְיָן זֶה אָמַר הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי אִיתָמָר מִנַּדְבוֹרְנָא זַצַייל: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא אֶת הַשָּׁטָן, הוּא קָבַע אֶת שְׁמוֹ "יֵצֶר הָרַע", אוּלָם לֹא חָלַף זְמַן רַב וְהַיֵּצֶר הָרַע בָּא לְהִתְלוֹנֵן לִפְנֵי ה', בְּאָמְרוֹ: אֵין אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת מְלַאכְתִּי בֶּאֱמוּנָה, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל מַכִּירִים אוֹתִי וְנִזְהָרִים מִפָּנַי. רַק שׁוֹמְעִים הֵם שֶׁייהַיֵּצֶר הָרָע אָמַר לַעֲשׂוֹת כָּךְ וְכָךְ", וּמִיָּד הוֹפְכִים אֶת פְּנֵיהֶם וְנִמְלָטִים עַל נַפְשָׁם.

טַעֲנָתוֹ הִתְקַבְּלָה וְהַקָּבָּייה הֶחֱלִיף אֶת שְׁמוֹ לִישָׁטָן", יָצָא הַשָּׁטָן שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב, אַךְ זְמַן קָצָר מְאֻחָר יּוֹתֵר שָׁב וְהִתְלוֹנֵן עַל שְׁמוֹ אַף אֶחָד אֵינוֹ מַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת מַה שֶׁיּוֹעֵץ לוֹ הַשָּׁטָן לַעֲשׂוֹת...

מֵעַתָּה הֶחְלַף שְׁמוֹ לְייבַּעַל דָּבָרִי, אַךְ הוּא שָׁב וְהִתְרַעֵם עַל כָּךְ כָּל הַסְפָרִים מְלֵאִים בַּשֵׁם הַזֶּה... כֻּלָּם מַזְהִירִים מִפְּנֵי מַה שֶׁאוֹמֵר הַבַּעַל דָּבָר לַעֲשׂוֹת, וְאִי אֶפְשָׁר לַעֲבֹד כָּךְ...

אוֹ אָז אָמַר לוֹ הי: אִם כֵּן, מִכָּאן וָאֵילָךְ נִקְרָא לְךָ בְּשֵׁם חָדָשׁ, שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ לְקַשֵׁר אוֹתוֹ אֵלֶיךָ, אֶקְרָא לְךָ ייבְּיָמֵינוּיי... וְאָכֵן, מֵאָז וְעַד עַתָּה נוֹהֲגִים בְּנֵי הָאָדָם בָּעוֹלָם לוֹמַר יבַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים נָהֲגוּ כָּךְ וְכָךְ, אֲבָל בְּיָמֵינוּ", וּמִבְּלִי מֵשִׂים נוֹפְלִים כִּפְרִי בָּשֵׁל בְּתוֹךְ רְשְׁתּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע.

"וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ" (לא, כח)

הַשְׂפַת אֶמֶת" מְבָאֵר שֶׁיִוְאָעִידָה' אֵינוֹ מִלְשׁוֹן עֵדוּת, אֶלָּא מִלְשׁוֹן עֲדִי וְתַכְשִׁיט, וְכַוּנַת הַפָּסוּק לוֹמַר שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הֵם הַיתַּכְשִׁיטי שֶׁל הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.

אֶת הַדְּבָרִים כָּתַב לְאֶחָד מֵחֲסִידֵי גּוּר שֶׁנִּשְׁלַח בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה לֶחָזִית, בְּיַחַד עִם עוֹד כַּמָּה חֲסִידִים. בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפַת הַגִּיּוּס הִקְפִּידוּ כָּל הָאַבְרֵכִים לִשְׁמֹר עַל קֶשֶׁר מִכְתָּבִים עִם רַבָּם, בְּעִנְיְנֵי לִמּוּד, וּבְאַחַד הַמִּכְתָּבִים צִכֵּן אֶחָד מֵהֶם וָארְט כָּלְשֶׁהוּ.

הָרַבִּי הִתְרַגֵשׁ מִן הַדְּבָרִים וְכָתַב לוֹ בַּחֲזָרָה: וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ מִמְּךָ אֶפְשָׁר לִיצֹר תַּכְשִׁיט לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ...

לְפִי זֶה בֵּאֵר הָרַבִּי זַצַייל אֶת מַה שֶׁאוֹמֵר הַקָּבָּייה לְיִשְׂרָאֵל (יְשַׁעְיָה מג, י): "אַתֶּם עֵדַייי – וְכַוָּנָתוֹ לוֹמַר שֶׁהֵם הַתַּכְשִׁיט שֶׁלּוֹ. זוֹהִי אַף כַּנָּנַת מִלּוֹת הַתְּפִלָה: ישׁוֹמֵר עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַדיי, הַקָּבָּייה שׁוֹמֵר, דְהַיְנוּ: יוֹשֵׁב וּמְצַפָּה, לַזְמַן שֶׁבּוֹ יִהְיוּ יִשְׂרָאֵל עֲדַי לָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר יְשׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" (הוֹשֵׁעַ יד, ב), מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם הַתַּכְשִׁיט שֶׁלִּי, הֲרֵינִי עוֹמֵד וְקוֹרֵא לָכֶם לָשׁוּב אֵלַי, עַל מְנָת שֶׁהַדְּבָרִים יִזְכּוּ לָצֵאת מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל.

עִנְיָנִים מִתּוֹךְ הַסֵּפֶר "מָתוֹק הָאוֹר" עַל סֵפֶר תְּהִלִים חֵלֶק רִאשׁוֹן

"מִי יִתֵּן מִצִיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב ה' שְׁבוּת עַמּוֹ יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל" (יד, ז)

פָּסוּק זֶה אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עַל בֹּא הַגְּאֻלָּה. וְיֵשׁ לְהָבִין מָה הַהֶבְדֵל בֵּין יְיָגֵלי לְיִיִשְׂמַח', וּמַדּוּעַ גִילָה שַׁכֶּכֶת לְיַעֲקֹב וְשִׂמְחָה לְיִשְׂרָאֵל.

מְבָאֲרִים הַגְּרָא וְהַמַּלְבִּי"ם, שֶׁייָגֵליי מְבַטֵא שִׂמְחָה פִּתְאֹמִית, וְאִלּוּ יִשְׂמַחיי מְבַטֵא שִׂמְחָה תְּמִידִית וּקְבוּעָה. כְּמוֹ כֵן יָדוּעַ, שֶׁשֵׁם יְיִשְׂרָאֵלי נֶאֱמַר בְּיַחַס לַיְהוּדִים הַיּוֹתֵר גְּבוֹהִים וּמְרוֹמָמִים, וְאִלּוּ שֵׁם יַעֲקֹבי הוּא בְּיַחַס לַפְּחוּתִים וְהַנְּמוּכִים יּוֹתֵר בְּעַם יִשְׂרָאֵל.

אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁבִּשְׁעַת הַגְּאֻלָּה יְיָגֵל יַעֲקֹביי - אֵצֶל אוֹתָם הַפְּחוּתִים בְּמַדְרֵגָתָם, שִׂמְחַת הַגְּאֻלָּה תִּהְיֶה פִּתְאֹמִית, כֵּיוָן שֶׁלּא הִתְרַגְלוּ עַד עַתָּה לַעֲסק בְּרוּחָנִיּוּת. אוּלָם אֵצֶל הַצַדִּיקִים, שֶׁבֵּין קֹדֶם הַגְּאֻלָּה וּבֵין בִּשְׁעַת הַגְּאֵלָה תָּמִיד עִסְקָם וְעִנְיָנָם בְּרוּחָנִיּוּת - יִיִשְׂמַח יִשְׂרָאֵליי - לֹא יִהְיֶה זֶה שְׁנּוּי פִּתְאֹמִי, אֶלָּא שִׂמְחָה מִתְמַשֶׁכֶת.