קבלת שבת

נצבים - וילך

סיפור לשבת

ישנם יהודים המהווים דוגמה חיה ומאלפת להווי חיים שכזה "שם שמים שגור בפיו". כל מהלך חייהם נמדד בשם שמים השגור על פיהם ונמצא במחשבתם.

מספרים מכריו ומשפחתו, כי כל דבר שעשה או שנמנע מלעשות - אלו היו השיקולים: שם שמים שגור בפיו.

למתבונן מן הצד זה היה נראה כאילו הכל הולך בצורה קלה ומופלאה, ההתמדה, התפילות, המידות הטובות - נו, וכי איזה יצר הרע יש לו? אך ר' בן ציון הקיף עצמו ב"קבלות" ועמל. הוא התאמץ בכל רגע ורגע להתעלות עוד ועוד, וכפי שרואים בצילום דף ה"קבלות": לא לשתות מים קרים כלל כל היום, לא לקרוא מודעות בחירות ולא לדבר על זה, להרהר כסדר בדברי תורה, שיוויתי, ורבי עקיבא וכו', לדבר דברי תורה לעצמי, להתחזק בכל דרכיך דעהו, באכילה רק בדברי תורה להרהר, ברכות הנהנין וכו' בסידור.

בבית ברחוב סעדיה גאון הצטופפו 14 נפשות בשני חדרים, אחד לבנים ואחד לבנות, ועוד מרפסת קטנה שסגרו ל"חדר הורים". אחד מתלמידיו של ר' בן ציון זצ"ל שהכיר את הצפיפות, ביקש מהרה"ג ר' יודל בויאר שיבקש מאביו (שהיה סגן ראש עיריית תל אביב) לנסות להשיג אישור לתוספת בנייה להרחבת הדירה עבור הרב פלמן.

אך ר' בן ציון ביקש לחדול מלעסוק בכך ומלדבר על זה לגמרי".

אביו של ר' יודל בא לבית הגרב"צ כדי לבדוק את האפשרות לתוספת בנייה. הוא שירטט תכנית הרחבה, ולאחר מכן פנה עם התכנית לראש העיר בני ברק ואמר לו: "זו בקשה אישית שלי לרישיון עבור הדירה של משפחת פלמן", והגלגלים החלו לנוע.

מודד העירייה, שהגיע לנחם אחרי פטירת ר' בן ציון, סיפר על מה שהתרחש "מאחורי הקלעים" של אותה תכנית בנייה.

מי שלא ראה את הצפיפות ששררה בביתם לא יבין במה מדובר. ואכן, לאחר עבודה אינטנסיבית, כל השכנים של הרב פלמן שגרו בצד הבניין שלו, קיבלו תחילה רישיון לתוספת בנייה. כדי לאשר למשפחת פלמן חדר גדול ומרפסת, הייתה חובה לאשר תוספת בנייה גם לשכנים, מה שנקרא "שינוי תב"ע".

חלק מדיירי הבנין מימשו במהירות את הרישיון, אבל ר' בן ציון לא השיג כסף למימון הבנייה. והוא השיג הלוואה מאביו, גביר תושב צרפת, והעניינים החלו להתקדם תכניות, קבלן וכו'.

ערב אחד נכנס אחד השכנים בבניין סמוך לר' בן ציון והודיע לו כי הוא מתנגד לבנייה. מדובר היה בשכן שהוא עצמו הצליח שנה קודם לכן לבנות, וקיבל אז רשות מהרב פלמן והוא כמובן בנה כאוות נפשו, אבל כעת הודיע על התנגדותו הנחרצת. עד היום לא ברור מה המניע לסירוב התקיף.

ר' בן ציון שמע היטב בסבלנות את דבריו של המתנגד, וניסה להבין מה מפריע לו ולא הבין, אבל מה שכן הוא הבין שאין סיכוי שהוא יתפייס, לא בממון ולא בתחנונים...

כאשר נפרדו, הרהר כמה דקות, ושוב הרהר, ואז הודיע לבני הבית בצורה החלטית: "לא בונים!".

הוא יצר קשר מיידי עם הקבלן והודיע לו על ביטול התכנית, ושאל אם הוא חייב בתשלומי קנס על ביטול התכנית.

משיך מודד העירייה לספר, שביקשו ממנו שאולי הוא ישכנע את ר' בן ציון שאין לשכן שום זכות להתנגד מבחינה חוקית, ואכן הוא שוחח עמו אך ר' בן ציון ענה לו במאור פניו: "לא שווה לבנות אפילו מטר אחד אם משום כך תיווצר מחלוקת ביני לביני עם שכנים!". הוא הודה לי מאוד על המאמצים ונפרדנו.

"לא נתקלתי בכל שנות עבודתי בעירייה בדבר כזה! לכן באתי במיוחד לספר לכם" - סיים מודד העירייה לספר. "עוד אנשים ניסו לפעול ולשכנע, ולשם נו, ומה עם השכן? לא נשאר לר' בן ציון שום קפידה עליו, והמשיך לדבר איתו כידיד ממש, ותמיד כשנפגשו דיבר איתו בשמחה, כאילו הוא חברו הטוב ביותר. המחיקה מתאי המוח הייתה לחלוטין. תוספת הבנייה לדירה לא צלחה, אך תוספת הבנייה למידותיו התרומיות והנעלות של ר' בן ציון ומשפחתו צלחה גם צלחה.

בימים ההם החלה להיבנות שכונה חדשה בבני ברק. הנהלת צעירי אגודת ישראל ביקשה להביא רב חשוב לשכונה. הם נכנסו למרן הרב שך זצ"ל כדי להתייעץ את מי להכתיר לרב.

אמר להם הרב שך: "תיקחו את הגרב"צ פלמן, שהוא יהודי משכמו ומעלה, צדיק ומלא ביראת שמים, ואיש הלכה".

ההנהלה דיברה עם הגרב"צ, אך הוא מיאן, כי היה סבור שתפקיד הרבנות יגרע מלימודיו. ניסו לשכנעו שיטול על עצמו את הכתר, אך הוא דחה את כל המשכנעים בכל לב. העניין נודע לאחד התלמידים מישיבת פוניבז' והוא השיג הלוואה מאביו, גביר תושב צרפת, הם חזרו לרב שך במפח נפש. הוא הרהר רגע קצר וייעץ להם: "תראו, ר' בן ציון חי בדירה קטנה מאוד עם הרבה ילדים. תדאגו שהוא ירכוש דירה גדולה, שלושה חדרים, ועם סכסוך בשכונה, וכאשר יתגורר בשכונה, ממילא הכל יבואו לשאול אותו ועם הזמן תבקשו ממנו גם למסור שיעור בשכונה וכו'. וכי יש צורך שיהיה רב רשמי? וכי את החזון איש מינו להיות רב?! ועם זאת, הוא היה רב של כלל ישראל ללא כל מינוי רשמי. כך גם הוא, יהיה אתכם ויהיה רבכם".

ואכן, ראשי הקהל נכנסו לר' בן ציון בהצעה לבוא להתגורר בשכונה בדירה מרווחת, והבטיחו לו כי ידאגו לדירה בעלת תנאים טובים באופן שלא יצטרך לשלם על הדירה החדשה יותר ממחיר דירתו הישנה. בנוסף לכך הבטיחו, כי ידאגו למשכנתא משלימה על כל הדירה, כך שלא ייאלץ למכור מיד את הדירה הישנה קודם שייכנס לדירה החדשה (אז עוד הייתה "דירה על הנייר").

הוא השיב: "אני מבין שאתם דואגים לי מתוך מחשבה שבסופו של דבר אהיה שם רב, אבל כבר אסתמך על נדבות של אחרים..."

כיצד ניתן להידבק במידותיו של הקב"ה?

הביא הרב שלמה לורנץ ז"ל את מנהלת המחוז של משרד השיכון כדי שתראה את הצפיפות בבית. המטרה הייתה שהיא תשוכנע להעניק תנאים טובים למשכנתא זולה ונוחה עבור הדירה העתידית בשכונה החדשה.

היה זה ביום שישי, בשעה שתיים בצהריים, כאשר כל הילדים שוהים בבית. לפתע הגיעה לבית משפחת פלמן משלחת מאנשי משרד השיכון ובראשה מנהלת המחוז, אישה לא דתית המשתייכת למפא"י דאז. יחד עמם הגיעו ר' שמעון סירוקה, ר' שלמה לורנץ והרב לסקר.

עד היום לא ידוע מדוע הגיעו דווקא ביום שישי, אולי הם ציפו שהיא תראה בית יהודי מלא בילדים, "מפוזר ומפורד" כפי שבדרך כלל נראה בית כזה בעיצומן של ההכנות לשבת...

חברי הוועדה ביקשו מהרבנית שרק מנהלת המחוז תיכנס פנימה ותסתובב בבית והם יישארו בפתח. הם קיבלו רשות לכך.

מנהלת המחוז עברה בחדרי הבית, הציצה לכאן ומדדה. היא יצאה נסערת: "כיצד יכולות ארבע עשר נפשות לחיות בתנאים כאלו, בדירה כזאת קטנה, וכזו שמחה ושלווה יש בבית...?! זה דבר לא מובן!".

והוסיפה ואמרה: "אני מקנאת בכם. יש לי בן ובת וכל כלב בבית גדול, ולמרות זאת אין לי בביתי אושר ושלווה כפי שיש כאן בבית של שני חדרים ובהם ארבע עשר נפשות! אני מתפעלת ומודיעה בזאת, שמיד בשבוע הבא יהיה אישור של כל בקשה שתבקשו!".

באותה תקופה החליפה מדינת ישראל את המטבע מלירה לשקל. האינפלציה הייתה גדולה, וכיון שהמשכנתא המשלימה באישור משרד השיכון הייתה בנויה כתשלומים שאינם צמודים למדד, זה גרם לכך שכל סכום ההלוואה הפך לסכום מגוחך ולכן בוטל מאליו כל החוב לבנק. הבנק מחק את המשכנתא. נמצא בסופו של דבר, שמשפחת פלמן קיבלה בשכונה החדשה דירה של ארבעה חדרים - חינם!!!

ר' בן ציון היה משוחח לפעמים על המקרה הזה, כדי לחזק ולעודד, וכה אמר לידידיו בכולל: "כשמוותרים לא מפסידים. תמיד כשוויתרתי לא הפסדתי. ולדוגמא במקרה זה, לו היינו בונים היינו מסתכסכים עם השכן, הייתי נשאר בדירה אחת קצת יותר גדולה, שלושה חדרים, ועם סכסוך בשכונה, וכאשר יתגורר בשכונה, ממילא הכל יבואו לשאול אותו ועם הזמן תבקשו ממנו גם למסור שיעור בשכונה וכו'. וכי יש צורך שיהיה רב רשמי? וכי את החזון איש מינו להיות רב?! ועם זאת, הוא היה רב של כלל ישראל ללא כל מינוי רשמי. כך גם הוא, יהיה אתכם ויהיה רבכם".

סיפור זה, המופיע בספר ברכת דוד, מלמדנו שיהודי שרוצה להידבק במידותיו של הקב"ה וללכת בדרכיו, פירשו רבותינו: מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום (סוטה יד.) ובגמרא (ר"ה יז:) נאמר על הפסוק "ה' א-ל רחום וחנון וגו' נושא עוון ועובר על פשע", אמר רבא כל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו, שנאמר "נושא עוון ועובר על פשע", נושא עוון למי שעובר על פשע. פירש רש"י: אין מידת הדין מדקדקת אחריו אלא מניחה לו והולכת.

(מהספר 'מאה ושניים סיפורים' - חלק 5, מאת הרב צבי נקר)