כלנו יודעי שמך טוב להודות לה'

בסיעתא דשמיא

כלנו יודעי שמך

טוב להודות לה'

מיוחד למגזין העלונים

טועמיה

מאמרים, רעיונות, פרפראות וסיפורים, לחיזוק באמונה ובטחון בבורא יתברך שכל הנהגתו לטובה

- הרב שכנא וונגר

פרשת – נצבים וילך - ה'תשפ"ו

סיפור א':

סיפר מגיד המישרים הרב חיים זאיד שליט"א, רבה של פרדס כץ: אחד מתלמידי למד שיעורי נהיגה. והנה לפני כמה שבועות הוא ביקש ממורה הנהיגה לערוך 'שיעור כפול'. היום מחיר של שיעור נהיגה הוא בערך 130 עד ₪150 כך שהשיעור הכפול הגיע למחיר של כ300- ש"ח. הם החלו בשיעור הראשון, ולא עוברות כמה דקות מתחילת השיעור והנה הם מוצאים את עצמם בפקק גדול מה מתברר ?... היה זה אותו יום של הפגנות כבדות בכבישים כמחאה על הסערה שהיתה עם הבחור האתיופי, כך שהם נעמדו באותו מקום במשך 3 שעות!

מי הפסיד מכך? מורה הנהיגה או התלמיד? זו שאלה הלכתית, אך אותו מורה נהיגה לא חשב פעמיים וללא רחמים קבע: "זו בעיה שלך. זה היה הזמן שלך והוא התבזבז על ההפגנה, תן לי בבקשה 300 ₪".

התלמיד שלי, עדין וצדיק כולו, החל להתחנן: "אבל אני לא אשם, ההפגנה לא היתה באחריותי, ואתה יודע שבקושי יש לי כסף ואני חוסך בשביל זה". אך המורה בשלו: "תן את הכסף, או שלא ממשיכים יחד".

התלמיד שלי התקשר אליי להתייעץ. שמעתי את כל הסיפור ואמרתי לו: תראה, אינני יודע עם מי הצדק, אבל דבר אחד אני בטוח יודע, והוא – כי הכי טוב לוותר ולהעביר הלאה. יודע אני כמאה עדים כי הקב"ה אוהב את הוותרנים יותר מכולם, ואם תוותר פה תרוויח בגדול במקום אחר.

הוא חזר למורה נהיגה ושילם מכל הלב. יומיים לאחר מכן הוא עשה עוד שיעור נהיגה. מורה הנהיגה היה עסוק בפלאפון ולא הסתכל על הכביש. בינתיים, התלמיד שלי לא שם לב ונכנס לתוך רחוב 'אין כניסה'. מיד עצר אותם שוטר: "עבירת תנועה – דו"ח 150 ש"ח". ע"פ חוקי התנועה, במצב שכזה מי שאחראי על התלמיד הוא אך ורק המורה, הנועד לבדוק שהתלמיד לא עושה טעות, ולכן הוא זה שצריך לשלם את הדו"ח. אלא, שהמורה לא חשב פעמיים ואמר לתלמיד: "תשלם בבקשה את הדו"ח". התלמיד שלי היה בהלם, שהרי זו אשמת המורה, אך הוא לא ויתר שוב. עצוב וזועם התקשר אליי ושאל אותי האם לא לשלם לו ולעבור למורה אחר. הקשב לי, אמרתי לו, אל תעזוב אותו, זה ניסיון מהשמים, כי לעבור עכשיו מורה ולהתרגל אליו זה עוד סיפור ארוך. אם תשמע לי – בסוף תרוויח, תוותר על ה - 150- ₪ הללו ותראה שלא תפסיד.

אני יודע שכעת הרבה חושבים: 'איזה פראייר... אני הייתי תובע אותו, מוציא עליו שם רע', אבל אין ספק כי הדבר שבורא עולם רוצה יותר מהכל זה הוויתור והשלום. הוא שילם לו והמשיך הלאה.

והנה, ביום ראשון האחרון היה לו 'טסט'. הוא נסע בצורה רגילה, ופעם אחת הוא הבחין כי רכב אחד רוצה לצאת מהחניה ולהשתלב בכביש. ע"פ החוק, לנהג הנמצא כבר בכביש בנסיעה יש זכות קדימה, אבל הוא מטוב ליבו ורגישותו פנה לטסטר ושאל אותו: "האם אתה מרשה לי לוותר לו ולתת לו להיכנס".?

ה'טסטר' שלא היה איש רגוע ועדין במיוחד אמר לו: "אני לא מבין אנשים כמוך, אם תוותר לכל העולם מתי תגיע לבית שלך ? בכביש צריך להילחם". אך התלמיד שלי הסביר לו כי הוא לא יכול בלי לוותר, ותוך כדי סיפר לו כיצד ויתר על השיעור הכפול למורה נהיגה למרות שלא היה צריך לשלם, ואף ויתר למורה נהיגה על הדו"ח שקיבלו, ושילם זאת בעצמו, כי דרכו לוותר לכולם ולהישאר בשלום.

ה'טסטר' שומע ושותק. והנה, רגע לפני סיום הטסט, פונה הטסטר לתלמיד ואומר לו: "תשמע בחור יקר, היה לך הרבה טעויות בטסט הזה: לא הפעלת איתות כמה פעמים, לא הסתכלת היטב לצדדים, והערתי לך הרבה פעמים – כך שאיך שנהגת אין סיכוי שעברת. אבל אני חייב לומר לך שנדיר למצוא אנשים כמוך שמוותרים בשביל השני ועושים הכל בשביל השלום. לכן דע לך, כי לא היית צריך לעבור, לא בטסט הזה ואולי גם לא בטסטים הבאים, אך הוויתורים שלך מקסימים אותי ואני אוהב ויתורים ולכן אני מעביר אותך שיהיה לך בהצלחה"!.

התפעלתי מכך מאוד, לדעתי התלמיד שלי היה צריך לעבור אולי טסט שמיני, ובזכות הוויתור על הדו"ח ועל השיעור הכפול - הוא הוציא סכום קטן והרוויח סכום גדול, כי ה' אוהב ויתורים ואין אדם שמפסיד מהעברת המידות.

****

****

אבל כעבור רגע הוא התעשת, ובדיוק כמוכם – החליט לחכות עד סוף הסיפור

סיפור ב': השעה 9:30

מזה כשעה וחצי (!) ממתין דוב בתור לפני חדר רופא-ילדים. התינוק שלו ממתין בעגלה, הוא מנסה לעיין בספר שהביא איתו, אך קשה לו להתרכז. עם התקרב התור שלו, שינן לעצמו את כל הדברים שאשתו ביקשה לציין באוזני הרופא: רזונו של הילד, חוסר התיאבון שלו, וכל הסימפטומים המשונים שהופיעו אצל התינוק בשבועות האחרונים. הילד שאחריו בתור בכה ללא הרף כשסבתו מנסה להרגיעו. הזקנה עצמה נאנחה מפעם לפעם, והתלוננה על כאביה שלה עצמה.

כיון שהתייצב דוב סמוך לדלת הרופא, מוכן ומזומן להיכנס, פנתה אליו הזקנה בתחינה כי ירשה לה להיכנס לפניו. היא עצמה חולה, כך אמרה, והנכד שלה עם חום, והיא מקווה שזה יקח רק דקות. דוב התלבט, נאבק עם עצמו אך לבסוף הסיט בסבר פנים יפות את העגלה שלו הצידה, ומסר לזקנה את מקומו ליד הדלת. זו הרעיפה עליו ועל ילדו ברכות ואיחולי רפואה שלימה מכל ליבה.

.09:37

תחושת הסיפוק הנפלאה של עשיית חסד, החלה להתפוגג בליבו של דוב...

.09:44

ניצנים של עצבנות צצו בקרבו: האם נהג בחוכמה כשנתן את תורו לזקנה ? גם התינוק שלו החל לנוע באי-שקט והוסיף על טרדתו. קול חדש נשמע בקרבו: הייתי שוטה ותמים, אמר הקול. איך הצליחה הזקנה לשכנע אותי כל כך מהר? וכי אני באתי לכאן עם תינוק בריא? וכי זמני שלי פנוי? לא היה קורה לה כלום אם היא היתה ממתינה כמה דקות לתור שלה. הנה היא יושבת עכשיו בפנים ומפטפטת.

14 דקות חלפו כבר מאז נכנסה, קבע דוב בכעס בהסתכלו בשעונו. עם היפתח דלתו של הרופא זינק אל הפתח כשהתינוק על זרועו. בקושי הצליחה הזקנה לצאת עם נכדה, אחריה יצאה האחות ונעלה את הדלת בהכריזה: הפסקה! דוב נזכר עכשיו שבאמת ברבע לעשר יש הפסקה לרופאים. הרופא יצא כנראה מהצד השני. 'כמה זמן נמשכת ההפסקה'? שאל. 'רבע שעה', ענתה אחת הממתינות. 'הלוואי בעוד 25 דקות ישוב לקבל חולים!' הוסיפה במרירות שכנתה.

הפעם נתקף דוב בתסכול הקול בקרבו פצח בנימת תוכחה: זה עונשם של שוטים! גמילות-חסד תעשה בבית עם אשתך וילדיך, ולא עם איזו זקנה, ולא על חשבון ילדך...

.09:59

ניסה להתרכז בספר שלו, אך הרגיעה ממנו והלאה. כולו זיעה, ומגרד לו בכל חלקי גופו. מחוגי השעון זוחלים באיטיות. אנשים נוספים מגיעים. שתי אימהות נדחקו אל דלת הרופא עם תינוקותיהן. אחד עם חום גבוה והשני עם פריחה החשודה כמדביקה

10:00

האחות מאשרת ששתי האימהות - עם המקרים הדחופים - תיכנסנה ראשונות ללא תור. ייאושו ותסכולו הגיעו לשיא. אם לא היה גבר בעל משפחה ואב לילדים היה פורץ בבכי. את כל זה אני עשיתי לעצמי, אמר. איזה שוטה לא-יוצלח אני. גבר בגילי לא צריך להיות תמים. הגיע הזמן להתבגר. אם ירצה השם אני יותר לא עושה טובות כאלה. מחשש להדבקה התרחק עם תינוקו לפינת הפרוזדור. שם היה שקט יותר והוא ניסה להירגע.

רגע אחד, אמר לעצמו, הרי עשיתי טובה מתוך שיקול נכון. אני לא אשם שיצא כך שהפסדתי יותר ממה שתכננתי מראש. אף אחד לא אשם בכך, גם לא הזקנה. מדוע אני צריך להתחרט על מעשה טוב שעשיתי ? אינני רוצה להיות "תוהה על הראשונות". כך עוד אפסיד גם את המצוה. הרי ה' מנהל את העולם, כנראה שהוא רוצה לנסות אותי. זהו זה!

.10:15

דוב נרגע, אך סאת ניסיונותיו טרם הסתיימה. כאשר גברה ההתמרמרות הממתינים והחלו להישמע טונים גבוהים, יצאה האחות והודיעה שהרופא היה צריך ללכת והוזמן ממלא-מקום. הוא עומד להגיע בכל רגע.

.10:41

כל רופא לא הגיע, ורגיעתו של דוב הלכה שוב והתפוגגה דקה אחר דקה. אך עצבנותו הגיעה לשיאה כשנזכר שהתינוק צריך לאכול ב10:30- את הדייסה המבושלת שלו שמוכנה במקרר בבית. הוא היה אמור להעביר אותה עם התינוק למטפלת בבית השכן כשיחזור מהרופא.

.10:45

התינוק החל מייבב, וכל ספקותיו ניעורו מחדש. לולא הטובה שעשה לזקנה היה כבר מזמן אחרי כל הסיוט הזה. בדמיונו ראה את הזקנה מסתובבת לה בנחת בביתה בעוד הוא תקוע פה עם תינוק חולה ורעב בלי רופא. סידרתי את עצמי, אני טיפש גדול, אמר, ובייאושו הפסיק כבר להסתכל בשעון. אבל מיד התעשת. מה עם כל השיחות של המשגיח בישיבה על 'אברהם אבינו' ועל 'עולם חסד יבנה'. זה לא קונץ" גדול לעשות חסד שמחירו 5 דקות. הקונץ הוא להשאר נאמן בעקביות לחסד שעשיתי גם אחרי שהנסיבות מראות לי שכביכול הפסדתי בגלל החסד.

לא! אמר בעוז כשהוא מגייס את כל כוחותיו הנפשיים, איני חוזר בי! גם לא אם אחזור הביתה בשעה 1:00.

.10:48

הרופא הגיע. תוך דקות סיים את הטיפול בשני המקרים הדחופים וקיבל את דוב ותינוקו. הרופא בדק בענין רב את התינוק, הרבה בשאלות וחקר את פרטי תזונתו. יש לך מזל! - אמר הרופא - התינוק סובל מאלרגיה לסוג שלאב-מזון. זוהי אלרגיה נדירה. רופא אחר היה מאבחן את המחלה רק אחרי שבועות ואולי חודשים של בדיקות שונות ומסובכות וניסיונות עם מזונות שונים. למזלכם זהו תחום התמחותי המיוחד וזיהיתי מיד את הרגישות הזאת. קח דף ורשום את הדיאטה המיוחדת של הילד לחודשים הקרובים. את הדייסה שלו שפוך לכיור, זה רעל בשבילו. תנהגו לפי הדיאטה הזאת והילד יבריא- - -!

כל מילה נוספת מיותרת. (גיליון איש לרעהו, ע"פ 'בעין יהודית').

****

****

מעשה מופלא על מידת החסד של מרנא ה'בית הלוי' זצ"ל

סיפור ג':

סיפר הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל, מה ששמע בבית בריסק על מרנא ה"בית הלוי" זצ"ל, שבתקופתו היו גזירות נוראות בגוף וברוח על עם ישראל, ופעם בשנה היו מתכנסים גדולי ישראל כדי לטכס עצה כנגד אותן הגזירות, ורבי יושע בער היה תמיד ראש המדברים באסיפות אלו.

היתה פעם אסיפה בוילנא באמצע החורף, ומכיון שהנסיעה מבריסק לוילנא ארכה כיומיים שלושה, לכן שכרו עגלה חזקה וסגורה ושני סוסים טובים, והכינו אוכל צידה לדרך לכמה ימים, ויצאו לדרך.

והנה לאחר נסיעה של כמה ק"מ כשעברו באיזה כפר, עצר אותם איזה גוי, ואמר, אתם היהודים היכן הלכה מידת הרחמנות שלכם וסיפר - שבכפר יש יהודי מטופל בילדים שבביתו סובלים מחרפת רעב, והקור הוא נורא כי החלונות שבורים, ואין שום אדם שמתעניין בנו....

כששמע זאת ה"בית הלוי", הורה מיד לעגלון לנסוע לביתו של אותו יהודי, וכשטען לו משמשו 'הרי אנו בדרך לאסיפה ומחכים שם כל הרבנים ואיך אפשר להתעכב', דחה אותו ה"בית הלוי" שיש מספיק זמן ויספיקו גם לאסיפה...

כשהגיעו לבית היהודי, אכן המחזה היה איום ונורא, כל החלונות פרוצים והקור נורא, האשה לובשת סחבות, הילדים מסתובבים מוזנחים, והאב שוכב קפוא מקור ובקושי פותח את פיו ומדבר, ואין אוכל בבית מלבד כמה חתיכות לחם יבשות.

מיד הורה ה"בית הלוי" להזמין זגג לתקן את החלונות, לקנות עצים לחמם את הבית, ולהביא מהעגלה את האוכל שהכינו לנסיעה - כדי להחיות את נפשם של בני הבית. אך הבעל-הבית מרוב חולשתו לא יכול היה אפילו לפתוח את פיו לאכול, ורבי יושע בער לקח מרק חם, והחל להאכילו במשך כמה שעות טיפה אחר טיפה, עד שלאחר כמה שעות כשגופו קצת התחמם, התחיל הוא קצת לחזור לעצמו.

כשראה השמש שהמצב בבית כבר יותר טוב, אמר, 'נו, עכשיו כבר אפשר להמשיך בנסיעה', אמר לו רבי יושע בער, עכשיו לילה, נלון כאן ולמחרת ניסע, אך למחרת בבוקר שוב ישב רבי יושע בער להאכיל את בעל הבית והילדים, ושוב השמש דוחק להמשיך בנסיעה, אמר לו רבי יושע בער: 'איך אפשר לעזוב אותו? צריך לחכות שיתחזק ויוכל לרדת מהמיטה'. אמר לו השמש 'הרי כל גדולי הרבנים מחכים באסיפה שכל ענייני כלל ישראל תלויים בזה, והרבי יודע שכל האסיפה תלויה רק בו, ואיך אפשר להתעכב'.

השיב לו ה'בית הלוי', כשיש צער ליהודי, נדחה הכל מפני זה, ואפילו דברים העומדים ברומו של עולם ודברים שכל עם ישראל תלוי בהם. ואכן נשארו שם עוד יום עד שבעל- הבית התחזק, והשאיר לו ה"בית הלוי" כסף, וגם את מעיל הפרווה שלו להחיות את נפשו, וכך חזרו לביתם ולא נסעו לאסיפה.

לאחר שנים נכנס יהודי עם מעיל פרווה לבית-הדין של ה"בית הלוי", ושאלו ה"בית הלוי" מי הוא ואיך הגיע מעיל הפרווה שלו אליו, אמר היהודי וכי הרב לא זוכר אותי, אני הוא אותו יהודי מכפר פלוני שהרב הציל אותי ואת ביתי ממוות, ובאתי להחזיר את מעיל הפרווה.

('אוצר פנינים ועובדות', מתוך הגש"פ "תבואות שמש" עמו' רט"ו).

****

****