מעשה אבות

והשיב לב

שאלות ותשובות משולחנם של יועצים רבניים ומטפלים

ניתן להפנות שאלות ליועצי 'הורינו' עבור מדור זה בכתובת דוא"ל המופיעה בגב הגיליון. סודיות מובטחת.

תודה רבה לעלון הנפלא. שנזכה לקיים ולכבד גם אם לעיתים לא פשוט. אני התחתנתי בשנית ומצויה בתהליך של מכירת הדירה בה התגוררתי, כדי לקנות דירה יותר קטנה באזור הנוכחי. בגלל בעיה של ייחוד לאחר נישואי, בתי הבוגרת (+30) שעדיין לא נשואה, לא יכולה לגור איתנו, וחשבתי למכור את הדירה הישנה ולרכוש דירה או יחידה קטנה סמוכה אלינו שבה תוכל להתגורר במקביל.

העניין הוא שאימי היקרה שתחי' ממש מפצירה בי לא לעשות זאת ומתנגדת למהלך הזה נחרצות. לטענתה זה עלול להנציח את מצבה העצמאי של ביתי וידחה אצלה את הדחיפות להקים בית משלה וכו' אמנם אני מנסה להסביר לאמא שלי בכבוד ובדרכי נועם שבמקום שנשלם שכירות עבורה, שהרי חייבת להתגורר בנפרד, מבחינה כלכלית עדיף שנשלם משכנתה קטנה וזה כמעט אותו הדבר (אפילו פחות). אז אימי אומרת תרכשי דירה ותשכירי אותה, אבל אל תתני לבת שלך להתגורר בדירה קטנה משלה.

בתחושה שלי אמא שלי לא מבינה שמבחינה כלכלית אני קורסת, כי אני צריכה לשלם שתי שכירויות. ורק אם אמכור את הדירה ואקנה דירה ועוד יחידה קטנה אכנס בעז"ה לאיזון כלכלי. לעיתים אני מרגישה ממש חסרת אונים. מה עושים, אשמח לעצה והכוונה.

כואב לשמוע על התחושה של חוסר האונים שאת נושאת. זו לא תחושה קלה, במיוחד כשמדובר בהחלטה שנוגעת גם לביתך, גם לבעלך, וגם לאמך, שלוש מערכות יחסים חשובות שכולן דורשות מקום.

קודם כל, צריך להדגיש נקודת מוצא: מבחינה הלכתית ההחלטה היכן לסייע לביתך במגורים, ואיך תבנו את ביתכם החדש, היא החלטה שלך ושל בעלך. זו זכותכם וחובתכם לנהל את משק ביתכם ואת הדאגה לילדיכם על פי שיקול דעתכם. מצוות כיבוד אב ואם חשובה ויקרה עד מאוד, אולם מדובר על עניין שלא קשור ישירות לרווחת אימך או עניין שקשור בכבודה או צרכיה.

את כבר עושה בדיוק את הדבר הנכון: מסבירה לאימך בכבוד ובסבלנות. זה חשוב להמשיך, אך גם חשוב שתביני: לא כל התנגדות ניתנת לפתרון באמצעות הסבר טוב יותר. יכול להיות שמאחורי ההתנגדות של אימך מסתתר כאב אמיתי, ואם תוכלי לגשת לזה מתוך הבנה (מבלי צורך לוותר על ההחלטה עצמה), זה עשוי לרכך את השיח. את משתפת את אמך בתהליך מתוך כבוד והערכה לדעתה, לא מתוך צורך באישורה.

ואחרי שכל זה נאמר, חשוב להזכיר שלאמא שלך יש ניסיון וחכמת חיים שלך עדיין אין, ויש לה רצון אמיתי בטובתך. לפי מה שהזכרת, היא אומרת הצעה לא רעה בכלל, לרכוש באמת יחידה ולהשכיר אותה ולשכור יחידה אחרת. כך העול הכלכלי ישתפר, אבל הקביעות בדירה קטנה לא תעורר חששות מיותרים. ומלבד זאת, הרי לשמוע לעצתה ולכבדה גם כשאת לא מחויבת, וודאי יביא ברכה אל ביתך בכל התחומים, ובעז"ה תזכו לראות בעיניכם את ברכת התורה "למען ייטב לך".

ספר החיים

התעוררות בימי הרחמים, לזכות "למען יאריכון ימיך ולמעט ייטב לך".

התורה היא תורת חיים, בהיותה מורה לכל אדם את הדרך על כל צעד ושעל בחיים, היא בעצם "ספר החיים" במובן שכל חיינו בעולם הזה צומחים ממנה. היא הסיבה, היא המשמעות, היא התכלית, והיא ההוראה כיצד להתנהל בכל מהלך חיינו. כשאנחנו מבקשים "כתבנו בספר החיים", אנחנו מבקשים בעצם להיות דבוקים בחיי תורה ומצוות - כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור. אולם לא רק זאת. במושגים אחרים, התורה היא גם "ספר הזכרונות", בספר התורה הקדושה מפורטים גם סיפורי האבות וקורות חייהם. משמעותם של סיפורים אלו אינם חלילה תיעוד היסטורי גרידא אלא הם חלק בלתי נפרד מתורת החיים אשר אנו הולכים לאורה ושואבים ממנה את כל חיותנו. כאשר אנו מבקשים להיכתב בספר החיים, אנו נתלים באבותנו הקדושים ובהמשך הדבקות בדרכם דרך החיים שהינם מרכיב מרכזי בספר החיים המקורי שהיא התורה, לפיכך מן הראוי להביע בקשה זו דווקא בברכת האבות. בספר החיים חקוקים שמותיהם של כל צדיקי הדורות מאז בריאת העולם ועד ימינו אלה (מחזור ויטרי סימן שכ"ח) אין ספק ששמותיהם של האבות מתנוססים בו לתפארה. בבקשנו להיכלל גם אנו בספר זה, אנו בעצם מבקשים להצטרף לאבות ועל כן יש להסמיך בקשה זו לאזכורם. בנוסף, אנו מזכירים בכך גם זכות אבות זכותו של אברהם בעקידת יצחק, שזה עניין מהותי ומרכזי בראש השנה, ובמצות היום העיקרית של תקיעת שופר. דווקא ביום זה אנו מתחילים באמירת 'זכרנו לחיים' לפיכך מן הראוי לכרוך אותה עם ברכת האבות.

סיפור לשבת

סוּמָא וְנִתְפַּקֵה חוֹלֵה מֵעֵיִם וְנִתְרַפָּא בִּסְגְלֶת לִמּוּד 'אוֹר הַחַיִּים'.

נושעתם בזכות רבינו האור החיים הקדוש ורוצים לפרסמו ? שלחו אלינו למייל [email protected]

הֵן יָדוּעַ וּמְפֻרְסָם גּדֶל הַסְגֻלָּה שֶׁיֵּשׁ בְּלִמּוּד הָ'אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ' לִפְעַל רְפוּאוֹת וִישׁוּעוֹת. שָׂח הַגָּאוֹן רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁפִּיצֶר שְׁלִיטָ"א: הַיּוֹם סִפֵּר לִי יְהוּדִי בָּא בַּשָּׁנִים מִתּוֹשָׁבֵי לֶיקוּד בְּאַרְהָ"ב, אֲשֶׁר אִבֵּד אֶת מְאוֹר עֵינָיו מֵחֲמַת זִקְנוּתוֹ, שֶׁקִּבֵּל עַל עַצְמוֹ לִלְמֹד וּלְסַיֵּם מִדֵי שַׁבָּת בֶּשַׁבַתּוֹ אֶת כֹּל פֵּרוּשׁ הָ'אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ' עַל הַפָּרָשָׁה. וֶהֱיוֹת שֶׁלֹא הָיָה יָכוֹל לִרְאוֹת בֶּעֵינָיו, הָיְתָה אִשְׁתּוֹ קוֹרֵאת לוֹ מִבִּפְנִים וְהוּא הָיָה מַאֲזִין לְכֹּל הַיּוֹצֵא מִפִּיהָ. כָּךְ הִתְנַהֵל הַדָּבָר בֶּמֶשֶׁךְ שָׁנָה תְּמִימָה. בְּתֹם הַשָּׁנָה עָלָה לִיְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ וְהִשְׁתַּטֵחַ עַל צִיּוּן קֹדְשׁוֹ שֶׁל הָ'אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ'. בְּהִשְׁתַּטְחוֹ אָמַר שֶׁהוּא דָּבוּק בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל הַצַּדִּיק וְעַל כֵּן הוּא מֵצַפֶּה לִישׁוּעַת ה' שֶׁיָּאִיר אֶת עֵינָיו... וּלְאַחַר מִכֵּן חָזַר לֶלֶיקוּד, וַיְהִי בֶּשַׁבָּת הָרִאשׁוֹנָה, כְּשֶׁאִשְׁתּוֹ הִתְחִילָה לֶהַקְרִיא לוֹ מִתּוֹךְ פֵּרוּשׁ הָ'אוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ', בִּקֵּשׁ מִמֶּנָּה לִרְאוֹת אֶת הַתֵּבוֹת הַקְדוֹשׁוֹת מִבִּפְנִים, וְכֵיוָן שֶׁהִפְנָה אֶת עֵינָיו אֶל אוֹתִיּוֹת הַסֵּפֶר, מִיָּד נִפְקְחוּ עֵינָיו וְהִתְחִיל לִרְאוֹת כָּאֵחָד הָאָדָם. עוֹד יָדוּעַ לִי מַעֲשֶׂה בִּיהוּדִי אֶחָד בַּר אוֹרְיָן שֶׁחָלָה בִּבְנֵי מֵעָיו בֶּאֹפֶן קָשֶׁה מָאוֹד וְכֹּל הָרוֹפְאִים אָמְרוּ פֶּה אֶחָד שֶׁאֵין לְאֵל יָדָם לְהוֹשִׁיעַ לוֹ, וְכִי יֵלֵךְ וְיִתְדַּרְדַּר ר"ל עַד שֶׁיִּפַּח אֶת נִשְׁמָתוֹ... קִבֵּל הַיָּהוּדִי עַל עַצְמוֹ לִלְמֹד אֶת כֹּל פֵּרוּשׁ הָאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ' עַל הַסֵּדֶר, וְלִפְלִיאַת הָרוֹפְאִים הוּא חַי וְקַיָּם וּבְנֵי מֵעָיו בְּרִיאִים וּשְׁלֵמִים. {הג"ר שִׁמְעוֹן שְׁפִּיצֶר שְׁלִיטָ"א - קְנְטְרֵס הֵבִינָנוּ}