מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה...

צדיק ה'\ סִפּוּר עַל מרן הגה"צ חָכָם מארי חיים קורח זצ"ל זיע"א. (מלוקט בשינוי לשון קלים מתוך 'פניני הצדיקים')

פַּעַם הַמּוֹשֶׁל צִוָּה לְאֶחָד מִבְּנֵי קְהִלַּת צַנְעָא שֶׁיָּבִיא לוֹ חָבִית נַפְט. הָאִישׁ יָצָא לָעֲיָרוֹת מִסָּבִיב, טָרַח וְיִגַּע. בְּיוֹם שִׁשִׁי לִפְנֵי כְּנִיחַת שַׁבָּת הֵבִיא אֶת הֶחָבִית לְבֵיתוֹ. בִּגְלַל הַשָּׁעָה הַמְּאֻחֶרֶת הֵנִיחַ אֶת הֶחָבִית שָׁם, וְחָשַׁב לָקַחַת אוֹתָהּ לַמּוֹשֵׁל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. לְאַחַר הַבְדָּלָה בְּצֵאת הַשַׁבָּת לֹא מָצָא אֶת הֶחָבִית. מִישֶׁהוּ הִבְחִין בּוֹ כְּשֶׁהֵבִיא אֶת הֶחָבִית לְבֵיתוֹ, הוּא חַמָד וְגָנַב אוֹתָהּ לְעֵינָיו! הוּא רָץ בְּמַר לִבּוֹ לִגְאוֹן ר' חַיִּים קוֹרָח. הוּא מָצָא אֶת הַצַּדִּיק אוֹמֵר אֶת הַפְּסוּקִים לִפְנֵי הַבְדָּלָה. הוּא בְּקֵּשׁ לְסַפֵּר לְרַבִּי. רַבִּי חַיִּים רָמַז לוֹ שֶׁיַּמְתִּין עַד שֶׁיַּבְדִּיל. בְּסַעֲרַת רוּחוֹ הוּא לֹא הָיָה יָכוֹל לִכְלֹא אֶת רִגְשׁוֹתָיו וּפָרַץ בִּבְכִי מַר. כָּל עֲמָלוֹ הָיָה לַשָּׁוְא. מִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה עֹנֶשׁ הַמּוֹשֶׁל עָלוּל לְהַטִּיל עָלָיו. הוּא יָכוֹל לִגְזֹר עָלָיו מִיתָה! רַבִּי חַיִּים מָסַר לוֹ אֶת הַמַּפֶּה שֶׁלּוֹ וְאָמַר לוֹ: "עִם הַמַּפֶּה הַזֶּה תֵּלֵךְ בְּכָל הָרְחוֹבוֹת. בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּפֶּה יַעֲצֹר, שָׁם יִמְצָא הַגַּנָּב!" הוּא לָקַח אֶת הַמַּפֶּה וְהִסְתּוֹבֵב אִתּוֹ מֵרְחוֹב לִרְחוֹב, מִסִּמְטָה לַמִּמְטָה לַשָּׁוְא. הוּא חָזָר לְבֵיתוֹ שֶׁל הָרַב מְאֻכְזָב וְעָיֵף לְהַחֲזִיר אֶת הַמַּפֶּה. הָרַב רָאָה עַל פִּי מַבָּט פָּנָיו שֶׁהֶחָבִית לֹא נִמְצְאָה. הָרַב שָׁאַל אוֹתוֹ: "הַאִם הַמַּפֶּה לֹא עָצַר?" הָאִישׁ עָנָה: "לֹא עָצַר כְּלָל!". הָרַב שָׁאֵל: "הַאִם הִסְתּוֹבַבְתָּ אִתּוֹ בְּכָל הָרְחוֹבוֹת?". הוּא לְפֶתַע נִזְכַּר, שֶׁבָּרְחוֹב שֶׁלּוֹ הוּא לֹא הִסְתּוֹבֵב. רַבֵּנוּ הוֹרָה לוֹ לְסַאֵר בָּרְחוֹב שֶׁבּוֹ הוּא גָּר. הוּא הָלַךְ עִם הַמַּפֶּה לְפֶתַע הַמַּפֶּה עָצַר לְיַד הַבַּיִת שֶׁל הַשָּׁכֵן. הוּא נָקַשׁ עַל הַדֶּלֶת. הַשָּׁכֵן פָּתַח וְשָׁאֵל לְבַקָּשָׁתוֹ. "נֶעֶלְמָה לִי חָבִית נַפְט", אָמַר, "אוּלַי אַתָּה יוֹדֵעַ הֵיכָן הִיא?". "לֹא וְלֹא", הַשָּׁכֵן עָנָה. "אִם אַתָּה רוֹצֶה אַתָּה מֵזְמָן לְחַפֵּשׂ בְּבֵיתִי". הָאִישׁ הִצְטַעֵר כָּךְ שֶׁחָשַׁד בְּשָׁכֵן בְּחִנָּם. כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת חֲשָׁשׁוֹ הוּא נִכְנַס לְבֵיתוֹ, הוּא חִפֵּשׂ בְּכָל הַפְּנּוֹת, אֲבָל לֹא מָצָא אֶת הֶחָבִית. הוּא הִתְנַצֵל לִפְנֵי בַּעַל הַבַּיִת. הוּא נָשָׂא אֶת עֵינָיו לַמָּרוֹם לְהַצְדִּיק עַל עַצְמוֹ דִּין שָׁמַיִם. כַּאֲשֶׁר נָשָׂא אֶת עֵינָיו, רָאָה אֶת הֶחָבִית מֶטֶלֶת בֵּין קוֹרוֹת הַגַּג.... (אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ)

הילולת מרן חכם מארי חיים קורח זצ"ל זיע"א (כ' אלול תרע"ד)

חכם מארי חיים קורח זצייל- נולד בשנת תקפייד לאביו ר' יוסף זצייל בצנעא שבתימן. למד תורה מפי חכמי עירו. לאחר נישואיו התחיל לעבוד כמלמד תינוקות של בית רבן. בנוסף התפרנס מטוויית ציציות. הרב קבע את מקום לימודו בבית הכנסת יבית אלשיך'. אנשים רבים היו מגיעים לשם כדי ללמוד תורה מפיו למרות שלא הסכים לכהן כרב בכהונה רשמית, זכה ללמד ולחדש תורה לרבים. היה ידוע בצדקותו הרבה. היה זריז וזהיר במצוות צדקה, ביקור חולים, הכנסת כלה והכנסת אורחים. קבע את מקום הכנסת האורחים של העיר בבית מדרשו. כך זיכה את האורחים בדברי תורה וגם דאג לכל מחסורם. מלומד בניסים. רבים פנו אליו ונושעו. רבנו נלבייע ב- כי אלול ה'תרעייד בצנעא. רבנו חי ופעל כ-91 שנים. ת.נ.צ.ב.ה. וזכותו תגן עלינו אמן!.

כֶּתֶר מְלוּכָה

כְּשֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בִּימֵי הַדִּין מְבַקְשִׁים זְכוּיוֹת בֶּאֱמֶת נִתָּן לְקַבֵּל מַבָּט יוֹתֵר אֲמִתִּי לַחַיִּים וּלְהָבִין וּלְהַפְנִים, וְנַקְדִים בְּפָרָשָׁתֵנוּ פּוֹתַחַת הַתּוֹרָה: אַתֶּם נְצָבִים הַיּוֹם כֻּלְכֶם לִפְנֵי ד'...

רָשִׁייי מֵבִיא בִּמְקוֹם "לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת אַתֶּם נִצָּבִים לַקְלָלוֹת, לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם חוּץ מִמ"ט שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים, הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם, וְאָמְרוּ מִי יוּכַל לַעֲמֹד בָּאֵלּוּ, הִתְחִיל מֹשֶׁה לְפַיְלָם, אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם, הַרְבֵּה הִכְעַסְתֶּם לַמָּקוֹם וְלֹא עָשָׂה אִתְּכֶם כְּלָיָה, וַהֲרֵי אַתֶּם קַיָּמִין לְפָנָיו"

דִּבְרֵי רָשִׁייי צְרָכִים בַּאוּר הַאִם כַּנָּנַת מֹשֶׁה לוֹמַר שֶׁחָלִילָה הקביה סְתָם מְאַיִם? בָּרוּר שֶׁאָסוּר לוֹמַר כֵּן, וְהַדְּבָרִים אֲרֵכִּים וְאֵין כָּאן הַמָּקוֹם לִפְרָטָם, וּבְכָל זאת מְבֹאָר בְּמִלַּת נִצָּבִים מֶסֶר שֶׁל סַלְחָנוּת וּוִתּוּר. וּמָה גְדוֹלָה הִתְמִיהּ כְּשֶׁמַמְשִׁיכִים לִקְרָא אֶת הַפְּסוּקִים: בֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֿנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹקֵי הַגּוֹיִם הָהֵם בֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ בֹּרֶרָה רֹאשׁ וְלַעֲנָה: וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרַךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה כִּי כִּי בִּשְׁרְרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְמֵאָה: לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם :..." הַדְּבָרִים נוֹרָאִים וְאִיּוּמִים, אֵין סְלִיחָה אֵין מְחִילָה, וְהַלְשׁוֹנוֹת הַנֶּאֱמָרִים כָּאן כְּלַבֵּי הַיַּחַס שֶׁל ה' הֵם נוֹרָאִים מַמָּשׁ, כִּי אָז יֶנְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ, וּמָחָה אֶת שְׁמוֹ תַּחַת הַשָּׁמַיִם... לְהֵיכָן נֶעֶלְמָה הַמַּלְחָנוּת הָאֲמוּרָה בְּהַקְדָּמַת דִּבְרֵי מֹשֶׁה? הִנֵּה רֹאשׁ הַשָּׁנָה הוּא יוֹם הַמְלָכַת הקבייה, הַנּוֹשֵׂא טָעוּן, אֵיפֹפה אֲנִי נִמְצָא בְּמַעֲרֶכֶת הַהַמְלָכָה? מָה בְּדִיּוּק הַתַּפְקִיד שֶׁלִּי הַפְּרָטִי בְּהַמְלָכַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים? רֹאשׁ הַשָּׁנָה נֶאֱמַר בּוֹ זֶה הַיּוֹם תְּחִלַת מַעֲשֶׂיךָ זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן הַמְּדֻבָּר אֵינוֹ יוֹם הָרִאשׁוֹן לַבְּרִיאָה שֶׁזֶּה הָיָה בכייה אֱלוּל, אֶלָּא יוֹם בְּרִיאַת הָאָדָם, כְּשֶׁבָּרָא הקבייה אֶת הָאָדָם, נָתַן בְּיָדוֹ אֶת הַשְּׁלִיטָה עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְצִוָּה אוֹתוֹ דָּבָר אֶחָד, "לֹא לֶאֱכֹל מֵעֵץ הַדַּעַת" לֹא נִכְנַס לְסוֹדוֹת הַצִּוּוּי שֶׁאֵין לָנוּ בָּהֶם יָד וָרֵעַ, אֲבָל הָיָה כָּאן הוֹרָאָה אַחַת, אִם הִנְּךָ שׁוֹלֵט עַל הָעוֹלָם אַתָּה חַיָּב לַעֲמֹד בְּנִסָיוֹן וְלִשְׁלֹט קֹדֶם כֹּל עַל עַצְמְךָ! וְלָכֵן כְּשֶׁמְּתָאֶרֶת הַתּוֹרָה כֵּיצַד הָיָה נִרְאֶה הָעֵץ בְּעֵינֵי חַנָּה נֶאֱמַר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל" מְתֹאָר כָּאן עֵץ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַכֹּל, אֶת כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַתּוֹעָלוֹת כְּאֶחָד, אוֹמֵר לו הקבייה מוּל הָעֵץ הַזֶּה תִּלְמַד לְהִתְגַּבֵּר, לִשְׁלֹט, כִּי רַק מִי שֶׁשׁוֹלֵט עַל עַצְמוֹ מְקַבֵּל שְׁלִיטָה עַל הָעוֹלָם. לִשְׁלֹט עַל עַצְמֵנוּ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁבְּכָל מַצָּב בּוֹ אָנוּ עוֹמְדִים, בְּעֵת שִׂמְחָה וּבְעֵת צָרָה, בְּעֵת שֶׁאָנוּ מִתְפַּרְנְסִים בְּכָבוֹד וּבְעֵת שֶׁהַפְּרוּטָה אֵינָהּ מְצוּיָה בְּכִיסֵנוּ, בַּזְמַנִּים שֶׁאָנוּ יְכוֹלִים לָלֶכֶת לְכָל מָקוֹם שֶׁמִּתְחַשֵׁק לָנוּ, וּבִזְמַנִּים שֶׁסּוֹגְרִים אוֹתָנוּ בַּבַּיִת, אֲנַחְנוּ וְהַיְלָדִים הַקְטַנִּים חַסְרֵי הַמַּעֲשׂ שֶׁלָּנוּ... וְשָׁם תְּגַלֶּה שְׁלִיטָה, שָׁם תִּרְאֶה אֵיךְ הִנְךָ יָכוֹל לַהֲפֹךְ כָּל עָקֹב לְמִישׁוֹר, כָּל קשִׁי לַעֲלִיָּה, תְּגַלֶּה מַלְכוּת בַּדְּבָרִים הַקְטַנִּים וְהַמַּרְגִּיזִים, בְּכָךְ תְּגַלֶּה שֶׁאַתָּה כִּדְמוּת יּוֹצֶרְךָ!!!

סְבַּת הַהַצְלָה

נָבִין מֵעַתָּה, מַדּוּעַ הקב"ה כָּל כָּךְ מִתְיַחֵס לְמִי שֶׁשׁוֹלֵט, חָזָיל גִּלּוּ: "אָמַר רַבִּי אִלְעָא אֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בִּשְׁבִיל מִי שֶׁבּוֹלֵם אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת מְרִיבָה שֶׁנֶּאֱמַר תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה" (חֵלִין פָּט עייא) הֲיִתָּכֵן? אָדָם בָּלַם בִּשְׁעַת מְרִיבָה וְכָל הָעוֹלָם עוֹמֵד עָלָיו? מַדּוּעַ? וְהַתְּשׁוּבָה כִּי הקבייה בָּרָא אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדֵי לְהֵיטֵב אִתָּנוּ, הַמַּלְכוּת הִיא הַהֲטָבָה, כָּל מָה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת זֶה לְהִתְחַבֵּר לַמַּלְכוּת, אִם אֲנִי קָשׁוּר לְמַלְכוּת, אִם יָכוֹל אֲנִי לְהִתְעַלּוֹת מֵעַל רְצוֹנוֹתַי, תַּאֲוַת הַנָּקָם הִיא נוֹרָאָה כְּשֶׁהִיא פּוֹרֶצֶת, וְכָעֵת בִּשְׁעַת מְרִיבָה הַתַּאֲוָה הַזֹּאת מִתְגַּבֶּרֶת בְּיַתֵּר שְׂאֵת וּבְיַתֵּר עֹז, אִם אֶבְלֹם אֲנִי מֶלֶךְ, אִם אֲנִי מֶלֶךְ אֲנִי מְחֻבָּר אֶל עַצְמִי הָאֲמִתִּי, אֶל מִי שֶׁאֲנִי בֶּאֱמֶת – זֶה שֶׁחָקוּק מִתַּחַת לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, מִשָּׁם אֲנִי מַשְׁפִּיעַ מַלְכוּת עַל הָעוֹלָם, אֲנִי נוֹתֵן עֹז.

סִפְרוֹ לְמָרָן הגרמ"י לִיפְּקוֹבִיץ זצוק"ל

עַל אוֹתוֹ אַבָּא לְנַעַר בַּר מִצְוָה שֶׁבְּנוֹ הָיָה צָרִיךְ לַעֲלוֹת בַּתּוֹרָה בְּשַׁבַּת פָּרָשַׁת יִתְרוֹ הוּא נְגַּשׁ לַגַּבַּאי חֲצִי שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן וּבְקֵּשׁ לְעַדְכֵּן אוֹתוֹ שֶׁבְּאוֹתוֹ שַׁבָּת בְּנוֹ יִקְרָא אֶת הַפָּרָשָׁה, הַלָּה הִסְכִּים, אַךְ הֱיוֹת וְהָיָה זֶה תְּקוּפָה אֲרֻכָּה מְאוֹד לִפְנֵי אוֹתָהּ שַׁבָּת הַגַּבַּאי לֹא כָּתַב זאת בְּיוֹמָנוֹ, וְהַדָּבָר נִשְׁכַּח מִמֶּנּוּ. מִסְפַּר חֲדָשִׁים לְאַחַר מִכֵּן נִגַּשׁ אֵלָיו מִתְפַּלֵּל אַחֵר וּבַקֵּשׁ שֶׁבְּנוֹ יִקְרָא בְּשַׁבַּת יִתְרוֹ, הִסְכִּים הַגַּבַּאי וְרָשַׁם לְפָנָיו, רַק חֹדֶשׁ יָמִים לִפְנֵי אוֹתָהּ שַׁבָּת גִּלָּה אֶת הַבְּעָיָה, הוּא שׂוֹחֵחַ עִם שְׁנֵי הַהוֹרִים, וְהָרִאשׁוֹן אָמַר מִיָּד, בְּנִי יְוַתֵּר וַיִּקְרָא אֶת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים עַל אַף שֶׁהוּא כְּבָר מוּכָן עִם פָּרָשַׁת יִתְרוֹ. וְכָךְ הָיָה. עָבְרוּ אַרְבַּע שָׁנִים וְאֵם אוֹתוֹ בָּחוּר חָלְתָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה מְאוֹד, הִיא אֵשְׁפְּזָה בְּמַצָּב קָשֶׁה וְהָרוֹפְאִים הֵרִימוּ יָדַיִם מִמַּצָּבָהּ, בְּשָׁבוּעַ אֶחָד, פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים, אֵשְׁפַּז בְּאוֹתוֹ בֵּית חוֹלִים אֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר, וֶהֱיוֹת וְהֵזְקַק לְנִתּוּחַ מְסֶבָּךְ מְקֹרָבָיו הֵטִיסוּ פְּרוֹפֵסוֹר גָּדוֹל מֵאַרְהָייב שֶׁיְטַפַּל בּוֹ, בְּיוֹם שִׁשִׁי הִתְעַנְיְנוּ מִי יוּכַל לִקְרָא לַגָּדוֹל בַּתּוֹרָה, בָּחוּר זֶה הָיָה בְּתוֹרָנוּת אֵצֶל אִמּוֹ בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, וֶהֱיוֹת וְאֶת פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים קָרָא בְּבַר מִצְוָה וְהָיָה מוּכָן הֵיטֵב נָתַן אֶת הַסְכָּמָתוֹ לִקְרֹא. מִשֶּׁפִּיִם אֶת קְרִיאָתוֹ שֶׁמָּצְאָה חֵן בְּעֵינֵי אוֹתוֹ גָּדוֹל, שָׁאֲלוּ מָה הוּא עוֹשֶׂה בַּמָּקוֹם וְהוּא סְפֵּר עַל אִמּוֹ הַנִּמְצֵאת בְּמַצָּבָהּ הַקָּשֶׁה וְהָרוֹפְאִים נוֹאָשִׁים הֵימֶנָּה. מִיָּד שָׁלַח אוֹתוֹ גָּדוֹל לִקְרָא לַפְּרוֹפֵסוֹר שֶׁהֵזְמַן עֲבוּרוֹ, וּבִקְשׁוּ לִבְדָּק וּלְטַפֵּל בְּאוֹתָהּ אִשָּׁה, הַלָּה בָּדַק אֶת הַתִּיק וְגִלָּה שֶׁלֹא קִבְּלָה אֶת הַתְּרוּפוֹת הַנְּכוֹנוֹת. הוּא הֶחְלִיף לָהּ אֶת כָּל מַעֲרֶכֶת הַתְּרוּפוֹת, וּלְאַחַר מִסְפַּר יָמִים קָמָה וְעָמְדָה עַל רַגְלֶיהָ. עָנָה וְאָמַר מָרָן הגרמייל, אֵין סָפֵק שֶׁמָּה שֶׁנָּכְתָה הָאֵם לִרְפוּאָה הוּא מִשּׁוּם שֶׁבַּעֲלָהּ וּבְנָהּ נָהֲגוּ בְּהַנְהָגַת הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו". זֶה שהקבייה סְבֵּב אֶת כָּל הַיְשׁוּעָה דַּוְקָא בִּגְלַל אוֹתָהּ קְרִיאָה שֶׁשִׁנֵּן עִם קְשָׁלִים, הֲרֵי אוֹמֵר שֶׁזֹּאת סְבַּת הַהַצָּלָה. (חלק מִדִּבְרֵי הַגָּאוֹן רַבִּי יְחִיאֵל צוּקֶר שְׁלִיטָ"א, מֵרַבָּנֵי יְשִׁיבַת תּוֹרָה בְּתַאֲפַרְתָּהּ' וּמְחַבֵּר סִפְרֵי יִלְהָאִיר')